מקור הערכים האמיתיים

יישומם ישים קץ להתמוטטות המוסר

אדם נושא עיניו אל שמי־הלילה זרועי־הכוכבים,‏ ומתמלא יראת־כבוד ופליאה.‏ בהתבוננו בכיפת־השמים המנצנצת,‏ הנמצאת כה רחוק מעל לראשו,‏ הוא חש עצמו קטן וחסר־משמעות.‏ אפשר שייזכר בדברי מחבר־התהלים שנאמרו זה מכבר:‏ ”‏כי אראה שמיך,‏ מעשה אצבעותיך,‏ ירח וכוכבים אשר כוננתה,‏ מה אנוש כי תזכרנו ובן־אדם כי תפקדנו?‏”‏ (‏תהלים ח׳:‏3,‏ 4‏)‏ מחבר־התהלים ראה מספר אלפי כוכבים וחש עצמו קטן;‏ עתה יודע האדם על מיליארדי גלאקסיות,‏ שמיליארדי כוכבים בכל אחת מהן,‏ והוא חש עצמו קטן בהרבה.‏ עשויות לצוץ במוחו שאלות כגון:‏ ’‏האם אני נחשב?‏ מדוע הנני כאן?‏ מי אני בעצם?‏’‏

אך,‏ לאף בעל־חיים אין מחשבות מן הסוג הזה.‏

האדם מתבונן במיגוון החיים סביבו ומבחין בתיכנון המופלא המשרת מטרות מעשיות.‏ הוא רואה ציפורים הנודדות לאורך אלפי קילומטרים,‏ יונקים הישנים במרוצת החורף הקר,‏ וצורות־חיים רבות אחרות שהשתמשו בסונאר,‏ במיזוג־אוויר,‏ בהנעה סילונית,‏ בהתפלת מי־ים,‏ בחומר מונע־קיפאון,‏ במיתקנים דמויי־סקוּבה (‏לנשימה תת־מימית)‏,‏ באינקובטורים,‏ במדחומים,‏ בנייר,‏ בזכוכית,‏ בשעונים,‏ במצפנים,‏ בחשמל,‏ במנועים סיבוביים ובפלאים רבים אחרים,‏ זמן רב בטרם המציאם האדם בדמיונו.‏ אנשים־חושבים תוהים:‏ ’‏כיצד הגיעו לידי קיום כל אותן יצירות מופלאות,‏ מורכבות,‏ בעלות־מטרה?‏ איזו ישות גדולה בת־תבונה מסתתרת מאחוריהן?‏’‏

ושוב,‏ אף בעל־חיים איננו נותן את הדעת לאי־מי מאלה.‏

אך,‏ לא כן האדם.‏ מדוע האדם,‏ מכל רבבות היצורים שעל־פני האדמה,‏ הוא היחיד המתמלא יראת־כבוד ופליאה בהתבוננו בשמים שממעל ובמסתרי־החיים שעל הארץ?‏ משום שהאדם הינו שונה.‏

מדוע האדם כה שונה?‏

כיון שהוא לבדו נברא בצלם אלהים ובדמותו:‏ ”‏ויאמר אלהים:‏ ’‏הבה נעשה אדם בצלמנו,‏ כדמותנו’‏”‏.‏ (‏בראשית א׳:‏26‏)‏ הדבר מסביר את הפער הבלתי־ניתן־לגישור שבין האדם לחיה.‏ זה מסביר מדוע אף יצור אחר עלי־אדמות אפילו איננו קרוב לאדם;‏ מדוע האדם הינו יצור חושב,‏ שואל שאלות על הסובב אותו ועוסק בערכי־מוסר.‏

