מה יהיו פני העתיד?
מדוע השלום בין האדם לבעלי־החיים כה מדבר אל לבנו? זאת, משום שבני־אנוש נוצרו מטבע ברִייָתם לחיות בשלום עם החיות, אפילו עם אלה המסווגות כחיות־פרא.
כאשר ברא אלהים את האיש והאשה הראשונים, הוא השכין אותם על כדור־הארץ באיזור גן־עדן, כדי שישבעו נחת מן החיים. מגמתו היתה, שיביאו ילדים וירחיבו את גבולות גן־העדן המקורי עד שיהיה חובק־עולם. האנושות בעולם כולו נועדה לשלוט בבעלי־החיים בשלווה.
בבראשית נאמר: ”ויִירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ. ... וירא אלהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד.” — בראשית א׳:26–31; ב׳:9.
האדם לא נועד לשלוט בבעלי־החיים באכזריות. המגמה היתה שבני־האדם והחיות יחיו יחדיו בשלום. ניתן ללמוד על כך מן העובדה, שכאשר עברו החיות לפני אדם כדי שיקרא להן שמות, הוא לא היה חמוּש. כמו־כן, לא צוין שאדם ובעלי־החיים פחדו זה מזה. — בראשית ב׳:19, 20.
המטרה המקורית תתגשם
למרבה השמחה, מטרתו הראשונית של אלהים תתגשם בעתיד הקרוב, כשמלכות אלהים, שתשלוט משמי־מרום, תחליף את כל הממשלות מעשה־ידי־האדם. (דניאל ב׳:44; מתי ו׳:9, 10) כששלטון אלהים יחלוש שוב על תבל ומלואה, תתקיים מטרתו המקורית של אלהים כלפי כדור־הארץ והאנשים ובעלי־החיים המאכלסים אותו.
השינויים שיתחוללו כתוצאה משלטון הצדק של אלהים, מתוארים היטב בנבואות מקראיות רבות. תן דעתך, למשל, למה שכתב ישעיהו בהשראת אלהים: ”וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבָּץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו; ונער קטן נוהג בם. ופרה ודוב תרעינה; יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה כבָּקר יאכל תבן. לא יָרֵעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים.” — ישעיהו י״א:6, 7, 9.
נבואות אחרות מצביעות אף הן על השלום המוחלט שישרור בעולם החדש שיכונן אלהים. על כך ניבא מיכה: ”וכיתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישאו גוי אל גוי חרב, ולא ילמדון עוד מלחמה. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד.” — מיכה ה׳:3, 4.
אף חיית־פרא לא תפֵר אז את שלוות האנושות, שכן דברו הנבואי של אלהים אומר: ”וכרתי להם ברית שלום, והישבַּתּי חיה רעה מן הארץ, וישבו במדבר לבֶטַח וישנו ביערים. ... והיו על אדמתם לבטח.” — יחזקאל ל״ד:25, 27.
אם כן, השלום וההרמוניה שישררו בגן־העדן המשוקם, יהיו כלילי־שלימות. משום כך מתאר זאת הכתוב בזה הלשון: ”’וימחה [אלהים] כל דמעה מעיניהם, והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו.’ אמר היושב על הכסא: ’הנני עושה הכל חדש.’ אמר אלי: ’כתוֹב, כי הדברים האלה נאמנים ואמיתיים הם.’” — ההתגלות כ״א:4, 5; ישעיהו כ״א:8.
אכן, ”נאמנים ואמיתיים”. משמע הדבר, שאנו יכולים לסמוך על הבטחותיו של אלהים, כיון שלא כמו אנשים לא־מושלמים, יש לו הכוח, התבונה והנחישוּת להגשים את מטרתו. על כך העיד אחד ממשרתיו הנאמנים מימי־קדם: ”לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דיבר יהוה אלהיכם עליכם, הכל באו לכם. לא נפל ממנו דבר אחד.” — יהושע כ״ג:14; ראה גם ישעיהו נ״ה:11.
כמוהו, יכולים גם אנו לחוש ביטחון שבמהרה, בעולמו החדש של אלהים, תתקיים מטרתו הראשונית כלפי כדור־הארץ, האדם ובעלי־החיים. השלום, שיהיה מתת אלהים, יהפוך למציאות חובקת־עולם. שלום זה לא ייכון רק בקרב בני־האדם, אלא יהיה גם נחלת בעלי־החיים.