ימיו של פולחן השטן ספורים

יהוה אלהים ברא את אדם וחוה,‏ הניחם בגן־עדן,‏ ואמר להם לפרות ולרבות ולמלא את הארץ בצאצאים ישרים.‏ היה עליהם לטפל בגן,‏ לעובדו ולשומרו,‏ ולחיות לנצח,‏ הכל רק בתנאי קל אחד:‏ ’‏ומעץ הדעת טוב ורע אשר בתוך הגן לא תאכל ממנו.‏ כי ביום אכלך ממנו מות תמות’‏ (‏בראשית א׳:‏27,‏ 28;‏ ב׳:‏8,‏ 9,‏ 15–17;‏ ישעיהו מ״ה:‏18‏)‏.‏

מלאך רב־און מרד באלהים והפך לשטן,‏ שמשמעו ”‏מתנגד”‏,‏ משום שחפץ לאחוז ברסן השלטון.‏ הוא היה מעוניין שהגזע האנושי יעבוד אותו.‏ הוא השפיע על חוה לאכול מן הפרי האסור,‏ בטענו שהוא טוב למאכל ושהיא לא תמות אלא תהיה כאלהים,‏ תוכל להחליט עבור עצמה מה טוב ומה רע.‏ החלטתה הראשונה היתה גרועה;‏ היא החליטה שטוב יהיה לאכול מן הפרי האסור.‏ חוה אכלה,‏ נתנה מן הפרי לאדם,‏ הוא אכל ובסופו־של־דבר שניהם מתו.‏ כך,‏ הביא אדם חטא ומוות על צאצאיהם,‏ הגוועים מאז ואילך (‏בראשית ג׳:‏1–6;‏ ישעיהו מ״ג:‏27‏;‏ ראה גם תהלים נ״א:‏7‏)‏.‏ הזוג האנושי הראשון בחר לנהות אחר השטן והיה הראשון שהמיר את אמונתו בעבודת השטן.‏ עד לעצם היום הזה,‏ החליטו מיליונים כי דתם של אותם הורים ראשונים היתה ועודנה,‏ טובה דייה עבורם.‏

מייד לאחר חטאם של אדם וחוה בגן־עדן,‏ בבראשית ג׳:‏15‏,‏ הכריז יהוה על גזר־דינו הסופי של השטן,‏ השמדה מידיו של ה’‏זרע’‏ המובטח או המשיח.‏ אך,‏ הוא התיר לו להמשיך להתקיים לזמן־מה.‏ הדבר העניק לשטן הזדמנות להוכיח את צדקת אתגרו,‏ שיהוה לא היה מסוגל להניח עלי־אדמות אנשים שיהיו נאמנים לו לנוכח מבחן — אתגר המוצג באופן דרמטי ביותר בשני הפרקים הראשונים של ספר איוב ואף זוכה למענה לטובת יהוה.‏ לנוכח התקפות אכזריות ומרושעות מצד השטן,‏ איוב עצמו בחר לשמור נאמנות לאלהים,‏ בהוכיחו בכך כי השטן שקרן (‏בראשית ג׳:‏15;‏ שמות ט׳:‏16;‏ איוב ל״ב:‏7‏)‏.‏ פרק י״א באיגרת אל העברים‏,‏ מונה אף הוא רשימה ארוכה של עדים שצידדו ביהוה,‏ במחלוקת על הריבונות האוניברסלית.‏

ישוע,‏ ה’‏זרע’‏ המובטח,‏ סיפק אחת ולתמיד את התשובה המלאה בזכות יהוה במחלוקת האדירה בנוגע לריבונות האוניברסלית ולנאמנות בני־האדם לאלהים.‏ היה זה כישלון חרוץ של השטן.‏ ישוע דחה באופן חד־משמעי את הצעת השטן לתת לו את השלטון על העולם כולו אם בתמורה ישתחווה לשטן פעם אחת בלבד.‏ ישוע אף החזיק מעמד ללא חת בייסורים איומים,‏ כשמת על עמוד־ההוקעה.‏ הוא ניצח הן את השטן והן את עולמו,‏ בספקו לנו את המופת המושלם ללכת בעקבותיו (‏מתי ד׳:‏8–10;‏ כ״ז:‏50;‏ יוחנן ט״ז:‏33;‏ עברים ה׳:‏7–10;‏ פטרוס א׳.‏ ב׳:‏21‏)‏.‏

לנוכח הזמנים הרי־האסון שבהם אנו חיים,‏ נדמה כי כוחו של השטן הולך וגובר יותר מאי־פעם,‏ וכי פולחן השטן עצמו נמצא במגמת עלייה.‏ אולם,‏ ספר ההתגלות מצייר תמונה שונה בתכלית בפרק י״ב,‏ פסוקים 7–9,‏ 12‏:‏

