יחס־כבוד לנשים בקרב יראי־אלהים
על־פי עקרון הראשות המוּתווה במקרא, יהוה אלהים הוא הסמכות העליונה. כתבי־הקודש המשיחיים מפרטים עיקרון זה, באמרם: ”ראש כל איש הוא המשיח, וראש האשה הוא האיש, וראש המשיח הוא אלהים”. (קורינתים א׳. י״א:3) ברם, ראשות זו אין משמעה רודנות. לעולם אל לראשות במשפחה להיות מופעלת באלימות — פיסית, נפשית או מילולית. יתרה מזו, ראשות הבעל היא ראשות יחסית, ואל לו לנהוג כרודן הסבור שלעולם איננו שוגה. הידיעה כיצד ומתי לומר ”סליחה, הצדק איתך”, יש בה כדי להעניק לנישואים רבים יציבות ונופך של ריענון הדדי. אך, ביטויי התנצלות, המשקפים ענווה והמוגדרים במקרא כ”מענה רך” וכ”לשון רכה”, עלולים בנקל לחנוק את הגרון ולא לבוא לידי ביטוי! — משלי ט״ו:1; כ״ה:15.
התיאור של ”אשת חיל” במקרא, המופיע במשלי ל״א, אומר בין השאר: ”קמו בניה ויאשרוּהָ; בעלה ויהללה”. (פסוק 28) היא זוכה לתהילה מפי בעלה בגין חריצותה, בעוד שבעלה זוכה ליחס־כבוד מצידה בזכות העובדה שהוא מפעיל את ראשותו תוך אהבה והתחשבות.
עצה נוספת לבעלים היא: ”וכן אתם, הבעלים, חֲיו יחד עימהן [עם נשיכם] בידיעה שהאשה היא כלי חלש יותר”. (פטרוס א׳. ג׳:7) תרגום הדרך מנסח פסוק זה כך: ”אתם, הבעלים, השתדלו להבין את נשותיכם. כבדו אותן כבנות המין החלש”. ביטויים אלה כוללים גורמים רבים, לרבות רגישות בחיי האישות. אל לבעל להתייחס אל אשתו כאמצעי לסיפוק מיני. אשה שהיתה קרבן להתעללות מינית בילדותה, כתבה: ”אני פונה אליכם בבקשה, שתבהירו לבעלים את התמיכה שביכולתם להעניק לאשה שסבלה מכך. מרביתנו צריכות לחוש שהבעל אכן אוהב אותנו ודואג לנו, ושאיננו קיימות רק כדי לספק את תאוותיו או לשמש לו עקרת־בית, בלא כל התקשרות רגשית”. אלהים יסד את מוסד־הנישואין כדי שבעלים ונשים יחיו תוך יחסי־רֵעות. משמע הדבר שיתוף־פעולה והוקרה הדדיים. — בראשית ב׳:18.
”כלי חלש יותר” — באיזה מובן?
הכתוב מייעץ, כמו־כן, לבעלים לתת לנשיהם כבוד כ”כלי חלש יותר”, נשי. (פטרוס א׳. ג׳:7) למה כוונת הביטוי ”כלי חלש יותר” או ”בנות המין החלש” (הדרך)? על־פי־רוב, נשים חלשות יותר מגברים מבחינה פיסית. יש לתלות זאת במיבנה השונה של השלד והשרירים. אך, מבחינת הכוח הנפשי, אין האשה חלשה מן הגבר כלל ועיקר. נשים סובלות, משך שנים רבות, מצבים שמרבית הגברים אינם מסוגלים לעמוד בהם אפילו תקופה קצרה — ובכלל זה התעללות מצד בן־זוג אלים, או שתיין. כמו־כן, אל נשכח את הסבל הכרוך בהבאת ילדים לעולם, כולל צירי־לידה ממושכים! כל בעל רגיש, שהיה עֵד לפלא שבלידה, צריך לרחוש עקב כך כבוד רב יותר לאשתו ולחוֹסנה הפנימי.
באשר לאותו כוח נפשי פנימי, כתבה ב־1944 חנה לוי־האס, אסירה יהודיה במחנה־הריכוז הנאצי רוונסברוּק, ביומנה: ”דבר אחד כאן מצער אותי מאוד, והוא, להיווכח שהגברים חלשים בהרבה מן הנשים ומסוגלים הרבה פחות מהן לעמוד בקשיים — מבחינה פיסית ותדירוֹת גם מבחינה נפשית. מאין יכולת לשלוט בעצמם, הם מגלים חוסר עמידוּת נפשית במידה כזאת, שאין אלא לרחם עליהם”. — Mothers in the Fatherland (נשים במולדת), מאת קלודיה קוּנץ.
