אלהים כאישיות

מה מהותו של אלהים?‏ כיצד מתוארת דמותו במקרא?‏ אין המקרא מצייר אותו ככוח סתמי,‏ כ־”‏כוח עליון”‏ מופשט,‏ אלא כיישות בת־תבונה,‏ בעלת רגשות,‏ אהבות ושנאות.‏ תיאור זה עולה בקנה אחד עם ההיגיון הפשוט.‏ מדוע?‏

אפשר שעמדת בלילה בהיר תחת כיפת השמים הזרועה כוכבים.‏ האם לא התרשמת מן ההוד והסדר הגלומים בהם?‏ כלום יכולת להסיק,‏ שסדר מופתי זה נוצר על־ידי כוח סתמי,‏ ”‏המקרה העיוור”‏?‏ או שמא זהו תוצר של מוח בר־דעת?‏

תשובתו של איש־עסקים לשאלה,‏ מדוע הוא מאמין בבורא בר־דעת,‏ מספקת טיעון הגיוני:‏

‏”‏לפועלת במפעל שלנו דרושים יומיים לערך כדי ללמוד כיצד להרכיב את 17 חלקיה של מטחנת־בשר.‏ אתה עלול לומר שמיליוני העולמות,‏ המסתובבים כל אחד במסלולו,‏ והערוכים באורח מאוזן להפליא בחלל,‏ נוצרו במקרה.‏

‏”‏אתה עלול לטעון,‏ שכעבור מיליארד שנים שבמרוצתן התערבלו בחלל,‏ הם ערכו לבסוף את עצמם בסדר ראוי־לציון.‏ אינני יודע,‏ אינני אלא בעל מפעל לסכו״ם.‏ אך,‏ דבר אחד ידוע לי,‏ והוא,‏ שאפילו אם תערבל את 17 החלקים של מטחנת־בשר בתוך גיגית במשך 17 מיליארד שנים,‏ לעולם לא תרכיב מטחנת־בשר.‏”‏

ממש כשם שרק אדם נבון מסוגל להרכיב את כל חלקיה השונים של מטחנת־בשר,‏ ולקבל מכשיר מדויק,‏ כך ההיגיון מלמד שאת היקום המסודר למופת,‏ אירגנה,‏ בהכרח,‏ אישיות בת־תבונה ואדירת כוח.‏

המקרא תומך ללא־עוררין במסקנה הגיונית זאת,‏ באמרו:‏

‏”‏שאו מרום עיניכם וראו:‏ מי ברא אלה?‏ המוציא במספר צבאם,‏ לכולם בשם יקרא.‏ מרוב אונים ואמיץ כוח,‏ איש לא נעדר.‏”‏ – ישעיהו מ׳:‏26‏;‏ ראה גם איוב ל״ה:‏5‏.‏

אם כן,‏ כשאנו מתבוננים בשמים,‏ אנו מתחילים לעמוד על האמת שבהצהרה אחרת בכתבי־הקודש:‏ ”‏כי תכונותיו הסמויות [‏של אלהים]‏,‏ כוחו הנצחי ואלוהותו,‏ הומחשו בבירור מעת בריאת העולם,‏ והן נראות במעשה־ידיו,‏ עד כי אין להם במה להצטדק.‏”‏ – רומיים א׳:‏20‏,‏ ע״ח.‏

אל בעל ”‏כוח נצחי”‏

חקר היקום רב־ההוד,‏ מלמד על עוצמה מדהימה.‏ השמש שלנו מפיקה כמות אנרגיה עצומה.‏ בכל זאת,‏ אחד הכוכבים שבשמי הלילה הנפלאים,‏ בשם עייש (‏ארקטורוס)‏,‏ הוא בעל קוטר גדול פי עשרים־וארבעה מזה של השמש,‏ והמסה שלו גדולה פי 600,‏25 ממסת השמש!‏ כוכב אחר הוא בעל קוטר גדול פי 560 מקוטרה של השמש!‏ חשוב על הכוח האדיר הטמון בהם.‏ ומה אדיר כוחו של מי שבראם!‏

