הפלמינגו — עוף הדבֵק בבני־מינו

מאת כתב עורו!‏ בספרד

מוכר אך מיסתורי,‏ מסורבל אך מהודר,‏ אוהב אתרים מבודדים אך חי בלהקות — כזה הוא הפלמינגו שובה־הלב.‏

צלליתו הייחודית של עוף זה,‏ המוכר כמעט לכול,‏ מופיעה בכתב־החרטומים המצרי (‏כסמל לצבע האדום)‏,‏ בציורי־מערות קדומים,‏ ובאמנות בת־זמננו.‏ אך,‏ לפלמינגו יש עדיין צדדים מיסתוריים.‏ מושבות הקינון שלו מרוחקות באופן לא־רגיל,‏ וכמה מן המושבות הגדולות יותר נתגלו רק בחמישים השנים האחרונות.‏ הזכר והנקבה כה דומים,‏ עד כי צַפָּרים מומחים יכולים להבדיל ביניהם רק על־ידי החדרת גַשָש אופטי לחלל גופם.‏

רגליו דמויי־הכלונסאות וצווארו הארוך — שאותו הוא מפתל אחורה ותוחב מתחת לכנפו,‏ כאילו היה עשוי־גומי — תורמים לצורתו המגושמת.‏ אך,‏ כשהוא פוסע בצעדים מדודים במים הרדודים,‏ או מחפש מתחת למים סרטנים קטנים שמהם הוא ניזון,‏ הוא עושה כן בהידור שאין להתכחש לו,‏ הידור העוצר את נשימתך כשהפלמינגו ממריא אל על.‏

רק מראות מעטים בטבע יכולים לשְוות ללהקת פלמינגו במעופה.‏ האדום והשחור שבכנפיהם,‏ מהווים ניגוד בולט לגופם הוורוד,‏ או הלבן.‏a בעת שהלהקה נוסקת אט־אט באוויר,‏ דומה כאילו מניפות ססגוניות רבות־מספור מתנופפות בהרמוניה.‏ ובמעופם,‏ צלליותיהם החינניות ותנועותיהם הקצביות הופכות אותם לרקדני־הבלט של ממלכת הצפורים.‏

למרבה הצער,‏ לא קל לצפות במחזה מרהיב מעין זה.‏ עופות הפלמינגו נוטים אמנם לחברותא,‏ אך הם מעדיפים אך ורק את חברת בני־מינם.‏ הם מקפידים להימנע מאיזורים מאוכלסים,‏ ומתלהקים בדרך־כלל בקבוצות גדולות רק בימות־מלח או בביצות מרוחקות.‏

הרגלים מופלאים

כדי להוסיף ידע על עופות מקסימים אלה,‏ ראיין כַּתב עורו!‏ את מנואל רנדון,‏ מנהל שמורת פוֶונטֶה דֶה פְּיידרָה,‏ שבמאלגה,‏ ספרד.‏

האם הפלמינגו עדין כפי שהוא נראה?‏ ”‏לאו דווקא.‏ הוא משגשג בימות־מלח שאינן מסבירות־פנים,‏ במרומי הרי־האנדים,‏ שם לא היה אף עוף אחר מעז לקנן.‏ באגמים של אפריקה,‏ שאותם הם פוקדים לעתים קרובות,‏ המים כה חמים ונתרנים,‏ עד כי היו צורבים את עורך.‏ אך,‏ העור הקשה של רגלי הפלמינגו מגן עליו מכל נזק”‏.‏

מהי בעייתו העיקרית?‏ ”‏ללא ספק,‏ בעייתו היא מציאת מקום נאות לדגירה.‏ הפלמינגו זקוק לימת־מלח רדודה,‏ שלֵווה,‏ ממנה מבצבצים איים קטנים שעליהם יוכל לבנות את קינוֹ.‏ כיום קשה מאוד למצוא אתרים מעין אלה.‏ לאמיתו־של־דבר,‏ בכל איזור הים־התיכון המערבי יש עתה רק שני אתרים כאלה:‏ האחד בספרד והאחר בצרפת.‏b

‏”‏כאן,‏ בפוֶונטֶה דֶה פְּיידרָה,‏ הם ניצבים בפני קושי נוסף.‏ האגם שבו הם מקננים מתייבש חיש מהר תחת קרני השמש היוקדת של אנדלוסיה — עוד לפני שהאפרוחים גדולים דיים לעוף”‏.‏

מה יקרה אם האגם יתייבש כליל?‏ ”‏היו שנים שנאלצנו להזרים לאגם מים באופן מלאכותי,‏ כדי שכל המושבה שקיננה במקום לא תאבד.‏ נוכחנו לדעת,‏ שדי בכך שנקפיד שכ־60 דונם ייוותרו מתחת לפני המים,‏ גם אם משמע הדבר שעופות הפלמינגו הבוגרים ייאלצו למצוא כמעט את כל מזונם בלאגונות השוכנות קילומטרים רבים הרחק מכאן.‏ כתוצאה מכך,‏ ברוב זמנם הם עפים הלוך־ושוב כדי למצוא מזון,‏ בהותירם את הקטנים בהשגחת מספר עופות בוגרים — משהו בדומה לגן־ילדים”‏.‏

מה עוד גילית לגביו?‏ ”‏הודות לטבעות שאנו מצמידים לרגלי הפלמינגו,‏ למדנו רבות על יצר הנדודים שלו.‏ הוא איננו בדיוק נודד,‏ אלא עף מאיזור־מחייה אחד למישנהו,‏ לאן שנוטה לבו.‏ וכך,‏ בשעה שעוף אחד מבלה את הקיץ בספרד ואת החורף בצפון־אפריקה,‏ עוף אחר עושה בדיוק את ההיפך.‏ אולי תכנה אותם בשם ’‏טַיָילים’‏,‏ אך נדודיהם קשורים באופן ברור במזון,‏ יותר מאשר בהנאה.‏

‏”‏דבר אחד ודאי,‏ והוא,‏ שאם מושיטים לפלמינגו מעט עזרה והגנה,‏ הוא משגשג.‏ לפני שנות השמונים הם קיננו פה מפעם לפעם,‏ ובמספרים קטנים יחסית.‏ מאחר שהקטַנו את ההתערבות האנושית עד למינימום,‏ והקפדנו שתימצא לפחות כמות מיזערית של מים באגם עד שהאפרוחים יוכלו לעוף,‏ נוכחנו בריבוי ניכר במספרם.‏ ב־1988 גדלו כאן כעשרת אלפים אפרוחי פלמינגו”‏.‏

אחד מפלאי־הבריאה

מי שראה את הפלמינגו בטבע,‏ לא ימהר לשכוח את החוויה.‏ תודות לאהבתו למקומות מרוחקים,‏ ולמסירותם של הדוגלים בשמירה על הטבע,‏ ישנם עדיין בעולם כמה איזורים ברוכים שניתן לראות בהם להקות פלמינגו גדולות בסביבתן הטבעית.‏

כדור־הארץ היה מקום דל יותר,‏ בלא פלאי־בריאה משובבי־עין ומרוממי־נפש כגון אלה.‏ אכן,‏ ניתן לומר שעופות אלה,‏ הדבקים בבני־מינם,‏ מוסיפים את קולם ל’‏ציפורי הכנף’‏ המהללים את שם יהוה.‏ — תהלים קמ״ח:‏10,‏ 13‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 25]‏

תצלומים למעלה ולמטה:‏ גן־החיות קאסה דה קאמפו,‏ מדריד.‏