מאיזו בחינה האדם הוא בצלם אלהים ובדמותו?‏ אין זה אלא בכך שניחן בכמה מתכונותיו וסגולותיו של אלהים,‏ כמו אהבה,‏ חסד,‏ צדק,‏ חכמה,‏ כוח,‏ טוּב,‏ אורך־רוח,‏ יושר,‏ אמינות,‏ נאמנות,‏ שקדנות וכושר־המצאה.‏ הללו ניטעו במקורן באדם,‏ אך כאשר ניצלו אדם וחוה לרעה את חופש־הבחירה,‏ דבר שהביא להתמרדותם,‏ סולפו תכונות אלה והועברו באורח לא־מושלם לצאצאיהם.‏ הן איבדו את האיזון,‏ ועקב אי־השימוש בהן נשכחו מדעת.‏ ברם,‏ כתבי־הקודש מראים שעל־ידי רכישת ידע מדויק על אלהים,‏ ויישומו,‏ ניתן לעטות אישיות חדשה ושוב להתקרב ל’‏צלם אלהים ודמותו’‏.‏ — קולוסים ג׳:‏9,‏ 10‏.‏

כאשר נתן יהוה אלהים את התורה לבני־ישראל,‏ הכילה היא ערכים אמיתיים,‏ וביניהם עשרת־הדברות ומצוָות ”‏ואהבת לרעך כמוך”‏.‏ (‏ויקרא י״ט:‏18;‏ שמות כ׳:‏3–17‏)‏ ערכים אלה נועדו לעבור כמורשה לדורות הבאים.‏ משה אמר לישראל לציית לתורה,‏ והוסיף:‏ ”‏אשר תצווּם את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת.‏ כי לא דבר ריק הוא מכם,‏ כי הוא חייכם”‏.‏ (‏דברים ל״ב:‏46,‏ 47‏)‏ כעבור מאות שנים התייחס אליהם הכתוב במשלי ח׳:‏18 כאל ”‏הון עתֵק”‏.‏

ערכים שבכוחם לשקם את התמוטטות־המוסר

אך,‏ רבים חולקים על כך באמרם שהחברה כה מגוונת עתה,‏ עד כי אף מערכת־ערכים לא תענה על צרכי הכול.‏ לטענתם,‏ הרקע והתרבות השונים דורשים מיגוון רחב של ערכים.‏ אולם,‏ איזו בעיה בת־זמננו לא תיפתר בעזרת הצוו המקראי לאהוב את רעך כמוך?‏ או לעשות לזולת את מה שהיית רוצה שיעשה לך?‏ או לחיות על־פי עקרונות עשרת־הדיברות?‏ או לשים לעצמך למטרה להניב את פרי רוחו של אלהים,‏ כלומר,‏ ”‏אהבה,‏ שמחה,‏ שלום,‏ אורך־רוח,‏ נדיבות,‏ טוב־לב,‏ נאמנות,‏ ענווה,‏ ריסון עצמי”‏,‏ אשר אין גבול לטיפוחם?‏ (‏גלטיים ה׳:‏22,‏ 23‏)‏ אף אחד מאלה אינו תובע את הבלתי־אפשרי;‏ כל אחד מהם יכול היה לבטל חלק ניכר ממצוקותיה הנוכחיות של החברה.‏

‏’‏אבל אנשים לא יחיו כך!‏’‏ ודאי תאמר.‏ אך,‏ אם אתה סבור שפתרונות אלה קשים מדי,‏ אל תצפה לתחליפים קלים.‏ אין זה מעבר ליכולתה של האנושות ליישם פתרונות אלה,‏ אף כי נראה שאין היא רוצה לעשות כן.‏ הדור הנוכחי אינו שם רסן לחירויות שלו,‏ כולל חירותו לעשות רע ולסבול את התוצאות.‏

העיתון Bottom Line/Personal (‏השורה התחתונה/‏אישי)‏ שואל:‏ ”‏מה אירע לריסון העצמי?‏”‏ לאחר שהעיר ש”‏רוב האנשים מזועזעים מתוצאות עידן המתירנות המינית”‏,‏ הוסיף:‏ ”‏בכל זאת הם ממשיכים לקדש את חשיבות סיפוק תאוותיהם המיניות עד תום.‏ .‏.‏.‏ מצפים מאנשים לשמור על דיאטה,‏ להתעמל,‏ לחדול לעשן,‏ לחיות תוך מישמעת עצמית לטובת בריאותם.‏ נראה שרק הסיפוק המיני הוא בבחינת ’‏פרה קדושה’‏,‏ שיש להתמכר לו ללא־גבול”‏.‏ לא שנבצר מהם ליישם את הערכים;‏ אלא שהם אינם רוצים בכך.‏ כתוצאה מזה,‏ החברה האנושית זורעת וקוצרת.‏

