הידעת?
מה הייתה הקיבולת של ים הנחושת במקדש שלמה?
במלכים א׳. ז׳:26 נמסר שהים, כלומר כלי קיבול למים ששימש את הכוהנים, הכיל ”אלפיים בת” מים, ואילו בקטע המקביל בדברי הימים ב׳. ד׳:5 כתוב שהוא מכיל ”בתים שלושת אלפים”. מכאן עלתה הטענה שההבדל נעוץ בטעות סופרים בספר דברי הימים.
אולם, ניתן ליישב בין שני הפסוקים, אם נבין מה משמעות המילה ”יכיל”. על־פי מילון אבן־שושן, המילה ”הכיל” משמעה היה בו בית קיבול לכמות מסוימת או החזיק בתוכו. מכאן שהכתוב בדברי הימים ב׳. ד׳:5 נוגע לקיבולת המרבית שים הנחושת יכול היה להכיל, בעוד שמלכים א׳. ז׳:26 מציין את כמות המים שבדרך כלל החזיק בתוכו. במילים אחרות, הוא אף פעם לא מולא עד סופו. נהוג היה כנראה למלא רק שני שלישים מקיבולתו.
מדוע שילמו ישוע ופטרוס את מס המקדש במטבע אחד בלבד?
בימיו של ישוע נדרש כל זכר יהודי מעל גיל 20 לשלם מס מקדש שנתי של שתי דרכמות, או דידרכמה — סכום השווה למחצית השקל. היה זה שכר של כשני ימי עבודה. כאשר התעוררה שאלה בנוגע לתשלום מס זה, הורה ישוע לפטרוס: ”לך אל הים, השלך חכה וקח את הדג שיעלה ראשונה. כשתפתח את פיו תמצא מטבע; קח אותו ותן להם בעדי ובעדך” (מתי י״ז:24–27).
חוקרים רבים סבורים שהמטבע המוזכר כאן הוא למעשה טטרדרכמה. מטבע זה היה שווה לארבע דרכמות, כלומר, לגובה מס מקדש עבור שני אנשים. הטטרדרכמה הייתה הרבה יותר נפוצה וזמינה מאשר הדידרכמה. מילון המקרא החדש (אנג׳) מציין: ”דומה כי היהודים נהגו לשלם שניים שניים את מס המקדש”.
נוסף על כך, מי ששילם את המס עבור אדם אחד נאלץ לשלם עמלת המרה. זו הייתה עמלה גבוהה בשיעור של עד 8 אחוזים. אולם מי ששילם עבור שני אנשים בו־זמנית, היה פטור מכך. גם בפרט שולי זה, הכתוב בספר מתי עולה בקנה אחד עם הידוע לנו על המנהגים שרווחו בימי ישוע.
[תמונה בעמוד 15]
תמונה מוגדלת של טטרדרכמה