יחס־כבוד לנשים בחיי־היומיום

אם נשים ראויות ליחס־כבוד יותר מאשר בהווה,‏ מתי והיכן על השינוי להתחיל?‏ בעצם,‏ מתי והיכן מתהוות,‏ בדרך כלל,‏ אפליות ודעות קדומות?‏ בבית ובבית־הספר,‏ בשנים המעצבות את האישיות.‏ במידה רבה,‏ מפתחים אנו את נטיותינו בהשפעת ההורים.‏ לכן,‏ למי סביר שתהיה השפעה מכרעת על יחסם־לעתיד של גברים צעירים כלפי נשים?‏ לאב ולאם,‏ בלי ספק.‏ כיון שכך,‏ אחד הפתרונות לבעיה נעוץ בחינוך נאות,‏ שיחדור לבתים וישפיע על ההורים.‏

מהי ההשקפה כלפי נשים

ג׳ני,‏ מזכירה נשואה,‏ הגדולה מבין ארבע בנות,‏ מסבירה כיצד מתגבשת דעה קדומה בבית:‏ ”‏כנשים צעירות,‏ היינו תמיד מודעות לעובדה שמספר הנשים בארצות־הברית עולה על מספר הגברים.‏ כך שאם את מעוניינת להתחתן,‏ עלייך להיות מושכת.‏

‏”‏מה גם שמלמדים נשים לחשוב,‏ שהן יצורים נחותים יותר.‏ לעתים,‏ אפילו הורייך גורמים לך לחשוב שאת שווה פחות מהבנים.‏ וכאשר גבר מסוים נכנס לחייך,‏ הוא משגר לך אותו מסר — שאת נחותה מן הגברים.‏

‏”‏וכי למה שהערכתנו־העצמית תהיה תלויה בראש ובראשונה ביָפינו ובנתונינו הגופניים?‏ האם גם הגברים נמדדים כך?‏”‏

בטי,‏ לשעבר מנהלת מרכול,‏ והנשואה זה 32 שנה,‏ הצביעה על נקודה נוספת:‏ ”‏מדוע נשים נמדדות על־פי מינן,‏ במקום על־פי נסיונן,‏ כושרן ותבונתן?‏ כל מה שאני מבקשת מן הגברים הוא שיאזינו לדעותי.‏ שלא יזלזלו בי בגלל מיני!‏

‏”‏לעתים קרובות,‏ גברים מתייחסים אלינו כאילו היינו כולנו כסילות — טיפשות מכדי להחליט החלטה נבונה.‏ אתה יודע מה?‏ שינהגו בנו כשם שהיו רוצים שינהגו בהם.‏ זה ישנה מיד את נקודת־מבטם!‏”‏ כל מה שהיא מבקשת הוא,‏ שגברים ינהגו על־פי כלל־הזהב:‏ ”‏ואהבת לרעך כמוך”‏.‏ — ויקרא י״ט:‏18‏.‏

נשים אלה העלו מספר נקודות אקטואליות.‏ ערכה האמיתי של אשה אינו צריך להימדד על־פי הופעה וקסם שטחיים,‏ או על דעות קדומות עדתיות.‏ פתגם ספרדי מביע זאת כך:‏ ”‏אשה יפה תשובב עין;‏ אשה טובה תשובב לב.‏ אם הראשונה אבן־יְקָר,‏ האחרונה היא אוצר”‏.‏

כתבי־הקודש אומרים ברוח דומה:‏ ”‏ופארכן אל יהא פאר חיצוני של מחלפות שֵער ועדי זהב ובגדים,‏ אלא האדם אשר בסתר הלב,‏ הפאר הבלתי נשחת של רוח ענווה ושקטה,‏ אשר יקרה היא מאוד בעיני אלהים”‏.‏ וכשם שאַל נסתכל בקנקן,‏ אלא במה שיש בו,‏ כך גם אל נשפוט אדם על־פי מינו.‏ — פטרוס א׳.‏ ג׳:‏3,‏ 4‏.‏

