עדי־יהוה — ’מפלסי דרך’ בניתוחים ללא דם
בשנים האחרונות עלו לעתים קרובות עדי־יהוה לכותרות, כיון שהם אינם מקבלים עירויי־דם. אף־על־פי שהטעמים לסירובם הם מקראיים, הרי שטיפול זה טומן בחובו סכנות ידועות לבריאות. (בראשית ט׳:3, 4; ויקרא י״ז:10–12; מעשי־השליחים ט״ו:28, 29) עמדתם הובילה תדירוֹת לעימות עם רופאים, בתי־חולים ובתי־דין. עקב סירובם לקבל דם, עדים בוגרים לא נוּתחו; ילדיהם אולצו לקבל עירוי־דם בצוו בית־משפט.
עתה מתחולל שינוי עמדות בנושא עירויי־הדם. תדירוֹת הדם המעוּרה מזוהם. מחלות, שחלקן קטלניות, מועברות באמצעות עירויי־הדם. בארצות רבות הפכה תאוות־הבצע לגורם לא־מבוטל, שכן הדם היה לעסק נרחב ומעודדים את השימוש בו כבדרך־שיגרה — דבר המוסיף סיכון מיותר בניתוחים. מסיבות אלה ואחרות, רבים מלבד עדי־יהוה שוקלים מחדש אם לקבל עירויי־דם שיגרתיים.
לעדי־יהוה היה חלק מהותי בכל זה. אלפי עדים עברו ניתוחים, ובמקרים רבים החלימו אפילו מהר יותר מחולים שקיבלו דם. ניסיונם של עדי־יהוה מוכיח, שמנתחים מסוגלים לבצע ניתוחים עם הרבה פחות אובדן־דם, וכי במספר מקרים ספירת־הדם יכולה להיות נמוכה בהרבה ממה שנחשב בעבר לנחוץ. יתרה מזאת, הטיפול בחולים אלה המחיש, שקיימות כיום שיטות טיפול חלופיות רבות, דבר המקצץ בהוצאות ומסלק את הסיכונים הכרוכים בעירויי־דם. כמו־כן, נצחונותיהם המשפטיים החזירו לחולים את הזכות לקבל או לדחות שיטות רפואיות מסוימות.
חלק ניכר מהישגים אלה ניתן לזקוף לזכות העובדה, שעדי־יהוה פעלו תוך שיתוף־פעולה עם רופאים ובתי־חולים. בשנים האחרונות הקימו, במרכז העולמי שלהם, מחלקה בשם ”שירותי מידע לבתי־חולים” (שמ”ב). נציגי המחלקה הזאת ביקרו במספר מדינות באיזורים רבים בעולם, וערכו קורסים בכמה ממשרדי־הסניפים של חברת המצפה, בהקימם בתוך כך ועדי קשר עם בתי־חולים. מטרת הוועדים הללו ליצור קשר עם רופאים ובתי־חולים, בהתעורר הצורך בכך. בבקרם בסניפים גדולים יותר, הנציגים מקימים גם בהם מחלקה לשירותי מידע לבתי־חולים, כדי שזו תמשיך במלאכה עם עזיבתם.
הקורסים מדריכים את הוועדים כיצד לערוך פגישות עם רופאים ועם סגל בתי־החולים, להביא לתשומת־לבם שיטות טיפול חלופיות לעירויי־דם, ולהסביר להם שביצוע ניתוחים במיומנות ובקפדנות יכול להפחית באורח ניכר את אובדן הדם. ולבסוף, חברי השמ”ב מספקים לוועדי־הקשר החדשים הדרכה מעשית בפגישות־עבודה עם רופאים ומנהלי בתי־חולים.
בשלב הראשון, התקיימו 18 קורסים בארצות־הברית. אחר־כך, התנהלו ארבעה קורסים באיזור האוקיינוס השקט — באוסטרליה, ביפן, בפיליפינים ובהוואי, בשרתם שמונה מסניפי חברת המצפה באיזורים אלה. בנובמבר ובדצמבר 1990, שלושה מחברי השמ”ב ניהלו עשרה קורסים נוספים באירופה, באמריקה הלטינית ובאיזור הים הקריבי. להלן מספר פרטים על תוצאות הקורסים הללו.
