”מצאנו את המשיח”
”מצאנו את המשיח”. ”מצאנו את זה שכתב עליו משה בתורה, וכן גם הנביאים”. הכרזות מפתיעות אלו יצאו מפי שני יהודים מאמינים בני המאה הראשונה לספירה. סוף סוף בא המשיח לו ייחלו. לא היה בלבם כל ספק בדבר (יוחנן א׳:35–45).
בהתחשב ברקע ההיסטורי והדתי של אותה תקופה, אמונתם נושאת משמעות רבה אף יותר. מספר גואלים מטעם עצמם הופיעו בקול תרועה רמה ופיזרו הבטחות גדולות, אבל התקוות נגוזו במהרה כאשר אנשים אלו לא הצליחו לשחרר את היהודים מעול הרומאים (מעשי השליחים ה׳:34–37).
אולם בכל זאת, לשני יהודים אלו — אנדרי ופיליפוס — לא היה שמץ של ספק שהם מצאו את המשיח האמיתי. ולא זו בלבד, אלא שבשנים שחלפו מאז, התחזק בטחונם למראה הנפלאות שאיש זה עשה בהתאם למה שנובא על המשיח.
מדוע שני אלה ורבים אחרים האמינו בו בביטחון מלא והשתכנעו שאין הוא משיח מתחזה או רמאי מכזיב? אילו ראיות העידו בצורה משכנעת שהוא המשיח האמיתי?
התיעוד ההיסטורי מוסר לנו שאנדרי ופיליפוס הכירו בישוע מנצרת, הנגר לשעבר, כמשיח המובטח לו קיוו (יוחנן א׳:45). לוקס, היסטוריון שקדן מאותה תקופה, מציין שהדבר אירע ”בשנת חמש עשרה לשלטון הקיסר טיבריוס” (לוקס ג׳:1–3). שנת 15 לשלטון טיבריוס החלה בספטמבר שנת 28 לספירה והסתיימה בספטמבר 29 לספירה. עוד אמר לוקס שהעם היהודי באותה תקופה ”היה שרוי בציפייה” לבואו של המשיח (לוקס ג׳:15). מדוע ציפו לו דווקא באותה תקופה? הבה נראה.
קריטריונים לזיהוי המשיח
בהתחשב בתפקיד החיוני שממלא המשיח, סביר שהבורא, יהוה, יספק סימנים ברורים שיעזרו לאנשים ערניים ונאמנים לזהות את המשיח המובטח. מדוע? מכיוון שבדרך זו הזהירים לא יולכו שולל על־ידי מתחזים, כשם שהותעו רבים.
כאשר שגריר מציג את עצמו בפני ממשלה אחרת, עליו להגיש כתב אמנה המאשר את מינויו. באופן דומה, יהוה הגדיר זמן רב מראש את הדרישות שעל המשיח לעמוד בהן. לכן, כאשר הופיע המשיח הוא הגיע כביכול עם כתב האמנה שאישש את זהותו.
הדרישות שעל המשיח לעמוד בהן צוינו בנבואות מקראיות רבות שנכתבו מאות שנים מראש. הן חזו בפרוטרוט את אופן הגעתו של המשיח, את אופי שירותו, את סבלו בידי אחרים ואת דרך מותו. נבואות מהימנות אלו חזו גם את תחייתו, את עלייתו השמיימה לימין אלוהים ולבסוף את הברכות שיביא שלטונו העתידי. בדרך זו סיפקו נבואות המקרא דפוס ייחודי שניתן להשוותו לטביעת אצבע היכולה להתאים רק לאדם אחד.
כמובן, כאשר הופיע ישוע בזירת העולם ב־29 לספירה, לא כל הנבואות הנוגעות למשיח התגשמו באותו זמן. למשל, הוא עדיין לא הוצא להורג והוקם לתחייה. אף־על־פי־כן, אנדרי ופיליפוס ורבים אחרים האמינו בישוע בזכות תורתו ומעשיו. למעשה, הם ראו הוכחות למכביר שהוא המשיח. אילו חיית אז והייתה לך אפשרות לבחון את הראיות באופן אישי ובלי להיות שבוי בדעות קדומות, סביר להניח שגם אתה היית משתכנע שישוע הוא המשיח.
