האינפלציה מהדקת את אחיזתה
”עלינו להכיר בכך שאנו במצב מלחמה... עם האינפלציה,” הצהיר השבועון האמריקני ביזנס וויק. הוא הוסיף: ”יתרה מזאת, זוהי מלחמה אבודה.”
ה”מלחמה” באינפלציה נעשתה מלחמה אבודה, משום שעל אף כל האמצעים שננקטו כדי לבלום אותה, היא הידקה את עניבת־החנק שלה על הכלכלה העולמית.
כתוצאה מכך, הולך וקטן הביטחון בכסף – היינו, בשטרי־כסף. מלמד על כך מחיר הזהב. מבחינה היסטורית, הפך הזהב להיות ”כסף” כעוגן־הצלה אחרון, משום שהוא יציב יחסית בשעות חירום. יוצא, איפוא, שהוא משמש מעין ”ברומטר” למדידת המצב הכלכלי. לפני כעשר שנים היה מחיר הזהב 35 דולר האונקייה. אך, מחירו כיום עלה ליותר מ־480 דולר האונקייה! הדבר מראה עד כמה אבד הביטחון בשטרי־כסף ועד כמה פראית נעשתה האינפלציה.
במרוצת המאה התשע־עשרה היו המחירים יציבים באופן יחסי. אך, לאחר מלחמת־העולם הראשונה היו הם נתונים יותר לתנודות. אחרי מלחמת־העולם השנייה, נעשתה האינפלציה חלק מן החיים היומיומיים. בשנים האחרונות היא החריפה יותר מאי־פעם, עד־כדי־כך שהיא נמשכת אפילו בתקופות מיתון.
ישראל נמנית כיום בין המדינות, ששיעור האינפלציה בהן הוא מן הגבוהים בעולם – 135 אחוז בשנה החולפת. אמת, תוספות היוקר, המענקים למיניהם וסיבסוד כמה וכמה מצרכי־יסוד, מקלים במידה מסוימת על רוע־הגזירה. אך, מובן שאין בכך כדי למנוע לחלוטין את הבעיות הכרוכות באינפלציה, אם לגבי האזרחים ואם לגבי כלכלת המדינה.
מאיי־הפיליפינים נמסר, כי מאז 1966 עלו מחירי המזון, הביגוד והדלק פי־ארבעה ויותר. ביפן, עלה בעשרים השנים האחרונות מחיר המיצרך העיקרי, האורז, בלמעלה מ־500 אחוז. ברזיל חוזה ששיעור האינפלציה בשנת 1981 יהיה כפי שהיה ב־1980 – כ־40 אחוז. כתב־עת כלכלי בברזיל ציין, כי ”68 מיליון ברזיליאנים אין ידם משגת לקנות אפילו מגהץ חשמלי פשוט,” משום שעליהם להוציא את כל כספם לקניית מצרכים חיוניים.
המצב בארה״ב מלמד, מה עלול לקרות במהלך הזמן כתוצאה מאינפלציה. הדולר, שבשנת 1898 היה ערכו 100 סנט, ערכו עתה פחות מ־12 סנט.
עובדים שמשכורתם עולה בקצב האינפלציה נכווים בשני הקצוות
אולם, האם לא חלה עלייה גם בשיעור־ההכנסה? אמנם כן. עליית שכרם של עובדים רבים עלתה על שיעור האינפלציה, ומכאן שרמת־החיים שלהם השתפרה.
אך, אצל עובדים רבים אחרים המצב רחוק מלהיות כזה. בארה״ב, למשל, כמחצית מכלל העובדים נוכחים לדעת שקצב האינפלציה מהיר מקצב גידול הכנסתם, ומשמע הדבר ירידת רמת־החיים שלהם.
יתרה מזאת: אנשים רבים מן השכבות העניות, ששיעור הכנסתם קבוע, מפגרים בהרבה לעומת השאר. שים־לב לדוגמה אחת מני רבות, של מורה בעיר ניו־יורק, שפרש לגימלאות. הוא מספר:
”הקיצבה השנתית שאני מקבל מטעם העיריה היא 439,4 דולר [מתחת לקוו־העוני]. אני בטוח שהדבר לא יפתיעכם, שאנו מתקשים להסתדר על אף מאמצינו העליונים לנהוג בחסכנות.
