עולמנו המשתנה לאן מועדות פניו?‏

יש שינויים שנודעת להם השפעה ניכרת ומתמשכת על חייהם של מיליוני אנשים,‏ ואף על כל אוכלוסיית העולם,‏ כולל הדורות הבאים.‏ פשעים אלימים,‏ שימוש בסמים משכרים,‏ התפשטות מחלת האיידס,‏ זיהום המים והאוויר ובירוּא יערות,‏ הם רק מעט מן ההתפתחויות המשפיעות על כולנו.‏ סוף המלחמה הקרה והתפשטות הדמוקרטיה נוסח־המערב,‏ על כלכלת־השוק שלה,‏ משנים גם הם את אופי החיים ומשפיעים על העתיד.‏ הבה נבחן כמה מן הגורמים הללו.‏

כיצד שינה הפשע את חיינו

מה המצב ברחובות באיזור מגוריך?‏ היכול אתה להלך בלילה בחוץ בגפך,‏ בלא פחד?‏ לפני 30 או 40 שנה בלבד,‏ רבים אפילו לא נעלו את דלת ביתם.‏ אך,‏ הזמנים השתנו.‏ כיום יש שנועלים את דלתם בשניים־שלושה מנעולים,‏ ומגינים על החלונות בסורגים.‏

אנשים חוששים ללבוש את מיטב בגדיהם ולענוד תכשיטים יקרים ברחוב.‏ יש תושבי־ערים שנהרגו בעבור ז׳קט עור,‏ או מעיל חורפן.‏ אחרים מתו בחילופי־אש בין כנופיות סמים.‏ משקיפים־מן־הצד תמימים,‏ כולל ילדים רבים,‏ נפצעים או נהרגים כמעט מדי יום ביומו.‏ אי־אפשר להשאיר בביטחון מכונית ברחוב,‏ בלא מערכת מתוחכמת לסיכול פעולתם של גנבים.‏ באווירה עולמית מעוּותת זו,‏ אנשים השתנו.‏ היושר וההגינות הם ערכים שכמעט אבד עליהם כלח.‏ האֵמון נעלם ואיננו.‏

פשע ואלימות הם תופעה כלל־עולמית.‏ הכותרות הבאות,‏ המובאות ממקורות שונים,‏ מדגימות זאת:‏ ”‏שוטרים וגנבים,‏ כנופיות ועבריינות־מוסר — מוסקווה נוכחת שיש בה הכל”‏;‏ ”‏עידן חדש הגיע לקוריאה בעקבות הפשע”‏;‏ ”‏פשעי רחוב פוגעים בחיי־היומיום של פראג”‏;‏ ”‏יפן פועלת נגד הפשע המאורגן,‏ והפשע המאורגן משיב מלחמה”‏;‏ ”‏אחיזת התמנון — לוחם־המאפיה הראשי באיטליה נהרג בהתפוצצות”‏.‏ אכן,‏ הפשע הוא בעיה כלל־עולמית.‏

כיום,‏ הפשע הוא גם אלים יותר.‏ החיים זולים.‏ בריו־דה־ז’‏נירו,‏ ברזיל,‏ איזור של שכונות־עוני בשולי העיר ”‏הוכר רשמית על־ידי האומות המאוחדות כמקום האלים ביותר בעולם.‏ מעל 500,‏2 איש נרצחים שם מדי שנה”‏.‏ (‏וורלד פרס ריוויו)‏ בקולומביה,‏ אילי הסמים שולחים את נעריהם שכירי־החרב,‏ הסיכַּריוֹס,‏ על אופנועים כדי ליישב חשבונות עם מתחרים או בעלי־חוב,‏ בשיטה של עונש־מוות חטוף.‏ ותדירוֹת,‏ אוי לך אם היית עד לפשע — בקולומביה או במקום אחר.‏ אתה עלול להיות הקרבן הבא בתור.‏

