הפלמינגו — עוף הדבֵק בבני־מינו
מאת כתב עורו! בספרד
מוכר אך מיסתורי, מסורבל אך מהודר, אוהב אתרים מבודדים אך חי בלהקות — כזה הוא הפלמינגו שובה־הלב.
צלליתו הייחודית של עוף זה, המוכר כמעט לכול, מופיעה בכתב־החרטומים המצרי (כסמל לצבע האדום), בציורי־מערות קדומים, ובאמנות בת־זמננו. אך, לפלמינגו יש עדיין צדדים מיסתוריים. מושבות הקינון שלו מרוחקות באופן לא־רגיל, וכמה מן המושבות הגדולות יותר נתגלו רק בחמישים השנים האחרונות. הזכר והנקבה כה דומים, עד כי צַפָּרים מומחים יכולים להבדיל ביניהם רק על־ידי החדרת גַשָש אופטי לחלל גופם.
רגליו דמויי־הכלונסאות וצווארו הארוך — שאותו הוא מפתל אחורה ותוחב מתחת לכנפו, כאילו היה עשוי־גומי — תורמים לצורתו המגושמת. אך, כשהוא פוסע בצעדים מדודים במים הרדודים, או מחפש מתחת למים סרטנים קטנים שמהם הוא ניזון, הוא עושה כן בהידור שאין להתכחש לו, הידור העוצר את נשימתך כשהפלמינגו ממריא אל על.
רק מראות מעטים בטבע יכולים לשְוות ללהקת פלמינגו במעופה. האדום והשחור שבכנפיהם, מהווים ניגוד בולט לגופם הוורוד, או הלבן.a בעת שהלהקה נוסקת אט־אט באוויר, דומה כאילו מניפות ססגוניות רבות־מספור מתנופפות בהרמוניה. ובמעופם, צלליותיהם החינניות ותנועותיהם הקצביות הופכות אותם לרקדני־הבלט של ממלכת הצפורים.
למרבה הצער, לא קל לצפות במחזה מרהיב מעין זה. עופות הפלמינגו נוטים אמנם לחברותא, אך הם מעדיפים אך ורק את חברת בני־מינם. הם מקפידים להימנע מאיזורים מאוכלסים, ומתלהקים בדרך־כלל בקבוצות גדולות רק בימות־מלח או בביצות מרוחקות.
הרגלים מופלאים
כדי להוסיף ידע על עופות מקסימים אלה, ראיין כַּתב עורו! את מנואל רנדון, מנהל שמורת פוֶונטֶה דֶה פְּיידרָה, שבמאלגה, ספרד.
האם הפלמינגו עדין כפי שהוא נראה? ”לאו דווקא. הוא משגשג בימות־מלח שאינן מסבירות־פנים, במרומי הרי־האנדים, שם לא היה אף עוף אחר מעז לקנן. באגמים של אפריקה, שאותם הם פוקדים לעתים קרובות, המים כה חמים ונתרנים, עד כי היו צורבים את עורך. אך, העור הקשה של רגלי הפלמינגו מגן עליו מכל נזק”.
מהי בעייתו העיקרית? ”ללא ספק, בעייתו היא מציאת מקום נאות לדגירה. הפלמינגו זקוק לימת־מלח רדודה, שלֵווה, ממנה מבצבצים איים קטנים שעליהם יוכל לבנות את קינוֹ. כיום קשה מאוד למצוא אתרים מעין אלה. לאמיתו־של־דבר, בכל איזור הים־התיכון המערבי יש עתה רק שני אתרים כאלה: האחד בספרד והאחר בצרפת.b
”כאן, בפוֶונטֶה דֶה פְּיידרָה, הם ניצבים בפני קושי נוסף. האגם שבו הם מקננים מתייבש חיש מהר תחת קרני השמש היוקדת של אנדלוסיה — עוד לפני שהאפרוחים גדולים דיים לעוף”.
מה יקרה אם האגם יתייבש כליל? ”היו שנים שנאלצנו להזרים לאגם מים באופן מלאכותי, כדי שכל המושבה שקיננה במקום לא תאבד. נוכחנו לדעת, שדי בכך שנקפיד שכ־60 דונם ייוותרו מתחת לפני המים, גם אם משמע הדבר שעופות הפלמינגו הבוגרים ייאלצו למצוא כמעט את כל מזונם בלאגונות השוכנות קילומטרים רבים הרחק מכאן. כתוצאה מכך, ברוב זמנם הם עפים הלוך־ושוב כדי למצוא מזון, בהותירם את הקטנים בהשגחת מספר עופות בוגרים — משהו בדומה לגן־ילדים”.
מה עוד גילית לגביו? ”הודות לטבעות שאנו מצמידים לרגלי הפלמינגו, למדנו רבות על יצר הנדודים שלו. הוא איננו בדיוק נודד, אלא עף מאיזור־מחייה אחד למישנהו, לאן שנוטה לבו. וכך, בשעה שעוף אחד מבלה את הקיץ בספרד ואת החורף בצפון־אפריקה, עוף אחר עושה בדיוק את ההיפך. אולי תכנה אותם בשם ’טַיָילים’, אך נדודיהם קשורים באופן ברור במזון, יותר מאשר בהנאה.
”דבר אחד ודאי, והוא, שאם מושיטים לפלמינגו מעט עזרה והגנה, הוא משגשג. לפני שנות השמונים הם קיננו פה מפעם לפעם, ובמספרים קטנים יחסית. מאחר שהקטַנו את ההתערבות האנושית עד למינימום, והקפדנו שתימצא לפחות כמות מיזערית של מים באגם עד שהאפרוחים יוכלו לעוף, נוכחנו בריבוי ניכר במספרם. ב־1988 גדלו כאן כעשרת אלפים אפרוחי פלמינגו”.
אחד מפלאי־הבריאה
מי שראה את הפלמינגו בטבע, לא ימהר לשכוח את החוויה. תודות לאהבתו למקומות מרוחקים, ולמסירותם של הדוגלים בשמירה על הטבע, ישנם עדיין בעולם כמה איזורים ברוכים שניתן לראות בהם להקות פלמינגו גדולות בסביבתן הטבעית.
כדור־הארץ היה מקום דל יותר, בלא פלאי־בריאה משובבי־עין ומרוממי־נפש כגון אלה. אכן, ניתן לומר שעופות אלה, הדבקים בבני־מינם, מוסיפים את קולם ל’ציפורי הכנף’ המהללים את שם יהוה. — תהלים קמ״ח:10, 13.
[הערות שוליים]
a לפלמינגו הקריבּי (Phoenicopterus ruber ruber) יש פלומה בצבע ורוד עז, בעוד שהפלמינגו הגדול יותר (Phoenicopterus ruber roseus) הרבה יותר חיוור; הצבע תלוי בתזונה.
b האתרים הם: פוֶונטֶה דֶה פיידרָה (מאלגה), שבספרד, וקמָארג (בּוּש־דו־רון), שבצרפת.
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 25]
תצלומים למעלה ולמטה: גן־החיות קאסה דה קאמפו, מדריד.