יהודים, נוצרים והתקווה המשיחית
”אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף־על־פי שיתמהמה, אחכה לו בכל יום שיבוא.” — הרמב”ם, (1135–1204).1
המשיח! האמונה בבואו טופחה בלב היהודים מזה דורות רבים. עם זאת, כאשר הופיע ישוע מנצרת, רוב היהודים לא קיבלוהו בסופו־של־דבר כמשיח. מבחינתם, לא עמד ישוע בציפיות שתלו בו.
המלה ”משיח” משמעה אדם שנמשח. בקרב היהודים החל מושג זה להוות שם נרדף לצאצא של דוד שימלוך לתפארת. (שמואל ב׳. ז׳:12, 13) בימי ישוע כבר סבלו היהודים ממאות שנות דיכוי אכזרי בידי שליטים זרים. הם נכספו לגואל פוליטי.2 לפיכך, כאשר הציג עצמו ישוע מנצרת כמשיח המיוחל, התעוררה מטבע הדברים בהתחלה התרגשות רבה בעם. (לוקס ד׳:16–22) אך, למרבה אכזבתם, לא היווה ישוע גיבור פוליטי. נהפוך הוא, הוא טען שמלכותו ’אינה חלק מן העולם’. (יוחנן י״ח:36) מה גם שישוע לא הביא אז את העידן המשיחי המפואר שחזה ישעיהו הנביא. (ישעיהו י״א:4–9) וכאשר הומת ישוע כפושע, איבד העם ככלל כל עניין בו.
מאורעות אלה לא הירפו את ידיהם של תלמידי ישוע, והם המשיכו להכריז קבל־עם־ועדה כי הוא המשיח. כיצד ניתן להסביר את להיטותם זו? היה זה משום שהאמינו כי מותו של ישוע הגשים את נבואות המקרא, במיוחד את נבואת ישעיהו נ״ב:13 עד נ״ג:12, האומרת בחלקה:
”הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד, ... ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציָה. ... נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי, וכמַסתֵר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו. אכן חֳליינו הוא נשא, ומכאובינו סבלם. ... והוא מחולָל מפשעינו, מדוכָּא מעוונותינו: מוּסר שלומנו עליו, ובחבוּרתו נרפא לנו. כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו. ... ניגש, והוא נענֶה [כלומר, אף כי נַגשו בו ועינו אותו], ולא יפתח פיו; כשה לטבח יובל, ... כי נגזר מארץ חיים, מפשע עמי נֶגַע למו. ... ויתן את רשעים קברו.”
משיח למוד־סבל?
האם ניבא כאן ישעיהו על משיח אשר יסבול וימות? רוב הפרשנים היהודים בני־זמננו גורסים שלא. יש הטוענים כי ה”עבד” המיוסר היה עם־ישראל עצמו בתקופת גלות־בבל. אחרים מייחסים את הייסורים לתקופות כגון מסעי־הצלב, או השואה.3 אך, האם עיון מעמיק בנבואה מוכיח טיעון זה? במספר קטעים מדבר אמנם ישעיהו על עם־ישראל כעל ”עבד” אלהים. אך, הוא מתייחס אל העם כאל עבד מַמרֶה, חוטא! האנציקלופדיה יודאיקה עומדת על הניגוד הזה, בציינה: ”ישראל האמיתי חוטא, ואילו העבד [שבישעיהו נ״ג] נטול חטא.”4
כיון שכך, יש הטוענים כי העבד מייצג ’עלית של צדיקים’ בקרב עם־ישראל, אשר סבלו בעד היהודים החוטאים.5 אך, ישעיהו מעולם לא הזכיר עלית מעין זו. נהפוך הוא: הוא ניבא כי העם כולו יחטא! (ישעיהו א׳:5, 6; נ״ט:1–4; השווה דניאל ט׳:11, 18, 19.) מלבד זאת, בעיתות צרה סבלו היהודים בין שעשו את הישר בעיני אלהים, ובין שלא.