גילוי יחס־כבוד בבית

נשים רבות,‏ במיוחד נשים ואמהות עובדות,‏ מתלוננות בצדק שבעליהן אינם מכירים בכך שמטָלות־הבית מהוות עבודה נוספת,‏ ונמנעים בדרך־כלל מלבצע את חלקם.‏ סוזן פאלודי,‏ שצוטטה קודם־לכן,‏ אומרת:‏ ”‏נשים אינן נהנות משוויון גם בביתן הן,‏ בו הן עדיין נושאות ב־70 אחוז מעבודות משק־הבית”‏.‏ מה הפתרון לאי־צדק זה?‏

מן הראוי לקיים חלוקה הוגנת של עבודות־הבית,‏ בייחוד אם גם האשה יוצאת לעבוד,‏ אף שאולי אין זה לרוחם של בעלים רבים בתרבויות מסוימות.‏ כמובן,‏ כל חלוקת תפקידים צריכה לקחת בחשבון את התחומים המוטלים על־פי־רוב על הבעל — הטיפול במכונית,‏ כיסוח הדשא,‏ עבודות שרברבות,‏ חשמל,‏ וכיוצא באלה — שבעצם רק לעתים נדירות תובעים אותה כמות־זמן שהאשה מקדישה למטָלות־הבית.‏ במספר ארצות,‏ בעלים אף מצפים שהאשה תנקה ותרחץ את המכונית,‏ כאילו היתה שלוחה של הבית!‏

במידה מסוימת,‏ ההצעה ליטול חלק במטלות־הבית עולה בקנה אחד עם ההוראה שכתבי־הקודש נותנים לבעלים,‏ לחיות עם נשיהם ”‏בידיעה”‏.‏ (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏7‏)‏ בין השאר,‏ משמע הדבר שאַל לבעל להיות רק חבר־לחדר,‏ או שותף־לדירה,‏ סביל וחסר־רגישות.‏ עליו לכבד את תבונתה ונסיונה של אשתו.‏ עליו גם להבין את צרכיה כאשה,‏ כאם.‏ כרוך בכך יותר מאשר הצורך להיות מפרנס,‏ להביא הביתה משכורת;‏ נשים עובדות רבות עושות כן.‏ עליו להבין את צרכיה הפיסיים,‏ הרגשיים,‏ הפסיכולוגיים,‏ המיניים,‏ ומעל לכל,‏ הרוחניים.‏

בעל המתיימר לדבוק בעקרונות המקרא,‏ נושא באחריות גדולה יותר — ללכת בעקבות המשיח.‏ המשיח הושיט הזמנה נאה ל”‏כל העמלים והעמוסים”‏,‏ באמרו:‏ ”‏אני אמציא לכם מנוחה.‏ .‏.‏.‏ כי עניו אני ונמוך־רוח;‏ תמצאו מרגוע לנפשותיכם”‏.‏ (‏מתי י״א:‏28,‏ 29‏)‏ איזה אתגר מהווה הדבר לבעלים ולאבות יראי־אלהים!‏ על כל אחד מהם לשאול עצמו:‏ ’‏המסב אני מרגוע לאשתי,‏ או שמא מדכא אותה?‏ האם אני אדיב ונוח־לגישה,‏ או שמא נוטה אני לנהוג בעריצות,‏ ברודנות?‏ המתנהג אני בחביבות כלפי מכרים וידידים,‏ אך הופך לבלתי־נסבל בבית?‏’‏ בעל ירא־אלהים לא יהא בעל אישיות כפולה — האחת כלפי זרים והאחת בבית.‏

לפיכך,‏ לא יכולה להיות כל הצדקה לאותו בעל,‏ שאשתו תיארה אותו כמי ש”‏נוהג באבירות כלפי חברים־לאמונה וקונה להם מתנות,‏ אך רומס את אשתו”‏.‏ יחס־כבוד כלפי האשה,‏ אינו מותיר מקום לדיכוי והשפלה.‏ כמובן,‏ למטבע זה שני צדדים;‏ גם על האשה לכבד את בעלה.‏ — משלי ל״א:‏10–12‏.‏