כיום ערכים אלה מתפוררים.‏ רבים אומרים לרע טוב ולטוב רע,‏ כפי שנאמר מראש כי יעשו:‏ ”‏הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע,‏ שמים חושך לאור ואור לחושך,‏ שמים מר למתוק ומתוק למר!‏”‏ (‏ישעיהו ה׳:‏20‏)‏ אך,‏ אחרים מתמלאים דאגה.‏ הם עדים לתוצאות המרות של הפילוסופיה הדוגלת ב’‏עשה כטוב בעיניך’‏,‏ ורוצים לראות בשיקום התמוטטות־המוסר.‏

היכולות הדת והמשפחה להיות לעזר?‏

מציעים תכניות רבות להחזרת הערכים.‏ אחת מהן היא הדת.‏ מאמינים שבידה להציע כוח רוחני.‏ אך,‏ אין למצוא כוח זה בכיתות הנצרות,‏ למשל.‏ אחדות מהן הידרדרו עד כדי עבודת־אלילים,‏ בהחיותן אמונות מחללות־השם כגון השילוש,‏ עינויי־נצח ונפש בת־אלמוות.‏ אחרות דוחות את האמונה בבריאה,‏ כדי לסגוד לדת המדעית של האבולוציה.‏ הן מאמצות את ”‏ביקורת המקרא”‏ המבטלת את מהימנות כתבי־הקודש,‏ המכילים דברי אלהים חיים.‏ הן מציעות דת כה מהולה ומחוללת,‏ עד שלא נותר בה דבר בעל־ערך,‏ והדור הצעיר אינו רואה אלא צביעות וזיוף ריק־מתוכן.‏ אל לנו לפנות לדתות מחליאות כאלה כדי לזכות בכוח רוחני,‏ אלא אך ורק לעבודת־אלהים האמיתית,‏ המבוססת על כתבי־הקודש,‏ המכריזה על מלכות יהוה כעל התקווה היחידה של העולם.‏

אך,‏ נותר מקור עזרה נוסף לאנשים שאיכפת להם.‏ זוהי המשפחה,‏ המסגרת שבה ניתן להורים להחדיר ערכים לילדיהם.‏ הקירבה שהחלה עם הלידה חייבת להימשך.‏ ילדים האוהבים את הוריהם ובוטחים בהם רוצים לדמות להם,‏ לחקות את האופן שבו הם מדברים ופועלים ולספוג את ערכיהם,‏ ובמרוצת הזמן מתמזגים ערכי ההורים עם מערכת־הערכים של הילדים.‏ הגישה היעילה היא הסברים פשוטים,‏ לא הרצאות רבות־מלל;‏ הידברות דו־צדדית,‏ לא הצהרות פסקניות.‏

להורים המקיימים ערכים אמיתיים הלכה למעשה,‏ יהיו ילדים שיחקקו ערכים אלה בלבם.‏ דוגמאות־החיקוי השליליות מצד בני־גילם,‏ בבית־הספר או במקומות אחרים,‏ לא יסכנו אותם.‏ זאת,‏ ככתוב במשלי כ״ב:‏6‏:‏ ”‏חנוֹך לנער על־פי דרכו [‏כלומר,‏ על־פי הדרך הראויה לו]‏,‏ גם כי יזקין לא יסור ממנה”‏.‏ חנך על־ידי עצות בעלות־ערך.‏ וחשוּב מזה,‏ חנך על־ידי דוגמה אישית נאותה.‏

הפוטנציאל לערכים טמון בגֵנים שלנו

הכתוב אומר:‏ ”‏אשרי המוּדעים לצרכיהם הרוחניים”‏.‏ (‏מתי ה׳:‏3‏,‏ ע״ח‏)‏ זהו צורך אינסטינקטיבי הטבוע בנו,‏ אומרים מספר פסיכיאטרים.‏ ואכן,‏ רק מתוך כוח רוחני נוכל להתנגד לערכי־הכזב המוּעלים כיום על נס.‏

