פרק י״א
החי והצומח מתוכננים להפליא
1, 2. (א) מה מראה כי מדענים מכירים בצורך במתכנן? (ב) אך, כיצד הם סותרים את עצמם?
כאשר אנתרופולוגים חופרים באדמה ומוצאים אבן־צור חדה בצורת משולש, הם מסיקים כי מישהו ודאי עיצב אותה כדי שתשמש כחודו של חץ. מדענים מסכימים כי דברים מעין אלה, שתוכננו למטרה מסוימת, אינם יכולים להיות תוצר של יד המקרה.
2 אולם, כשמדובר בחי ובצומח, היגיון זה נשכח לעתים קרובות. מתכנן אינו נחשב הכרחי. אך, האורגאניזם החד־תאי הפשוט ביותר, ואפילו רק הדנ״א המכיל את הצופן הגנטי שלו, מורכבים פי כמה וכמה מאבן־צור מהוקצעת. אף־על־פי־כן, אבולוציוניסטים מתעקשים כי לאלה לא היה מתכנן, אלא עוצבו על־ידי סִדרת אירועים אקראיים.
3. באיזה צורך הכיר דרווין, וכיצד ניסה למלאו?
3 ברם, דרווין הכיר בצורך בכוח מתכנן, וייחס אותו לברירה הטבעית. הוא טען, כי ”בכל יום ובכל שעה ובכל חלקי־תבל בוחן הבירור הטבעי את השינויים הקלים ביותר; פוסל את הגרועים ושומר ומצרף את הטובים”.1 אך, השקפה זו פחות מקובלת כיום.
4. כיצד משתנות הדעות בנוגע לברירה הטבעית?
4 סטיבן גוּלד מוסר, כי אבולוציוניסטים רבים בני־זמננו טוענים עתה, כי שינוי יסודי ”אינו תלוי בהכרח בברירה הטבעית, ועשוי להתפשט באוכלוסיות באקראי”.2 גורדון טֵילור מסכים: ”הברירה הטבעית מסבירה אך מקצת מן המתרחש: העיקר נותר ללא כל הסבר”.3 הגיאולוג דיוויד ראוּפּ טוען: ”כיום, חלופה בעלת־ערך לברירה הטבעית חייבת להיות קשורה לתוצאות המקרה העיוור”.4 אולם, האם ”המקרה העיוור” מתכנן? היש ביכולתו ליצור את המורכבויות של מארג־החיים?
5. לאיזו הכרה הגיע אבולוציוניסט אחד באשר לתכנון ולמקורו?
5 האבולוציוניסט ריצ׳רד לבונטין הודה, שככל הנראה אורגאניזמים ”תוכננו בדייקנות ובמומחיות”, דבר שגרם למדענים מספר לראות בהם את ”הראיה הראשונה במעלה למתכנן עליון”.5 יהא למועיל לבחון את מקצתה.
צורות־חיים זעירות
6. האומנם אורגאניזמים חד־תאיים הם כה פשוטים?
6 הבה נתחיל בצורות־החיים הזעירות ביותר — אורגאניזמים חד־תאיים. ביולוג אחד אמר, כי בעלי־חיים חד־תאיים מסוגלים ”ללכוד מזון, לעכלו, להיפטר מחומרי־פסולת, לנוע, לבנות בתים, לעסוק בפעילות מינית”, וכך ”ללא רקמות, ללא איברים, ללא לב וללא מוח — יש להם למעשה כל מה שיש לנו”.6
7. כיצד ולאיזו מטרה יוצרות הצוֹרניות זכוכית, ומה חשיבותן לחיים אשר בים?
7 הצוֹרניוֹת, שהן אורגאניזמים חד־תאיים, קולטות צוֹרן וחמצן ממי־הים ויוצרות זכוכית, שממנה הן בונות ”קופסיות” זעירות לאִחסון הכלורופיל הירוק שלהן. מדען אחד שיבח אותן על חשיבותן ועל יופיין: ”עלים ירוקים אלה, הכלואים במעין קופסות תכשיטים, משמשים מִרעה לתשע־עשיריות ממזונו של כל אשר חי בים”. חלק ניכר מערכן התזונתי של הצורניות טמון בשמן שהן מייצרות, שגם מאפשר להן לצוף בקלילות סמוך לפני המים, היכן שהכלורופיל שבתוכן יכול לקלוט את אור השמש.
