התקדם אל עבר האור
חייהם של אינספור בני אדם ניצלו בזכות מגדלורים. עם זאת, לימאי המותש האור הנראה ממרחק אינו מהווה אך ורק אזהרה מפני שוניות מסוכנות, אלא גם אות לכך שהוא קרוב למחוז חפצו. באותו אופן, המשיחיים כיום קרובים לקיצו של מסע ארוך בעולם חשוך ומסוכן מבחינה רוחנית. האנושות בכללותה — המוני בני אדם המתנכרים לאלוהים — משולה במקרא ל”ים נגרש, כי הַשְקֵט לא יוכל, ויִגְרְשוּ מימיו רפש וטיט” (ישעיהו נ״ז:20). זו הסביבה שבה חיים משרתי אלוהים. למרות זאת, יש להם תקוות ישועה מזהירה שהיא עבורם מעין מקור אור אמין (מיכה ז׳:8). תודות ליהוה ולדברו הכתוב, ”אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה” (תהלים צ״ז:11).a
אלא שיש משיחיים אשר הלכו שולל אחר הסחות דעת שונות והתרחקו מאורו של יהוה, ובעקבות זאת התנפצה אמונתם ב”סלעים” מסוכנים — חומרנות, אי־מוסריות וכפירה. כפי שהיה במאה הראשונה לספירה, יש כיום ש”נשברה ספינת אמונתם” (טימותיאוס א׳. א׳:19; פטרוס ב׳. ב׳:13–15, 20–22). את העולם החדש ניתן לדמות לנמל בית שלעברו אנו מתקדמים. בהתחשב בעובדה שהוא כה קרוב, עד כמה טרגי לאבד עתה את ברכת יהוה!
הישמר פן ’תישבר ספינת אמונתך’
בימי קדם קרה לא אחת שספינות שטו בבטחה בים הפתוח וטבעו דווקא עם התקרבן אל הנמל. החלק המסוכן במסע החל, ברוב המקרים, עם התקרבות הספינות אל היבשה. באותו אופן, עבור רבים, התקופה המסוכנת ביותר בתולדות האדם היא התקופה הנוכחית, כלומר ’אחרית ימיו’ של הסדר העולמי הזה. דייק המקרא באומרו שאלה הם זמנים ”קשים”, בייחוד למשיחיים המוקדשים (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5).
מדוע תקופת אחרית הימים כה קשה? ובכן, השטן יודע כי ”קצרה עיתו”, ולא נותר לו זמן רב להילחם במשרתי אלוהים. משום כך, הוא מחריף את מתקפותיו האכזריות בניסיון למוטט את אמונתם (ההתגלות י״ב:12, 17). ואולם, אין אנו ניצבים מולו בלא עזרה ובלא הדרכה. יהוה מוסיף להיות מחסה לכל השומעים בעצותיו (שמואל ב׳. כ״ב:31). הוא סיפק לנו דוגמאות המשמשות כתמרורי אזהרה וחושפות את מזימותיו המחוכמות והמרושעות של השטן. נדבר על שתי דוגמאות כאלו בהקשר לעם ישראל בשעה שניצב על סיפה של ארץ ההבטחה (קורינתים א׳. י׳:11; קורינתים ב׳. ב׳:11).
על סף ארץ ההבטחה
בהנהגת משה יצאו בני ישראל ממצרים, ועד מהרה היו בקרבת גבולה הדרומי של ארץ ההבטחה. משה שלח 12 מרגלים לתור את הארץ. עשרה מרגלים חסרי אמונה הוציאו דיבת הארץ רעה ואמרו שעם ישראל לא יוכל לכנענים מפני שהם אנשי ”מידות” בעלי עוצמה צבאית גדולה. כיצד השפיע הדבר על בני ישראל? הכתוב מוסר כי הם החלו להתלונן נגד משה ואהרון: ”למה יהוה מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב? נשינו וטפנו יהיו לבז. ... ניתנה ראש ונשובה מצריימה!” (במדבר י״ג:1, 2, 28–32; י״ד:1–4).