‏”‏ומלחמה התחוללה בשמים;‏ מיכאל [‏המשיח]‏ ומלאכיו נלחמים בתנין,‏ והתנין נלחם ומלאכיו.‏ הם לא התגברו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים.‏ אז הושלך התנין הגדול,‏ הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן,‏ המתעה את כל תבל;‏ הוא הושלך ארצה ומלאכיו הושלכו איתו.‏ .‏.‏.‏ על זאת שמחו שמים ושוכניהם.‏ אוי לארץ ולים,‏ כי ירד אליכם השטן בחימה גדולה,‏ ביודעו כי קצרה עתו”‏.‏

ימי הארץ הגן־עדנית יהיו לאינספור!‏

‏”‏ביודעו כי קצרה עתו”‏,‏ השטן מגביר את פעילותו המרושעת ב”‏אחרית ימים”‏ זו.‏ אולם,‏ באשר לימינו,‏ ישנו אור בקצה המנהרה.‏ ישעיהו ס״ה:‏17,‏ 18 מגלה ”‏כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב.‏ כי אם שישו וגילו עדי־עד אשר אני בורא”‏.‏

יהוה יוציא לפועל את מטרתו המקורית כשברא את הארץ והניח עליה את האדם (‏ישעיהו מ״ה:‏18‏)‏.‏ זכור שבראשונה נועדה האנושות למלא את כדור־הארץ בצאצאים ישרים,‏ לדאוג לארץ,‏ לטפל בצמחים ובבעלי־החיים שבה,‏ לחיות בשלום ולאהוב איש את רעהו.‏ התגשמות מטרה זו נדחתה כדי להניח לשטן לנסות להוכיח את טענתו שיוכל לגרום לכל האנשים לפנות עורף ליהוה אלהים.‏ הוא משעבד מיליארדי אנשים,‏ אך לא עלה בידו לשעבד כמה מיליונים של שומרי נאמנות.‏

במרוצת עת השיקום,‏ ירעיף יהוה את רחמיו אף על מיליארדי שוכני הקבר שמתו באלפי השנים שחלפו,‏ כדי להעניק להם הזדמנות לזכות בחיי־נצח בארץ גן־עדנית:‏ ”‏יחיו מתיך,‏ נבלתי יקומון,‏ הקיצו ורננו שוכני עפר,‏ כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל”‏ ”‏ורבים מישני אדמת עפר יקיצו,‏ אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם”‏ (‏ישעיהו כ״ו:‏19;‏ דניאל י״ב:‏2‏)‏.‏

אותה עת,‏ כל מי שיסרב להשתלב בסביבה רבת־הצדק של ארץ חדשה זו,‏ לא יוותר בה כדי לזהם או להשחית אותה,‏ את הצמחייה ובעלי־החיים שבה,‏ את שלום האנושות או את עבודת יהוה אלהים האמיתית.‏ תהלים ל״ז:‏10,‏ 11,‏ 29 מאשר זאת:‏ ”‏ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו.‏ וענווים יִירשו ארץ והתענגו על רוב שלום.‏ צדיקים יִירשו ארץ וישכנו לעד עליה”‏.‏

מיכה ד׳:‏2–4 מבטיח שלום וביטחון אמיתיים:‏ ”‏והלכו גויים רבים ואמרו:‏ ’‏לכו ונעלה אל הר־יהוה ואל בית אלוהי יעקב;‏ ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו’‏.‏ כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים.‏ ושפט בין עמים רבים והוכיח לגויים עצומים עד רחוק.‏ וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות,‏ לא ישאו גוי על גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה.‏ וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד;‏ כי פי יהוה צבאות דיבר”‏.‏

שלום ושלווה אלה יתפשטו ויכללו גם את בעלי־החיים,‏ כשם שאומר יהוה בהושע ב׳:‏20‏:‏ ”‏וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חיית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה,‏ וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח”‏.‏ יחזקאל ל״ד:‏25 מדבר אף הוא על ברית השוללת את הימצאותה של כל ”‏חיה רעה”‏.‏

כמו־כן,‏ ישעיהו י״א:‏6–9 מבטיח שבגן־עדן ישרור שלום בין בעלי־החיים:‏ ”‏וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ,‏ ועגל וכפיר ומריא יחדיו;‏ ונער קטון נוהג בם.‏ ופרה ודוב תרעינה;‏ יחדיו ירבצו ילדיהן.‏ ואריה כבקר יאכל תבן.‏ ושעשע יונק על חור פתן;‏ ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה.‏ לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי;‏ כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים”‏.‏