כמה מנקודות־האור הגלויות לעינינו אינן כוכבים בודדים,‏ אלא קבוצות כוכבים שלימות.‏ כה עצום היקום,‏ שהיחידה למדידתו היא שנת־אור (‏המרחק שיכול האור לעבור במשך שנה,‏ לפי מהירות של כ־000,‏300 קילומטר בשנייה,‏ כלומר,‏ כ־000,‏000,‏000,‏000,‏10 קילומטר)‏.‏ יש כוכבים הרחוקים,‏ למעשה,‏ מרחק מיליארדים שנות־אור!‏ עובדות מדהימות אלה מאפשרות לנו להבין את שנאמר על אלהים בתהלים ח׳:‏4,‏ 5‏:‏

‏”‏כי אראה שמיך,‏ מעשה אצבעותיך,‏ ירח וכוכבים אשר כוננתה,‏ מה אנוש כי תזכרנו,‏ ובן־אדם כי תפקדנו?‏”‏

עד כמה זעירים וחסרי־ערך נעשים אנו לעומת היקום האין־סופי!‏ אכן,‏ ”‏כוחו הנצחי”‏ של אלהים ועצמתו ”‏הומחשו בבירור מעת בריאת העולם”‏.‏ אך,‏ כוח אדיר איננו מהווה,‏ בדרך־כלל,‏ תכונת־אופי המושכת אותנו אל הפרט.‏ יש,‏ איפוא,‏ לציין שידיעותינו על תכונותיו של אלהים אינן מסתכמות בכך.‏

בורא מאושר ונדיב

בהתבוננך במשחקם המשעשע של חתלתולים,‏ או בכלבי־מים המחליקים בזריזות מעל תלולית־בוץ אל תוך האגם,‏ ומשתכשכים במימיו,‏ האין אתה למד משהו על יוצרם?‏ עליו להיות אישיות מליאת שמחה וחדוות־חיים.‏ ברור שאל,‏ אשר ברא את הקופים,‏ צריך להיות בעצמו בעל חוש הומור.‏ חשוב,‏ כמו־כן,‏ על צהלות השמחה של פעוט המתבונן באפרוח בן יומו!‏ המסקנה המתבקשת מתאימה לתיאור הבורא בתור ”‏האל המאושר”‏,‏ כפי שנאמר עליו בכתבי־הקודש.‏ – טימותיוס א׳.‏ א׳:‏11‏,‏ ע״ח.‏

ומה למד אתה מן העובדה,‏ שהאדמה מניבה מזון רב־גוני,‏ מזין וערב־לחיך,‏ בעל טעמים שונים המגרים את בלוטות־הטעם שלנו?‏ האין השפע הזה מעיד על בורא נדיב?‏ הוא לא אמר די בסיפוק צרכיו היסודיים של האדם,‏ אלא שמח ליצור מיגוון עצום,‏ שיניב בשפע.‏

אולם,‏ יש שישאלו,‏ ”‏מה באשר לאותם מקומות שגוועים בהם מרעב?‏ איזה זכר יש לנדיבותו שם?‏”‏ ובכן,‏ מה אם אב רחב־לב מגיש לילדיו ארוחה כיד־המלך,‏ שיש בה די והותר לכול,‏ וכמה מן הילדים חוטפים את רוב המזון ומותירים אך מעט לאחרים.‏ היכולים הם להאשים את האב בחוסר נדיבות,‏ משום שרק מעט נפל בחלקם?‏ מחקרים העלו,‏ שכיום שליש מאוכלוסיית כדור־הארץ אוכלים שני שליש מתוצרת המזון העולמית.‏