ד״ר סוזן פורוורד מחזקת את הנאמר לעיל,‏ בכתבה:‏ ”‏יחסים טובים מבוססים על כבוד הדדי”‏.‏ ההצלחה תלויה,‏ איפוא,‏ בשני השותפים לנישואין.‏ היא מוסיפה:‏ ”‏כרוכים בכך דאגה ורגישוּת זה לרגשותיו ולצרכיו של זה,‏ וכן הערכת התכונות ההופכות כל אחד מבני־הזוג למיוחד כל־כך.‏ .‏.‏.‏ בני־זוג אוהבים מוצאים דרכים יעילות להתמודד עם ההבדלים שביניהם;‏ הם לא רואים בכל התנגשות קרב שבו יש לנצח או להפסיד”‏.‏ — גברים השונאים נשים והנשים האוהבות אותם.‏

בתואם עם ’‏כלל־הזהב’‏ המקראי,‏ משיאים כתבי־הקודש המשיחיים עצה נאה לבעלים:‏ ”‏כן חייבים גם האנשים לאהוב את נשיהם כאהבתם את גופם הם.‏ האוהב את אשתו אוהב את עצמו”‏.‏ (‏אֶפֶסים ה׳:‏28‏)‏ מדוע הצהרה זו נכונה?‏ זאת,‏ משום שהנישואין משולים לחשבון־בנק משותף,‏ שבו השקיע כל אחד מן השניים 50 אחוזים.‏ אם יבזבז הבעל חלק מן הכסף,‏ יפגע הוא במצב הכספי שלו ושל אשתו.‏ בדומה לכך,‏ אם יפגע הבעל באורח כלשהו באשתו,‏ יפגע הוא גם בעצמו — אם לטווח קצר ואם לטווח ארוך.‏ זאת,‏ משום שנישואיו מהווים השקעה משותפת.‏ אם יחבל בהשקעה זו,‏ יחבל בשני השותפים לה.‏

יש לזכור עובדה חשובה בנוגע לכבוד — אין לתבוע אותו.‏ אף שכל אחד מבני־הזוג חייב לכבד את רעהו,‏ יש להיות ראויים לאותו כבוד.‏ המשיח מעולם לא זכה לכבוד בכך שניסה לכפות את סמכותו,‏ או לנצל את מעמדו הנעלה.‏a בדומה לכך,‏ בעל ואשה יזכו לכבוד בנישואין כתוצאה מהתחשבות הדדית,‏ ולא תוך שימוש בפסוקים מקראיים כבאמצעי רב־און לתבוע אותו.‏

גילוי יחס־כבוד בעבודה

האם על הגברים לראות בנשים איום על האֶגו הגברי שלהם?‏ אליזבת פוקס־ג’‏נוביס כותבת בספרה פמיניזם ללא אשליות:‏ ”‏לאמיתו־של־‏דבר,‏ נשים רבות כיום רוצות במה שגברים רוצים:‏ להתפרנס באופן מניח־את־הדעת,‏ ליהנות מתחושת הגשמה־עצמית,‏ להתקדם מבלי להפריע לזולת”‏.‏ היש לראות בשאיפות אלה איום על הגברים?‏ היא מוסיפה:‏ ”‏מדוע שלא נכיר בעובדה,‏ שעל אף השינויים שהתחוללו בעולמנו,‏ ושעוד יתחוללו בו,‏ יש בינינו הבדלים — הבדלים שניתן ליהנות מהם?‏”‏

מן הראוי שגברים יראי־אלהים,‏ במיוחד אלה המשמשים כמנהלי־עבודה או כמפקחים,‏ יכבדו את מעמד עמיתותיהם לעבודה,‏ ויזכרו שמבחינה מקראית ראשה של אשה נשואה הוא בעלה בלבד.‏ אחרים יכולים לשמש בתפקידים מנהליים,‏ וראויים לכבוד על כך;‏ אך,‏ שוב,‏ מנקודת־המבט המקראית,‏ אף גבר מלבד בעלה אינו משמש כראשה.‏ — אפסים ה׳:‏22–24‏.‏

