אבקת פרחים — מטרד או פלא?‏ — המצפה

אבקת פרחים — מטרד או פלא?‏

מאת כתב עורו!‏ באוסטרליה

אַפְּצִ’‏י!‏ צליל זה,‏ המלוּוה בעיניים דומעות ומגרדות ובאף מנוזל ומגורה,‏ מבשר למיליוני אנשים על בואה של עונת האביב.‏ האלרגיה שלהם בדרך כלל נובעת מאוויר העמוס בגרגירי אבקת פרחים.‏ כתב העת BMJ (‏לשעבר בריטיש מדיקל ג׳ורנל‏)‏ מעריך כי 1 מכל 6 אנשים בעולם המתועש סובל מאלרגיה עונתית של אבקת פרחים,‏ הנקראת גם קדחת השחת.‏ מספר זה אינו מפתיע בהתחשב בכמות האבקה המדהימה שהפרחים משחררים לאוויר.‏

להערכתם של המדענים,‏ יערות האשוחית לבדם,‏ הממוקמים בדרום שבדיה,‏ מפיצים בערך 000,‏75 טון אבקה מדי שנה.‏ צמח אמברוסיה בודד,‏ הנחשב לאימת האלרגיים בצפון אמריקה,‏ יכול לייצר מיליון גרגירי אבקת פרחים ביום.‏ האבקה של האמברוסיה,‏ הנישאת על־ידי הרוח,‏ נמצאה בגובה 3 קילומטרים מעל פני האדמה ובמרחק של 600 קילומטר אל תוך הים.‏

אך מדוע אבקת הפרחים גורמת לחלק מהאנשים לתגובה אלרגית?‏ לפני שנדון בשאלה זו,‏ הבה נבחן את התכנון המדהים של גרגירים קטנטנים אלו.‏

גרגירי חיים קטנטנים

אבקת פרחים,‏ אומרת האנציקלופדיה בריטניקה,‏ ”‏נוצרת במַאֲבָק,‏ או איבר הרבייה הזכרי בצמחי זרעים,‏ ומועברת (‏על־ידי רוח,‏ מים,‏ חרקים וכו’‏)‏ לעֱלִי,‏ או איבר הרבייה הנקבי,‏ שם מתבצעת ההפריה”‏.‏

בצמחי פרחים,‏ גרגירי האבקה מורכבים משלושה חלקים נבדלים — גרעין תאי הזרע ושתי שכבות המרכיבות את הדופן או הקליפה של הגרעין.‏ השכבה החיצונית הקשיחה עמידה ביותר בפני התפוררות ומסוגלת לעמוד בפני חומצות חזקות,‏ חומרים אלקליים ואפילו חום עז.‏ למרות זאת,‏ להוציא מספר יוצאי דופן,‏ כל סוגי האבקות יכולים להתקיים רק לאורך מספר ימים או שבועות.‏ ובכל זאת,‏ הדופן הקשיח יכול להחזיק מעמד במשך אלפי שנים מבלי להירקב.‏ זו הסיבה שניתן למצוא באדמה שפע של גרגירי אבקה.‏ למעשה,‏ המדענים לומדים רבות על ההיסטוריה הבוטנית של כדור־הארץ על־ידי חקר גרגירי אבקה המצויים בדגימות אדמה שנלקחו מעומקים שונים.‏

המידע ההיסטורי הזה יכול להיות גם מדויק למדי תודות לעיצובים הייחודים בדופן החיצוני של גרגירי האבקה.‏ הדופן עשוי להיות חלק,‏ מקומט,‏ ולעתים מופיעים בו עוקצים,‏ בליטות או חיטובים אחרים,‏ תלוי בסוג האבקה.‏ ”‏לצורכי זיהוי,‏ ניתן לומר שאבקה של כל מין אמינה כמו טביעת אצבע של בן אדם”‏,‏ אומר הפרופסור לאנתרופולוגיה ווגן מ.‏ בריינט ג׳וניור.‏

כיצד מופרים הפרחים

כאשר גרגיר אבקה בא במגע עם הצלקת,‏ שהיא חלק מהעלי בפרחים הנקביים,‏ תגובה כימית גורמת לו להתנפח ולהצמיח נחשון (‏צינורית)‏ המגיע עד לביצית.‏ תאי הזרע שבגרגיר האבקה מתקדמים מטה בנחשון אל עבר הביצית ומביאים ליצירת זרע.‏ כאשר הזרע בשל,‏ כל שעליו לעשות זה לנחות בסביבה הנכונה על מנת שיוכל לנבוט.‏