שינוי מהותי אחר הוא,‏ שיותר ויותר פושעים נושאים נשק אוטומטי קטלני,‏ ויותר ויותר אזרחים נושאים אקדחים להגנה־עצמית.‏ הסלמה זו בנשיאת כלי־נשק,‏ פירושה באופן אוטומטי הסלמה במקרי־המוות ובפציעות קשות,‏ כתוצאה מפשע או מתאונה.‏ עתה,‏ עובדה ידועה בעולם היא,‏ שנשק חם בכיס או בבית,‏ עלול לגרום לכל אדם להרוג.‏

פשע וסמים

מי תיאר לעצמו,‏ לפני 50 שנה,‏ שהסמים יהפכו לנגע עולמי?‏ עתה הם מהווים את אחת הסיבות העיקריות לפשע ואלימות.‏ בספר 1992 Terrorism, Drugs and Crime in Europe After (‏הטרור,‏ הסמים והפשע באירופה לאחר 1992)‏,‏ צופה ריצ׳ארד קלאטרבק כי ”‏בסופו־של־דבר,‏ הגידול בסחר בסמים עלול להציב את הסכנה הגדולה ביותר לתרבות האנושית.‏ .‏.‏.‏ לא זו בלבד שהרווחים מעניקים עוצמה כלכלית ופוליטית אדירה לאילי הסמים [‏קולומביה היא דוגמה מובהקת לכך]‏,‏ אלא שהם גם מממנים כמות עצומה של פשעים בכל רחבי העולם”‏.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏אחד ממחוללי הטרור והאלימות הפלילית הגדולים ביותר בעולם,‏ הוא הסחר בקוקאין,‏ משדות־הקוקה שבקולומביה ועד למכורים לסם הזה באירופה ובארה״ב”‏.‏

גל הפשע הגואה ואוכלוסיית האסירים ההולכת וגדלה בעולם,‏ מראים שישנם מיליוני אנשים בעלי מטרות פליליות,‏ ומעט רצון להשתנות.‏ רבים מדי נוכחו לדעת,‏ שהפשע משתלם.‏ כתוצאה מכך,‏ עולמנו השתנה — לרעה.‏ הוא הפך למסוכן יותר.‏

האיידס — האם הוא גורם שינוי?‏

מה שבהתחלה נראה כמחלה התוקפת בעיקר את אוכלוסיית ההומוסקסואלים,‏ הפך לנגע המפיל אֵימתו על אנשים בני כל הגזעים וסגנונות־החיים.‏ לאיידס שוב אין מועדפים.‏ בכמה מארצות אפריקה,‏ הוא קוטל חלק ניכר מן האוכלוסייה ההֶטרוסקסואלית.‏ עקב כך,‏ ההפקרות המינית נראית לפתע לאחדים לדבר שיצא מן האופנה,‏ לא מטעמים מוסריים,‏ אלא מחשש להידבקות.‏ הסיסמה היא עתה ”‏מין בטוח”‏,‏ והשימוש בקונדום הוא אמצעי־המנע העיקרי המומלץ.‏ ההינזרות מאי־מוסריות מינית היא אמצעי־הביטחון הכי פחות אהוד.‏ אך,‏ כיצד תשפיע מחלת האיידס על המשפחה האנושית בעתיד הנראה־לעין?‏

כתב־העת טיים מסר לאחרונה:‏ ”‏עד לשנת 2000,‏ עלול האיידס להיהפך למגיפה הגדולה ביותר של המאה,‏ בהאפילוֹ על השַפעת הספרדית שפרצה ב־1918.‏ מגיפה זו קטלה 20 מיליון בני־אדם,‏ כלומר,‏ 1% מכלל אוכלוסיית העולם — יותר מפי־שניים ממספר החיילים שנפלו במלחמת־העולם הראשונה”‏.‏ מומחית לנושא האיידס אמרה:‏ ”‏מגיפה זו היא בקנה־מידה היסטורי”‏.‏

