מדוע הירשה אלהים לסבל להתקיים

‏”‏כי לא לאדם דרכו,‏ לא לאיש הולך והָכין את צעדו.‏ יַסרֵני יהוה.‏”‏ — ירמיהו י׳:‏23,‏ 24‏.‏

מלים אלה נכתבו אלפי שנים אחרי שנברא האדם.‏ ירמיהו הבין שעד לימיו,‏ היוו תולדות האנושות טרגדיה בהשוואה להתחלה הטובה שהעניק אלהים לזוג הורינו הראשונים.‏

למן העת ההיא,‏ חוּזקה מסקנתו של ירמיהו על־ידי 500,‏2 שנות היסטוריה נוספות.‏

שימוש לרעה בבחירה החופשית

הורינו הראשונים התעלמו מן העובדה,‏ שהם לא נועדו להצליח בלעדי אלהים וחוקיו.‏ הם החליטו להיות בלתי־תלויים באלהים,‏ בסברם שהדבר ישפר את חייהם.‏ אך,‏ הם השתמשו בכך לרעה בחֵירוּתם.‏ הם עברו את הגבולות שהגדיר אלהים לבחירה החופשית.‏ — בראשית פרק ג׳‏‏.‏

מדוע,‏ אם כן,‏ לא השמיד אלהים את אדם וחוה וברא זוג אנושי אחר?‏ זאת,‏ משום שריבונותו האוניברסלית וצורת שלטונו הועמדו עתה בספק.‏ מאחר שהוא האל הכל־יכול ובורא כל היצורים,‏ יש לו הזכות לשלוט עליהם.‏ וכיון שהוא החכם־מכל,‏ שלטונו הוא הטוב ביותר עבור יצוריו.‏ אך,‏ עתה,‏ היו מי שקראו תיגָר על שלטון אלהים.‏

האם יכולים בני־האדם להצליח יותר בלעדי שלטון אלהים?‏ הבורא ידע,‏ כמובן,‏ את התשובה לשאלה זו.‏ אך,‏ הדרך הטובה ביותר לתת לבני־האדם להיווכח בה,‏ היתה להעניק להם את החופש הבלתי־מוגבל בו חפצו.‏ לכן,‏ אחת הסיבות לכך שאלהים הירשה לרשע ולסבל להתקיים היא,‏ להוכיח מעל לכל ספק אם אמנם שלטון האדם,‏ בלא תלות באלהים,‏ יוכל לעלות יפה.‏a

אדם וחוה הסֵבו סבל לעצמם ולצאצאיהם.‏ הם ’‏קצרו את אשר זרעו.‏’‏ (‏גלטים ו׳:‏7‏;‏ ראה גם הושע ח׳:‏7;‏ י׳:‏13‏.‏)‏ התגשם בהם הכתוב:‏ ”‏שׁיחֵת לו [‏כלומר,‏ הם השחיתו את דרכם]‏;‏ לא בניו [‏של אלהים]‏,‏ מוּמָם.‏”‏ — דברים ל״ב:‏5‏.‏

הורינו הראשונים הוזהרו,‏ שאם יתנערו משלטון אלהים,‏ ימיט עליהם הדבר מוות.‏ (‏בראשית ב׳:‏17‏)‏ היתה זו האמת לאמיתה.‏ בעזבם את אלהים,‏ נטשו הם את מקור בריאותם וחייהם.‏ הם הלכו והתנוונו,‏ עד שהמוות השיגם.‏ — בראשית ג׳:‏19‏.‏

לאחר־מכן,‏ היקצה אלהים למשפחה האנושית די והותר זמן כדי שתוכיח אם מערכת פוליטית,‏ חברתית או כלכלית כלשהי,‏ שבני־האדם יקימו בנפרד משלטונו,‏ תהיה משביעת־רצון מכל הבחינות.‏ האם אי־מי מן המערכות הללו תביא עולם של אושר ושלווה,‏ חופשי מפשע וממלחמה?‏ האם תעניק אחת מהן שיגשוג חומרי לכול?‏ האם תנצח אחת מהן את החולי,‏ הזיקנה והמוות?‏ שלטון אלהים נועד להגשים את כל הדברים הללו גם יחד.‏ — בראשית א׳:‏26–31‏.‏

מה הוּכח במהלך הזמן

לא עבר זמן רב,‏ וההיסטוריה החלה להוכיח כי אכן ’‏המוות עבר לכל בני־אדם’‏.‏ הפסוק האומר זאת,‏ מסביר כי ”‏על־ידי אדם אחד בא החטא לעולם,‏ ועקב החטא בא המוות.‏”‏ (‏רומיים ה׳:‏12‏)‏ כאשר מרדו הורינו הראשונים בשלטון אלהים,‏ נעשו הם לקוּיים,‏ לא־מושלמים.‏ הם לא יכלו להוריש לצאצאיהם אלא את זאת.‏ כתוצאה מכך,‏ נולדנו כולנו לקוּיים,‏ מוּעדים לחולי ולמוות.‏ — איוב י״ד:‏4‏.‏