כאן מתעוררת עוד סוגייה: בעד מי התייסר ה”עבד”? הפרשנות היהודית סונסינו גורסת, שהיה זה בעד הבבלים. אם אמנם כן, מי התוודה שהעבד ’מדוכָּא מעוונותינו?’ (ישעיהו נ״ג:5) האם סביר להאמין שהבבלים (או כל עם אחר) היה משמיע הודאה מתמיהה כזו — שהיהודים התייסרו למענם?6
מעניין לציין, שמספר רבנים בני המאה הראשונה לספירה (ואחרים מאז) זיהו את ה”עבד” המיוסר בתור המשיח.7 (ראה טבלה בעמוד 11.) אלפי יהודים הבחינו בהקבלות ברורות כשמש בין העבד המיוסר לבין ישוע מנצרת. בדומה ל”עבד”, היה ישוע ממוצא דל. בסופו־של־דבר, מאסו בו ורחקו ממנו. אף־על־פי שלא נחל כל ניצחון פוליטי, נשא הוא את חולייהם של אחרים, ברפאותו אותם בדרך־נס. אף כי היה חף־מפשע, הוא הומת כתוצאה מעיוות־הדין — גורל שקיבל עליו בהכנעה.
משיח שנועד למות?
מדוע צריך היה המשיח למות? הכתוב בישעיהו נ״ג:10 מסביר: ”ויהוה חפץ דַכאו הֶחֱלי, אם תשים אָשָם נפשו [כלומר, אם יקריב עצמו כקרבן־אשָם], יראה זרע יאריך ימים וחפץ יהוה בידו יצלח.” הדבר מזכיר את הבהמות שהקריבו הלוויים כדי לכפר על פשעים וחטאים. המשיח ימות מוות מחפיר, אך בדומה לקרבן, יהיה למותו ערך מכפר־חטא.
אולם, אם נועד המשיח למות, כיצד יגשים נבואות בנוגע למלכותו רבת־התפארת, ועוד יותר מכך ’יראה זרע ויאריך ימים’? ההיגיון מחייב, שיהא זה על־ידי שיקום לתחייה. (השווה מלכים א׳. י״ז:17–24.) תחייתו של המשיח תיישב גם את מה שנראה כסתירה בין דניאל ז׳:13, שניבא כי המשיח יופיע עטור־ניצחון בענני־השמים, לבין זכריה ט׳:9 האומר כי יגיע בצניעות על עייר בן־אתונות. התלמוד ניסה לפתור קושייה זו בטענה: ”זכו עם ענני שמיא; לא זכו עני רוכב על חמור”, כלומר, אם יהיו זכאים — יבוא בענני השמים; אם לאו, עני וכו’. (מסכת סנהדרין צ״ח) אך, משמע הדבר שאחת משתי הנבואות, זו שבדניאל ז׳:13 או זו שבזכריה ט׳:9, לא תתגשם. עם זאת, תחייתו של המשיח תאפשר לו להגשים את שתי הנבואות גם יחד. תחילה יופיע כדי לסבול ולמות בהכנעה, ולאחר הקמתו לתחייה — יחזור ברוב פאר כדי להתחיל במלכותו המשיחית.
מאות עדי־ראייה יהודים העידו על כך שישוע הוקם מן המתים. (קורינתיים א׳. ט״ו:6) האם ניתן להתעלם מעדותם זו?
היהדות וישוע
מרבית היהודים בני המאה הראשונה דחו את ישוע כמשיח. אף־על־פי־כן, היתה לו השפעה ניכרת על היהדות. אף שישוע כמעט שאינו נזכר בתלמוד, הרי שבמעט שנאמר עליו יש משום ניסיון ”לזלזל בערכו של ישוע בכך שמייחסים לו לידה לא־חוקית, מעשי־כשפים ומוות מחפיר.”a — האנציקלופדיה היהודית.8
ההיסטוריון היהודי יוסף קלוזנר מודה, שסיפורים אלה שבתלמוד ”נראים... כאילו באו בכוונה להכחיש את המעשים הנמצאים באוונגליון [בספרי הבשורה].”10 וזאת מסיבה טובה! הכנסייה הקתולית חידדה את הסלידה שחשים היהודים כלפי ישוע עקב האנטישמיות שגילתה. היא הרחיקה עוד יותר את היהודים, בכך שהכריזה על ישוע כעל ’אלהים הבן’ — כחלק מן השילוש הבלתי־נתפש — בניגוד מוחלט למה שישוע עצמו הורה. במרקוס י״ב:29 ציטט ישוע מן התורה, באמרו: ”שמע ישראל; יהוה אלהינו יהוה אחד.” — דברים ו׳:4.