בתואם עם העובדה שנבראנו בצלם אלהים ובדמותו,‏ עם הפוטנציאל הטמון בנו לערכי־מוסר,‏ אומר תומאס ליקונה,‏ פרופסור לחינוך:‏ ”‏אני סבור שהיכולת לעשות את הטוב טבועה בנו מלכתחילה”‏.‏ אך,‏ הוא מוסיף:‏ ”‏חובה על ההורים לטפח אינסטינקטים אלה ממש כשם שהם עוזרים לילדיהם להצטיין בקריאה,‏ או להיעשות אתלטים או מוסיקאים טובים”‏.‏

מפיק הטלוויזיה נורמן ליר היה מרצה־אורח בוועידה הארצית של האגודה הלאומית לחינוך.‏ לאחר שהודה ב”‏בעייתם של המשכילים והמתוחכמים יותר שבינינו — המתייחסים אל החיפושים אחר מטרה עילאית כאל דבר תמהוני,‏ לא־רלוונטי”‏,‏ אמר:‏ ”‏אין לי כל בעיה להסיק מתוך ההיסטוריה האנושית,‏ שהתגובה לעצם החיים,‏ לקיום שבהכרה,‏ הדחף להאמין במשהו גדול מאיתנו,‏ הוא כה עז ומגרה,‏ שהוא מהווה חלק בלתי־נפרד מן הצופן הגנטי שלנו”‏.‏

ליר האשים את חברות־העסקים הגדולות,‏ וארבעים שנות טלוויזיה,‏ על שהנחילו ”‏מערכת ערכים חדשה”‏ שהשפעתה על מוּסר הציבור ועל ערכי־הפרט כה רבה,‏ עד כי גרמה חוליים חברתיים רבים:‏ בתי־ספר ומיכללות שמהם יוצאים בוגרים שאינם יודעים קרוא־וכתוב;‏ שימוש הולך וגובר בסמים;‏ נערות רווקות בגיל־העשרֵה היולדות תינוקות;‏ משפחות ללא חסכונות השוקעות עמוק יותר בחובות.‏ ליר המשיך וציין:‏ ”‏כשאנו מדברים על מאה חוליים חברתיים — סבורני שאנו מדברים על מערכת־ערכים ההולכת ומידרדרת בהדרגה,‏ שבעזרת הטלוויזיה עירערה את התרבות האנושות כולה”‏.‏ ושוב אמר שהוא ”‏מאמין שבגֵנים שלנו טמונה האמונה בקיום כוח ומסתורין גדולים יותר האופפים את חיינו,‏ שיש לתת עליהם את הדעת”‏.‏

הפסיכיאטר הידוע ס.‏ ג׳.‏ יונג אמר,‏ כי הדת ”‏היא נטייה אינסטינקטיבית המיוחדת לאדם,‏ וניתן לעקוב אחר גילוייה לאורך כל תולדות האנושות”‏.‏ כן טבוע בנו מצפון המורה לנו מה טוב ומה רע,‏ ככתוב:‏ ”‏גויים שאין להם תורה והם מקיימים את דברי התורה כדבר מובן מאליו,‏ הם מהווים תורה לעצמם אף שאין להם תורה.‏ הם מראים שפועל התורה כתוב בלבם,‏ שכן מצפונם מעיד ומחשבותיהם מחייבות או מזכות זו את זו”‏.‏ (‏רומיים ב׳‏‏.‏:‏14,‏ 15)‏ ”‏המצפון”‏ הינו ”‏ידיעה פנימית”‏,‏ כמו בית־דין פנימי של צדק,‏ היושב בתוכֵנו כדי לחרוץ החלטות ביחס להתנהגותנו,‏ בחייבו או בזכּוֹתו אותנו.‏ אך,‏ אם נתייחס למצפוננו תוך ”‏בזיון בית־הדין”‏,‏ רגישותו תיקהה והוא יחדל לתפקד.‏

מדענים רואים תעלומות שרק אלהים יכול להסבירן

עובדה מעניינת היא,‏ שככל שהמדע מרבה ללמוד על כדור־הארץ והיקום,‏ כן מסתמנת אצל מספר מדענים נטייה להאמין שיישות נעלה בת־תבונה מסתתרת מאחורי הכל.‏ אך,‏ הם נרתעים מלקבל את אלוהי כתבי־הקודש.‏