8. אילו צורות מורכבות עוטות הצוֹרניות?
8 אותו מדען מוסיף, שקופסות־הזכוכית יפות־המראה מופיעות ב”שלל צורות מהמם — עיגולים, ריבועים, מגינים, משולשים, מלבנים וצורות סגלגלות — והן מעוטרות תמיד בתחריטים גיאומטריים עדינים. הללו שזורים בזכוכית טהורה במיומנות כזאת, שכדי ששערה תחדור בין הצורות, יהא צורך לפרוס אותה לאורכה לארבע מאות רצועות”.7
9. עד כמה מורכבים חלק מהמִבנים שבונות הקרנוֹניות?
9 בעלי־חיים ימיים אחרים, הנמנים עם קבוצה המכונה קרנוֹניוֹת, מייצרים זכוכית, שממנה הם בונים ”מעין קרני־שמש זגוּגיות, עם מחטונים שקופים, דקים וארוכים, היוצאים מכדור גבישי מרכזי”. כן הם בונים ”סמוֹכות זגוּגיות שאותן הם קובעים בתוך משושים, ליצירת כיפות גיאוֹדֶזיוֹת פשוטות”. על בנאי מיקרוסקופי מסוים נאמר: ”אין די בכיפה גיאודֶזית אחת לאדריכל רב־אומן זה; חייבות להיות שלוש כיפות זכוכית, מקושטות במעין תחרה, זו בתוך זו”.8 אין מלים לתאר פלאי תכנון אלה — תצלומים דרושים לשם כך.
10, 11. (א) מה הם הספוֹגים, ומה קורה לתאים הבודדים כשהספוג מתפרק כליל? (ב) איזו שאלה לגבי שלדי הספוגים היא חידה בעיני האבולוציוניסטים, אך מה ברור?
10 הספוֹגים מורכבים ממיליוני תאים, אך הם מונים סוגים מעטים בלבד. ספר־לימוד אוניברסיטאי מסביר: ”אף כי התאים אינם מאורגנים ברקמות או באיברים, בכל זאת שוררים ביניהם יחסי־גומלין, המלכדים ומארגנים אותם”.9 אם מועכים ספוג דרך בד ומפרידים בין מיליוני תאיו, יתקבצו התאים ויצרוהו מחדש. ספוגים בונים שלדי זכוכית יפהפיים. אחד המהממים ביותר הוא ”טנא הפרחים של וֶנוּס”.
11 על ספוג זה אמר אחד המדענים: ”ודאי תהיה מרותק אם תסתכל בשלד צורני משוכלל של ספוג, שנקרא טנא הפרחים של וֶנוּס. האם אפשר שתאים מיקרוסקופיים, עצמאיים־למחצה, יהיו מסוגלים לשתף פעולה במבצע כה כביר: הפרשת מיליוני רסיסים זכוכיתיים ובניית סריג כה מסובך ומרהיב־עין? חידה היא”.10 אולם, דבר אחד ברור: המקרה איננו המתכנן המתקבל על הדעת.
חיי־שותפות
12. מהי סימבּיוֹזה, ומה הן כמה דוגמאות לכך?
12 במקרים רבים נראה כי שני אורגאניזמים תוכננו כדי לחיות יחדיו. שותפויות מעין אלה הן דוגמאות של סימבּיוֹזה (חיים בצוותא). סוגים מסוימים של עצי־תאנה ושל צרעות תלויים זה בזה לצורך רבייה. טרמיטים ניזונים מעץ, אך זקוקים ליצורים החד־תאיים שבגופם כדי לעכלו. בדומה לכך, בקר, עזים וגמלים אינם מסוגלים לעכל את התאית שבעשב, ללא סיועם של חיידקים ושל חד־תאיים החיים בקרבם. מאמר אחד דיווח: ”החלק שבו מתבצע העיכול הזה בקיבת הפרה הוא בנפח של כ־95 ליטר ומכיל כ־10 מיליארד מיקרואורגאניזמים בכל טיפה”.11 אצות ופטריות מתלכדות והופכות לחזזיות. רק אז הן יכולות לצמוח על סלעים חשופים ולהתחיל להמירם לאדמה.