הענווים יִירשו ארץ.‏ הם ידאגו לאוויר,‏ למים ולאדמה.‏ מעיינות ונחלי מים ירווּ את האדמות הצחיחות.‏ יערות יעטו את ההרים העירומים עקב רווח אנוכיי.‏ חורשות תלבלבנה,‏ ומדבריות יפרחו כחבצלת.‏ עיוורים יראו,‏ חרשים ישמעו,‏ פיסחים יהלכו ואילמים ידברו (‏ישעיהו ל״ה:‏1–7‏)‏.‏ הערכה להרים ולעמקים הנהדרים של יהוה,‏ לחופיו התוחמים ימים ואוקינוסים גועשים,‏ לעולם לא תתיר לחמדנות האנושית להתעורר שוב ולהשחית את הארץ.‏ יהא זה קל וטבעי עבור בני־האדם המושלמים,‏ המלאים בפרי הרוח של יהוה,‏ ליהנות מאהבה לרעיהם כמוהם,‏ ומעל לכל מאהבתם את יהוה בכל לבבם,‏ נפשם,‏ שכלם ומאודם.‏ אכן,‏ כל האנושות תניב את פרי הרוח של ”‏אהבה,‏ שמחה,‏ שלום,‏ אורך־רוח,‏ נדיבות,‏ טוב־לב,‏ נאמנות,‏ ענווה,‏ ריסון־עצמי”‏ (‏גלטים ה׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏

לא ייאמן כי יסופר?‏

בשלב זה,‏ ישנם קוראים אחדים העשויים לטעון,‏ ’‏לא ייאמן כי יסופר’‏.‏ אך טעות בידם.‏ התנאים השוררים עתה קשים מכדי שיימשכו.‏ אנו חיים בתקופה שהמקרא מכנה ”‏אחרית הימים”‏.‏ התבונן סביבך ותוכל לראות שכך הדבר.‏ ”‏באחרית הימים”‏,‏ אומר דבר־אלהים,‏ ”‏יבואו זמנים קשים,‏ כי יהיו האנשים אוהבי עצמם,‏ אוהבי כסף,‏ גאוותנים,‏ שחצנים,‏ מגדפים,‏ ממרים את פי הוריהם,‏ כפויי טובה,‏ חסרי קדושה,‏ קשוחי לב,‏ בלתי מתרצים,‏ מלשינים,‏ הוללים,‏ אכזרים,‏ שונאי טוב,‏ בוגדים,‏ פוחזים,‏ יהירים,‏ אוהבים תענוגות יותר משהם אוהבים את אלהים,‏ לכאורה בעלי יראת שמים,‏ אך כופרים בתוקפה;‏ התרחק מאלה.‏ אך אנשים רעים ומדיחים יגבירו רעתם,‏ יתעו ויותעו”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5,‏ 13‏)‏.‏

גם עם תיאור חי זה של ימינו,‏ רבים מוסיפים ללגלג.‏ הדבר אף הוא צפוי.‏ לעגם כשלעצמו מהווה נדבך נוסף בהוכחה שאנו חיים באחרית הימים:‏ ”‏באחרית הימים יבואו לצים המתהלכים לפי מאווייהם האישיים ויתלוצצו לאמר:‏ ’‏איפה בואו המובטח?‏ הרי מאז שמתו האבות הכל ממשיך כמו שהיה מראשית הבריאה!‏’‏ .‏.‏.‏ ואולם השמים והארץ הנוכחיים אצורים על־ידי אותו הדבר לאש,‏ שמורים ליום הדין,‏ לאובדן אנשי הרשע.‏.‏.‏ ואנחנו מחכים,‏ על־פי הבטחתו,‏ לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏3,‏ 4,‏ 7,‏ 13‏)‏.‏

יהוה מבטיח כי בעולמו החדש רב־הצדק,‏ אף לא יעלה במחשבתנו סדר־דברים ישן ומרושע זה של השטן.‏ בפרקים החותמים את כתבי־הקודש המשיחיים,‏ בהתגלות כ״א:‏1,‏ 3–5‏,‏ חוזר יהוה על הבטחתו ל”‏שמים חדשים וארץ חדשה”‏ במילים הבאות:‏ ”‏ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה,‏ כי השמים הראשונים והארץ הראשונה עברו והים איננו עוד.‏.‏.‏ ושמעתי קול גדול מן הכסא — אומר:‏ ’‏הנה משכן האלהים עם בני־אדם וישכון עמהם;‏ המה יהיו לו לעם והוא האלהים יהיה עימהם,‏ וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד;‏ גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד,‏ כי הראשונות עברו’‏.‏ אמר היושב על הכסא:‏ ’‏הנני עושה הכל חדש’‏.‏ אמר אליי:‏ ’‏כתוב,‏ כי הדברים האלה נאמנים ואמיתיים הם’‏”‏.‏ ימיו של פולחן השטן ספורים,‏ ובעת שיעד אלהים,‏ כמובטח בבראשית ג׳:‏15‏,‏ גם השטן עצמו,‏ ”‏הנחש הקדמוני”‏,‏ יושמד לעולם.‏

למעשה,‏ לא ניתן לומר על התנאים המבורכים העתידים לשרור בארץ הגן־עדנית ’‏לא ייאמן כי יסופר’‏;‏ לדעת יהוה,‏ התנאים הנוכחיים של סדר־דברים ישן זה של השטן,‏ גרועים מכדי שיימשכו.‏

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

לא ניתן לומר על התנאים המבורכים העתידים לשרור בארץ הגן־עדנית ’‏לא ייאמן כי יסופר’‏