”אין לנו מכונית, ואין לנו בית משלנו. אנו שוכרים את אותה הדירה הקטנה שאנו מתגוררים בה מזה למעלה משלושים־וחמש שנה.
אין אנו יוצאים לחופשות, ואיננו נוסעים אל מחוץ לעיר. אין אנו אוכלים במסעדות. אנו קונים באופן קבוע רק מצרכים שיש עליהם הוזלות, וגם אז את המצרכים החיוניים בלבד.
”אין אנו מעשנים. לעולם איננו שותים משקאות חריפים – אפילו לא בירה. לא ביקרנו בתיאטרון, ואף לא בבית־הקולנוע, מאז פרשתי לגימלאות לפני יותר מעשרים־ואחת שנה.
”אין אנו מרשים לעצמנו להזמין אורחים. איננו מוציאים כספים על מתנות לידידים ולקרובי־משפחה. אנו מסתפקים במשלוח כרטיסי־ברכה לרגל אירועים מיוחדים. חדלנו לקנות עיתון יומי בקביעות.
”אשתי ואני נמצאים באמצע שנות השבעים לחיינו. איש מאיתנו איננו בריא ואיננו מסוגל לעבוד.”
עובדים שמשכורתם עולה בקצב האינפלציה, ניזוקים גם הם. זאת, משום שהאינפלציה מקצצת בשני הקצוות. לא זו בלבד שהאמרת המחירים מפחיתה את ערך הכסף שמרוויח האדם בזעת־אפיו, אלא שתוספת השכר גורמת, במקביל, להעלאת שיעורי המס שעל העובד לשלם, ונטל המסים מעיק עליו עוד יותר. התוצאה היא, ירידת כוח־הקנייה של המשכורת.
יתר על כן: האינפלציה פוגעת תדירות באנשים המבקשים לחסוך על־ידי הפקדת כספם בחשבון־חיסכון, לתקופות קצרות. מאחר שגובה הרבית אינו שווה לשיעור האינפלציה, הולך וקטן במהלך השנה ערך הכסף שבחשבון, כולל הריבית. מה גם שגובים מס על הריבית.
אנשים שוקעים בחובות
הלחץ הכספי הביא לידי גידול עצום בחובות מכל הסוגים. אחת הסיבות לכך היא, שאנשים אינם מוכנים לנסות לחסוך כסף לפני שהם רוכשים מוצצרים. הם לווים, איפוא, כספים ושוקעים בחובות על־מנת להשיג את מבוקשם.
אך, סיבה גדלה והולכת לחובות היא, שמחמת הגל האינפלציוני הגואה בהתמדה, יותר ויותר אנשים לווים כספים רק כדי לשמור על רמת־החיים. בעניין זה מציין השנתון אמריקנה ל־1979: ”אלה שנהגו בעבר ללוות כספים לעתים רחוקות ביותר ורק לרכישת מוצרים מיוחדים, נוכחים עתה שהם נאלצים ללוות כסף להשגת המצרכים החיוניים.”
אחרים, הסבורים שהעתיד חשוך־תקווה, מאמצים לעצמם את ההשקפה של ’אכול ושתה, כי מחר נמות,” ומנסים ליהנות מחיי השעה, כל עוד אפשרי הדבר. יש, כמו־כן, הלווים כספים בלא כל כוונה להחזירם, דבר הגובל בגניבה.
העיתון חדשות ארה״ב והעולם כינה את המגמה לשקוע בחובות, בשם ”נחשול־מים ענק” אשר ”מטיל פחדים חדשים על הכלכלנים”. הוא הוסיף: ”מעולם לא סמכו אנשים עד־כדי־כך על הלוואות.” כל מפלה כלכלית חמורה תגרום למיליוני אנשים כאלה פשיטת־רגל.
מה גורם לכך שהאינפלציה תשתולל בכל רחבי העולם? בני־סמכא אינם תמימי־דעים באשר להיבטים השונים של הבעיה. אך, רבים מהם מסכימים, שעיקר האשמה היא בכך שהאזרחים מבזבזים יותר כספים ממה שהם מרוויחים, ושוקעים בחובות על־מנת לממן את הוצאותיהם. הטיימס של לונדון מוסר בעניין זה: ”מה היא אינפלציה? זהו המונח של הכלכלן לצריכה מופרזת: לקיום רמת־חיים גבוהה מכפי יכולתך: להוצאה מן הקופה יותר ממה שאתה מכניס לתוכה.”
