התמוטטות המוסר מתפשטת

היא פוגעת בכל השכבות החברתיות

החברה בת־זמננו משוללת ערכים.‏ סגנונות־חיים רבים מפצלים אותה.‏ אין זה נדיר לשמוע את ההשקפה:‏ ’‏כל סגנון־חיים מקובל.‏ סבול את שלי — ואסבול את שלך.‏ עשה את הישר בעיניך — ואעשה את הישר בעיני.‏ כל אדם רשאי לנהוג כרצונו.‏ ישנן דרכים רבות,‏ וכולן נכונות;‏ שום דבר אינו פסול.‏ מושג החטא עבר מן העולם.‏ עמוד על זכויותיך.‏ מחאה שקטה כמוה כלחישה;‏ הגבר את הטון על־ידי אלימות.‏ האלימות הינה צורה של חופש־דיבור.‏ יש לתת למין ביטוי חופשי עם כל מי שאתה רוצה,‏ ובכל דרך שהיא.‏ ניבול־פה הוא אמנות.‏ חֲיֵה ותן לחיות.‏’‏

או שמא זה ’‏מוּת ותן למות’‏?‏ בעשורים הראשונים של המאה העשרים,‏ היו לאנשים דעות מוגדרות למדי לגבי טוב ורע,‏ לגבי מה שמוסרי ואינו מוסרי,‏ מה שמכובד ואינו מכובד — ואנשים רבים עדיין דוגלים במידות אלה.‏ אך,‏ אצל אחרים התחולל בשנות החמישים מהפּך,‏ אשר הלך והסלים.‏ מיכלול הדעות בנוגע לצניעות,‏ למוסר,‏ לכבוד ולכללי־ההתנהגות נחשב לבלתי־הגיוני,‏ לא־אנושי ולא־מקובל.‏ הושם דגש על ייחודיותו של הפרט.‏ החלה השקפה שעל כל אדם לחיות על־פי המטרות שקבע הוא לעצמו.‏ מעתה הטיפו לסובלנות,‏ לשוֹני ולאי־‏ביקורתיות.‏ בהשקפת־עולם חדשה זו אסוּר לאסוֹר.‏

התוצאות הרות־האסון של פילוסופיה זו הוסיפו להחריף,‏ עד כי בשנות השמונים הרקיעו שחקים,‏ והן ממשיכות לעשות כן בשנות התשעים.‏ לפניך רק מעט מן הדיווחים על התוצאות החמורות שנבעו מכך,‏ וראשיתם בהרצאה על ערכים שניתנה בניו־יורק מפי יושב־ראש תאגיד בוועידה על מוּסר בעסקים:‏

‏”‏פוליטיקאים מרמים את ציבור בוחריהם.‏ מתווכים מערימים על לקוחותיהם.‏ מנהלי בנקים להלוואה וחיסכון מובילים את מוסדותיהם לפשיטת־רגל,‏ בהותירם למשלמי־המסים לפרוע את החובות.‏ מטיפים ומועמדים לנשיאות בוגדים בנשיהם.‏ תלמידים מרמים בבחינות,‏ ומיליונים הורסים את עצמם ואת זולתם על־ידי צריכת סמים ומעשי פשע.‏ .‏.‏.‏ חמישים אחוזים מכלל הנישואין מסתיימים בגירושין.‏ עשרים־ושניים אחוזים מן הילדים נולדים כיום מחוץ לנישואין,‏ ושליש מכלל הילדים יחיו עם הורים־חורגים לפני הגיעם לגיל 18.‏ ללא ספק,‏ התפוררותן של משפחות הגיעה לממדים חסרי־תקדים.‏ אם הנך מאמין שהקניית ערכים מתחילה בבית — מילדות — אזי הסיבות להתמוטטות המוסר ברורות לחלוטין”‏.‏ — Vital Speeches of the Day (‏נאומים חשובים בימינו)‏,‏ 1 בספטמבר,‏ 1990.‏

מדי יום ביומו,‏ עיתונים,‏ כתבי־עת,‏ שידורי חדשות,‏ סרטים ותכניות טלוויזיה משקפים את שקיעתם של ערכים מסורתיים.‏ בנאום שנשא באוניברסיטת שיקאגו,‏ אמר יושב־ראש אגודת צ׳ייס מנהאטן:‏