אומנם קיימים מספר צמחי זרעים זכריים בלבד או נקביים בלבד,‏ אך רוב הצמחים מייצרים גם אבקה וגם ביציות.‏ יש צמחים המאבקים את עצמם;‏ אחרים מבצעים האבקה הדדית על־ידי כך שהם מעבירים אבקה לפרחים אחרים מאותו מין או מאותה משפחה.‏ הפרחים המופרים בהאבקה הדדית ”‏נמנעים בדרך כלל מהאבקה עצמית על־ידי כך שהם משחררים את האבקה שלהם לפני או אחרי שהצלקות בשלות לקלוט את הגרגירים”‏,‏ מציינת בריטניקה.‏ פרחים אחרים ניחנים באמצעים כימיים כדי להבחין בין האבקה שלהם לבין זו של פרח אחר מאותו סוג.‏ כשהם מזהים את האבקה שלהם,‏ הם משביתים את פעולתה,‏ בדרך כלל על־ידי עצירת צמיחתו של הנחשון.‏

באזור שבו קיים מגוון רחב של צמחייה,‏ האוויר יכול להתמלא בקוקטייל של אבקות.‏ אם כן,‏ כיצד יכולים הפרחים לברור בין האבקות השונות ולבחור את המתאימה להם?‏ חלקם מנצלים עקרונות אווירודינאמיקה מורכבים.‏ חשוב למשל על עץ האורן.‏

קוצרים את הרוח

אצטרובלים זכריים של עץ האורן גדלים באשכולות,‏ וכשהם בוגרים הם משחררים כמות נכבדת של אבקה לאוויר.‏ מדענים גילו כי האצטרובלים הנקביים,‏ בשיתוף פעולה עם העלים המחטניים המקיפים אותם,‏ מנתבים את זרימת הרוח בצורה כזו שהאבקה המרחפת באוויר מסתחררת ונוחתת על שטחי ההפריה של האצטרובל.‏ באצטרובלים נקביים בשלים,‏ שטחים אלו נחשפים כאשר קשקשי האצטרובל נפתחים קמעה ונפרדים זה מזה.‏

החוקר קארל ניקלאס ערך ניסויים מקיפים על עיצובם האווירונאוטי הפלאי של האצטרובלים.‏ הוא ציין בכתב העת סיינטיפיק אמריקן:‏ ”‏מחקרינו העלו כי צורתו המיוחדת של כל אצטרובל,‏ מביאה לידי שינויים [‏ייחודיים]‏ בדפוסי זרימת האוויר.‏.‏.‏ בדומה לכך,‏ לכל סוג אבקה יש גודל,‏ צורה וצפיפות מיוחדים במינם,‏ הגורמים לאבקה להתנהג בצורה ייחודית בזרמי האוויר”‏.‏ עד כמה יעילות הטכניקות הללו?‏ לדברי ניקלאס ”‏רוב האצטרובלים שחקרנו סיננו מהאוויר את האבקה ’‏שלהם’‏ ולא של מינים אחרים”‏.‏

כמובן,‏ לא כל הפרחים מואבקים על־ידי הרוח — למרבה שמחתם של הסובלים מאלרגיה.‏ פרחים רבים נעזרים בבעלי חיים.‏

נמשכים לצוף

צמחים המואבקים על־ידי ציפורים,‏ יונקים קטנים וחרקים,‏ משתמשים בדרך כלל בעוקצים או בחוטים דביקים כדי להצמיד את האבקה לגופם של המאביקים התרים אחר מזון.‏ למשל,‏ דבורת הבומבוס השעירה יכולה לשאת עימה 000,‏15 גרגירי אבקה בבת אחת!‏

למעשה,‏ הדבורים הן המאביקות העיקריות של צמחי פרחים.‏ בתמורה לכך,‏ מתגמלים הפרחים את הדבורים בצוף מתוק ובאבקה למאכל המספקת להן חלבונים,‏ ויטמינים,‏ מינרלים ושומנים.‏ בשיתוף פעולה יוצא דופן,‏ יכולות הדבורים לפקוד 100 פרחים במסע אחד,‏ אולם הן יאספו אבקה,‏ צוף,‏ או את שניהם ביחד רק ממין אחד עד לכמות המספקת או עד גמר המלאי.‏ התנהגות אינסטינקטיבית מדהימה זו מבטיחה האבקה יעילה.‏

הונאת פרחים

אך לא כל הפרחים מציעים כיבוד מתוק.‏ יש פרחים הנעזרים בהונאות מתוחכמות כדי לפתות את החרקים להאביק אותם.‏ ראה לדוגמה את הסחלב הגדל במערב אוסטרליה.‏ לסחלב זה שפה תחתונה שאפילו בעיני אדם דומה בצורה כמעט מושלמת לנקבת הצרעה העגלגלה וחסרת הכנפיים.‏ הצמח אפילו מפריש חומר כימי שריחו זהה לריחו של פרומון המין של נקבת צרעה אמיתית.‏ בקצה העליון מעל הפיתיון מצויים שקים דביקים מלאים באבקה.‏