על אף מיליוני הדולארים והמטבעות האחרים שהושקעו במחקר על האיידס,‏ לא נראה באופק כל פתרון.‏ בוועידה שהתקיימה לאחרונה באמסטרדם,‏ הולנד,‏ בנושא האיידס,‏ התכנסו 000,‏11 מדענים ומומחים אחרים כדי לבחון את הבעיה מקרוב.‏ ”‏האווירה היתה קודרת ושיקפה עשר שנות תיסכול,‏ כישלון וטראגדיות הולכות וגדלות.‏ .‏.‏.‏ נראה שהמחקר,‏ מתחילתו ועד היום,‏ לא קירב כלל את האנושות לפתרון בעיית האיידס.‏ אין תרכיב,‏ תרופה ואף לא טיפול יעיל שאינו שנוי במחלוקת”‏.‏ ‏(‏טיים)‏ לגבי אלה הנושאים את נגיף האיידס,‏ והעלולים לפתח את סימני המחלה עצמה,‏ הסיכויים להחלמה הם עגומים.‏ גם בתחום זה חל שינוי לרעה.‏

תמורות בפוליטיקה העולמית

השינויים באווירה הפוליטית בארבע השנים האחרונות,‏ הפתיעה מנהיגים רבים,‏ ואולי יותר מכל את מנהיגי ארצות־הברית.‏ לפתע מצאה עצמה ארה״ב בלא יריב אמיתי בתחום הפוליטי.‏ יש שהישוו אותה לקבוצת כדורסל בלתי־מנוצחת,‏ בעלת מוטיבציה גבוהה,‏ המגלה לפתע שאף אחד שוב אינו מעוניין לשחק נגדה.‏ בעיה זו סוכמה ב־1990 בכתב־העת Foreign Policy (‏מדיניות־חוץ)‏,‏ במאמר מאת העורך צ׳ארלס וויליאם מיינס:‏ ”‏כיום,‏ משימתה של מדיניות־החוץ האמריקנית איננה לחלץ את המדינה ממלחמה הרת־אסון,‏ אלא למסד את השלום המפתיע שנוצר בין ארצות־הברית לבין ברית־המועצות [‏לשעבר]‏”‏.‏

התפשטות הידע הגרעיני מציבה איומים חדשים,‏ בעוד שמלחמות בנשק קונבנציונאלי ממשיכות להתחולל — לשמחתם הרבה של סוחרי־הנשק.‏ בעולם הזועק לשלום,‏ מנהיגים פוליטיים רבים ממשיכים לתגבר את צבאותיהם ואת כלי־הנשק שלהם.‏ ואירגון האומות המאוחדות,‏ שכמעט פשט את הרגל,‏ עסוק בניסיון לרפא את פצעיו הממאירים של העולם ב’‏תרופות משככות־כאבים’‏.‏

קללת הלאומנות הבלתי־משתנה

בשעה שהקומוניזם החל להתפורר,‏ הפיץ הנשיא בוש ברבים את הרעיון של ”‏סדר עולמי חדש”‏.‏ אך,‏ כשם שהסתבר למנהיגים פוליטיים רבים,‏ קל להפריח סיסמאות שנונות,‏ אך קשה הרבה יותר לחולל שינויים משמעותיים.‏ בספר After the Fall—The Pursuit of Democracy in Central Europe (‏אחרי הנפילה — הרדיפה אחר הדמוקרטיה באירופה המרכזית)‏,‏ אומר ג׳פרי גולדפרב:‏ ”‏אחרי התקווה שלא ידעה גבול ל’‏סדר עולמי חדש’‏,‏ הובן חיש־מהר,‏ לעתים תוך השלכות שליליות,‏ שהבעיות הישנות עדיין שרירות וקיימות.‏ על התחושה הנעימה של השיחרור.‏.‏.‏ העיב תדירוֹת ייאוש עקב מתיחות פוליטית,‏ סיכסוכים על־רקע לאומני,‏ קיצוניות דתית והתמוטטות כלכלית”‏.‏ ללא ספק,‏ מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר,‏ הינה דוגמה מובהקת להשפעתן המפלגת של הפוליטיקה,‏ הדת והלאומנות.‏