האסטרו־פיסיקאי ג׳ורג׳ גרינשטיין,‏ החל לפרט בספרו The Symbiotic Universe (‏היקום הסימביוטי)‏ ”‏את מה שיכול רק להיראות כשרשרת מדהימה של התפתחויות מקריות מפתיעות ובלתי־מסתברות,‏ שסללו את הדרך להופעת החיים.‏ ישנה רשימה של צירופי־מקרים,‏ שכולם חיוניים לקיומנו”‏.‏ גרינשטיין אמר שהרשימה הלכה וגדלה,‏ עד כי אין זה מתקבל־על־הדעת שצירופי־המקרים יכלו להתרחש במקרה,‏ והמחשבה שגורם על־טבעי נמצא בפעולה הלכה והתעצמה.‏ ”‏שמא יתכן”‏,‏ חשב,‏ ”‏שלפתע,‏ בלא שהתכוַונו לכך,‏ נתקלנו בהוכחה מדעית לקיומה של ישות עליונה?‏ האם היה זה אלהים שהתערב,‏ ויד־אלהים היא שיצרה את היקום לתועלתנו?‏”‏ הוא חש ”‏סלידה עזה”‏ מעצם המחשבה הזאת ואמר באופן שרירותי:‏ ”‏קיומו של אלהים אינו מהווה הסבר לכך”‏.‏ אך,‏ הרשימה ההולכת וגדלה של ”‏צירופי המקרים”‏ כפתה עליו את השאלות האלה.‏

אסטרו־פיסיקאי אחר,‏ חתן פרס נובל בשם פרד הויל,‏ דן באותם צירופי־מקרים מסתוריים שהציקו לגרינשטיין,‏ בספרו The Intelligent Universe (‏היקום בר־התבונה)‏:‏ ”‏נראה שמאפיינים כגון אלה עוברים דרך מארג עולם־הטבע כרֶצף התפתחויות מקריות חיוביות.‏ אך,‏ כדי ליצור חיים,‏ נחוצים כל־כך הרבה מקרים כאלה,‏ עד שדרוש הסבר כלשהו לגביהם”‏.‏ הויל גם הסכים עם גרינשטיין,‏ שלא יתכן שהיתה זו יד־המקרה בלבד.‏ לכן,‏ אמר הויל,‏ ’‏מקור היקום דורש שתהיה ישות בת־תבונה’‏,‏ ’‏תבונה הנמצאת על רמה גבוהה יותר’‏,‏ ’‏תבונה אשר קדמה לנו ואשר ביצעה מעשי־בריאה של מערכות המתאימות לחיים’‏.‏

איינשטין דיבר על אלהים,‏ אך לא במובן שאליו מתכוונת הדת המסורתית.‏ תפישתו את אלהים היתה קשורה ב”‏רוח הנעלה עד־אין־חקר”‏,‏ שאת גילויה ראה בטבע.‏ טימותי פריס,‏ במאמרו ”‏האיינשטין האחר”‏,‏ ציטט את דבריו הבאים של איינשטין:‏ ”‏מה שרואות עיני בטבע הוא מיבנה נהדר,‏ שאותו יכולים אנו לתפוש בצורה חלקית ביותר,‏ ואשר צריך למלא את האדם ההוגה בתחושת ’‏ענווה’‏.‏ זוהי תחושה דתית אמיתית,‏ שאין לה כל קשר עם מיסטיקה.‏ .‏.‏.‏ דתיוּתי מורכבת מהערצה צנועה כלפי הרוח הנעלה עד־אין־חקר המתגלה במעט שאנו,‏ על הבנתנו הדלה והחולפת,‏ יכולים לתפוש מתוך המציאות.‏ .‏.‏.‏ רצוני לדעת כיצד ברא אלהים את העולם.‏ רצוני להכיר את מחשבותיו;‏ כל השאר אינו אלא פרטים”‏.‏