‏”‏אם הנך מדפדף בעמודי הספורט,‏ בידיעות מוושינגטון,‏ או במדור העסקים,‏ הראיות זהות.‏ עמודי הספורט מלאים וגדושים בשערוריות הטריות ביותר של שחקני כדור־בסיס שקיבלו שוחד כדי שלא להבקיע שערים,‏ על קבוצות קולג’‏ שהושעו על שגייסו שחקנים פסולים ועל ספורטאים מקצועניים שנטלו סמים.‏ החדשות מוושינגטון הן על העמדות־לדין בגין עדות־שקר,‏ הרשעת שופטים פדראליים,‏ מכירת מישרות ממשלתיות,‏ והופעת אנשי־ציבור בפני ועדת־המוּסר של בית־הנבחרים.‏ וכשאתה פונה למדור־העסקים,‏ הנך קורא על חשיפת סוחרים בבורסה שקיבלו מידע חסוי,‏ וכיוצא בזה”‏.‏ — נאומים חשובים בימינו,‏ 1 באוגוסט,‏ 1990.‏

גודש הידיעות מן הסוג הזה כה נפוץ,‏ עד כי אנשים נעשו אדישים אליהן.‏ שוב אין הם מתרגשים משערוריות.‏ המרצה שצוטט לעיל העיר בהקשר לכך:‏ ”‏אמריקנים רבים שוב אינם מזדעזעים מן החדשות על עבירה מוסרית נוספת.‏ פושעים מוּעדים שוב אינם מנודים מן החברה.‏ הם נעשים מפורסמים.‏ הם מוזמנים למסיבות של החברה הגבוהה.‏ הם כותבים ספרים רבי־מכר”‏.‏

איוון בוסקי,‏ איש הבוּרסה של ווֹל סטריט,‏ סיים נאום שנשא בפני סטודנטים במיכללה למסחר בכך שנשא את ידיו לאות V (‏סמל הניצחון)‏,‏ ואמר:‏ ”‏תחי אהבת־הבצע!‏”‏ מאוחר יותר גרמה לו אהבת־הבצע לסחור על־פי מידע חסוי,‏ והוא הועמד לדין,‏ הורשע,‏ נקנס ונכלא.‏ הקנס שהוטל עליו היה בסך מאה מיליון דולר,‏ אך הוא הצליח להותיר לעצמו יותר מחצי מיליארד דולר.‏ מייקל מילקן,‏ איש בורסה אחר,‏ נקנס ב־600 מיליון דולר על שסחר באיגרות־חוב שקנה בפחות מערכן הנקוב — סכום שהרוויח בשנה אחת בלבד!‏ הוא הצליח לשמור לעצמו מיליארד דולר וחצי.‏

כתב־העת Industry Week (‏שבוע התעשייה)‏ פירסם מאמר שכותרתו הציגה את השאלה,‏ ”‏לזנוח את המוסר — ולהצליח?‏”‏ יועץ ממדינת יוּטה סבור שהמוסר בקרב התאגידים הידרדר,‏ ואומר:‏ ”‏שמתי לב,‏ שככל שאיש־העסקים מצליח,‏ כך הוא מזלזל יותר בערכי־המוסר”‏.‏ מנהל ממישיגן אמר:‏ ”‏אמנם יש לנו מדיניות בנוגע למוסר,‏ אך מנהלי עבודה מתעלמים מכללי האתיקה בטענה ש’‏אין זה לא־מוסרי;‏ זה פשוט להיות ממולח בעסקים’‏”‏.‏ מפקח ממיאמי מקונן:‏ ”‏המוסר מפסיד במערכה;‏ הרווחים הם הדבר הראשון במעלה,‏ וזאת בכל מחיר”‏.‏ אנשי־עסקים אחרים היו גלויים יותר:‏ ”‏הכל מותר”‏,‏ אמר אחד מהם.‏ אחֵר הוסיף:‏ ”‏המדיניות שלנו היא,‏ שאם תוכל לרמות ולהתחמק מעונש — עשה זאת”‏.‏

לא רק אנשי־העסקים תורמים להתמוטטות ערכי־המוסר.‏ הנגע התפשט לכל הרבדים החברתיים.‏ עורכי־דין רבים מדי נוהגים כפרק־ליטים לדבר־עבירה יותר מאשר כשומרי־חוק.‏ מדענים רבים מדי פונים לדרכים פסולות ולהונאה כדי לזכות במילגות מן הממשלה.‏ רופאים רבים מדי רוכשים לעצמם מוניטין כמי שמעוניינים יותר בשכר גבוה מאשר בחולים — וחולים רבים מדי מתחבלים כיצד לתבוע רופאים לדין בגין טיפול רשלני.‏