13. אילו שאלות מעוררת השותפות שבין נמלים עוקצות ועצי־שיטה?
13 נמלים עוקצות שוכנות בתוך קוציהם החלולים של עצי שיטה. הן מרחיקות מן העץ חרקים אוכלי־עלים וחותכות וקוטלות צמחים המטפסים עליו. בתמורה, העץ מפריש נוזל מתקתק הערב לחיכן של הנמלים וגם מייצר פירות־דֶמֶה קטנים, שמהם הן ניזונות. האם הנמלה היא הראשונה שהגנה על העץ, ועקב כך הוא גמל לה בפירותיו? או שהיה זה העץ שהחל ליצור פירות למען הנמלה, ולאות תודה היא סיפקה לו הגנה? או שמא התרחש הכל במקרה בו־זמנית?
14. באילו אמצעים ומנגנונים מיוחדים משתמשים הפרחים, כדי למשוך חרקים לצורך האבָקָה?
14 שותפויות רבות מעין אלה נפוצות בין חרקים ופרחים. חרקים מאביקים את הפרחים, ובתמורה הפרחים מזינים את החרקים באבקה ובצוף. פרחים מסוימים מייצרים שני סוגי אבקה. האחת להפריית הזרעים והשנייה עקרה, אך משמשת להזנת החרקים. פרחים רבים ניחנו בסימנים ובריחות מיוחדים, להכוונת החרקים אל הצוף. בדרכם אליו, החרקים מאביקים את הפרח. לפרחים מסוימים יש מנגנוני הפעלה. כאשר החרקים נוגעים במנגנון, הם סופגים חבטה מן המַאֲבָקים מכילי־האבקה.
15. כיצד מבטיח סַפלוּל־השדה שתתבצע האבָקָה הדדית, ואילו שאלות מעורר הדבר?
15 למשל, סַפלוּל־השדה אינו מסוגל לבצע האבקה עצמית, אלא תלוי בחרקים שיכניסו לתוכו את האבקה מפרח אחר. הצמח הִנו בעל עלה צינורי מצופה־שעווה, העוטף את הפרח. החרקים, הנמשכים לריחו של הפרח, נוחתים על העלה ומחליקים מטה במדרון החלקלק ללשכה המצויה בתחתיתו. שם הצלקות הבשלות קולטות את האבקה שהחדירו החרקים, ומתרחשת האבָקה. אולם, החרקים לכודים שם לשלושה ימים נוספים, כשהזיפים והדפנות המצופים שעווה סוגרים עליהם. לאחר מכן, אבקת הצמח עצמו מגיעה לבשלות ומאַבקת את החרקים. רק אז הזיפים נובלים, והמדרון החלקלק מתיישר בהדרגה. החרקים יוצאים החוצה, ועם מטען האבקה החדש עפים לספלול־שדה אחר ומאביקים אותו. שהותם בת שלושת הימים אינה מפריעה לחרקים, שכן הם מתענגים על הצוף השמור להם שם. האם כל זה אירע במקרה, או שמא נבע מתכנון נבון?
16. כיצד מינים מסוימים של הדבורנית וכן סחלב־הדלי גורמים לכך שיאובקו?
16 במינים מסוימים של הדבורנית ממשפחת הסחלביים, מופיעה על עלי־הכותרת תמונה מושלמת של צִרעה נקֵבית בעלת עיניים, משושים וכנפיים. היא אפילו מדיפה ריח האופייני לנקבה במצב הזדווגות! הזכר בא במטרה להזדווג, אך בפועל רק מאביק את הפרח. סחלב אחר, סחלב הדלי, מכיל צוף מותסס הגורם לדבורה להתנודד על רגליה; היא מחליקה למעֵין דלי המכיל נוזל. הדרך היחידה להיחלץ ממנו היא להתפתל תחת קנה, אשר מפזר עליה אבקה.