אך,‏ האם היה די מזון לכול,‏ אילו היתה החלוקה שווה?‏ דו״ח על הנושא מוסר:‏

‏”‏בעיית המזון החמורה,‏ הגדלה והולכת,‏ נובעת מחלוקה לא־אחידה של אספקת המזון בין הארצות השונות,‏ בתוך הארצות ובקרב משפחות בעלות שיעורי הכנסה שונים.‏ סקרים סטטיסטיים עולמיים,‏ המבוססים על סך־הכול המזון המיוצר לנפש,‏ העלו,‏ שאין כרגע מחסור במזון בעולם,‏ הן מבחינת הכמות (‏קלוריות)‏ והן מבחינת האיכות (‏חלבונים)‏.‏”‏ – דו״ח מטעם הוועדה לייעוץ מדעי של נשיא ארה״ב,‏ בעיית המזון בעולם.‏

כשהאדם מעבד את האדמה כראוי,‏ תוך שימוש בהשקאה נכונה ובשיטות חקלאיות מתאימות,‏ הוא נדהם מיכולתה העצומה לייצר מזון.‏ אין ספק,‏ שכדור־הארץ,‏ על הימים והאוקיינוסים שבו,‏ מלא וגדוש במזון בעל מיגוון אינסופי,‏ שלא לדבר על יופיים העוצר־נשימה של מיני הפרחים והצמחים,‏ הרבים לאין־ספור.‏

מה מעידים כל הדברים הללו על הבורא?‏ שוב מעידים הם על נדיבותו ועל יכולתו להגשים את הבטחתו:‏ ”‏והריקותי לכם ברכה עד בלי די.‏”‏ הוא מסוגל ’‏לפתוח את ידו ולהשביע לכל חי רצון’‏.‏ ברם,‏ יש לזכור,‏ שאין הוא עושה כן על־מנת שנחזיר לו משהו מוחשי,‏ אלא מתוך שפע טובו.‏ – מלאכי ג׳:‏10;‏ תהלים קמ״ה:‏16;‏ נ׳:‏9–13‏.‏

אל שניתן לקרוב אליו

לאנשים מסוימים עלול להיראות אל שמימי,‏ בעל גדולה כזאת,‏ כמרוחק,‏ כמי שקשה לקשור עימו יחסים אישיים.‏ אך,‏ המקרא אומר על אלהים:‏ ”‏קרוב יהוה לכל קוראיו,‏ לכל אשר יקראוהו באמת.‏”‏ – תהלים קמ״ה:‏18‏.‏

יתר על כן:‏ אלהים מעיד על עצמו שקל לקרוב אליו,‏ באמרו:‏ ”‏נדרשתי ללוא שאלו:‏ נמצאתי ללא ביקשוני.‏ אמרתי,‏ ’‏הנני,‏ הנני!‏’‏ אל גוי לא קורא בשמי.‏”‏ האין מלים אלה מדברות אל לבך?‏ אלהים מבקש שנדרש אותו ונקרוב אליו.‏ – ישעיהו ס״ה:‏1‏.‏

בתקופה בה נכתב המקרא,‏ פעלו עובדי אלהים הנאמנים כעדיו והביאו לידיעת זולתם את שמו של אלהים – יהוה – ומהי אישיותו.‏ (‏ישעיהו מ״ג:‏12‏)‏ אותם אנשים מסורים שימשו בידיו כדי לעזור לאחרים לקרוב אליו.‏ וכאז כן היום,‏ יש ליהוה עדים על הארץ.‏ הם מבקרים אצל אנשים בבתיהם ומשוחחים עימם על אלהים.‏ אין הם מסתמכים על דעות פילוסופיות,‏ אלא מצביעים על דמותו של אלהים נפי שהיא משתקפת במקרא.‏ אנשים,‏ המעוניינים בכך בכנות,‏ יכולים ללמוד לדעת את אלהים בעזרתם.‏ – תהלים קמ״ה:‏11,‏ 12‏.‏

הם מסייעים לאנשים להגיע לכלל הכרה,‏ שהחוקים השולטים ביקום מלמדים על כך שיהוה אלהים הוא מחוקק עליון.‏ חוקיו יוצרים סדר.‏ (‏תהלים י״ט:‏7–9‏)‏ בידעו שהם פועלים לטובת האדם,‏ יכול היה אלהים לכפות על ברואיו לחיות לפיהם.‏ אך,‏ הוא ברא את האדם כבעל בחירה חופשית.‏