אף כי היהדות התנגדה להמרת־דת, ”השפיעה המשיחיות רבות על היהדות. היא אילצה את הרבנים לשנות את מרכז־הכובד [במישנתם] ובמקרים מסוימים להמיר את השקפותיהם.”11 רבנים בני דורות קודמים האמינו שהתקווה המשיחית מפעפעת במקרא. הם הבחינו בניצני התקווה הזאת בפסוקים כגון בראשית ג׳:15 ו־מ״ט:10. התרגום הירושלמי ייחס את התגשמות הפסוק הראשון ל”ימוֹת מלך המשיח”.12 מידרש רבה ציין לגבי הפסוק השני: ”מי שהמלכות לו, היינו, מלך המשיח.” גם התלמוד ייחס נבואות בישעיהו, דניאל וזכריה למשיח. ”כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח,” נאמר בתלמוד, במסכת סנהדרין צ״ט.
אך, לנוכח מאמצי הנצרות להמיר דתם של יהודים, החלה היהדות לבחון את השקפותיה מחדש. פסוקים רבים שיוחסו זה מכבר למשיח, פורשו מחדש.13 בשחר הזמן המודרני, הסיקו מספר חוקרים יהודים, בהשפעת אנשי ביקורת המקרא, כי התקווה המשיחית אינה מופיעה כלל במקרא!14
ברם, התקווה לביאת המשיח עלתה מחדש עם הקמת מדינת־ישראל ב־1948. הסופר הרולד טיקטין כותב: ’מרבית הפלגים ביהדות רואים בתקומת מדינת־ישראל מאורע נבואי כביר.’15 בכל זאת, השאלה מתי יופיע המשיח המיוחל נותרה ללא פתרון בחשיבה היהודית. התלמוד אומר: ”אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו [למשיח].” (מסכת סנהדרין צ״ח) אולם, המשיח לא הופיע בתקופת השואה האפלה, וגם לא עם הקמתה הסוערת של מדינת־ישראל. יש העשויים לתהות, ’אילו צרות נוספות על העם היהודי לחוות בטרם יבוא המשיח?’
החיפושים אחר המשיח
התקווה לביאת המשיח נולדה וטופחה בקרב העם היהודי. ובקרבם גם התעמעמה תקווה זו. זוהרה כמעט כבה לאחר מאות שנות סבל ואכזבה. למרבה האירוניה, מיליונים בקרב עמי הגויים חיפשו ולבסוף אימצו לעצמם משיח. האם אך במקרה אמר ישעיהו על המשיח: ”אליו גויים ידרושו”? (ישעיהו י״א:10) האין גם היהודים צריכים ’לדרוש’ את המשיח? מדוע שימנעו מעצמם תקווה יקרה, עתיקת־יומין, זו?
אך, אין זה אלא לשווא לבקש משיח נוסף. אם נועד להופיע, כיצד יוכל להוכיח במהימנות כי הוא אכן צאצא של דוד המלך? האם לא הושמדו מגילות־היוחסין יחד עם בית־המקדש השני? אף־על־פי שרשימות אלה היו קיימות בימי ישוע, מעולם לא הצליחו להכחיש את טענתו שהוא צאצא חוקי של דוד.b האם אדם אחר כלשהו בעתיד, שיטען כי הוא המשיח, יצליח להמציא כתב־האמנה מעין זה? מטעמים אלה, יש ’לדרוש’ משיח שהופיע בעבר.