זכר הצרעה,‏ המתפתה לניחוח הפרומון המזויף,‏ יאחוז בפיתיון וינסה לעוף ”‏איתה”‏.‏ אולם,‏ ברגע שהוא ממריא,‏ התנופה שלו הופכת אותו ואת בת זוגתו המיועדת,‏ היישר לתוך שקי האבקה הדביקים.‏ לאחר שנוכח בטעותו,‏ הוא מרפה מהפיתיון — המחובר בציר,‏ עובדה המאפשרת לו לחזור לעמדתו הקודמת — ועף בדרכו ליפול בפח שטומן לו סחלב אחר.‏ אלא שהפעם הוא מאביק את הסחלב בעזרת האבקה שאסף מהסחלב הקודם.‏

אולם,‏ אם נקבות הצרעה פעילות,‏ הזכרים יעדיפו אותן על פני המתחזות.‏ הסחלב פורח,‏ לנוחיותו הרבה,‏ מספר שבועות לפני שנקבות הצרעה יוצאות ממעטפת הגולם שלהן,‏ מה שמעניק לפרח יתרון זמני.‏

מדוע יש אנשים אלרגיים?‏

מדוע אנשים מסוימים אלרגיים לאבקת הפרחים?‏ כאשר גרגירי אבקה זעירים מוצאים את דרכם לתוך האף,‏ הם נלכדים על־ידי שכבת ריר דביקה.‏ משם הם נעים לעבר הגרון,‏ ונבלעים או נפלטים החוצה בשיעול,‏ בדרך כלל ללא שום השפעות מזיקות.‏ אך לעתים,‏ האבקה מגרה את המערכת החיסונית.‏

הבעיה נעוצה בחלבון האבקה.‏ מסיבה כלשהי,‏ מערכת החיסון של האלרגי רואה בחלבון של אבקות מסוימות איום.‏ גופו מתחיל בתגובת שרשרת הגורמת לתאי המאסט,‏ הנמצאים ברקמות הגוף,‏ לשחרר היסטמין בכמויות עצומות.‏ ההיסטמין גורם לכלי הדם להתרחב ולהביא לזרימת נוזלים העשירים בתאי חיסון.‏ בנסיבות נורמליות,‏ תאי חיסון אלו עושים דרכם לעבר האזור הפגוע או המזוהם ועוזרים להרחיק מהגוף את הפולשים.‏ אולם,‏ אצל האלרגיים,‏ אבקת הפרחים מעוררת אזעקת שווא המובילה לאף מנוזל ומגורה,‏ רקמות נפוחות ועיניים דומעות.‏

החוקרים מאמינים כי הנטייה לאלרגיה מועברת בתורשה,‏ אם כי הנטייה אינה חייבת להיות קשורה לאלרגן מסוים.‏ אדם יכול להיות רגיש לאלרגנים גם כתוצאה מזיהום.‏ ”‏ביפן נמצא קשר ישיר בין רגישות לאבקת פרחים לבין קרבה לאזורים בעלי רמות גבוהות של פליטת חלקיקים לאוויר ממנועי דיזל”‏ מציין ה־BMJ. ”‏מחקרים שנערכו על בעלי חיים מלמדים שחלקיקים אלה מגבירים את הרגישות לאלרגנים”‏.‏

למרבה שמחתם של אלרגיים רבים,‏ קיימות תרופות הנקראות אַנְטִיהִיסְטָמִינים המקלות על הסימפטומים.‏a כפי שמעיד שמן,‏ תרופות אלו נוגדות את פעולתו של ההיסטמין.‏ למרות השפעותיה המגרות של אבקת הפרחים,‏ אי אפשר שלא להתמלא פליאה לנוכח התחכום הבא לידי ביטוי הן בתכנון והן ביכולת תפוצתם של גרגירי חיים אלו.‏ בלעדיהם,‏ כדור־הארץ היה מקום שומם.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

a בעבר גרמו האַנְטִיהִיסְטָמִינים להרגשת עייפות ויובש בפה.‏ תרופות חדשות הצליחו לצמצם את תופעות הלוואי.‏

‏[‏תרשים בעמודים 24,‏ 25]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

עֱלִי

ביצית

שחלה

נחשון האבקה

צלקת

גרגיר אבקה

אבקן

מַאֲבָק

עלה כותרת

‏[‏שלמי תודה]‏

NED SEIDLER/NGS Image Collection

‏[‏תמונות בעמוד 25]‏

מבט מיקרוסקופי בסוגים שונים של אבקות פרחים

‏[‏שלמי תודה]‏

‏[‏תמונות בעמוד 26]‏

חלק מצמח הסחלב דומה לנקבת הצרעה

‏[‏שלמי תודה]‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 24]‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 26]‏