בספר The Seven Mysteries of Life (‏שבע תעלומות החיים)‏,‏ מציין גאי מורצ׳י,‏ לאחר שדן בכמה מן התעלומות התמוהות של היקום:‏ ”‏אין זה קשה להבין מדוע פיסיקאים בני־זמננו,‏ שמחקריהם העמיקו לחדור לתחומים לא־ידועים יותר ממדענים אחרים במאות האחרונות,‏ מקדימים את רוב עמיתיהם בקבלם את התעלומה החובקת־כל של היקום,‏ שנהוג לכנותה בשם ’‏אלהים’‏”‏.‏

בקשו את אלהים,‏ הועילו לעצמכם,‏ חיו לנצח

האדם מגשש.‏ הוא מגשש אחר אלהים.‏ על אנשים אלה נאמר:‏ ”‏למען יחפשו את האלהים;‏ אולי יגששו אחריו וימצאו אותו,‏ אף שאינו רחוק מכל אחד מאיתנו”‏.‏ (‏מעשי־השליחים י״ז:‏27‏)‏ אף בעל־חיים אינו מגשש אחר אלהים.‏ לאף אחד מהם אין מושג עליו.‏ אך,‏ לא כן האדם,‏ שנברא בצלם אלהים ואשר פער שאין־לגשר־עליו מפריד אף בינו לבין בעל־החיים המפותח ביותר.‏ וכפי שנאמר בפסוק,‏ אלהים ”‏אינו רחוק מכל אחד מאיתנו”‏.‏

בכל הסובב אותנו אנו מוצאים ראיות לקיומו,‏ המשתקפות בפלאי הבריאה.‏ הכתוב אומר:‏ ”‏השמים מספרים כבוד־אל,‏ ומעשה ידיו מגיד הרקיע.‏ יום ליום יביע אומר,‏ ולילה ללילה יחווה דעת.‏ אין אומר ואין דברים,‏ בלי נשמע קולם”‏.‏ ועוד נאמר:‏ ”‏מה רבו מעשיך,‏ יהוה,‏ כולם בחכמה עשית.‏ מלאה הארץ קנייניך”‏.‏ (‏תהלים י״ט:‏1–4;‏ ק״ד:‏24‏)‏ כשמדענים רואים יותר ויותר צירופי־מקרים ומורכבויות שאינם ניתנים להסבר,‏ ומהרהרים בנפלאות היקום,‏ אפשר שרבים יותר מביניהם יבחינו בתבונה העליונה הפועלת מאחוריהם ויכירו בבוראם,‏ יהוה אלהים.‏

הארץ ומלואה שייכת ליהוה.‏ הוא קבע את אמות־המידה שיש לחיות לפיהן.‏ הוא העניק את הערכים האמיתיים כעקרונות מנחים לאושר ולחיים.‏ הוא גם העניק לבני־האדם חופש־בחירה.‏ אין הם חייבים לציית לו.‏ הם יכולים לזרוע את שברצונם,‏ אך במוקדם או במאוחר הם גם יקצרו את מה שהם זורעים.‏ אין להתל באלהים.‏ הוא לא העניק את הערכים האמיתיים למען עצמו,‏ אלא לתועלת נתיניו עלי־אדמות.‏ זאת,‏ כנאמר בישעיהו מ״ח:‏17,‏ 18‏:‏ ”‏אני יהוה אלהיך,‏ מלמדך להועיל,‏ מדריכך בדרך תלך.‏ לוּא הקשבת למצוותי,‏ ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים”‏.‏

תוך היענות לבקשתו הכנה של יהוה,‏ יתהלכו אז אנשים בני כל העמים בדרכו וישיתו לבם למצוותיו.‏ כולם יועילו לעצמם,‏ כך ששלומם יהיה כנהר וצדקתם כגלי הים.‏ הכול יישמו את הערכים התורשתיים,‏ ולעולם שוב לא יסבלו מהתמוטטות המוסר.‏ מתי יתגשם הדבר?‏ כאשר יגשים המשיח,‏ שהוא ”‏חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו”‏,‏ את הנבואה:‏ ”‏ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענווי־ארץ,‏ והיכה ארץ בשבט־פיו וברוח שפתיו ימית רשע”‏.‏ אזי יתקיים הכתוב:‏ ”‏לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר־קדשי,‏ כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים”‏.‏ — ישעיהו י״א:‏1,‏ 4,‏ 9‏.‏