האם תומך אלהים בצד כלשהו במלחמות?‏ תפקיד הדת במלחמות

‏”‏מעולם לא היה עם שלא היתה לו דת כלשהי”‏,‏ נאמר ב־The World Book Encyclopedia (‏האנציקלופדיה בהוצאת ’‏וורלדבּוּק’‏,‏ מהדורת 1970)‏.‏ מאידך,‏ ההיסטוריונים וויל ואַרייל דוראנט כתבו:‏ ”‏המלחמה היא אחת מעובדות־הקבע של ההיסטוריה”‏.‏ האם שתי עובדות אלה,‏ המלחמה והדת,‏ כרוכות איכשהו זו בזו?‏

ללא ספק,‏ במהלך ההיסטוריה היו המלחמות והדת שני גורמים בלתי־נפרדים.‏ באשר למצרים,‏ אחת המעצמות הראשונות בהיסטוריה,‏ ציין ליונל קאסון בספר Ancient Egypt (‏מצרים הקדומה)‏:‏ ”‏אחרי כל ניצחון צבאי,‏ הוגשה לאלים מינחה;‏ ובתאוותם לעושר רב יותר,‏ נעשו הכהנים להוטים לכיבוש נוסף,‏ ממש כמו הפרעונים”‏.‏

בדומה לכך,‏ אמר הכומר וו.‏ ב.‏ רייט על אשור,‏ מעצמה קדומה אחרת:‏ ”‏הלחימה היתה עניינה של האומה,‏ והכהנים היו מחרחרי המלחמה הראשיים.‏ הם נהנו לא מעט משלל הכיבוש”‏.‏

על ”‏אירופה הבַּרבָּרית”‏,‏ כפי שכינה אותה ג׳ראלד סימונס,‏ הוא כתב:‏ ”‏החברה בה היתה פשוטה,‏ מאורגנת להפליא לפעולה אחת — עריכת מלחמות”‏.‏ והדת היתה מעורבת בכך:‏ ”‏אגדות רבות מספרות על חרבות ששימשו מישכן לשדים,‏ או שייצגו את האלים”‏,‏ מציין סימונס.‏

המצב ששרר באימפריה הרומית,‏ שנחשבה למתקדמת ביותר,‏ היה דומה.‏ ”‏הרומאים חונכו ללחום”‏,‏ מסביר מוזס הדס בספר Imperial Rome (‏רומא הקיסרית)‏.‏ החיילים הרומיים נטלו עימם אל הקרב דגלים,‏ שנשאו את סמלי האלים.‏ אנציקלופדיה אחת ציינה:‏ ”‏לא היה זה יוצא־דופן,‏ שגנרָל רומי פקד להשליך דגל אל שורות האויב,‏ כדי להוסיף להט למיתקפה ולשלהב את חייליו להחזיר את מה שבעיניהם היה אולי הקדוש מכל עלי־אדמות”‏.‏

המלחמות והנצרות

הופעת הנצרות בזירה העולמית,‏ לא שינתה את פני־הדברים.‏ אן פרימנטל כתבה בספר Age of Faith (‏עידן האמונה)‏:‏ ”‏מכל המלחמות שערך האדם,‏ לא היתה מלחמה שהתנהלה בלהיטות רבה יותר מן המלחמות שנערכו בשם האמונה.‏ מבין אותן ’‏מלחמות־קודש’‏,‏ אף אחת לא היתה עקובה־מדם וממושכת יותר ממסעי־הצלב של ימי־הביניים”‏.‏

מדהים,‏ אך גם כיום דבר לא השתנה.‏ ”‏מלחמות ומוות,‏ תחת דגלי הדת,‏ נמשכים במלוא העוז”‏,‏ נאמר בכתב־העת טיים.‏ ”‏פרוטסטנטים וקתולים בצפון־אירלנד הורגים זה את זה לריק,‏ במעֵין ’‏תנועה מתמדת’‏.‏ בין ערבים וישראלים שורר מתח רב על רקע חילוקי־דעות טריטוריאליים,‏ תרבותיים ודתיים”‏.‏ יתרה מזו,‏ הבדלים על רקע גזעי ודתי אחראיים לטבח המחריד המתחולל ברפובליקות לשעבר של יוגוסלביה,‏ וכן במדינות אסייתיות.‏

עד כמה שזה מוזר,‏ נוצרים יוצאים תדירוֹת למלחמה נגד בני אמונתם הם.‏ עקב כך,‏ קתולים הורגים קתולים בשדה־הקרב.‏ ההיסטוריון הקתולי א.‏ א.‏ ווטקין התוודה:‏ ”‏עד כמה שמצער להודות בכך,‏ איננו יכולים — בתואנה של חיזוק־נפש כוזב או נאמנות לא־הוגנת — להכחיש או להתעלם מן העובדה ההיסטורית,‏ שהֶגמונים תמכו דרך־קבע בכל המלחמות שערכה ממשלתם.‏ למעשה,‏ לא ידוע לי על מקרה אחד שבו גינתה הירארכיה דתית לאומית מלחמה כלשהי כבלתי־צודקת.‏ .‏.‏.‏ תהא אשר תהא הדעה הרשמית,‏ בעת מלחמה דבקו ההגמונים הקתולים בפועל במימרה ’‏ארצי תמיד צודקת’‏”‏.‏

אך,‏ לא רק הקתולים דבקים במימרה זו.‏ מאמר־מערכת בעיתון סאן של ואנקובר,‏ קנדה,‏ ציין:‏ ”‏הפרוטסטנטיות אינה יכולה לטעון כלל,‏ כי התחמקה מזרועות הלאומנות המפלגת.‏ זוהי אולי חולשתן של כל הדתות המימסדיות,‏ שהכנסייה נושאת עינה אל הדגל.‏ .‏.‏.‏ באיזו מן המלחמות לא טענו שאלהים נמצא בכל צד של המיתרס?‏”‏

אף לא באחת!‏ הכומר הפרוטסטנטי,‏ הארי אמרסון פוסדיק,‏ הודה:‏ ”‏אפילו בכנסיותינו הנפנו את דגלי המלחמה.‏ .‏.‏.‏ בזווית פינו האחת היללנו את ’‏שר־השלום’‏,‏ ובשנייה שיבחנו את המלחמה”‏.‏ ובעל־הטור מייק רוֹיקו אמר,‏ שהנוצרים מעולם ”‏לא נרתעו לצאת למלחמה נגד נוצרים אחרים”‏.‏ הוא הסביר:‏ ”‏אילו היו נרתעים,‏ לא היו מתחוללות מרבית המלחמות הקשות באירופה”‏.‏ אחת הבולטות שבהן היתה ’‏מלחמת שלושים השנה’‏,‏ שהתחוללה בגרמניה בין הפרוטסטנטים והקתולים.‏

העובדות ברורות למדי.‏ הדת תמכה,‏ ולעתים אף ליבתה,‏ את אש המלחמה.‏ רבים מהרהרים,‏ איפוא,‏ בשאלות:‏ האם,‏ בשעת מלחמה,‏ אלהים אכן מעדיף אומה אחת על־פני רעותה?‏ האם הוא מצדד באי־מי מהן?‏ האם יבוא אי־פעם היום,‏ שבו תהיינה המלחמות נחלת העבר?‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 19]‏

חיילים רומיים השליכו אל שורות האויב דגלים שנשאו את סמלי האלים

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 18]‏

צילום:‏ ביל ג׳נטייל/‏סיפּה פרֶס