חמישה התקיימו באירופה — באנגליה, שבדיה, צרפת, גרמניה וספרד. חמישה קורסים אלה שירתו עשרים מסניפי חברת המצפה, והדריכו יותר מ־700,1 זקני־קהילה לשמש בוועדי קשר עם בתי־חולים.
מנתח צרפתי הודה בכך שכתוצאה מעמדתם האיתנה בנושא הדם, סייעו עדי־יהוה למקצוע הרפואה להתקדם בשטח הניתוחים ללא־דם. הוא אמר, שאף דת אחרת לא טרחה עד־כדי־כך לסייע לחבריה להתמודד עם בעיות קשות.
בית־החולים המתקדם ביותר במדריד, ספרד, נהג בעוינות רבה כלפי העדים בנושא זה. הוא סירב לנתח עדה שנזקקה לניתוח בעמוד־השידרה, עקב סירובה לקבל דם. כאשר מיאנה לעזוב את בית־החולים, הם אילצו אותה לעשות כן בכך שמנעו ממנה מזון ומשקה. אך, חברי השמ”ב ביקשו ראיון עם המנהל הרפואי והמנתח הראשי, ושוחחו עימם כשעתיים. התוצאה היתה, שהם הסכימו לבצע את הניתוח ופנו טלפונית אל החולה כדי שתחזור לניתוח.
עדים באיטליה חזרו מן הקורס ומיד נתקלו בניסיון לכפות עירוי־דם על פָּג. הם אמרו: ”המידע שרכשנו בקורס איפשר לנו לרכך את עמדת הרופאים, והתינוק טופל בהצלחה בלא דם”.
הלאה לאמריקה הלטינית ולאיזור הקריבי
חמשת הקורסים הבאים התקיימו במקסיקו, בארגנטינה, בברזיל, באקואדור ובפורטו־ריקו. קורסים אלה שירתו שלושים־ושניים סניפים של חברת המצפה.
מנהל בנק־הדם של מקסיקו־סיטי אמר, שעדי־יהוה היו אלה שפילסו את הדרך לביצוע ניתוחים ללא־דם, ושעתה הושגה בשטח זה מומחיות מספקת כדי שאחרים יוכלו להפיק תועלת מפעולה חלוצית זו. הוא עיין בגיליון השמ”ב, בו רשומות שיטות חלופיות לטיפול בדימום.a אחר־כך אמר: ’ברצוני להכין העתקים מהגיליון הזה עבור ידיעון מועצת־המנהלים של כל אחד מבתי־החולים במקסיקו־סיטי. אבקש מן הרופאים להעתיק זאת לידיעתם האישית. אזי, כאשר יפנו אל בנק־הדם הזה בעתיד, נבקש מהם להוציא את הגיליון ונשאל אותם: ”האם השתמשתם בזה? האם ניסיתם את זאת?” אם לא ניסו תחילה שיטות חלופיות אלה, הם לא יקבלו מאיתנו דם עד שיעשו כן!’
מנהל בנק־הדם בצפון ארגנטינה היה גם הוא לעזר. באיזור הזה קיימת מדיניות, שכל מי שמתאשפז בבית־חולים ממשלתי חייב לדאוג לכך שקרובי־משפחה או חברים יתרמו מראש שתי מנות־דם לפחות, וָלא — יסרבו לטפל בו. העדים לא יכלו להיענות לכך, ולכן סירבו בתי־חולים לנתחם. לאחר שהסברנו את עמדתנו הכנה ביחס לשימוש בדם, דאג המנהל לכך שיחול שינוי במדיניות זו כאשר תיכתב מחדש. בינתיים, עדים שיציגו את כרטיס־הדם שלהם בהתקבלם לבית־החולים, יהיו פטורים מלתרום דם.
באקואדור ישנו מנתח ידוע ורב־השפעה, אשר ביצע יותר מ–500,2 ניתוחים בעדים ובלא־עדים, בלא שימוש בדם. הוא אמר שהוא עומד לקיים בארץ זו מיבצע עידוד ניתוחים בלא־דם, בגין הסכנות הרבות הנשקפות לחולים מאספקת הדם.
לאחר הקורס שהתקיים באקואדור, אמר מנתח שנכח בישיבה ההסברתית שנערכה לאנשי־הרפואה: ”אם אנשים אלה מסוגלים לרמה כזו של מחקרים רפואיים, זה מלמד משהו על מחקרם בכתבי־הקודש, והדבר גורם לי לחשוב שכדאי לבחון מקרוב את דתם”.
