הסחלבים היפהפיים!
”צייר במבוק כשאתה כועס, סחלבים כשאתה שמח”. אימרה סינית זו משקפת יחסי אהבה, בני אלפיים שנה, בין סחלבים לבין גננים וציירים במזרח הרחוק, שהנציחו אותם.
ללא ספק, סחלבים הם פרחים המעוררים רגשות עזים. אך, לא היה זה אלא בעת האחרונה יחסית, שקסמם המיוחד זכה להערכה במערב. למעשה, טיפוחם החל כמעט באקראי.
בראשית המאה התשע־עשרה, הבחין וויליאם קטליי, יבואן של צמחים טרופיים, בכמה גבעולים בעלי־פקעות ששימשו כחומרי אריזה. הוא שתל אותם מתוך סקרנות בחממה שלו. כעבור מספר חודשים הוא בא על גמולו, כשבחממה פרחו סחלבים יפהפיים בגון סגול בהיר. בעלי משתלות אירופיים אחרים עמדו חיש־מהר על האפשרויות המסחריות הטמונות באותם פרחים מדהימים.
לא עבר זמן רב, והחיפוש אחר אוצרות טרופיים אלה החל במלוא התנופה. יערות־עד נסרקו כדי למצוא סחלבים נדירים, שרבים מהם לא שרדו במסע הימי הארוך לאירופה. אלה ששרדו, הכניסו סכומי־עתק. סכום של 150,1 גיני (מקביל לכ־000,100 דולר כיום) שולם ב־1906 במכירה פומבית בלונדון, עבור דוגמה אחת. המחירים ירדו במידה ניכרת עם הופעת זני־כלאיים מתורבתים. אך, אפילו כיום עשוי אספן לשלם עד 000,25 דולר עבור זן־כלאיים חדש.
מה כה מיוחד בסחלבים? אולי זה המיגוון האינסופי של צורתם וצבעם. או שמא זה יופיים העדין? או אותו קסם אקזוטי שכה קשה להגדירו? יהיו הסיבות לכך אשר יהיו, הן מקדמות סחר בינלאומי הולך וגדל בסחלבים.
גננים מעדיפים, בדרך־כלל, לגדל את המינים מרהיבי־העין מן האיזורים הטרופיים. אולם, מרבית הסחלבים הם פרחים צנועים, שאינם זוכים לתשומת־לב. חלקם כה קטנים, שקוטר הפרח שלהם הוא 2 מילימטר בלבד.
סחלבי־בר מצויים במדבריות, בביצות ועל פסגות הרים, למן היערות הטרופיים הלחים ועד לאדמה הצחיחה הארקטית. רבים מהם גדלים על עצים, אם כי יש הבוחרים בצמח־הקקטוס, או בשורש עץ־הריזופורה, כפונדקאים. אך, הסחלבים אינם פרחים טַפילים; הם זקוקים לעץ רק לשם תמיכה, כדי ששורשי־האוויר שלהם יוכלו לספוג לחלוחית מן האטמוספירה.
מלבד רבגוניותם, מאופיינים הסחלבים על־ידי שיטות ההפרייה שלהם. הֶלקֵט־זרעים יחיד של סחלב — המהווה אריזה מופלאה — עשוי להכיל עד שני מיליון זרעים קטנטנים, שהרוח יכולה לפזרם על־פני שטח נרחב. שלא כמרבית הזרעים, אין להם אספקת מזון פנימית, וכדי לנבוט בהצלחה, עליהם למצוא את הפטריות שיספקו להם כמה מחומרי־המזון הנחוצים.
כדי שהפרח ייצר זרעים, יש תחילה להפרותו. פעולה זו מתבצעת, בדרך־כלל, על־ידי חרק. מה מושך את החרק אל הפרח? לסחלבים אין להציע לאורח אבקה כמזון, ולא לכל המינים יש צוף. לכן, הפיתויים החביבים הם — יופי, בושם משכֵּר והתחזוּת.
משיכה ליופי
גננים עמלו זה למעלה ממאה שנה, כדי לפתח זני־כלאיים ממינֵי־בר יפהפיים. עתה רשומים מעל 000,75 זנים.
