הכדאי להיות ישר וחרוץ?‏

בעולמנו,‏ רבים הם האנשים הלא־ישרים.‏ המקרא,‏ לעומת זאת,‏ ממליץ בכל תוקף על יושר והגינות.‏ הוא אומר:‏ ”‏אבן ואבן,‏ איפה ואיפה – תועבת יהוה גם שניהם,‏”‏ כלומר,‏ יהוה מתעב משקל אחד לקנייה ומשקל אחר למכירה.‏ (‏משלי כ׳:‏10‏)‏ למרות שאין המקרא מתעלם מהצלחתם החומרית של הלא־ישרים,‏ הוא מזהירנו שלא נרשה לכך להתעותנו לחשוב,‏ כאילו הדבר משתלם.‏ (‏תהלים ע״ג:‏3–28‏)‏ בהתאם למקרא,‏ יש להיות ישרים וחרוצים,‏ אם מעוניינים לחיות באושר ובסיפוק.‏ הניסיון הוכיח שוב ושוב,‏ שמי שעמל קשה וביושר,‏ ימצא לחם על שולחנו.‏

מאזני צדק

בעל־משפחה ממערב אוסטרליה מספר:‏ ”‏אשתי ואני ניהלנו בית־מטבחיים ואטליז.‏ לא היתה לנו כל בעיה להשיג בהמות לשחיטה.‏ אנשים אהבו לבוא עימנו בקשרי מסחר,‏ משום שידעו שאיננו מרמים במשקל.‏ אפילו כאשר בתי־מטבחיים אחרים התקשו לקנות בהמות,‏ ונאלצו להביאן ממרחק 480 קילומטר,‏ יכולנו אנו לקנותן באיזור.‏ בתקופה ההיא סיפקנו בשר לקצבים רבים בעיר הקרובה גרלדטון.‏ הואיל וחילקנו את הסחורה לאחר שעות העבודה,‏ נמסרו לידינו המפתחות,‏ כדי שנוכל להיכנס לחנויות ולאחסן את הבשר במקרר.‏

‏”‏כשמכרנו את העסק בשנת 1975,‏ לא נהגו הבעלים החדשים באותה הגינות.‏ לא עברו שנתיים,‏ והם נקלעו לקשיים כספיים רציניים.‏ החוואים המקומיים חדלו למכור להם,‏ והם נאלצו לנסוע הרחק כדי להשיג בקר.‏ לבסוף,‏ לא נותר להם אלא למכור את העסק.‏ החוואים חזרו ואמרו לנו,‏ שהיום בו מכרנו את העסק היה יום קודר,‏ משום שנהנו לעסוק במיקח ומימכר עם אנשים הגונים.‏”‏

מקרה שאירע בשוק באקרה,‏ בירת גאנה,‏ מוכיח גם הוא שהיושר משתלם.‏ איכר מן הכפר אגונה־סוודרו שקל את הירקות שלו בטרם הביאם לשוק,‏ וזאת בלא ידיעת המוכרות.‏ לאחר־מכן הניח להן לשקול אותם,‏ כמקובל לפני הקנייה.‏ אך,‏ הוא הבחין שרק אחת מהן התנהגה ביושר.‏ להבא,‏ הירשה רק למוכרת ההגונה לשקול עבורו את הירקות,‏ ומאז ואילך נתן לה עדיפות זאת.‏

הדבר עורר את זעמן של שאר הנשים,‏ שנאלצו להמתין עד שהאיכר ישקול את הירקות בעצמו,‏ במקום להרשות להן לעשות כן.‏ הן האשימוהו במשוא־פנים.‏ על כך השיב להן:‏ ’‏המוכרת הזאת הגונה,‏ בעוד שאתן רימיתן אותי.‏ האין זה צודק שאתייחס אליכן אחרת?‏’‏