”בתי־החרושת” של הטבע
17. כיצד פועלים יחדיו העלים והשורשים בהזנת הצמחים?
17 עלים ירוקים של צמחים מכלכלים את העולם, במישרין או בעקיפין. אך, אין הם מסוגלים לתפקד ללא עזרתם של שורשים זעירים. מיליוני שורשונים חודרים אל האדמה, כשכל קצה שורש מצויד בכיפה מגינה, וכל כיפה משוחה בשמן. יונקות השורשים, שמתחת לכיפה השמנונית, סופגות מים ומינרלים, הזורמים מעלה אל העלים דרך צינורות זעירים שבשכבת העץ החיצונית. בעלים מיוצרים סוכרים וחומצות אַמינוֹ — מזון המועבר אל כל חלקי העץ עד לשורשיו.
18. (א) כיצד מגיעים מים מהשורשים לעלים, ומה מוכיח שמערכת זו מספיקה די והותר? (ב) מהי דִיוּת, וכיצד תורמת היא למחזור־המים?
18 היבטים מסוימים של מערכת הזרימה בעצים ובצמחים כה מדהימים, עד כי מדענים רבים מתייחסים אליהם כמעט כאל נס. ראשית, כיצד נשאבים המים עד לגובה של 60 או 90 מטר מעל־פני הקרקע? לחץ השורשים מתחיל בתהליך, אולם בגזע ממשיך בכך מנגנון אחר. מולקולות המים מתלכדות בכוח־הקשירוּת. הודות להתלכדות זו, כשהמים מתנדפים מן העלים, עמוּדות המים הזעירות נמשכות מעלה כחבלים — חבלים העוברים מן השורשים אל העלים, ונעים במהירות של כ־60 מטר בשעה. יש אומרים, כי מערכת זו מסוגלת להוביל מים בעץ המתנשא לגובה של כ־000,3 מטר! בזמן שעודפי המים מתנדפים מהעלים (תהליך המכונה דִיוּת), מיליארדי טונות של מים חוזרים לאוויר, כדי לרדת שוב כגשם — מחזור מתוכנן להפליא!
19. איזה שירות חיוני מתבצע עקב השותפות בין אי־אלו שורשים ובקטריות?
19 יתרה מזו, העלים זקוקים לחנְקוֹת או לנִיטרִיטִים מן הקרקע, על־מנת ליצור חומצות אמיניות חיוניות. הקרקע קולטת אי־אלו כמויות באמצעות ברקים ובקטריות מסוימות. תרכובות חנקן בכמויות מתאימות נוצרות גם על־ידי קטניות — צמחים כגון אפונה, תלתן, שעועית ואספסת. בקטריות מסוימות חודרות לשורשים, השורשים מספקים לבקטריות פחמימות, והבקטריות ממירות או מקבעות חנקן מהקרקע לחנקות ולניטריטים המשמשים את הצמחים, בייצרן כ־20 קילוגרם לדונם מדי שנה.
20. (א) מה מחוללת הפוטוסינתֶזה, היכן היא מתרחשת ומי מבין את התהליך? (ב) כיצד מתאר זאת ביולוג אחד? (ג) כיצד ניתן לכנות צמחים ירוקים, במה הם מצטיינים ואילו שאלות מן הראוי לשאול?
20 אך, אין זה הכל. עלים ירוקים קולטים אנרגיה מהשמש, פחמן דו־חמצני מהאוויר ומים משורשי הצמחים, ליצירת סוכר ולשחרור חמצן. תהליך זה מכונה פוטוסינתֶזה ומתרחש בגופיפי־תא הקרויים כלורופלסטים, שהם כה זעירים עד כי 000,400 מהם יכולים להיכנס בנקודה שבסוף משפט זה. המדענים אינם מבינים את התהליך על בוריוֹ. ”כשבעים תגובות כימיות נפרדות מעורבות בפוטוסינתזה”, אמר ביולוג אחד. ”זהו באמת מאורע פלאי”.12 צמחים ירוקים מכונים ”בתי־החרושת” של הטבע — כלילי־יופי, שקטים, לא מזהמים, מייצרים חמצן, ממחזרים מים ומכלכלים את העולם. האם נוצרו פשוט במקרה? הניתן להאמין בכך באמת ובתמים?