לשם כך יש לבחון מחדש את דמותו של ישוע, בלא דעות קדומות. הציורים הכנסייתים המתארים את ישוע כסגפן נשי, אינם נאמנים כלל למציאות. ספרי הבשורה — שנכתבו בידי יהודים — מציירים אותו כאדם אמיץ ונמרץ, כמורה־תורה בעל חכמה עילאית. (יוחנן ג׳:2) לאמיתו־של־דבר, עולה ישוע על כל חלום שהיה אי־פעם ליהודים ביחס לגואל פוליטי. כמלך מנצח, לא יקים מדינה פוליטית שברירית, אלא מלכות שמימית בלתי־מנוצחת, אשר תחזיר לכדור־הארץ גן־עדן חובק־עולם, בו ’יגור זאב עם כבש’. — ישעיהו י״א:6; ההתגלות י״ט:11–16.
האם תחיה אתה תחת מלכות המשיח? הרמב”ם יעץ ליהודים ’לחכות לביאת המשיח’.17 אך, התקופה בה אנו חיים מכרעת מכדי להסתכן בכך שנתעלם מחזרתו. המין האנושי כולו זקוק נואשות למשיח, אשר יגאל אותו מכל הצרות הפוקדות אותו. זוהי איפוא העת ’לדרוש’ אותו — בעוז, בפועל. עדי־יהוה נכונים לסייע לך בכך. זכור כי החיפושים אחר המשיח אינם בבחינת בגידה במורשת היהודית, שכן התקווה המשיחית מעוגנת ביהדות. בחיפושיך אחר המשיח, אפשר שתיווכח שכבר הופיע.
הפניות
1. The Book of Jewish Knowledge, מאת נתן אוסוּבל, 1964, עמוד 286; Encyclopaedia Judaica, 1971, כרך י״א, עמוד 754.
2. The Messiah Idea in Jewish History, מאת יוליוס ה. גרינסטון, 1973 (יצא לאור במקור ב־1906), עמוד 75.
3. Encyclopaedia Judaica, 1971, כרך ט׳, עמוד 65; Soncino Books of the Bible—Isaiah, בעריכת א. כהן, 1949, עמוד 260; You Take Jesus, I’ll Take God, מאת סמואל לוין, 1980, עמוד 25.
4. Encyclopaedia Judaica, 1971, כרך ט׳, עמוד 65.
5. Encyclopaedia Judaica, 1971, כרך ט׳, עמוד 65; The Suffering Servant in Deutero-Isaiah, מאת כריסטופר נורת’, מהדורה ראשונה, 1948, עמודים 9, 202, 203.
6. Soncino Books of the Bible—Isaiah, בעריכת א. כהן, 1949, עמוד 261.
7. The Book of Isaiah, דברי פרשנות מאת עמוס צַ’קהַם, 1984, עמוד 575; The Targum of Isaiah, בעריכת ג׳. פ. סטנינג, 1949, עמוד 178; The Suffering Servant in Deutero-Isaiah, מאת כריסטופר נורת’, מהדורה ראשונה, 1948, עמודים 11–15; Encyclopaedia Judaica, 1971, כרך ט׳, עמוד 65.
8. The Jewish Encyclopaedia, 1910, כרך ז׳, עמוד 170.
9. Israelis, Jews, and Jesus, מאת פנחס לפיד, 1979, עמודים 73, 74.
10. ישוע הנצרי — זמנו, חייו ותורתו, מאת פרופסור יוסף קלוזנר, הוצאה שישית, 1954, כרך א׳, עמוד 27.
11. The Jewish People and Jesus Christ, מאת יעקב ג׳וש, מהדורת 1954 (יצא לראשונה לאור ב־1949), עמוד 153.
12. 1 Neophyti, תרגום ירושלים, ספריית הוותיקאן, רומא, בראשית, 1968, כרך א׳, עמודים 503, 504; The Messiah: An Aramaic Interpretation, מאת סמסון ה. לוי, 1974, עמודים 2, 3.
13. The Suffering Servant in Deutero-Isaiah, מאת כריסטופר נורת’, מהדורה ראשונה, 1948, עמוד 18; The Jewish People and Jesus Christ; מאת יעקב ג׳וש, מהדורת 1954 (יצא לראשונה ב־1949), עמודים 205–207, 282; The Pentateuch and Haftorahs, בעריכת ד״ר ג׳. ה. הרץ, 1929–1936, כרך א׳, עמוד 202; Palestinian Judaism in New Testament Times, מאת וורנר פורסטר, 1964, עמודים 199, 200.