עקרונות מקראיים חשובים אחרים

עקרונות מקראיים אחרים עשויים להכריע בין שובע לרעב.‏ להלן כמה מהם:‏ ”‏ראש [‏דל]‏ עושה כף רמייה,‏”‏ כלומר,‏ דל ועני יהיה זה המתרשל במלאכתו.‏ (‏משלי י׳:‏4‏)‏ ”‏מתאווה ואיין נפשו [‏של]‏ עצל,‏ ונפש חרוצים תדושן.‏”‏ (‏משלי י״ג:‏4‏)‏ ”‏הגונב אל יוסיף לגנוב,‏ כי אם יעמול ובידיו יעשה את הטוב.‏”‏ – אפסיים ד׳:‏28‏.‏

הגנבים בכל זאת סובלים

ארתור,‏ ממחוז ססקצ׳ואן שבקנדה,‏ למד להעריך את העקרונות הללו בדרך הקשה.‏ בלפתו כוס קפה בידיו,‏ הוא אומר:‏

‏”‏אני אסיר־תודה על השינוי העצום שהתחולל בחיי רק לפני ארבע שנים.‏ חמש־עשרה מתוך 36 השנים הראשונות לחיי,‏ ביליתי מאחורי סורגים.‏ ומה נותר לי בתום אותה תקופה,‏ מבחינה כלכלית,‏ חומרית ורוחנית?‏ לא כלום!‏

‏”‏ומה עתה,‏ לאחר ארבע שנים של עבודה חרוצה,‏ שעליה ממליץ המקרא?‏ אני שמח לומר שיהוה בירכני.‏ יש לי בית,‏ עבודה קבועה,‏ אשה טובה ובן פעוט שאני אוהבו תוך גאווה אבהית.‏ אך,‏ אין זה תמיד קל.‏ אין העבר נמחק במהירות.‏ אני תמיד שם לנגד עיני את הדיבר ’‏לא תגנוב!‏’‏ ואת הפסוק:‏ ’‏אל יסבול איש מכם .‏.‏.‏ כגנב.‏’‏ אכן,‏ סבלתי כגנב.‏ הגם שלא עמדתי על מלוא משמעות הדבר בזמנו.‏”‏ – שמות כ׳:‏13;‏ פטרוס א׳.‏ ד׳:‏15‏.‏

‏”‏פעם,‏”‏ ממשיך ארתור בסיפורו,‏ ”‏פרצנו,‏ חברי ואני,‏ חנות בגדים וגנבנו סחורה בשווי של 000,‏10 דולאר.‏ הצלחנו לקבל תמורתה רק 500,‏1 דולאר.‏ בו ביום ביזבזתי את הסכום כולו על שתייה,‏ ולא נותר לי כסף לקחת מונית הביתה.‏”‏ מה עשה?‏ הוא ממשיך:‏ ”‏מסרתי לנהג המונית את שעוני – השעון שנתנה לי אמי – לפיקדון,‏ עד שאשלם לו את החוב בסך 00.‏3 דולאר.‏ מעולם לא פדיתי את השעון.‏ עד כמה יכול אדם לזלזל בהערכתו העצמית וברגשות הזולת!‏ תאר לעצמך,‏ כשנזקקתי פעם לכסף,‏ גנבתי אפילו את מקלט הטלוויזיה של אמי!‏”‏

ומה באשר לגנבים שאין זרוע החוק מצליחה לתפסם?‏ המתחמקים הם גם מתוצאות מעשיהם?‏ קחו,‏ למשל,‏ את סיפורו של אלפי בהיר־השיער מאנגליה.‏ במשך חמש שנים התקיים מגניבות.‏ ומה צמח מכך?‏ ”‏ככל שגנבתי יותר,‏”‏ הוא אומר,‏ ”‏כן בזתי יותר לערכים.‏ לא הפקתי הנאה מן החפצים שהיו לי,‏ משום שהשגתי אותם בקלות.‏ כשהתווכחתי פעם עם אמי על שטר של 00.‏5 לירות סטרלינג (‏כ־65 שקל)‏,‏ קרעתיו לגזרים.‏ זה נראה לי טפשי לריב על דבר כה פעוט.‏ אם נתן לי מישהו מתנה,‏ שהייתה שווה רק לירה או שתיים,‏ לא היה לה כל ערך בעיני.‏ חיי עבריין פירושם,‏ שיום אחד יש לך כסף בשפע,‏ ובמישנהו אין לך מה לאכול!‏ הסיבה היא,‏ שאם נותר בכיסי רק שטר של 00.‏20 סטרלינג (‏כ־260 שקל)‏,‏ הייתי יוצא ומבזבזו על משהו חסר חשיבות,‏ משום שידעתי שתמיד אוכל לגנוב עוד.‏ אזי נשארתי חסר־פרוטה לזמן־מה והייתי תלוי בהורי למילוי צרכי.‏”‏