שכונות רבות חיות בצל הסמים,‏ הפשע ומלחמת־כנופיות.‏ בגידות בבני־זוג לנישואין הורסות משפחות.‏ ילדים הופכים קרבן למעשים מגונים,‏ ומשתמשים בהם בפורנוגרפיה לסוגיה.‏ יחסי־מין בגיל־העשרֵה גורמים הריונות,‏ הפלות מלאכותיות ותינוקות מוזנחים.‏ ספקי סמים פולשים אל חצרות בתי־הספר.‏ תלמידים נושאים עימם סכינים ורובים,‏ וכושר־הקריאה שלהם ממשיך להידרדר.‏ הפתרון הטוב ביותר לכך הוא שהורים יקראו סיפורים לילדיהם,‏ אך תדירות ההורים עסוקים מדי בעבודתם,‏ או מעורבים מדי ב’‏הגשמה־עצמית’‏ או במטרות אנוכיות משלהם.‏

תעשיית המוסיקה תורמת את חלקה להתמוטטות המוסר,‏ בעיקר על־ידי להקות הרוֹק הכבד,‏ הקיצוני.‏ יועץ חבָרוֹת העיר:‏ ”‏מוסיקת־הרוק הפכה לכלי המושלם להפצת הרעיון של מין אקראי,‏ בלתי־מוגבל,‏ ולפירסום שימוש בסמים לא־חוקיים.‏ יתר על כן,‏ מוסיקת־הרוק היוותה גורם רב־עוצמה לזילזול בהורים,‏ במבוגרים ובמוסדות חברתיים שהתנגדו לסגנון־חיים שהעלה על נס אי־מוסריות מינית ושימוש בסמים”‏.‏

אחת ממטרותיה היא להעליב,‏ לזעזע ולמשוך תשומת־לב באמצעות שירים המהווים שטף של לשון־ביבים גסה,‏ המונית,‏ בזויה ומעוררת־סלידה,‏ והמלאים וגדושים גסויות אכזריות כלפי נשים.‏ מין אורָאלי ואנָאלי המתואר בדרכים שונות ומשונות,‏ הטפה להתעללות מינית,‏ והנאה מרושעת מאונס כה אלים עד כדי קריעת איברי־המין הנשיים.‏ אין גבול להאדרת מעשי־הזימה.‏ כאשר אחת הלהקות הללו הועמדה לדין באשמת גסויות,‏ פרופסור באוניברסיטת דיוּק הילל אותה כגאונית והגן על גסויותיה המובהקות כבעלות ערך אמנותי.‏ חבר־המושבעים הסכים לדעתו,‏ וקבע כי השירים לא היוו דברי־תועבה,‏ אלא אמנות לשמה.‏

עדות דומה להידרדרות ערכי החברה האנושית היא העובדה,‏ שאשתקד אחד התקליטים הגסים עד־כדי־גיחוך ’‏נמכר בכל־כך הרבה עותקים (‏למעלה ממיליון)‏ בשלושת השבועות שבהם פורסם,‏ שהוא הפך ללהיט מספר 1.‏ משמע הדבר,‏ שבשעתו היה הפופולרי ביותר בעסקי המוסיקה’‏.‏ שמותיהן של להקות הרוק הכבד תואמים את מילות־השירים שלהן:‏ ”‏יש לפחות שלוש־עשרה להקות הקרויות על־שם איברי־המין הזכריים,‏ שש על־שם איברי־המין הנקביים,‏ ארבע על־שם תאי־זרע,‏ שמונה על־שם הפלות מלאכותיות ואחת על־שם דלקת־הנרתיק”‏.‏ — U.S. News & World Report (‏חדשות ארה״ב והעולם)‏.‏

פרופסור באוניברסיטת בוסטון העיר בנוגע לתערוכת מייפלתורפּ:‏ ”‏ביקרתי בה במכון לאמנות בת־זמננו בבוסטון.‏ שם,‏ כמו בכל מקום אחר,‏ היו היצירות ערוכות בקבוצות,‏ לפי סדר מסוים.‏ הצילומים ’‏העיקריים’‏.‏.‏.‏ היו פורנוגרפיים להחריד.‏ אינני יודע אם היו ’‏הומו־ארוטיים’‏,‏ אך היו אלה צילומים שהציגו פעולות שלא הייתי מעלה על דעתי שהן אפשריות,‏ כל שכן גורמות־הנאה”‏.‏ דבר צילומי־התועבה שבתערוכה זו הובא בפני בית־דין,‏ וחבר־המושבעים קבע שהם מהווים אמנות לשמה.‏ ללא ספק,‏ אמנות מפוקפקת,‏ חסרת אחריות מוסרית,‏ וראיה נוספת להידרדרות ערכי־המוסר בקרב אמנים וצופים כאחד.‏

אנו זקוקים לגבולות.‏ אנו צריכים קווים־מנחים מייצבים,‏ אידיאלים שלקראתם ניתן לחתור.‏ עלינו לחזור אל מקור הערכים האמיתיים.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 12]‏

אנשים שוב אינם מתרגשים משערוריות

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 13]‏

חבר־המושבעים פסק לא אחת,‏ שגסויות הן אמנות לשמה