שינוי־עמדות מבורך נמצא בפורטו־ריקו. בעבר, נקשרו לעתים עדים בוגרים וניתן להם עירוי־דם בכפייה; חלקם מתו לאחר־מכן. נציגי השמ”ב נפגשו הן עם סגן־הנשיא והן עם עורך־הדין של אגודת בתי־החולים של פורטו־ריקו; האחרון היה גם מנהל בית־חולים. מיד לאחר גינוני ההיכרות הרשמיים, ולפני שפתחו נציגי השמ”ב בהסבריהם, אמר עורך־הדין שיש לו משהו לומר. להפתעת העדים, החל בתיאור תכנית לקידום זכויות החולים בבתי־החולים שבאי, דבר שכיסה את הנקודות העיקריות של ההסבר! הוא גם ביקש רשות להעתיק חלק מן המידע שהושאר עימו; הוא רצה לכלול אותו במאמר שהיה בשלבי הכנה עבור כתב־העת של אגודת בתי־החולים.
תוצאות שהושגו בארצות־הברית
רופא בשם ג׳יימס ג׳. ריילי, יושב־ראש המחלקה הכירורגית בבית־החולים בו הוא עובד, הצהיר הצהרה רבת־משמעות בפני ועד־הקשר המקומי: ”לפי מיטב הבנתי, מצוי בידכם המידע הרפואי והמשפטי המתקדם ביותר בנושא השימוש בדם”.
בבית־חולים גדול בעיר וושינגטון, ארה״ב, נפגש ועד־הקשר עם אנשי הסגל המינהלי והרפואי, אשר הבטיחו את תמיכתם ובמיוחד הביעו את הערכתם ל”התחייבותה של חברת המצפה לעזור לאנשיה בשעת הצורך, על־ידי עמידתם לצד החולה”.
מנהלת המחלקה לטיפול בחולה, בבית־חולים במדינת ויסקונסין, ציינה עד כמה הוטעתה בנוגע לעדי־יהוה. היא עודדה את ועד הקשר עם בתי־החולים ”להמשיך בהעברת המסר הזה לכל אנשי־הרפואה”.
אחת מפעולות השמ”ב היא לשלוח פריטים רפואיים ומשפטיים לרופאים, לבתי־חולים, לאיגודי רופאים ובתי־חולים. תגובת הממונה על ההגנה המשפטית בבית־חולים בבלטימור, מרילנד, היתה: ”אני מודה לכם על החומר המקיף שהובא לתשומת־לבי בנוגע לעירויי־דם ועדי־יהוה. מידע זה יסייע רבות לבית־החולים שלנו להעריך מחדש את מדיניותנו באשר לטיפול בעדי־יהוה”.
בארצות־הברית לבדה, קרוב ל־000,10 שמות מופיעים ברשימת הרופאים המוכנים לבצע בעדי־יהוה ניתוחים ללא־דם.
עד עתה הוקמו, באמצעות 32 הקורסים שנערכו עד כה, ועדי־קשר ב־62 סניפים, כדי לספק את צרכיהם של עדי־יהוה באיזורים שונים בעולם. עתה הם מוכנים ומזומנים לסייע למיליוני עדי־יהוה. התוצאות מראות שיהוה אכן מברך את מאמצי המחלקה לשירותי מידע לבתי־חולים.
[הערת שוליים]
a נוסח הגיליון מופיע בעמוד 9.