במקום לאכוף עלינו את חוקיו,‏ אומר המקרא:‏ ”‏בחרו לכם היום את מי תעבודון.‏”‏ ”‏החיים והמוות נתתי לפניך,‏ הברכה והקללה.‏ ובחרת בחיים,‏ למען תחיה אתה וזרעך,‏ לאהבה את יהוה אלהיך,‏ לשמוע בקולו ולדבקה בו.‏”‏ – יהושע כ״ד:‏15;‏ דברים ל׳:‏19,‏ 20‏.‏

תן דעתך לפועל ”‏בחרו”‏.‏ כיצד יכול אדם לבחור בחיים,‏ אם גורלו נקבע מראש,‏ כשם שמאמינים אחדים?‏ יתרה מזאת:‏ כיצד יכול הפרט לקרוב אל אלוהיו בשלווה,‏ בהאמינו שהוא מייסר אנשים לנצח באש־תופת?‏ שים־לב,‏ שהבחירה היא בין ”‏החיים והמוות”‏,‏ ולא בין חיים לבין עינויי נצח.‏ אל רחום לעולם לא יענה באכזריות אנשים לנצח.‏ לעומת זאת,‏ מתוך דאגה לנתיניו הנאמנים,‏ הוא ישמיד את אלה הממאנים להתנהג לאור עקרונות הצדק שלו.‏ (‏משלי ב׳:‏22;‏ ישעיהו י״א:‏4‏)‏ אלהים,‏ ברוב אהבתו,‏ מושיט לנו את העזרה הדרושה כדי לעמוד על עקרונות אלה ולנהוג לפיהם.‏ הוא נוח אל הפונים אליו.‏ מה מרענן לדעת שאנו יכולים לקרוב אליו,‏ לא מתוך חובה,‏ אלא מרצון.‏ – תהלים קמ״ה:‏20‏.‏

אל הראוי לאהבה

מי מעורר את אהבתך?‏ האין זה אדם בעל רגש,‏ אדם האוהב אותך והמנסה להביע זאת בדרכים לא־אנוכיות,‏ ואולי אף מקריב רבות למען טובתך?‏ כך כדיוק מתאר המקרא את דמותו של אלהים.‏ העובדה שנאמר עליו כי אנשים ’‏העציבוהו’‏,‏ מלמדת שהוא בעל רגשות וכי יש לו עניין רב בבני־האדם.‏ – תהלים ע״ח:‏38–41‏.‏

לפני כ־000,‏6 שנה אירע למין האנושי אסון,‏ שאת השלכותיו אנו חשים עד עצם היום הזה.‏ בהשפעת השטן,‏ יצור רוחני שמרד באלהים,‏ הפרו הורינו הראשונים את חוק אלהים והביאו על עצמם עונש־מוות.‏ – בראשית ג׳:‏1–19‏.‏

אנו,‏ כצאצאיהם שטרם נולדו אז,‏ ירשנו מהם אי–שלימות ומוות.‏ אבינו השמימי יכול היה,‏ בצדק,‏ להניח לכל המשפחה האנושית להישאר באותו מצב,‏ ולבסוף להיכחד מן העולם,‏ לנצח.‏ מה הניע אותו לנהוג אחרת?‏ אהבה לא־אנוכית!‏ אך,‏ מה יקר המחיר ששילם בכך!‏

חוקיו דרשו קרבן שווה־ערך,‏ בתמורה למשהו שאבד.‏ (‏דברים י״ט:‏21‏)‏ מאחר שאדם הראשון איבד חיים מושלמים,‏ התעורר הצורך להקריב חיים של מישהו אחר,‏ שלא נפגמו כתוצאה מאי־שלימות.‏ כל אחד ממלאכי־המרום הרבים יכול היה להיבחר אז לתפקיד,‏ אך לא כן היה.‏ ברוב אהבתו כלפינו,‏ שלח אלהים את ’‏אהוב נפשו’‏ אל כדור־הארץ,‏ להיוולד כאדם ולמות בתור הקרבן הדרוש לפדיית האנושות.‏ (‏מיכה ה׳:‏1;‏ ישעיהו נ״ג;‏ אפסיים א׳:‏6‏)‏ היה בכך משום הקרבה עצומה מצד אלהים,‏ לתועלתנו אנו!‏ הוא,‏ אכן,‏ אישיות מלבבת!‏