גולדפרב מוסיף:‏ ”‏שנאת־הזרים והביטחון האישי הפכו לעובדות־חיים באירופה המרכזית.‏ הדמוקרטיה אינה מממשת אוטומטית את הציפיות הכלכליות,‏ הפוליטיות והתרבותיות שתלו בה,‏ וכלכלת־שוק אינה רק מבטיחה עושר,‏ אלא גם יוצרת בעיות חריפות למי שאינם יודעים ליישמה כראוי”‏.‏

אולם,‏ ברור שבעיות אלה אינן מיוחדות לאירופה המרכזית ולרפובליקות של ברית־המועצות לשעבר;‏ שנאת־זרים ואי־יציבות כלכלית הן תופעה עולמית.‏ המשפחה האנושית משלמת את המחיר על כך בסבל ומוות.‏ ובעתיד הנראה־לעין,‏ לא מסתמנת תקווה לשינוי כלשהו בגישות מושרשות אלה,‏ המולידות שנאה ואלימות.‏ מדוע?‏ כיון שהחינוך שהרוב סופגים — אם מן ההורים ואם בבתי־ספר המעודדים לאומנות — מלמד שנאה,‏ אי־סובלנות ותחושת עליונות על רקע לאומי,‏ גזעי,‏ שבטי,‏ או לשוני.‏

הלאומנות,‏ שכונתה בשבועון אסיה־וויק בשם ”‏ה’‏איזְם’‏ המכוער האחרון”‏,‏ היא אחד הגורמים הבלתי־משתנים הממשיכים לעורר שנאה ושפיכות־דמים.‏ אותו שבועון ציין:‏ ”‏אם גאוותו של אדם על היותו סרבי משמעה לשנוא את הקרואטי,‏ אם חירות לארמני משמעה לנקום בטורקי,‏ אם עצמאות לאיש זוּלוּ משמעה להכניע איש קהוֹזה,‏ ודמוקרטיה לרומני משמעה לגרש הונגרי,‏ אזי הלאומנות כבר לבשה את צורתה המכוערת ביותר”‏.‏

יש בכך כדי להזכיר את שאמר פעם אלברט איינשטין:‏ ”‏הלאומנות היא מחלה ילדותית.‏ זוהי החצבת של האנושות”‏.‏ כמעט כל אחד לוקה בה בזמן מן הזמנים,‏ והיא ממשיכה להתפשט.‏ כבר בשנת 1946,‏ כתב ההיסטוריון הבריטי ארנולד טוינבי:‏ ”‏הפטריוֹטיוּת.‏.‏.‏ נטלה במידה ניכרת את מקומה של הנצרות כדתו של העולם המערבי”‏.‏

הניתן לצפות לשינוי בהתנהגות האדם באווירה הנוכחית?‏ יש אומרים,‏ ששינוי זה יתכן רק עקב תמורה יסודית בחינוך.‏ הכלכלן ג׳ון ק.‏ גלבריית כתב:‏ ”‏תכונותיהם של בני־האדם הן הקובעות את קצב השינוי.‏ לכן,‏ .‏.‏.‏ לא יתכן שום שיפור,‏ אם בני־האדם לא ישתפרו,‏ וההתקדמות תובטח כשבני־האדם יהיו בני־חורין וייזכו להשכלה.‏ .‏.‏.‏ ביעוּר האנאלפביתיות הינו קודם לכול”‏.‏ איזו תקווה יש לכך,‏ שמערכת החינוך העולמית תלַמד אהבה וסובלנות,‏ במקום שנאה וחשדות?‏ מתי יתפשו את מקום האיבה השבטית והגזעית המושרשת,‏ אֵמון והבנה,‏ תוך הכרה בכך שכולנו משתייכים למשפחה אנושית אחת?‏

