מתת נפלאה של בחירה חופשית
האם הנך מעריך את החופש לארגן את חייך, את חופש המעשה וחופש הדיבור? או שמא היית מעדיף שמישהו יכתיב לך כל מלה שתאמר וכל מעשה שתעשה, כל דקה, כל יום, משך כל חייך?
אף אדם בריא ברוחו לא היה רוצה שחייו יישמטו מידיו, ושאחֵר ישלוט בהם עד־כדי־כך. חיים מעין אלה יהיו מדכאים ומתסכלים ביותר. אנו רוצים בחופש.
אך, מדוע מקננת בנו התשוקה הזאת לחופש? הבנת הסיבה לכך שאנו מעריכים את חופש הבחירה, מהווה מפתח להבנת האופן בו החלו הרשע והסבל. הדבר יעזור לנו, כמו־כן, להבין מדוע המתין אלהים ולא פעל עד כה כדי לשים קץ לרשע ולסבל.
טבע ברִיָיתנו
בין המתנות הנפלאות הרבות שהעניק אלהים לאדם כשברָאוֹ, היתה מתת הבחירה החופשית. המקרא מציין, שאלהים ברא את אדם ’בצלמו וכדמותו’, ואחת מסגולותיו של אלהים היא בחירה חופשית. (בראשית א׳:26; דברים ז׳:6) לכן, כשברא את בני־האדם, הוא נטע בהם אותה סגולה נפלאה — מתת הבחירה החופשית. משום כך אנו מעדיפים חופש על השתעבדות לשליטים מדכאים. ומאותה סיבה מתפתחת תרעומת נגד שלטון מעיק ומדכא, ואנשים מתמרדים תדירות נגדו כדי לזכות בחֵירות.
התשוקה לחופש איננה מקרית. כתבי־הקודש מציינים לנו את הסיבה המונחת ביסודה. הכתוב אומר: ”היכן שרוח יהוה, שם החירות.” (קורינתים ב׳. ג׳:17) אם כן, השאיפה לחירות היא חלק מטבע ברִיָיתנו, כיון שאלהים נטע בנו אותה. אלהים מעוניין שתהיה לנו תכונה זו, כיון שהוא הינו אלהי החירות.
יתר על כן: אלהים העניק לנו יכולת שכלית, כגון כושר אבחנה, היגיון ושיפוט, העולים בקנה אחד עם הבחירה החופשית. הללו מאפשרים לנו לחשוב, לשקול דברים, לקבל החלטות, להבחין בין טוב לרע. (עברים ה׳:14) לא נבראנו להיות רובוטים חסרי־מחשבה, בלא רצון עצמי; וכן לא נבראנו לפעול בעיקר על־פי האינסטינקט, כבעלי־החיים הנחותים.
יחד עם הבחירה החופשית, הוענק לזוג הורינו הראשונים כל מה שהאדם מתאווה לו: הם שוּכנו בגן־עדן; היה להם שפע חומרי; הם היו מושלמים בגופם ובשכלם; הם לא אמוּרים היו להזדקן, לחלות ולמות; נועדו להיוולד להם ילדים, שגם לפניהם עתיד מאושר; והאוכלוסייה הגדלה והולכת נועדה לשאוב סיפוק מהפיכת כדור־הארץ כולו לגן־עדן חובק־עולם. — בראשית א׳:26–30; ב׳:15.
באשר לפעליו אלה של אלהים, נאמר: ”וירא אלהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד.” (בראשית א׳:31) כן אומר המקרא על הבורא: ”תמים [כלומר, מושלם] פעלוֹ.” (דברים ל״ב:4) אכן, הוא העניק למשפחה האנושית התחלה מושלמת; התחלה שאין טובה ממנה.
חופש עם גבולות
אך, האם נועדה המתת הנפלאה של בחירה חופשית להיות בלא גבולות? ובכן, האם היית רוצה לנהוג במכונית בכביש סואן בלא חוקי תעבורה, כשהיית חופשי לנהוג בכל נתיב, בכל כיוון, בכל מהירות שהיא? כמובן, תוצאות חופש בלתי־מוגבל זה בכביש יהיו הרות־אסון.
אותו הדבר נכון ביחסי אנוש. חופש בלתי־מוגבל לאנשים מסוימים, יגזול כליל את החופש מאחרים. חופש מעין זה עלול לגרום אנרכיה, שתפגע בחֵירות הכלל. הגבלות הן דבר מחויב־המציאות. משום כך, מתת החופש שהעניק אלהים, אין משמעה שהתכוון שבני־אנוש יעשו ככל העולה על רוחם, בלא להתחשב בטובת הזולת.
בהקשר לכך נאמר בכתבי־הקודש: ”התנהגו כאנשים חופשים, לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסוּת לרשע.” (פטרוס א׳. ב׳:16) אם כן, אלהים חפֵץ שחופש הבחירה שלנו יכוּון לטובת הכלל. הוא לא התכוון שלאדם יהיה חופש מוחלט, אלא חופש יחסי, הכפוף לחוקים.
חוקיו של מי?
לחוקיו של מי נועדנו לציית? חוקיו של מי פועלים לטובתנו המירבית? חלקו השני של הפסוק שבפטרוס א׳. ב׳:16 מציין: ’אינכם אלא עבדי אלהים’. אין משמע הדבר עבדות כפייתית, אלא שנבראנו להיכנע לחוקי אלהים. נהיה מאושרים יותר, אם נהיה כפופים להם.
חוקי אלהים, יותר מכל מערכת־חוקים אחרת שיכולים לחוקק בני־אנוש, מספקים את המדריך המועיל ביותר לכל אדם. בישעיהו מ״ח:17 נאמר: ”אני יהוה אלהיך, מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך.” יחד עם זאת, מאפשרים חוקי אלהים חופש פעולה נרחב במסגרת הגבולות הללו. הדבר מאפשר מידה רבה של מיגוון אישי, ההופך את המשפחה האנושית למעניינת ומרתקת יותר.
בני־אנוש כפופים גם לחוקים הפיסיים שיצר אלהים. למשל, אם אנו מתעלמים מחוק כוח־המשיכה וקופצים מגובה רב, ניפצע או ניהרג. אם נישאר מתחת לפני המים בלא מיתקן־נשימה מיוחד, נמות תוך דקות ספורות. ואם נתעלם מחוקי הגוף הפנימיים, ונחדל לאכול מזון או לשתות מים, נגווע.
מכאן שהורינו הראשונים, וכל יוצאי־חלציהם, נבראו עם הצורך לציית לחוקיו המוסריים והחברתיים של אלהים, כמו לחוקים הפיסיים. והציות לחוקי אלהים לא נועד להיות מעיק, אלא לפעול לטובתם ולטובת כל המשפחה האנושית לעתיד לבוא. אילו נשמרו הורינו הראשונים שלא לעבור את גבולות חוקי אלהים, היה הכל הולך למישרין.
מה שיבש התחלה נאה זו? מדוע הפשע והסבל משתוללים? מדוע הירשה אלהים שיימשכו זמן כה רב?
[תמונה בעמוד 6]
המתת הנפלאה של בחירה חופשית מבדילה אותנו מרובוטים חסרי־דעת ומבעלי־חיים הפועלים בעיקר על־פי האינסטינקט