הצלחה הנובעת מיושר וחריצות

עד כמה שונה מצבם של אלה העובדים ביושר ובחריצות!‏ דוגמה אחת לכך שהתנהגות זו אכן מביאה לחם על השולחן,‏ קשורה בעסק לשירות מסחרי שהחל בטורונטו,‏ שבקנדה.‏ לפני כחמש־עשרה שנה,‏ היתה לעסק התחלה צנועה.‏ העובד הראשון שהועסק היה עד־יהוה.‏ אליו הצטרף עובד נוסף,‏ שגם הוא עד.‏ שני העדים הללו החדירו לחברה את הכלל המקראי:‏ ”‏רצוננו להתנהג ביושר בכל דבר.‏”‏ (‏עברים י״ג:‏18‏)‏ ככל ששמה הטוב של החברה התפרסם,‏ כן גדל מספר לקוחותיה.‏ העסק התרחב במהירות והתפשט לכל עשרת המחוזות של קנדה.‏ כתוצאה מיושרם וחריצותם של העובדים,‏ חל חיסכון בהוצאות,‏ והרווחים גדלו.‏ לפני שנים אחדות רכשה את העסק חברה בינלאומית,‏ שהחליטה להעסיק אותם עובדים.‏ מספרם מגיע עתה ל־80,‏ ולחברה כמה וכמה מחסנים ומשרדים בכל רחבי קנדה.‏

יושרו וחריצותו של דיאמונד,‏ מניגריה,‏ איפשרו גם לו להניח לחם על שולחנו.‏ תפקידו היה לטעון סחורות על משאיות,‏ שהובילו אותן לחנויות של החברה ולמרכזי הפצה.‏ מנהל העבודה שלו,‏ שהבחין ביושרו ובמסירותו,‏ הטיל עליו עבודה אחראית יותר,‏ כסבל נוסע,‏ כדי להוביל את המישלוח ללקוחות.‏ שלא כמו הסבל הקודם,‏ סירב דיאמונד לשתף פעולה עם הנהג ולגנוב חלק מן הסחורה.‏ בזכות הגינותו,‏ הועבר לבסוף דיאמונד אל המחסן,‏ שם נתמנה כאחראי על שיחרור הסחורות,‏ ובכך שם קץ ל”‏סחיבות”‏.‏ מעבידיו נתנו בו אימון כה רב,‏ שהטיפול בעיסקות בעלות סכומים גדולים הוטל תמיד על דיאמונד,‏ במקום על הממונה עליו.‏ עובדה ראויה־לציון היא,‏ שהאיש מעולם לא רכש השכלה.‏ אך,‏ מעבידיו ייחסו ערך רב יותר לדבקותו בעקרונות המקרא.‏ בעצם,‏ הוא תופש עמדה אחראית ובעלת־אימון יותר מחבריו־לעבודה,‏ שדרגת השכלתם גבוהה משלו.‏ הוא לבדו רשאי לחתום על המסמכים כדי לאשר העברת סחורות מן המחסן.‏