21, 22. (א) מה אמרו שני מדענים מפורסמים, בהעידם על החוכמה המשתקפת בטבע? (ב) כיצד מנמק המקרא נושא זה?
21 כמה מהמדענים המפורסמים ביותר בעולם מתקשים להאמין בכך. הם מבחינים בתבונה הטמונה בטבע. הפיסיקאי רוברט א. מיליקן, חתן פרס נובל, שעל אף היותו חסיד האבולוציה, אמר בכינוס האגודה האמריקנית לפיסיקה: ”קיימת אלוהות המעצבת את גורלנו... פילוסופיה חומרנית גרידא היא, בעינַי, הבורות בהתגלמותה. אנשים נבונים בכל הזמנים הבינו תמיד דיים, כדי לפחות להתמלא יראת־כבוד”. בנאומו, ציטט מדבריו הראויים־לציון של אלברט איינשטיין, שאמר כי ”ניסה בענווה לתפוס ולוּ מעט מזער מן החוכמה המשתקפת בטבע”.13
22 ראיות לתכנון מצויות סביבנו במיגוון אינסופי ובמורכבות מדהימה, בהעידן על תבונה נעלה. מסקנה זו מופיעה גם במקרא, הזוקף את התכנון לזכותו של בורא, אשר ”עצמותו הנעלמת, היא כוחו הנצחי ואלוהותו, נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו. לכן אין להם במה להצטדק” (רומים א׳:20).
23. איזו מסקנה הגיונית מביע מחבר־התהלים?
23 לאור הראיות הרבות לתכנון בחי ובצומח סביבנו, נראה בעליל ש’אין הצדקה’ לומר כי יד המקרה העיוור אחראית לכך. לכן, אין זה אלא הגיוני, שמחבר־התהלים זקף כל זאת לשבחו של בורא בר־תבונה, באומרו: ”מה רבו מעשיך, יהוה! כולם בחוכמה עשית. מלאה הארץ קנייניך. זה הים גדול ורחב ידיים, שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות” (תהלים ק״ד:24, 25).
[קטע מוגדל בעמוד 151]
”כשבעים תגובות כימיות נפרדות מעורבות בפוטוסינתזה. זהו באמת מאורע פלאי”
[תיבה/תמונות בעמודים 148, 149]
הדגמים המפליאים של הזרעים
זרעים בשלים ומוכנים להפצה!
מיגוון של דגמים מתוחכמים גורמים להפצתם של זרעים! זרעי הסחלב כה קלים, עד כי הם נישאים ברוח כאבק. זרעי שן־הארי מצוידים במעין מצנחים. זרעי האֶדֶר מכונפים, ומתעופפים כפרפרים. צמחי־מים אחדים מציידים את זרעיהם במצופים מלאי־אוויר, והללו שטים להם.
צמחים אחרים נושאים תרמילים אשר מתבקעים, והזרעים נפלטים החוצה. הזרעים החלקלקים של הַמָמֵלִיס נלחצים תחילה ואחרי־כן מזנקים החוצה מהפרי, בדומה לגרעיני אבטיח שילדים מעיפים מבין האצבע והאגודל. הצמח ירוֹקַת־החמור משתמש בלחץ־המים. כשהפרי גדל, קליפתו מתעבה כלפי פנים, והמיץ שבמרכזו נתון ללחץ הולך וגובר. בעת שהזרעים מבשילים, הלחץ נעשה כה אדיר, עד שהוא מעיף את עוקץ־הפרי כפקק מבקבוק, והזרעים ניתזים החוצה.
[תמונות]
שן־הארי
אֶדֶר
ירוֹקַת־החמור
זרעים המודדים את כמות הגשם
כמה צמחי־מדבר חד־שנתיים נושאים זרעים, הממאנים לנבוט עד אשר יורדים 13 מילימטרים או יותר של גשם. נראה שהם אף יודעים מאיזה כיוון מגיעים המים — אם הם יורדים ממעל, הם נובטים, אך אם הם נספגים מן התהום, הם אינם נובטים. באדמה מצויים מלחים המונעים את נביטת הזרעים. דרושים מי־גשם ממעל כדי לשטוף את המלחים. מים הנספגים ממעמקים לא יִצלחו לכך.