לא ייאמן! אותם אנשים ראו איך יהוה משפיל עד עפר את מצרים האדירה — מעצמת העולם דאז — בעשר מכות הרות אסון ומחולל נס מעורר יראה בים סוף. ארץ ההבטחה הייתה כעת במרחק נגיעה, וכל שנדרש מהם היה להיכנס לתוכה כספינה המתקדמת אל עבר האור. על אף זאת, הם סברו שיהוה אינו מסוגל לגבור על ערי הממלכה הזניחות והמפולגות שבכנען. תגובה זו שהסגירה חוסר אמונה, ודאי איכזבה מאוד את אלוהים ואת שני המרגלים עזי הנפש, יהושע וכלב, שטענו כי כנען היא כ’לחם’ לישראל. השניים תרו את ארץ כנען לאורכה ולרוחבה, ועל כן הרשמים שבפיהם היו ממקור ראשון. העם לא נכנס אל ארץ ההבטחה, ויהושע וכלב נאלצו להמשיך את נדודיהם במדבר במשך עשרות שנים. בכל אופן, הם לא מתו במדבר יחד עם חסרי האמונה, אלא היו ממובילי הדרך כשיצא הדור הבא מן המדבר ונכנס אל הארץ המובטחת (במדבר י״ד:9, 30). בהתקרבם שנית אל הארץ, עמדו בני ישראל בפני מבחן שונה. כיצד ינהגו?
בלק מלך מואב ניסה לקלל את עם ישראל בעזרת נביא השקר בלעם. יהוה סיכל את המזימה וגרם לבלעם לברך במקום לקלל (במדבר כ״ב:1–7; כ״ד:10). מבלי להרפות, רקם בלעם מזימה מרושעת נוספת שנועדה לגרום לעם אלוהים להיות בלתי ראויים לרשת את הארץ. מה עשה? הוא הדיח אותם לאי־מוסריות ולפולחן הבעל. אומנם תוכנית זו באופן כללי נכשלה, אך 000,24 איש מבני ישראל נפלו בפח. הם קיימו יחסי מין לא־מוסריים עם נשים מואביות ונצמדו לפולחן בעל פעור (במדבר כ״ה:1–9).
צא וחשוב! רבים מאותם בני ישראל ראו איך יהוה מוליך אותם בבטחה דרך ”המדבר הגדול והנורא ההוא” (דברים א׳:19). אף־על־פי־כן, על סף נחלתם נכנעו 000,24 איש מעם אלוהים לתאוות הבשר והומתו בידי יהוה. איזה לקח חשוב למשרתי אלוהים כיום הניצבים על סף נחלה נעלה פי כמה!
כיום, בנסיונו האחרון למנוע ממשרתי יהוה לרשת את גמולם, אין השטן זקוק לשיטות חדשות. פעמים רבות מנסה השטן לטעת בנו פחד וספקות באמצעות איומים, רדיפות ולעג כדי שיקרה לנו מה שקרה לבני ישראל בפעם הראשונה שהתקרבו אל ארץ ההבטחה. יש משיחיים הנכנעים להפחדות כאלה (מתי י״ג:20, 21). מזימה נוספת שהוכיחה עצמה לאורך זמן היא לפעול לקלקול מידותיו של האדם. יש שהסתננו לקהילה המשיחית והם חותרים להשחית את החלשים רוחנית אשר אינם הולכים בביטחון באורו של אלוהים (יהודה 8, 12–16).
בעיני משיחיים עירניים ובוגרים מבחינה רוחנית, שקיעתו המהירה של העולם לתוך ניוון מוסרי היא עדות רבת עוצמה לנואשוּת השטן. כן, השטן יודע שבקרוב יהיו משרתי האלוהים הנאמנים מחוץ להישג ידו. לכן זו בהחלט העת להיות ערים לתחבולות השטן.
מה יעזור לנו לשמור על עירנות רוחנית
השליח פטרוס תיאר את דברו הנבואי של אלוהים כ”נר מאיר במקום אופל”, משום שהוא עוזר למשיחיים לראות כיצד מטרת אלוהים הולכת ומתממשת (פטרוס ב׳. א׳:19–21). מי שלומדים לאהוב את דבר־אלוהים ואינם חדלים להיעזר בו כנר לרגלם, נוכחים שיהוה מיישר אורחותיהם (משלי ג׳:5, 6). הם מלאי הערכה ותקווה, והם ’רנים מטוב לב’. לעומת זאת, מי שאינם מכירים את יהוה או מי שעוזבים את דרכו, חווים בסופו של דבר ”כאב לב” ו”שֵבֶר רוח” (ישעיהו ס״ה:13, 14). על כן, כדי להישאר ממוקדים בתקוותנו הוודאית, ולא בתענוגות החולפים של סדר עולמי זה, עלינו ללמוד את המקרא בשקידה וליישם את הנלמד.