היושר מביא הצעות עבודה

מי שיצאו לו מוניטין כאדם ישר וחרוץ,‏ ייווכח שייפתחו בפניו דלתות הנעולות בפני אחרים.‏ אחוז המובטלים באי תורסדיי,‏ שבאוסטרליה,‏ הוא הגבוה ביותר במדינה.‏ מחפשי העבודה שם רבים.‏ אך,‏ מנהל בנק מקומי בחר במשפחה מסוימת לביצוע עבודות הניקיון,‏ משום שיושרה היה לשם־דבר.‏ בתי־מסחר בשבדיה,‏ שיש להם מישרות פנויות,‏ מעוניינים להעסיק דווקא את עדי־יהוה,‏ בזכות שמם הטוב כפועלים מסורים.‏ מנהל המנגנון בחברה בעלת 400,‏1 עובדים,‏ אפילו שאל אם ניתן לפרסם הצעות עבודה בכתב־העת הרשמי של עדי־יהוה,‏ המצפה.‏ אפילו בצפון שבדיה,‏ שם יש מחסור בעבודה,‏ לא ידוע על מובטלים בקרב עדי־יהוה.‏

בכל רחבי העולם מעדיפים,‏ ללא ספק,‏ את העובד הישר והמסור.‏ אנשים רבים מוכנים לשלם תמורת עבודה בעלת־איכות.‏ באיזורים מסוימים יש לחשמלאים,‏ לצבעים,‏ למכונאים ולבעלי מלאכה אחרים עבודה כה מרובה,‏ שאין ביכולתם לקבל את כל העבודות המוצעות להם.‏

הבטלה – מזיקה ומתסכלת

אנשים הבוחרים לחיות על־חשבון המדינה,‏ שנראה שחייהם קלים לכאורה,‏ אינם חשים בעצם סיפוק אמיתי.‏ תדירות הם משועממים ומבזבזים כספים לריק על משחקי־מזל,‏ משקאות חריפים,‏ וכדומה.‏ אלה הדוחים הצעות עבודה וממשיכים לתבוע דמי־אבטלה מן המדינה,‏ נעשים בדרך־כלל עצבניים ורואי־שחורות.‏ הם נוטים לטפח עצלות גדולה יותר ולהתנהג ברשלנות.‏ יש אפילו המתחילים לחשוב שחייבים להם גם דברים אחרים.‏ רבים מאלה שאינם צריכים לעבוד על־מנת להתפרנס,‏ מאבדים את כבודם־העצמי ומזלזלים בקנייניהם האישיים וברכוש הזולת.‏

איש צעיר,‏ שעבד בתעשיית הקקאו,‏ מהווה דוגמה לנסיבות המצערות שאליהן עלול להיקלע אדם המסרב לבצע מלאכת־כפיים.‏ שנים אחדות עבד הצעיר במלוא מרצו.‏ אך,‏ במרוצת הזמן החלו הוא וחבריו להרגיש שזה למטה מכבודם לסחוב דליי־מים כדי להשקות את שתילי הקקאו.‏ לבסוף,‏ התפטר הצעיר מעבודתו והחל לעסוק במשחקי־מזל.‏ ידידיו יעצו לו לחזור אל מקום עבודתו,‏ אך הוא סירב.‏ יום אחד פרצה קטטה במהלך המשחק.‏ תוך כדי תיגרה,‏ דקר הצעיר את אחד מחבריו בסכין וכעת הוא מרצה עונש־מאסר.‏ מה טוב היה לו המשיך לעבוד!‏

הבה נקפיד,‏ איפוא,‏ לקנות לעצמנו שם טוב כעובדים ישרים,‏ חרוצים ומהימנים אפילו בארצות שהמישרות הטובות אינן מצויות בשפע,‏ וההכנסה לנפש נמוכה ביותר,‏ הרי שמצבו של העובד הישר והחרוץ טוב מזה של אחרים.‏ אפשר שאין לו מותרות,‏ אך הוא נהנה בדרך־כלל מצרכי החיים הבסיסיים ומן הסיפוק שבידיעה שהמזון שבא אל פיו איננו לחם־חסד.‏ אכן,‏ שמירת עקרונות המקרא ביחס ליושר וחריצות יכולה להניח לחם על שולחנך ולמנוע את אובדן כבודך העצמי.‏