האם אתה יכול לבטוח בדת בכל הנוגע לכסף?
אסטלa נהגה ללכת לכנסייה באופן קבוע עם ילדיה. ”אמרתי לכומר שלי שאני רוצה ללמוד את המקרא”, היא מספרת. אבל הוא אף פעם לא הציע ללמד אותה. לבסוף היא הפסיקה להגיע לכנסייה. היא מוסיפה: ”קיבלתי מכתב מהכנסייה, ובו בעיקרון נאמר לי שאם אני לא יכולה לנכוח שם, מספיק שאשלח להם כסף. חשבתי לעצמי: ’בכלל לא אכפת להם אם אני אבוא או לא, הם רק רוצים את הכסף שלי’”.
אנג׳לינה, שתמיד הייתה אישה מאמינה, אמרה: ”בכנסייה שלי נהגו להעביר את הסלסילה שלוש פעמים במהלך כל טקס וציפו מאתנו לתרום בכל פעם. הם תמיד ביקשו כסף. חשבתי לעצמי: ’רוח אלוהים אינה שוכנת בקרבם’”.
האם הדתות באזור מגוריך מפעילות על אנשים לחץ בצורה ישירה או עקיפה כדי לקבל מהם כסף? האם הדבר עולה בקנה אחד עם הכתוב במקרא?
מה מלמד המקרא?
ישוע אמר: ”חינם קיבלתם, חינם תיתנו” (מתי י׳:8). אין מחיר למסר המקראי, והוא צריך להיות זמין לכל חפץ.
כיצד כיסו משרתי אלוהים בעבר את ההוצאות שהיו כרוכות בפעילותם במסגרת שירות אלוהים?
כל אחד תרם ”כפי שהחליט בלבבו, לא בחוסר רצון או מתוך כפייה, שכן את הנותן בשמחה אוהב אלוהים” (קורינתים ב׳. ט׳:7). השליח פאולוס אמר: ”עבדנו יומם ולילה כדי שלא להיות לנטל כספי כבד על איש מכם כאשר בישרנו לכם את הבשורה הטובה” (תסלוניקים א׳. ב׳:9). פאולוס עבד לפרנסתו בעשיית אוהלים, וזאת כדי שיוכל להמשיך בשירותו (מעשי השליחים י״ח:2, 3).
האם עדי־יהוה עומדים באמות המידה של המקרא?
עדי־יהוה מתאספים בדרך כלל במבנים צנועים המכונים אולמי מלכות. כיצד הם מכסים את הוצאותיהם? הם אף פעם אינם מעבירים צלחת תרומות בין הנוכחים, והם אינם שולחים לאנשים מכתבים לבקשת תרומות. אולם כל מי שמעריכים את התוכנית הרוחנית של אסיפותיהם יכולים לתרום בדיסקרטיות בתיבת תרומות הנמצאת באולם המלכות.
כיצד על הדת לממן את עצמה?
מטבע הדברים, ההדפסה והמשלוח של כתב עת זה כרוכים בעלויות כספיות. אך לעולם לא תראה בו פרסומות או בקשות לתרומות. מטרת כתב העת היא לחלוק עם אחרים את האמת המקראית.
מה דעתך? האם שיטה זו לכיסוי הוצאות עולה בקנה אחד עם דבריו של ישוע ועם דוגמתם של משרתי אלוהים בעבר?
a חלק מהשמות בסדרת המאמרים בדויים.