תמונה מורכבת
מה היה עוזר לך להסיק מסקנה זו? במרוצת השנים סיפקו נביאי המקרא דרישות מוגדרות שעל המשיח לעמוד בהן, דרישות שיזהו אותו באופן שאינו משתמע לשתי פנים. עם הזמן, התבהר בהדרגה דיוקנו של המשיח. הנרי ה. הַלִי אמר: ”נניח שמספר אנשים ממדינות שונות, שמעולם לא התראו ואף לא היו בקשר זה עם זה, נכנסים לתוך חדר, וכל אחד מציג חתיכת שיש מפוסלת. כאשר מחברים אותן זו לזו, נוצר פסל מושלם. איזה הסבר ניתן לתת לכך מלבד האפשרות שאדם אחד תכנן את הכול, ושלח לכל אחד מהאנשים את חתיכות השיש?” ואז הוא שואל: ”כיצד ניתן להסביר תיאור מורכב ומדהים זה על חייו ופועלו של ישוע שנתחבר למקשה אחת ונכתב על־ידי כותבים שונים ממאות שונות — זמן רב טרם בואו של ישוע — אם לא על סמך העובדה שמוח על־אנושי השגיח על הכתיבה?” לטענתו היה זה ”גדול הניסים בכל הזמנים!”
”נס” זה התחיל בספר הראשון במקרא. בנוסף לנבואה הראשונה המצביעה על תפקיד המשיח, כותב ספר בראשית מציין שהמשיח יבוא משושלת אברהם (בראשית ג׳:15; כ״ב:15–18). סימן נוסף מראה שהמשיח צריך להיוולד לשבט יהודה (בראשית מ״ט:10). ביד משה אמר אלוהים לעם ישראל שהמשיח יהיה דובר ומושיע בדומה למשה (דברים י״ח:18).
נבואה מתקופת דוד המלך מגלה שהמשיח אמור לרשת את כיסא דוד וששלטונו יהיה ”נכון עד עולם” (שמואל ב׳. ז׳:13–16). ספר מיכה מספר לנו שהמשיח צריך להיוולד בעירו של דוד — בית לחם (מיכה ה׳:1). ישעיהו מנבא כי הוא ייוולד מבתולה (ישעיהו ז׳:14). הנביא מלאכי חזה מראש שבואו יוכרז על־ידי מישהו שידמה לאליהו (מלאכי ג׳:23, 24).
פרט ספציפי נוסף בנוגע למשיח הופיע בספר דניאל. הוא מצביע בדיוק על השנה שבה יופיע המשיח, וזו לשון הנבואה: ”ותדע ותשכל מן מוצָא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד, שבועים שבעה, ושבועים שישים ושניים. תשוב ונבנתה, רחוב וחרוץ, ובצוֹק העתים” (דניאל ט׳:25).
ארתחשסתא מלך פרס ’הוציא דבר’ להשיב ולבנות את ירושלים בשנה ה־20 לשלטונו. שלטונו החל ב־474 לפה״ס, ולכן שנתו ה־20 היא שנת 455 לפה״ס (נחמיה ב׳:1–8). לפיכך, תקופה של 69 (62+7) שבועות נבואיים מפרידה בין הצו לשוב ולבנות את ירושלים ובין ביאת המשיח. שישים ותשעה שבועות של ימים הם רק 483 יום, או פחות משנתיים. אולם לפי הכלל הנבואי ”יום לשנה”, נועד המשיח לבוא אחרי 483 שנה — ב־29 לספירה (יחזקאל ד׳:6).a
היו בתקופות שונות שהתיימרו להיות המשיח, אך רק ישוע מנצרת הופיע בזירת העולם ב־29 לספירה (לוקס ג׳:1, 2). באותה שנה בא ישוע אל יוחנן המטביל, הוטבל במים ונמשח ברוח הקודש כמשיח. מאוחר יותר, יוחנן, שאותו סימל אליהו ושעליו נובא שיהיה מבשר בואו של המשיח, הציג את ישוע לאנדרי ולתלמיד אחר וקרא לו ”שה האלוהים הנושא חטאת העולם” (יוחנן א׳:29; לוקס א׳:13–17; ג׳:21–23).
אילן יוחסין וזיהוי המשיח
הנבואות שנכתבו ברוח אלוהים קושרות את המשיח למשפחות יהודיות מסוימות. לכן אין זה אלא הגיוני שהבורא היודע־כול ידאג מראש שבואו של המשיח יהיה בתקופה שבה ניתן לאמת את מוצאו באילנות היוחסין.
האנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג מציינת: ”קרוב לוודאי שרשימות היוחסין של השבטים היהודיים והמשפחות הושמדו עם חורבן ירושלים [ב־70 לספירה] ולא לפני כן”. ישנן ראיות ברורות לכך שמתי ולוקס כתבו את ספרי הבשורה הנושאים את שמם לפני 70 לספירה. מכאן שהם יכלו להיעזר ברשומות אלו כדי להציג את שושלת היוחסין של ישוע (מתי א׳:1–16; לוקס ג׳:23–38). ואין ספק שרבים מבני דורם ביקשו לאמת בעצמם עניין כה חשוב — אילן היוחסין של ישוע.
ההתגשמות בישוע — צירוף מקרים?
אך האם ייתכן שהתגשמות הנבואות המשיחיות בישוע הייתה פשוט צירוף מקרים ? בראיון שנערך עם חוקר אחד הוא השיב: ”לא ייתכן. הסבירות נמוכה מאוד עד כדי שלילת אפשרות זו מכול וכול. היה מי שחישב ומצא שהסיכוי כי רק שמונה נבואות יתגשמו הוא אחד למאה מיליון מיליארד”. כדי להמחיש הסתברות זו הוא אומר: ”אם תיקח כמות זו של מטבעות דולר, הם יכסו את מדינת טקסס [000,690 קמ”ר] בשכבה בעומק 6.0 מטר. אם תסמן מטבע אחד ואחר כך תבקש מאדם שעיניו קשורות לשוטט בכל המדינה ולבחור מטבע, מה הסיכויים שהוא ירים את המטבע המסומן?” לטענתו, מדובר בדיוק ”באותם הסיכויים שאדם כלשהו בהיסטוריה יכול היה להגשים רק שמונה מהנבואות [המשיחיות]”.
עם זאת, במהלך שלוש השנים וחצי של שירותו הגשים ישוע הרבה יותר משמונה נבואות מקראיות. לאור ראיות חותכות אלה, מסכם אותו חוקר: ”ישוע — ורק ישוע בהיסטוריה כולה — הצליח לעשות זאת”.
ביאת המשיח
אין ספק שהמשיח — ישוע מנצרת — בא ב־29 לספירה. הוא בא והיה לגואל עניו ולמוד סבל ולא כפי שרוב היהודים ואפילו תלמידיו ציפו, כמלך רב עוצמה שישבור את עול הרומאים (ישעיהו פרק נ״ג; זכריה ט׳:9; מעשי השליחים א׳:6–8). יחד עם זאת, נובא כי הוא עוד עתיד לבוא בגבורה ובסמכות רבה (דניאל ב׳:44; ז׳:13, 14).
אנשים בעולם כולו שעיניהם בראשם לומדים בשקידה את נבואות המקרא ומשתכנעים שהמשיח הגיע במאה הראשונה, ושתהיה לו ביאה נוספת. ראיות שונות מוכיחות כי שובו המנובא, שציין את ראשית ”נוכחותו”, התרחש ב־1914b (מתי כ״ד:3–14, ע״ח). באותה שנה הוכתר ישוע בשמיים באופן סמוי מן העין למלך במלכותו של אלוהים. בקרוב הוא ישחרר את כדור־הארץ מהשפעות המרד שפרץ בגן עדן. תקופת אלף שנות שלטונו תהיה ברכה לכל מי שמגלים בו אמונה כזרע המובטח — כמשיח ”הנושא חטאת העולם” (יוחנן א׳:29; ההתגלות כ״א:3, 4).
עדי־יהוה ישמחו לשוחח איתך על ראיות אלו ולהראות לך מתוך המקרא איזו תועלת תוכלו אתה ויקיריך להפיק משלטון המשיח.
[הערות שוליים]
a לפרטים נוספים בנוגע לדניאל ט׳:25, ראה הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמודים 899–904 (אנג׳), וכן שית לבך לנבואות דניאל, עמודים 186, 187. יצאו לאור מטעם עדי־יהוה.
b לפרטים נוספים, ראה פרקים י׳ ו־י״א בספר דעת המובילה לחיי־נצח, אשר יצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[תרשים/תמונות בעמודים 6, 7]
455 לפה״ס, ”מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים”
29 לספירה, ביאת המשיח
483 שנה (69 שבועות נבואיים) — דניאל ט׳:25
1914, המשיח מוכתר למלך בשמיים
בקרוב ישים המשיח קץ לרשע ויהפוך את כדור־הארץ לגן עדן