מדוע נפוצה האינפלציה כיום?
כאשר ממשלות מוציאות יותר כספים משהן מכניסות לאוצר המדינה מגביית מסים, עליהן ”ליצור” כסף כדי לכסות את הגרעון. העיתון הארפר תיאר זאת כך: ”החובות הנובעים מהוצאות הממשלה, שאותן אין המסים מכסים, מכוסים על־ידי הדפסת דולרים חדשים.”
המובן המילולי של המונח ”אינפלציה” הוא ניפוח, כמו של בלון או צמיג. ביחס לכך ציין הוול־סטריט ז׳ורנאל:
”הלחץ העיקרי הגורם לעליית המחירים ... הוא, במידה רבה, האינפלציה כפשוטה. במלים אחרות, היא נגרמת כתוצאה מהגדלה מלאכותית של מחזור שטרי־המטבע, אחרי שנים רצופות של גרעון ממשלתי מופרז, אשר מומן על־ידי הדפסת שטרי־כסף ומתן אשראי, שבימינו הוא מקביל ... להדפסת שטרות נוספים.”
דוגמה לגורם הזה של האינפלציה הוא החוב–הפנימי של ארה״ב. בשמונה־עשרה מתוך תשע־עשרה השנים האחרונות, היה לממשלת ארה״ב גרעון בתקציב. בה בשעה שזה ארך 167 שנים כדי שהחוב הלאומי יגיע ל־100 מיליארד דולר, גדל עתה הגרעון בסכום זה מדי שנה בשנה! בקרוב צפוי שהגרעון יעבור את סך הביליון דולר (000,000,000,000,$1). מה גם שהריבית על החוב הזה היא כ־60 מיליארד דולר לשנה, שהיא ההוצאה הממשלתית השלישית בגודלה. משמע הדבר הוא, שהביקוש למוצרים ולשירותים גדל כתוצאה מן הכספים הנמצאים בידי הציבור, דבר המעלה את מחיריהם כבמכירה פומבית.
בעיית הנפט מחמירה אף היא את המצב. רק קומץ מדינות מייצרות יותר נפט מן הכמות שהן צורכות. מדינות אלה התאחדו באופ”ק, אירגון המדינות המייצאות נפט. הן העלו את מחיר הנפט פי־עשרה ויותר ממחירו לפני עשור אחד בלבד. מאחר שמוצרי צריכה כה רבים – כגון, הבנזין, הדלק להסקה, מוצרי הפלסטיק, חומרים כימיים, ועוד – מקורם בנפט, עולה גם מחירם בהתאם.
בשל גורמים אלה, שקועות כיום מדינות מסוימות בחובות כה כבדים, שהן שומרות על קיומן הכלכלי רק כתוצאה מקבלת אשראי בשיעור גבוה. חלק מאותן המדינות אינן מסוגלות לשלם אפילו את הריבית על חובותיהן ממשאביהן הפנימיים, שלא לדבר על החובות עצמם.
כלכלנים תוהים באם האינפלציה כבר ללא–תקנה
כיצד ניתן להתגבר על האינפלציה? כמה וכמה כלכלנים תוהים באם המצב הוא כבר ללא־תקנה. הם משווים זאת למכור להרואין, שהרחיק לכת מדי והזקוק ליותר הרואין לשם השגת ההשפעות הנחלשות והולכות. אם ימשיך בכך, יגרום הסם למותו. אם ינסה להיגמל, עלולות בכל זאת תוצאות השימוש בסם לקצר את חייו.
על־מנת לעצור את האינפלציה. יש לעשות קיצוצים גדולים בהוצאות־היתר של ממשלות, של מפעלים ושל אזרחים מן השורה. אך, פירוש הדבר יהיה שהאנשים יקנו פחות, ושמפעלים ייצרו פחות. הדבר יגרום לפיטורי עובדים, דבר שיביא למיתון חמור ולירידה תלולה בעסקים. המערכת הכלכלית העולמית נמצאת עתה במהלך ייצור כה גבוה, כתוצאה מהוצאות־יתר, שיש מספר מומחים הטוענים שכבר מאוחר מדי לקצץ בכך בצורה דראסטית, מבלי לגרום אותה מידת נזק שגורמת האינפלציה עצמה.