שורשים פגאניים לחג המולד
בחורף 2004 עמדה עונת חג המולד באיטליה בסימן של ויכוח סוער. מספר אנשי חינוך דגלו בדעה כי יש לצמצם עד למינימום או אפילו לבטל כליל כל אזכור למנהגים דתיים הנהוגים בחג המולד. להשקפתם, יש לכבד את מספרם ההולך וגדל של התלמידים שאינם אוחזים בקתוליות או בפרוטסטנטיות. לעומתם, היו אנשי חינוך ואנשים מחוגים אחרים שדרשו לכבד את המנהגים ולקיימם במלואם.
מלבד המחלוקת הזו, מה הם בדיוק מקורם של רבים ממנהגי חג המולד? כאשר הגיע הוויכוח לשיאו, פירסם האוסרבטורה רומנו, עיתון הוותיקן, מספר נקודות מעניינות.
באשר לתאריך שבו נחוג חג המולד ציין העיתון הקתולי: ”מנקודת המבט ההיסטורית מועד לידתו האמיתי של ישוע מוסתר תחת מסווה של אי־ודאות מבחינת תולדות רומא, מפקד האוכלוסין של האימפריה באותה תקופה והמחקר שנערך בנושא במאות שלאחר מכן. ... התאריך 25 בדצמבר, כפי שמוכר לכול, נבחר על־ידי הכנסייה הרומית במאה הרביעית. ברומא הפגאנית הוקדש תאריך זה לאל השמש... אף־על־פי שהנצרות כבר זכתה להכרה רשמית ברומא באמצעות ’האדיקט של קונסטנטינוס’, עדיין רווח בה המיתוס על... אל השמש, במיוחד בקרב החיילים. שורשי אותן החגיגות, שכולן נחגגו ב־25 בדצמבר, היו נעוצים עמוק במסורת עממית. מכאן נולד בכנסייה הרומית הרעיון להטביע משמעות דתית נוצרית ליום זה בכך שהיא המירה את אל השמש בשמש הצדקה האמיתית, ישוע המשיח, ובחרה לציין ביום זה את לידתו”.
מה באשר לעץ חג המולד, שהינו כיום חלק בלתי נפרד מהמסורת הקתולית?
באותה כתבה צוין כי בימים עברו, רבים מהשיחים והעצים ירוקי העד, כגון ”צינית, עצבונית החורש, דפנה וכן ענפיו של עצי אורן או אשוח נתפסו כצמחים בעלי סגולות רפואיות או מאגיות המסייעים למניעת מחלות”. בהמשך נאמר: ”בערב חג המולד, ה־24 בדצמבר, נהגו להנציח את אדם וחוה ולספר את האפיזודה המפורסמת של העץ שעמד בגן העדן הארצי... העץ היה כמובן אמור להיות עץ תפוח, אך מכיוון שעץ מסוג זה אינו מתאים לעונת החורף בחרו להציב עץ אשוח ותלו על ענפיו מספר תפוחים, או כדי לסמל את הגאולה העתידית הוכנו מאפיפיות מפוררות רקיקים בצורות מיוחדות, שהיוו סמלים לנוכחות ישוע בסעודת האדון, וכן דברי מתיקה ומתנות לילדים”. מה קרה לאחר תקופה זו?
בעיתון האוסרבטורה רומנו נאמר כי רעיון עץ חג המולד נהגה לראשונה בגרמניה במאה ה־16 וכי ”איטליה הייתה אחת מהארצות האחרונות שאימצו את עץ חג המולד. הסיבה בחלקה קשורה לשמועה שהייתה נפוצה כי הפרוטסטנטים נהגו להשתמש בעצי חג המולד ולפיכך יש להמיר זאת באבוס [אורוות ישוע]”, כלומר בדגם של סצינת לידת ישוע. האפיפיור פאולוס השישי ”יזם את המנהג להציב [בכיכר סנט פיטר שברומא] עץ חג מולד ענק” ליד אורוות ישוע.
האם מתקבל על דעתך שמנהיג דתי ייצוק משמעות מקראית לכאורה למאורעות ולסמלים ששורשיהם נעוצים בפגאניות קדומה? כתבי הקודש מזהירים את עובדי האל האמיתיים באשר לדרך הנכונה: ”איזו שותפות לצדקה עם עוולה? ומה רעות יש לאור עם חושך?” (קורינתים ב׳. ו׳:14–17).
[תמונות בעמודים 8, 9]
עץ חג המולד (בעמוד קודם) ודגם של סצינת לידת ישוע בוותיקן
[שלמי תודה]
2003 BiblePlaces.com ©
[תמונה בעמוד 9]
אל השמש
[שלמי תודה]
Museum Wiesbaden