אם כן,‏ אלהים ראוי לכך שיעבדוהו מתוך אהבה.‏ הדבר מחזירנו אל ה”‏הימור”‏ של בלייז פסקאל,‏ שנזכר במאמר הקודם.‏ אותו הוגה־דעות צרפתי ניסה לשכנע ספקנים בעזרת הטיעון הבא:‏ ’‏האמן באלהים;‏ אין לך מה להפסיד.‏ אם הוא קיים,‏ יתגשמו כל משאלותיך;‏ אם אין הוא קיים,‏ לא הפסדת דבר.‏’‏ אולם,‏ אין זה המניע הנכון לשרת את אלהים.‏ ה”‏הימור”‏ של פסקאל מבוסס על טובת־הנאה.‏ לדבריו,‏ האמונה באלהים מהווה סיפסור מוצלח.‏ וכי מה הן,‏ לפי גירסתו,‏ שנים מעטות של הקרבה,‏ תמורת אושר עילאי,‏ נצחי?‏ אף־על־פי שכוונותיו היו נכבדות,‏ ללא ספק,‏ הרי שפסקאל חיזק שלא־ביודעין את טיעונו של היריב הראשי של אלהים.‏

פרשה היסטורית שמגולל בפנינו המקרא על איש־אמונה בימי־קדם (‏איוב א׳‏ וב׳‏‏)‏,‏ מגלה שהשטן טוען כי יצוריו של אלהים משרתים אותו מתוך טובת־הנאה,‏ ולא מאהבתם לו.‏ משתמע מכך שטענת השטן היא,‏ שיהוה ”‏קונה”‏ לעצמו את התמיכה בשלטונו ובריבונותו,‏ במעין מתן שוחד.‏a אך,‏ השטן טועה משתי הבחינות גם יחד.‏ יהוה שולט באהבה,‏ ועובדיו האמיתיים בוחרים לעבדו מתוך אהבה לא־אנוכית.‏ לאלה המשרתים אותו באהבה,‏ הוא מועיד עתיד מזהיר.‏ – תהלים פ״ד:‏12,‏ 13;‏ ק״י:‏3;‏ יעקב א׳:‏12‏.‏

יחסיך האישיים עם אלהים

לאור הנאמר לעיל,‏ הרואה אתה צורך לערוך מחדש את השקפתך על אלהים?‏ המקרא מתאר את אלהים כאישיות מאושרת,‏ נדיבה ומלבבת.‏ על אף כוחו וגדולתו,‏ בכל זאת ניתן לקרוב אליו.‏ מה גם שהוא מזמיננו לעשות כן.‏ האם לא היית מעוניין להכיר אל כזה יותר מקרוב?‏ המקרא מכיל מידע רב עליו,‏ ועדי־יהוה ישמחו להצביע עליו בפניך,‏ חינם.‏

לעולם אל תחשוש שמא אינך ”‏ראוי”‏ לקרוב אל אלהים.‏ זכור שנאמר,‏ ”‏קרוב יהוה לכל קוראיו,‏ לכל אשר יקראוהו באמת.‏”‏ (‏תהלים קמ״ה:‏18‏)‏ בפנותך אליו בתפילה כנה,‏ וברכשך ידע מדויק מתוך המקרא,‏ תלמד לדעת את דרישותיו ותהנה לחיות לפיהן.‏ ביכולתך להיטיב לדעת את אלהים ולשמוח בתקווה של חיי־נצח,‏ בצל כנפיה של אישיותו הנאדרת.‏

‏[‏הערת שוליים]‏