[תיבה בעמוד 9]
דימום — מניעתו והשליטה בו ללא עירוי־דם
1. מכשירים רפואיים:
א. צריבה חשמלית
ב. ניתוחים באמצעות קרני לייזר
ג. הקרשה בקרני אַרגוֹן
ד. רדיו־כירורגיה בסכין ’גאמא’
2. שיטות ומכשירים לאיתור ועצירת דימום פנימי:
א. אֶנדוֹסקוֹפיה לאיתור דימום פנימי
ב. אלקטרודה גמישה השואבת ומקרישה (ג׳. פּ. פאפּ, JAMA, 1 בנובמבר, 1976, עמ׳ 2076–2079)
ג. תיסחוף פנים־עורקי (JAMA, 18 בנובמבר, 1974, עמ׳ 952, 953)
ד. הורדה מבוקרת של לחץ־הדם (עד שהדימום ייפסק)
ה. דבקי רקמות (ד״ר ס. א. סילווַס, MWN, 5 בספטמבר, 1977)
3. שיטות ניתוח והרדמה:
א. הרדמה תוך כדי הורדת לחץ־הדם
ב. הורדת חום־הגוף
ג. דילול הדם במהלך הניתוח
ד. מיתקנים האוספים דם ניגר (כגון ”חוסך־תאים”)
ה. שיטות כירורגיות קפדניות המונעות או עוצרות דימום
ו. הרחבת הסגל הכירורגי לקיצור זמן הניתוח
4. מיתקני מדידה:
א. מכשיר למדידת־החמצן דרך העור
ב. אוֹקסימטר
5. מרחיבי נפח:
א. תמיסות גבישיות
(1) תמיסת רינגר (א. ר. אייכנר, Surgery Annual [שנתון לכירורגיה], ינואר 1982, עמ׳ 85–99)
(2) תמיסת מלח
ב. קולואידים
(1) דקסטראן
(2) גֶ’לַטין (פ. ג׳. הוואל, Anaesthesia [הרדמה], ינואר 1987, עמ׳ 44–48)
(3) תמיסת עמילן
6. עוצרי־דימום כימיים:
”אַוויטין”
”ג’לפוֹם (גֶ׳ל קצפי)”
”אוקסיסֶל”
”סוּרג׳יסֶל”
רבים אחרים
7. אמצעי ריפוי לרמת־המוגלובין נמוכה
א. חמצן
ב. תא־לחץ רווי חמצן (ג׳. ב. הַרט, JAMA, 20 במאי, 1974, עמ׳ 1028, 1029)
ג. דקסטראן ברזלי (ס. ג׳. דוּדריק, Archives of Surgery [ארכיון הכירורגיה], יוני 1985, עמ׳ 721–727)
ד. חומצה פוֹלית
ה. אריתרופואיטין — ממריץ את מֵיח־העצם ליצור דם
ו. סטרואידים אנבוליים כגון: דקאדוּרוֹבוֹלין או הורמון־גדילה סינתטי
ז. ויטמין 12-B, בזריקה תוך־שרירית
ח. ויטמין C
ט. ויטמין E (במיוחד לתינוק בן־יומו)
8. אמצעים חיצוניים
א. לדימום:
(1) לחיצה ישירה על איזור הדימום
(2) שקיות־קרח
(3) שינוי תנוחת הגוף (למשל: הרמת האיבר הפצוע להאטת הדימום)
ב. להלם:
(1) הרכבת שרווליות־לחץ לרגליים
(2) מכנסיים נוגדי־הלם
(3) הרמת שתי הרגליים לשמירה על לחץ־הדם
9. תרופות לחולים הסובלים מסיבוכי דם
א. דֶסמוֹפרֶסין, DDAVP (נ. ל. קוברינסקי, לַנסֶט, 26 במאי, 1984, עמ׳ 1145–1148)
ב. חומצה אמינוקפרואית־E (ס. א. שוורץ, Contemporary Surgery [כירורגיה בת־זמננו], מאי 1977, עמ׳ 37–40)
ג. ויטמין K
ד. פלבוֹנואידים ביולוגיים (Physician’s Desk Reference ]ספר־עזר לרופא])
ה. קרבָזוֹקרוֹם סליצילאט
ו. חומצה טרַנאֶקסַמית (Transfusion Medicine Topic Update [עידכוּן נושאים לרפואת עירויים], מאי 1989)
ז. דָנָזוֹל
10. פרטים אחרים:
א. ירידה בינונית בלחץ־הדם ל־90–100 מ”מ כספית עשויה לתרום לעצירת הדימום, באפשרה קרישה טבעית של עורק פגוע
ב. העיקרון שדרוש מינימום של 10 גרם המוגלובין לביצוע ניתוח, אינו מבוסס על מימצאים מדעיים
ג. חולים שרדו מניתוחים אף שרמת־ההמוגלובין שלהם ירדה ל־8.1 (Anaesthesia, 1987, כרך 42, עמ׳ 44–48)
ד. ירידה בכמות ההמוגלובין מפחיתה את סמיכות הדם, דבר המקל על הלב ומשפר את חדירת הדם והחמצן לתאי־הרקמות