הדבר מלמד, שאין כל יסוד מוצדק להפְלות נשים לרעה, רק משום שהן אולי חלשות יותר מבחינה פיסית. אדווין רישאוור כתב: ”בימינו, המסקנה המקובלת על דעת הרוב היא, שלנשים יש יותר כוח־רצון ועוצמה פסיכולוגית מאשר לגברים”. (The Japanese [היפנים]) נשים בעלות בגרות רוחנית יכולות לנצל כוח זה כדי לסייע לנשים אחרות, הסובלות ממצוקה נפשית. אין ספק שבנסיבות מסוימות, קל יותר לאשה שהתעללו בה לפנות לאשה בוגרת מבחינה רוחנית למציאת הקלה מיידית, מאשר לגבר.
נשים רבות רוגזות על כך שמתייחסים למיכלול תגובותיהן כרגשניות, בשל ”המחזור החודשי”. בטי, שהיא אשה מאמינה, אומרת: ”אנו יודעות שבמובנים מסוימים אנחנו ’כלי חלש יותר’, נשי, בעלות מיבנה ביולוגי עדין יותר. אך, אין משמע הדבר שמנהל־עבודה או משגיח צריך לנהוג בנו באדיבות מתנשאת או באופן אהבי, ולייחס כל תגובה נשית למחזור החודשי שלנו. ניחַנּו בכושר שכלי, ואנו רוצות שיקשיבו לנו בכבוד”.
לא כל הנשים רגשניות, כשם שלא כל הגברים קשוחים. יש להתייחס לכל אדם כפרט. בטי, שצוטטה לעיל, סיפרה לכתב עורו!: ”אינני אוהבת שמסווגים אותי על־פי מיני. ראיתי גברים בוכים ונתונים למצבי־רוח, ויש נשים היכולות להיות נוקשות. לכן, כדאי שגברים יקשיבו לנו באופן אובייקטיבי, בלא לחשוב על מיננו”.
מה דרוש כדי לחולל שינוי?
יש הטוענים, שכדי שיחול שינוי לטובה, אין די בכך שנשים תיאבקנה למען זכויותיהן ולמען הצדק; כמו־כן, אין די בכך שגברים יעשו מחווה סמלית של יחס־כבוד לנשים. על גברים, מכל רקע תרבותי, לבחון את חלקם במצב ולשאול עצמם מה יוכלו לעשות כדי להנעים יותר לנשים את החיים. — מתי י״א:28, 29.
הסופרת והמשוררת קתה פוליט כתבה בעיתון טיים: ”כמובן, רוב הגברים אינם אונסים, מכים או הורגים את נשיהם. אך, שלא כפי שרבים מהם סבורים, אין משמע הדבר שאין להם כל חלק באלימות נגד נשים. כל אחד מאיתנו תורם את חלקו, בחיים היומיומיים, לעיצוב התפישה התרבותית המתווָה את גבולות המוּתר. ... אני מתכוונת לכך שגברים יערכו חשבון־נפש אמיתי בכל הנוגע לדעותיהם הקדומות ולזכויות־היתר שלהם, כדי לשאת באחריותם למצב הביש שאנו נתונות בו”.
אך, אפילו אם גברים בכל רחבי העולם יחוללו שינוי קיצוני ביחסם כלפי נשים, לא יהא בכך משום פתרון מוחלט לכל אי־הצדק המייסר את האנושות. זאת, משום שאנשים גורמים אי־צדק ומעשים אכזריים לא רק לנשים, אלא גם לרעיהם בני־האדם. מלחמות, אלימות, רצח, חוליות מוות וטרור, עדיין עומדים על סדר היום בארצות רבות. מה שדרוש הוא מערכת־שלטון חדשה לחלוטין לעולם כולו. כמו־כן, נחוץ חינוך בעל אופי חדש לכל האנושות. את זאת הבטיח אלהים להביא באמצעות מלכותו, שתשלוט ממרום. רק אז ישררו עלי־אדמות צדק והגינות אמיתיים לכול — לגברים, נשים וילדים. רק אז יתקיים כבוד־אמת הדדי בין גברים לנשים. המקרא מתאר זאת בישעיהו נ״ד:13, בזה הלשון: ”וכל בנייך [ובנותייך] לימודי יהוה, ורַב שלום בנייך [ובנותייך]”. אכן, חינוך לאור עקרונות־הצדק של יהוה, יתרום את חלקו לעולם חדש של כבוד הדדי.
[תמונה בעמוד 24]
אשה בוגרת מבחינה רוחנית יכולה להשיא עצה נבונה
[תמונה בעמוד 25]
בעל יכול לגלות יחס־כבוד לאשתו גם בכך שייטול חלק במטָלות־הבית