בלי ספק,‏ יש צורך בשינוי מהותי.‏ סנדרה פוסטל כותבת בספר 1992 State of the World (‏פני העולם ב־1992)‏:‏ ”‏על שארית העשור הזה להניב תמורות מרחיקות־לכת ונרחבות אפילו עוד יותר,‏ כדי שהתקווה לעולם טוב יותר אכן תוכח כמציאותית וראויה־לאמון”‏.‏ אך,‏ לאן מועדות פנינו?‏ ריצ׳ארד קלאטרבק מצהיר:‏ ”‏העולם בכל זאת ממשיך להיות בלתי־יציב ומסוכן.‏ הקנאות הלאומנית והדתית תימשך.‏ .‏.‏.‏ שנות התשעים יכולות להיות או המסוכנות ביותר,‏ או העשור המתקדם ביותר של המאה”‏.‏ — הטרור,‏ הסמים והפשע באירופה לאחר 1992.‏

סביבתנו המשתנה

בעשורים האחרונים החלה האנושות להיות מודעת לעובדה,‏ שלפעולותיה השפעה מסוכנת על הסביבה.‏ בירוּא היערות הנרחב גורם להיעלמות זנים רבים מספור של צמחים ובעלי־חיים.‏ ומאחר שהיערות הם חלק מן ה”‏ריאות”‏ של כוכב־הלכת שלנו,‏ חיסול היערות מקטין גם את יכולתו של כדור־הארץ להפוך את דו־תחמוצת הפחמן לחמצן מכלכל־חיים.‏ השפעה שלילית נוספת היא,‏ דילדול שכבת־הקרקע העליונה והפיכתה לבסוף למדבר.‏

אחד מאלה שהתריעו על בעיה זו הינו אַל גוֹר,‏ שהוא כיום סגן נשיא ארה״ב.‏ בספרו Earth in the Balance—Ecology and the Human Spirit (‏כדור־הארץ על כף המאזניים — האקולוגיה ונפש האדם)‏,‏ הוא כותב:‏ ”‏בקצב הנוכחי של בירוא היערות,‏ כל יערות־הגשם הטרופיים ייעלמו למעשה בשלב כלשהו של המאה הבאה.‏ אם נרשה להשמדה זו להתחולל,‏ יאבד העולם את מאגר המידע הגנטי העשיר ביותר שעל־פני כוכב־לכת זה,‏ ויחד עימו תרופה אפשרית לרבות מן המחלות הפוגעות בנו.‏ ואכן,‏ מאות תרופות חשובות הנפוצות כיום,‏ הופקו מצמחים ובעלי־חיים שביערות הטרופיים”‏.‏

גוֹר מאמין,‏ שהשפעת האדם על הסביבה מאיימת על הישרדותנו.‏ הוא מציין:‏ ”‏כשאנו ממשיכים לפלוש לכל פינה אפשרית,‏ שבריריותה של הציביליזציה שלנו נעשית ברורה יותר.‏ .‏.‏.‏ במהלך דור אחד בלבד,‏ אנו עלולים לשנות את הרכב האטמוספירה העולמית באורח הרבה יותר דראמתי משעשה הר־געש כלשהו בהיסטוריה,‏ והדבר עלול לתת את אותותיו במשך מאות השנים הבאות”‏.‏

לדברי גוֹר ואחרים,‏ לא רק האטמוספירה בסכנה,‏ אלא גם אספקת המים החיונית,‏ במיוחד בארצות המתפתחות,‏ ”‏בהן תוצאות זיהום המים נראות בצורה חריפה וטראגית על־ידי שיעור התמותה מכולֵירה,‏ טיפוס־המעיים,‏ דיזנטריה ושילשול”‏.‏ כן מצביע גוֹר על העובדה,‏ ש”‏ליותר מ־7.‏1 מיליארד אנשים,‏ אין די מים בטוחים לשתייה.‏ ליותר מ־3 מיליארד איש,‏ אין תנאים תברואתיים נאותים [‏שירותים ומערכת ביוב]‏,‏ ולכן נשקפת סכנת זיהום למי־השתייה שלהם.‏ בהודו,‏ למשל,‏ מאה וארבע־עשרה עיירות וערים משליכות את מי־השופכין שלהן הישר אל תוך הגאנגס”‏.‏ ונהר זה הינו עורק־החיים של מיליוני אנשים!‏

