המחיר היקר של הכעס
היש לך נטייה לכעוס, להתפרץ בזעם לנוכח ההתגרות הקלה ביותר? האם הנך זועף במשך ימים, מטפח רגשי טינה עמוקים כל אימת שמישהו פוגע בכבודך? אם כן, לא זו בלבד שתרחיק מעליך את הסובבים אותך, אלא שהכעס עלול לשים קץ לחייך.
עד כדי כך? ובכן, דו״ח שפורסם לאחרונה בכתב־העת The New York Times News Service (שירות החדשות של הניו־יורק טיימס), מראה שהסיכויים לכך סבירים למדי. הדו״ח טוען, למשל, כי ”כעס מתמשך כה מזיק לגוף, שהוא עומד בשורה אחת ואפילו עולה על עישון סיגריות, השמנת־יתר ותזונה עתירת־שומנים, כגורם סיכוני גבוה למוות בטרם־עת”.
כראיה לכך, מביאה הידיעה מספר מחקרים מדעיים. באחד מהם, ניתנו לתלמידי אוניברסיטה בני־25 מבחני־אישיות, כדי למדוד את רמת העוינות שחשו במצבים יומיומיים שונים. החוקרים התחקו שוב אחר מצבם כעבור 25 שנה. שיעור התמותה בקרב אלה שרמת העוינות שלהם היתה נמוכה ביותר, היה קטן מאוד. רק 4 אחוזים מתוכם מתו לפני גיל 50. אך, לא כן לגבי העוינים ביותר: שיעור התמותה אצלם הגיע ל־20 אחוזים! מחקר אחר העלה, שאלה שסוּוגו כעוינים ביותר בצעירותם, גילו נטייה לרמת־כולסטרול מסוכנת הרבה יותר בהתבגרם, דבר שהגביר אצלם את הסכנה ללקות במחלת־לב.
מה לגבי אנשים המטפחים בלבם זעם עצור, במקום למצוא דרכים חיוביות להתמודד עם בעיות? ד״ר מָארָה יוליוס, העוסקת בתורת־המגיפות באוניברסיטת מישיגן, עקבה מקרוב אחר קבוצת נשים במהלך תקופה של 18 שנה. היא מצאה כי שיעור התמותה אצל נשים שהראו סימנים ברורים של עוינות מתמשכת, מודחקת, היה גבוה פי־שלושה מאלה שלא טיפחו כעס מעין זה. היא מסכמת: ”נראה שלגבי נשים רבות, כעס תמידי עצור מהווה סיכון גבוה יותר למוות מוקדם, מאשר העישון”.
אלפי שנים לפני המחקרים המדעיים הללו, הזהיר המקרא מפני הנטייה לכעוס. ”הרף מאַף, ועזוב חימה”, נאמר בתהלים ל״ז:8. ופסוק אחר אומר: ”אל תשקע השמש על כעסכם”. (אפסיים ד׳:26) ראויה לציון עוד יותר היא העובדה, שהמקרא הצביע על הקשר שבין בריאות הנפש לבריאות הגוף, באמרו: ”חיי בשרים לב מַרפֵּא”, כלומר, לב שלֵיו מביא לאדם חיים. — משלי י״ד:30.
[תמונה בעמוד 23]
עורך־ההלוויות מתבונן באדם זועם ומצפה בשמחה ל”לקוח”