יתר על כן,‏ מהלך הזמן הוכיח באיזו שיפלות מתנהגים אנשים טעוני־חטא איש כלפי רעהו.‏ התחוללו מלחמות רבות־מספור,‏ שנאה על־רקע גזעי ודתי,‏ אינקוויזיציות,‏ פשעים נוראים מכל הסוגים,‏ ופעולות הנובעות מאנוכיות ותאוות־בצע.‏ בנוסף לכך,‏ עוני ורעב הפילו קרבנות אין־ספור.‏

במרוצת אלפי השנים האחרונות,‏ ניסו בני־האדם כל צורת מימשל העולה על הדעת.‏ אך,‏ בזו אחר זו לא הצליחו הן למלא את צרכי האדם.‏ לאחרונה,‏ נדחה בארצות רבות הקומוניזם כצורת־שלטון.‏ במדינות הדמוקרטיות משתוללים פשע,‏ עוני,‏ אי־יציבות כלכלית ושחיתות.‏ לאמיתו־של־דבר,‏ כל צורות המימשל האנושי הוכחו כלוקות־בחסר.‏

יתר על כן,‏ אלהים העניק לאנושות זמן להעפיל אל פיסגת ההישגים המדעיים והחומריים.‏ אך,‏ האם ניתן לקרוא לכך התקדמות אמיתית,‏ כאשר החץ והקשת הוחלפו בטילים גרעיניים?‏ כאשר בני־אדם יכולים לטוס לחלל,‏ אך אינם מסוגלים לחיות איש עם רעהו בשלום על כדור־הארץ?‏ כאשר מיליוני אנשים חוששים לצאת בלילה מביתם מחמת הפשע?‏

מבחן הזמן הוכיח,‏ שאין בני־אנוש מסוגלים ’‏לתכנן את צעדיהם’‏ בהצלחה,‏ לא יותר משמסוגלים הם לחיות בלא מזון,‏ מים ואוויר לנשימה.‏ מטבע ברייתנו,‏ נועדנו להיות תלויים בהדרכת בוראנו,‏ ממש כשם שנוצרנו להיות תלויים במזון,‏ מים ואוויר.‏ — דברים ח׳:‏3‏.‏

בהרשותו לרשע ולסבל להתקיים,‏ הוכיח אלהים פעם אחת ולתמיד את התוצאות העגומות של השימוש־לרעה בבחירה החופשית.‏ מתת זו כה יקרה,‏ שבמקום לשלול אותה מבני־האדם,‏ איפשר להם אלהים להיווכח בפועל מה משמעות השימוש־לרעה בה.‏

באשר לבחירה החופשית,‏ מציין הספר Statement of Principles of Conservative Judaism (‏הצהרת עקרונות מטעם היהדות הקונסרבטיבית)‏:‏ ”‏אם אין לבני־האדם האפשרות הממשית לעשות את הבחירה הלא־נכונה בין הטוב והרע,‏ כי אז כל מושג הבחירה נעשה חסר־משמעות.‏ .‏.‏.‏ חלק ניכר מהסבל הקיים בעולם נגרם ישירות מן השימוש־לרעה בבחירה החופשית שניתנה לנו.‏”‏

ללא ספק,‏ אמת דיבר ירמיהו הנביא באמרו:‏ ”‏כי לא לאדם דרכו,‏ לא לאיש הולך והָכין את צעדו.‏”‏ גם שלמה המלך צדק כשכתב:‏ ”‏עת אשר שלט האדם באדם,‏ לרע לו.‏”‏ — קהלת ח׳:‏9‏.‏

הדבר ממחיש בתוקף רב את אי־יכולתו של האדם לשים קץ לסבל.‏ אפילו שלמה,‏ ברוב חכמתו,‏ עושרו וכוחו,‏ לא מסוגל היה לתקן את האומללות שנבעה משלטון האדם.‏

כיצד,‏ אם כן,‏ יביא אלהים קץ לסבל ולמכאוב?‏ האם יפצה אי־פעם את בני־האדם על סבלות העבר?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

אלהים העניק לאנושות התחלה מושלמת,‏ אך ההיסטוריה מלמדת שבני־האדם אינם יכולים ’‏לתכנן את צעדיהם’‏ בתבונה בלעדי אלהים