גאוטם ס.‏ קאז׳י,‏ סגן נשיא הבנק העולמי,‏ התריע בפני קהל־מאזינים בבנגקוק,‏ כי ”‏אספקת המים במזרח־אסיה עלולה בהחלט לחולל משבר במאה הבאה.‏ .‏.‏.‏ על אף היתרונות הידועים היטב של מי־שתייה בטוחים על הבריאות ופריון־העבודה,‏ מתייצבות עתה ממשלות במזרח־אסיה מול מערכות שאינן מספקות מים ראויים־לשתייה.‏ .‏.‏.‏ זהו הנושא הנשכח של התפתחות סביבתית בריאה”‏.‏ בכל רחבי העולם,‏ אחד היסודות החיוניים לחיים — מים טהורים — מוזנח ומבוזבז.‏

כל אלה הם היבטים שונים של עולמנו המשתנה,‏ עולם ההופך להיות ביב־שופכין מסוכן באיזורים רבים,‏ עולם המסכן את קיומה העתידי של האנושות.‏ השאלה המכרעת היא,‏ האם לממשלות ולחברות המסחריות יש הרצון והנכונות לנקוט את הצעדים הנחוצים למניעת הדילדול ההולך ומחמיר של משאבי כדור־הארץ?‏

האם הדת משנה את פני־העולם?‏

בתחום הדת,‏ אנו מוצאים אולי את כשלונה הגדול ביותר של האנושות.‏ אם עץ נבחן על־פי פריו,‏ אזי על הדת לתת הסבר על הפרי הקלוקל שהניבה — השנאה,‏ אי־הסובלנות והמלחמות השוררות בין שורותיה.‏ נראה שלגבי אנשים רבים הדת,‏ בדומה ליופי,‏ היא דבר שטחי.‏ היא מעין קליפה חיצונית שמשילים חיש־מהר תחת לחץ של גזענות,‏ לאומנות ואי־יציבות כלכלית.‏

מאחר שהנצרות מתיימרת לדגול בעקרון ’‏אהבת הרֵעַ ואהבת האויב’‏,‏ מה אירע לקתולים ולאורתודוקסים של יוגוסלביה לשעבר?‏ האם ימחלו להם כמריהם על כל ההרג והשנאה?‏ האם מאות שנים של עיקרי־אמונה אלה הניבו רק שנאה בצפון אירלנד?‏ ומה באשר לשאר הדתות?‏ האם הניבו הן פרי טוב יותר?‏ היכולות דתות ההינדואיזם,‏ הסיקיזם,‏ הבודהיזם,‏ האיסלם והשינטואיזם להצביע על יחסי שלום וסובלנות הדדית?‏

במקום להוות גורם־השפעה חיובי לחינוך האנושות,‏ עשתה הדת את שלה בליבוי אש הפטריוטיות הקיצונית,‏ בבָרכה את הצבאות שלחמו בשתי מלחמות־העולם וכן בסיכסוכים רבים אחרים.‏ היא לא היוותה כלל גורם חיובי.‏

למה ניתן,‏ איפוא,‏ לצפות מן הדת בעתיד הקרוב?‏ יתרה מזו,‏ מה ניתן לצפות שהעתיד יטמון בחובו עבור הסדר העולמי הנוכחי?‏ אילו שינויים יתחוללו?‏ המאמר השלישי בסידרה ידון בשאלות אלה מנקודת־מבט מיוחדת במינה.‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

הגל הגואה של פשע אלים מהווה סימן נוסף לשינוי

‏[‏תמונות בעמוד 8]‏

הלאומנות והשנאה הדתית מוסיפות לחולל שפיכות־דמים

‏[‏שלמי תודה]‏

מלקום לינטון/‏סיפּה

יאנה שניידר/‏סיפּה

‏[‏תמונות בעמוד 9]‏

השחתת הסביבה בידי האדם מערערת את האיזון העדין של הביוספירה

‏[‏שלמי תודה]‏

סיפּה

לאיף/‏סיפּה