14. Encyclopaedia Judaica, 1971, כרך י״א, עמוד 1407; U.S. Catholic, דצמבר 1983, עמוד 20.
15. U.S. Catholic, דצמבר 1983, עמוד 21; ?What is Judaism, מאת אמיל ל. פאקנהיים, 1987, עמודים 268, 269.
16. חיי יוסף, בתרגומו של מנחם שטיין, הוצאת 1968, א׳:1–6; נגד אפיון, בתרגומו של ד״ר י. נ. שמחוני, מאמר ראשון, סעיף ז׳, הערת שוליים.
17. The Book of Jewish Knowledge, מאת נתן אוסוּבל, 1964, עמוד 286.
18. The Targum of Isaiah, בעריכת ג׳. פ. סטנינג, 1949, עמודים vii, 178; The Messiah: An Aramaic Interpretation, מאת סמסון ה. לוי, 1974, עמודים 63, 66, 67; The Suffering Servant in Deutero-Isaiah, מאת כריסטופר נורת’, מהדורה ראשונה, 1948, עמוד 11.
19. The Fifty-Third Chapter of Isaiah—According to the Jewish Interpreters, מאת ס. ר. דרייבר, א. נויבאור, 1969, כרך ב׳, עמוד 7.
20. The Fifty-Third Chapter of Isaiah—According to the Jewish Interpreters, מאת ס. ר. דרייבר, א. נויבאור, 1969, כרך ב׳, עמודים 374, 375.
21. The Fifty-Third Chapter of Isaiah—According to the Jewish Interpreters, מאת ס. ר. דרייבר, א. נויבאור, 1969, כרך ב׳, עמודים x, 99, 100.
[הערות שוליים]
a החוקר הישראלי פנחס לפיד אומר: ”הקטעים המתייחסים לישוע בתלמוד... עוּותו, סולפו, או נמחקו בידי הצנזוֹרים של הכנסייה.” לכן, ”קרוב לוודאי שהשפעתו המקורית של ישוע על הספרות הרבנית היתה גדולה הרבה יותר משמעידים על כך הקטעים המעטים שיש עליו כיום.” — Israelis, Jews, and Jesus (הישראלים, היהודים וישוע)9
b ראה חיי יוסף [בן־מתתיהו], פרק א׳:1–6.16
[תיבה בעמוד 11]
ה”עבד” המיוסר במקורות רבניים
במהלך הדורות, ייחסו מספר בני־סמכא יהודים את נבואת ישעיהו נ״ב:13 עד נ״ג:12 למשיח:
תרגום יונתן בן־עוזיאל (המאה הראשונה לספירה) בתרגמו את ישעיהו נ״ב:13 [לארמית], הוא כותב: ”הא יצלח עבדי משיחא.”18
תלמוד בבלי (מסכת סנהדרין צ״ט) (המאה השלישית לספירה בערך): ”משיח — מה שמו? ... ורבנן אמרי חיוורא [מצורע] דבי רבי [אמרי חוליא] שמו, שנאמר, ’אכן חליינו הוא נשא.’” — השווה ישעיהו נ״ג:4.19
הרב משה בן־מימון (הרמב”ם) (המאה ה־12): ”איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום ייראה בתחילה? ... ישעיהו [נ״ב:15], בעת שסיפר שישמעו המלכים לו, אמר עליו: ”יקפצו מלכים פיהם.”
משה אבן־קרישפין כהן (המאה ה־14): ”ואני רוצה לפרש הפרשה הזאת [את ישעיהו נ״ג] על דעת ר’ז’ל, שפירשוה על המלך המשיח, ואזהר בכל יכולתי לשמר דרך הפשט; ולא אדחוק להוציא הפסוק מפשטו ואולי לא יעבור עלי כל כך דחקים וריחוקים מהפכו כמו שעבר עליהם [על פרשנים יהודים אחרים].”21
[תמונות בעמוד 10]
רוב היהודים דחו את הרעיון של ”משיח מיוסר”. הדבר סתר את ציפיותיהם למלך מנצח
[תמונה בעמוד 12]
המשיח לבדו יוכל להגשים את התנאים הנאדרים שחזה ישעיהו