יופיו של סחלב־הבר מביא לו תועלת מעשית. הפרח שובה־העין משמש כדי לפתות את מאביקי־הפרחים. עלה־הכותרת המרכזי הגדול — שהוא בדרך־כלל הססגוני ביותר — משמש כמישטח נחיתה מאיר־פנים לאורח בעל־הכנפיים.
פרחים צבעוניים מושכים אליהם דבורים, צרעות, פרפרים ויונקי־דבש, והקווים המקבילים שעל־פני עלי־הכותרת של סחלבים רבים משמשים כתמרורים, המכוונים את החרק אל המזון, שבכמה מינים הינו הצוף. אך, יופי אינו הכל בעולם החרקים.
ניחוח שאין לעמוד בפניו
חרק, אשר ראייתו הכללית אינה כה חדה, עלול לחלוף על־פני יופי מבלי להבחין בו. אך, אין לעמוד בפני ריח משכר. הריח עשוי לדמות לזה של חרק ממין נקבה. אומרים שכמה מיני סחלבים מדיפים ריח של צרעות, יותר מאשר הצרעות עצמן!
הריח אינו תמיד כה עדין. יש סחלבים המדיפים ריח של ריקבון. אך, גם ריח זה יעיל. אף זבוב המכבד את עצמו אינו יכול להתעלם ממנו. ואם אין די בניחוח עצמו, יש הנוקטים גם תכסיס של התחזוּת, כדי להגדיל את ההונאה הקשורה בחוש־הריח.
התחזות מתוחכמת
כשסחלבים ממין אונסידיום מתנועעים אט־אט ברוח, הם נראים עד־כדי־כך כחרק יריב, שהדבורה הזועמת עטה על הסחלב, בניסיון לגרש את ה”אויב”. תוך כדי כך, היא אוספת שלא במתכוון צרור של אבקה מן הסחלב.
לעומת זאת, סחלב־הדבורה ממין אופריס לא נראה כאויב, אלא כידיד. הוא מדיף ריח של דבורה ונראה כדבורה. הדְבוֹר הזכר נח על הפרח, בסברו בטעות שזו נקבה, ועד שהמחזר האומלל מגלה כי רוּמה, כמויות קטנות של אבקה נדבקות לגופו. הסחלב הבא המשטה בו (אפשר לשטות בדבוֹר פעמיים) יואבק כראוי.
השבח לבורא
המיגוון המדהים והמיבנה המורכב של הסחלב, מהווים עדות חיה לחכמת הבורא. ללא ספק, יד המקרה העיוור לא יכלה ליצור פלא מעין זה.
כתבי־הקודש מציינים לקח נוסף שניתן ללמוד מיפי הפרחים הללו. ”התבוננו אל שושני השדה וראו איך הם גדלים. ... גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחד מהם. ואם ככה מלביש אלהים את חציר השדה, ... על אחת כמה וכמה אתכם, קטני אמונה!” — מתי ו׳:28–30.
אנו יכולים לשאת עינינו אל העת בה ידאג גם האדם לסחלבים יקרי־הערך שעל כוכב־הלכת שלנו. אלפי מינים טרופיים עדיין לא נתגלו, ואין לדעת אילו סודות והפתעות טומנים הם בחובם! אך, יהיו אשר יהיו צורתם וצבעם, הם יגבירו לבטח את הערכתנו ליפי הבריאה ורבגוניותה. — השווה ישעיהו ל״ה:1, 2.
[תמונות בעמודים 15–71]
1. פלינופסיס
2. פלינופסיס (זן־כלאיים)
3. קטלייה אוריָנטיָקה
4. פלינופסיס (זן־כלאיים)
5. קטלייה (זן־כלאיים)
6. פלינופסיס (זן־כלאיים)
7. ואנדה (זן־כלאיים)
8. קטֵלייה (זן־כלאיים)
9. קטלייה (זן־כלאיים)
10. ואנדה (זן־כלאיים)
[שלמי תודה]
תצלומים 1–6, 8, 9: באדיבות חרדינריה חואן בורגניון, מדריד, ספרד