אם יתחילו צמחי־מדבר חד־שנתיים אלה לגדול מייד עם רדת הגשמים הקלים, הם ימותו. דרוש גשם שוטף שיחדיר לקרקע די לחות כדי להציל את הצמחים מתקופות היובש המאוחרות יותר. לכן, הם ממתינים לו. האם מקרה הוא — או תכנון?
ענק באריזה זעירה
אחד הזרעים הזעירים ביותר טומן בחובו את הצמח הגדול ביותר עלי־אדמות — עץ הסקווֹיה הענק. הוא צומח לגובה של יותר מ־90 מטר. בגובה של כ־2.1 מטר מעל־פני הקרקע, קוטרו עשוי להגיע ל־11 מטר. עץ אחד יכול להכיל כמות עץ המספיקה לבניית 50 בתים בני שישה חדרים. קליפתו, שעוביה כ־60 סנטימטר, מדיפה ריח טַנִין הדוחה חרקים, והמִרקם הסיבי והנקבובי שלה עמיד בפני אש כמעט כאזבסט. שורשיו מתפרשים על שטח של 12 עד 16 דונם. הוא חי יותר מ־000,3 שנה.
עם זאת, זרעי עץ הסקוויה, הצונחים מטה במיליוניהם, אינם גדולים מראש־סיכה העטוּר כנפיים זעירות. בן־אנוש, העומד למרגלות הסקוויה, יכול רק להביט מעלה ביראה דוממת, לנוכח הודו ועוצמתו. האם מן ההיגיון להאמין, כי עיצובו של ענק מלכותי זה ושל זרעיו הזעירים, המצפינים אותו בקרבם, אינו פרי תכנון?
[תיבה/תמונות בעמוד 150]
וירטוּאוֹזים מוסיקליים
החקיינית היא ציפור שיר הידועה בחיקוייה. חקיינית אחת חיקתה את שירתן של 55 ציפורים אחרות בשעה. אולם, הרכב הנעימות המקורי של החקיינית, הוא השובה את לבם של קהל מאזיניה. אין ספק, שזה הרבה מעבר למספר הצלילים הפשוטים הדרושים להכרזה על טריטוריה. שמא נועד הדבר להנאתן — ולהנאתנו?
הגִדרון המזמר של דרום־אמריקה מדהים לא פחות. זוגות שרים דוּאטים, בדומה לזוגות ציפורים טרופיות אחרות. ביצועיהם ייחודיים, כפי שמציין ספר־עיון בנושא: ”הזכר והנקבה מזמרים את אותם שירים יחד, או שירים שונים, או חלקים שונים של אותו שיר לסירוגין; הם עשויים לתזמן את שירתם בדיוק כה מפליא, עד כי השיר כולו נשמע כקולה של ציפור יחידה”.א מה יפים הם דיאלוגים מוסיקליים ענוגים אלה, כשזוגות של גדרונים מתַקשרים זה עם זה! האם זה אך מקרה?
[תמונות בעמוד 142]
דרוש מתכנן
לא דרוש מתכנן?
[תמונות בעמוד 143]
דוגמאות בשלדי זכוכית של צמחים מיקרוסקופיים
צוֹרניוֹת
[תמונות בעמוד 144]
קרנוֹניוֹת: דוגמאות בשלדי זכוכית של חיות מיקרוסקופיות
טנא הפרחים של ונוס
[תמונה בעמוד 145]
פרחים רבים ניחנו בציוני־דרך המכוונים את החרקים לצוף החבוי בתוכם
[תמונות בעמוד 146]
לפרחים מסוימים יש מִגלשות מצופות־שעווה ללכידת חרקים, כדי שתתבצע האבָקָה
מדוע סחלב זה דומה במראהו לצִרעה נקֵבית?
[תמונה בעמוד 147]
יש אומרים, שכוח־הקשירוּת בין מולקולות המים מסוגל להוביל מים בעץ שגובהו כ־000,3 מטר!