גם התפילות הן גורם חיוני המסייע לנו לשמור על עירנות רוחנית. בהתייחסו לקץ הסדר העולמי הזה אמר ישוע: ”עימדו על המשמר בכל עת והתפללו [”בתחנונים”, ע״ח] שיהיה בכוחכם להימלט מכל העתידות האלה ולהתייצב לפני בן האדם” (לוקס כ״א:34–36). שים לב שישוע אמר שיש להתפלל ”בתחנונים”, כלומר לשאת תפילות עזות. ישוע ידע שבזמנים קשים אלה קיימת הסכנה שנאבד את חיי הנצח. האם תפילותיך משקפות רצון עז להישאר עירני לגמרי מבחינה רוחנית?
בל נשכח שהקטע המסוכן ביותר במסענו אל הנחלה עלול להיות החלק האחרון. עד כמה חשוב אפוא שלא נחדל להתמקד באור מציל החיים.
היזהר מפני אורות מתעים
בימים ההם, כששטו בספינות מפרש, נשקפה סכנה מצד אנשי בליעל שחיכו ללילות נטולי ירח אשר במהלכם התקשו הימאים לראות את החוף. הם לעתים הציבו מקורות אור לאורך רצועות חוף מסוכנות כדי להונות את קברניטי הספינות ולגרום להם לסטות ממסלולם. היו שהולכו שולל ושילמו על כך בטביעת ספינתם, בגזלת מטענם ובאובדן חייהם.
בדומה לכך, השטן המתחפש ל”מלאך אור”, מעוניין לגזול ממשרתי אלוהים את יחסיהם עם יהוה. לעתים נעזר השטן ב”שליחי שקר” ובכופרים המתחזים ל’משרתי צדק’ כדי להתעות את הלא־זהירים (קורינתים ב׳. י״א:13–15). אבל כפי שקטנים הסיכויים שקברניט ואנשי צוות עירניים ומנוסים ייפלו ברשתם של האורות המתעים, כך גם משיחיים ”אשר חושיהם הורגלו על־ידי הניסיון המעשי להבחין בין טוב לרע”, אינם מוּלכים שולל בידי גורמים המקדמים תורות כזב ופילוסופיות מזיקות (עברים ה׳:14; ההתגלות ב׳:2).
יורדי הים החזיקו ברשותם רשימת מגדלורים שהיו צפויים להם בדרך. ברשימה הוגדרו מאפייניו של כל מגדלור, כולל האות הייחודי לו. אנציקלופדיית וורלד בּוּק (אנג׳) מציינת: ”הימאים ידעו איזה מגדלור הם רואים — ובהתאם לכך, היכן הם נמצאים — על־ידי זיהוי מאפייניו ועיון ברשימת מגדלורים”. באופן דומה, דבר־אלוהים עוזר לישרי הלב לזהות את דת האמת ואת אנשיה, בייחוד כעת באחרית הימים, תקופה שבה מרומם יהוה את דת האמת מעל דתות הכזב (ישעיהו ב׳:2, 3; מלאכי ג׳:18). להבלטת הניגוד החד בין עבודת האלוהים האמיתית לבין פולחן הכזב, אומר ישעיהו ס׳:2, 3: ”הנה החושך יכסה ארץ, וערפל לאומים, ועלייך יזרח יהוה, וכבודו עלייך ייראה. והלכו גויים לאורך, ומלכים לנוגה זרחך”.
מיליונים בני כל הגויים ממשיכים לתת לאורו של יהוה להנחותם, ועל כן אמונתם לא תתנפץ בחלק האחרון של המסע. ההיפך, הם יתקדמו בבטחה בימים שנותרו לסדר העולמי הזה ויגיעו לחוף מבטחים, כלומר לעולם החדש.
[הערת שוליים]
a המילה ”אור” מופיעה בכתבי־הקודש במשמעויות סמליות או ציוריות. לדוגמה, היא מוזכרת בהקשר לאלוהים (תהלים ק״ד:1, 2; יוחנן א׳. א׳:5). הארה רוחנית מתוך דבר־אלוהים מדומה לשפיכת אור (ישעיהו ב׳:3–5; קורינתים ב׳. ד׳:6). בתקופת שירותו עלי אדמות, שימש ישוע כאור (יוחנן ח׳:12; ט׳:5; י״ב:35). בנוסף לכך, תלמידי ישוע נצטוו להאיר את אורם (מתי ה׳:14, 16).
[תמונה בעמוד 15]
בדומה לימאים, נזהרים המשיחיים שלא ללכת שולל אחר אורות מתעים