על השיחות המתנהלות בעבודה להיות תמיד בעלות אופי מוסרי.‏ כשגברים נוקטים ביטויים דו־משמעותיים,‏ או רמזים מיניים,‏ אין הם מגלים בכך יחס־כבוד לאשה,‏ וגם לא מעלים את ערכם־העצמי.‏ הכתוב אומר:‏ ”‏אף לא תעלו על דל־שפתיכם מעשי זנות,‏ וכל טומאה או תאוותנות;‏ גם לא ניבול־פה ושיחת סיכלוּת או התלוצצות,‏ דברים שאינם יאים,‏ אלא קול תודה”‏.‏ — אפסים ה׳:‏3,‏ 4‏.‏

דרך אחרת שבה אין מגלים כבוד לאשה,‏ היא כשמחליפים את תפקידה בעבודה,‏ בלא לקחת את רגשותיה בחשבון.‏ ג׳ין,‏ שהיא אחות במקצועה,‏ אמרה:‏ ”‏טוב היה אילו נוֹעצו בנו,‏ בטרם שינו את תפקידינו.‏ התוצאות היו טובות יותר מבחינה פסיכולוגית.‏ נשים זקוקות לאהדה,‏ לחוש שמעריכים אותן”‏.‏

היבט אחר של יחס־כבוד בעבודה,‏ הוא המחסום המכונה בפי מספר נשים בשם ”‏תיקרת הזכוכית”‏.‏ הכוונה היא ל”‏נטיותיו של המימסד למנוע מנשים תפקידים מינהליים בכירים בתעשייה הפרטית”‏.‏ (‏הניו־יורק טיימס,‏ 3 בינואר,‏ 1992)‏ מחקר שנערך לאחרונה בארצות־הברית העלה,‏ שנשים מחזיקות באחוז נמוך מתוך המישרות הבכירות — מ־14 אחוזים בהוואי ו־18 אחוזים במדינת יוטה,‏ ועד ל־39 אחוזים בלואיזיאנה.‏ יחס־כבוד לאשה לא יבסס קידום בעבודה על מינו של העובד,‏ אלא על כישוריו ונסיונו.‏ שרון הרלאן,‏ מפקחת על מחקרים,‏ אמרה:‏ ”‏המצב הולך ומשתפר,‏ אך.‏.‏.‏ עדיין מציבים מחסומים בדרכן של נשים”‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 21]‏

כבוד — מה ניתן לנשים לעשות?‏

● שמרי על כבוד־עצמי

● הבהירי מה את מרשה שייאמר וייעשה בנוכחותך

● הציבי גבולות מתאימים לדיבור ולהתנהגות

● אל תנסי להתחרות בגברים בניבול־פה ובבדיחות גסות;‏ הדבר גורע מנשיותך ואינו מעודד אדיבות מצד הגברים

● יהא צו־האופנה אשר יהא,‏ אל תלבשי בגדים מגרים;‏ לבושך מצביע על הערכתך־העצמית

● רכשי כבוד על־ידי התנהגותך;‏ נהגי בגברים באותו כבוד שאת מצפה שינהגו בך

● אל תהיי עוֹגבָנית

כבוד — מה ניתן לגברים לעשות?‏

● התייחס לכל אשה בכבוד;‏ אל תרגיש מאוּיָם לנוכח אשה תקיפה

● אל תהיה ידידותי מדי כלפי אשה שאינה רעייתך,‏ ואל תשתמש בביטויי חיבה מיותרים

● הימנע מבדיחות גסות וממבטים רומזניים

● אל תפריז במחמאות;‏ הימנע מנגיעות לא־הולמות

● אל תזלזל בעבודתה או באישיותה,‏ ואל תחתור תחתיה

● התייעץ,‏ הקשב והידבר עימה באורח אובייקטיבי

● הבע הערכה לעבודת הנשים

● עזור בעבודות־הבית.‏ אם אתה חש שזה למטה מכבודך,‏ מה לגבי כבודה?‏

● אם אתם מתגוררים אצל הוריך,‏ הייה רגיש ללחצים המופעלים על אשתך.‏ עתה,‏ אחריותך היא בראש ובראשונה כלפיה,‏ והיא זקוקה לתמיכתך (‏בראשית ב׳:‏24‏)‏