האם נדרש מאנשי הדת המשיחיים לחיות חיי פרישות?‏

מספר דתות ברחבי העולם,‏ כמו הכנסייה הרומית־קתולית,‏ הכנסיות האורתודוקסיות השונות והבודהיזם,‏ דורשות ממנהיגיהן ומאנשי הכמורה לחיות חיי פרישות.‏ מצד שני,‏ רבים סבורים שמנהג זה מונח ביסוד גל שערוריות מין שהתרחשו לאחרונה,‏ בהן מעורבים אנשי כמורה מזרמים שונים.‏

לכן הגיוני לשאול:‏ ’‏האם על־פי המקרא חייבים אנשי דת משיחיים לחיות חיי פרישות?‏’‏ כדי להשיב על השאלה נדון במקור המנהג ובהתפתחותו,‏ וכן נראה מהי השקפת אלוהים בנושא.‏

מנהג הפרישות בהיסטוריה הדתית

אנציקלופדיה בריטניקה (‏אנג׳)‏ מגדירה את הפרישות כ”‏מצב שבו האדם אינו נשוי,‏ ולכן מתנזר ממין,‏ ברוב המקרים מתוקף תפקידו הרשמי הדתי או בשל היותו מאמין אדוק”‏.‏ בנאום שנשא האפיפיור בנדיקטוס ה־16 בשנת 2006 בפני חברי הקוּריה הרומאית (‏חצר האפיפיור)‏,‏ הוא קשר את חובת הפרישות ל”‏מנהג מתקופה הקרובה לימי השליחים”‏.‏

אולם הפרישות לא הייתה מנהג דתי שקיימו המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה.‏ למעשה השליח פאולוס,‏ אשר חי במאה הראשונה,‏ הזהיר את המאמינים מפני אנשים שישמיעו ”‏מסרים רוחניים מתעים”‏ ו”‏יאסרו נישואין”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ד׳:‏1–3‏)‏.‏

היה זה במהלך המאה השנייה שמנהג הפרישות החל לחלחל לכנסיות ”‏המשיחיות”‏ המערביות.‏ לדברי הספר פרישות ומסורות דתיות,‏ מנהג זה התפתח ”‏במקביל למגמה חדשה של ריסון היצר המיני אשר התעוררה באימפריה הרומית”‏ (‏Celibacy and Religious Traditions)‏.‏

במאות השנים שלאחר מכן קידמו חלק מוועידות הכנסייה ואבות הכנסייה את הרעיון שהכמרים צריכים לחיות חיי פרישות.‏ הם לימדו שיחסי מין מטמאים את הפרט ואינם יאים לאדם המכהן ככומר.‏ אולם אנציקלופדיה בריטניקה מציינת ש”‏עד המאה העשירית לרבים מהכמרים ואפילו למספר בישופים היו נשים”‏.‏

פרישות הכמורה קיבלה תוקף מחייב בוועידות לטראנו שנערכו ברומא בשנים 1123 ו־1139,‏ וזו עמדתה הרשמית של הכנסייה הרומית־קתולית עד עצם ימינו.‏ צעד זה אפשר לכנסייה לא לאבד את כוחה ואת הכנסותיה,‏ מה שאירע כאשר כמרים נשואים הורישו לילדיהם את נכסי הכנסייה.‏

השקפת אלוהים על מנהג הפרישות

השקפתו של אלוהים על מנהג הפרישות מובאת בבירור בדברו המקרא.‏ במקרא אנו קוראים את דברי ישוע על מי שכדוגמתו נותרו רווקים ”‏למען מלכות השמיים”‏ (‏מתי י״ט:‏12‏)‏.‏ בנימה דומה דיבר השליח פאולוס על המשיחיים שבחרו כמוהו להישאר לא־נשואים ”‏למען הבשורה הטובה”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏37,‏ 38;‏ ט׳:‏23‏)‏.‏

אולם בזאת ישוע ופאולוס לא ציוו על אנשי הדת לחיות חיי פרישות.‏ ישוע ציין שהרווקות היא ”‏מתנה”‏ שאינה נחלתם של כל תלמידיו.‏ כאשר כתב פאולוס על ”‏מי שמעולם לא נישאו”‏,‏ הוא הודה בכנות:‏ ”‏אין לי מצווה מאת האדון,‏ אך אומר מה דעתי”‏ (‏מתי י״ט:‏11;‏ קורינתים א׳.‏ ז׳:‏25‏,‏ הערת שוליים)‏.‏

כמו כן,‏ מן המקרא עולה שרבים ממובילי הדרך בקרב המשיחיים במאה הראשונה,‏ וביניהם השליח פטרוס,‏ היו גברים נשואים (‏מתי ח׳:‏14;‏ מרקוס א׳:‏29–31;‏ קורינתים א׳.‏ ט׳:‏5‏)‏.‏ למעשה בשל ההפקרות המינית שרווחה בעולם הרומי דאז,‏ כתב פאולוס שאם המשגיח המשיחי הוא אדם נשוי,‏ עליו להיות ”‏בעל לאישה אחת”‏ ומי ש”‏ילדיו נכנעים לו”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏2,‏ 4‏)‏.‏

לא מדובר בנישואין נטולי יחסי מין,‏ שהרי המקרא אומר בפתיחות שעל ’‏כל בעל להעניק לאשתו את מה שמגיע לה’‏ ושאל לזוגות נשואים ’‏למנוע זה מזה’‏ יחסי מין (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏3–5‏)‏.‏ ברור אפוא שחיי פרישות אינם מהווים דרישה מאלוהים,‏ והם אינם בגדר חובה עבור אנשי דת בקרב המשיחיים.‏

למען הבשורה הטובה

אם חיי פרישות אינם בגדר חובה,‏ מדוע ישוע ופאולוס דיברו בשבחה של הרווקות?‏ מכיוון שהרווקות עשויה לפתוח בפני אדם הזדמנויות רבות יותר לחלוק את הבשורה הטובה עם אחרים.‏ הרווקים יכולים לתת יותר מעצמם,‏ שהרי נחסכות מהם הדאגות שחווים הנשואים (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏32–35‏)‏.‏

תן דעתך לדוגמתו של דוד,‏ אשר החליט להתפטר מעבודתו המכניסה במקסיקו סיטי כדי לעבור לאזור כפרי בקוסטה ריקה במטרה ללמד אחרים את המקרא.‏ האם דוד סבור שהרווקות סייעה לו לעשות כן?‏ ”‏בהחלט”‏,‏ הוא אומר.‏ ”‏היה קשה להסתגל לתרבות חדשה ולתנאי מחיה שונים,‏ אבל הייתי צריך לדאוג רק לעצמי,‏ ולכן תהליך ההסתגלות היה קל יותר”‏.‏

קלאודיה,‏ משיחית רווקה שעברה לשרת במקומות שיש בהם צורך במבשרים נוספים,‏ אומרת:‏ ”‏אני נהנית משירותי לאלוהים.‏ אמונתי ויחסיי עם אלוהים מתחזקים כשאני רואה איך הוא דואג לי”‏.‏

אין סיבה שהרווקות תהיה מעמסה.‏ קלאודיה מוסיפה:‏ ”‏לא משנה אם אתה נשוי או רווק,‏ אתה תהיה מאושר אם תיתן את מיטבך ליהוה אלוהים”‏ (‏תהלים קי״ט:‏1,‏ 2‏)‏.‏