תבּל את חייך בהומור
היה זה יום חורף קר, והמדרגות כוסו בקרח. הראשון שניסה לרדת בהן, כמעט שנפל. השני בתור הכריז: ”כך יש לעשות זאת!” טרם סיים את המשפט, החליק — והשתטח על גבו! היה רגע של שתיקה אפופת חרדה, ואז נשמעו פרצי צחוק מהצופים מן הצד, בראותם שהוא לא נפצע.
”עת לשחוק”. כך העיר האיש החכם שלמה לפני כשלושת אלפים שנה (קהלת ג׳:4). כיום, נכון הדבר באותה מידה. היכולת לצחוק הינה תכונה שסיפק האל, מתת מן האחד המתואר במקרא כ”אל המאושר” (טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח).
אין פלא אפוא שהבריאה מלאה בדברים היתוליים — חתלתולים וכלבלבים אשר להם תעלולים מצחיקים, כפיר הלועס את זנב אמו עד שהיא מצליפה בו, קופיפים הרודפים זה אחר זה בין הענפים ותוך כדי כך מתגלגלים זה על גבי זה. קיים הומור בכל הסובב אותנו, המצפה שנבחין בו ונעריכו.
אין משמע הדבר שכל האנשים צוחקים מאותם דברים. ההיפך הוא הנכון, תדירות מה שנחשב למשעשע תלוי בתרבות האדם, באישיותו, ברקע שלו ובמצב־רוחו, יחד עם גורמים נוספים. אולם, למעשה כל אחד יצחק ממשהו — סיפור משעשע, הפתעה נעימה, בדיחה, משחק מילים מחוכם.
איזו מטרה משרת ההומור? לכל הפחות, זהו אמצעי להסתדר טוב יותר עם אחרים. הערה מסוימת כינתה את הצחוק ”המרחק הקצר ביותר בין שני אנשים”. אכן, יש המאמינים כי ההומור עשוי לשמש כברומטר (מד־לחץ) להתאמה בנישואין. מחקר שנערך על הומור העלה כי זוגות שצוחקים מאותם דברים נוטים יותר לחבב ולאהוב איש את רעהו ולרצות להינשא זה לזה, מאלה שמשועשעים מדברים שונים במקצת. מדוע? משום שהומור מעיד על דברים רבים: ערכים, שטחי התעניינות, עיסוקים, אינטליגנציה, דמיון וצרכים. סקר שנערך בשנת 1985 בקרב אלף חברות בארה״ב חשף, ש”אנשים בעלי חוש־הומור נוטים להיות יותר יצירתיים, פחות קפדניים, ומגלים נכונות רבה יותר לשקול ולאמץ לעצמם רעיונות ושיטות חדשים”.
לצחוק או לא לצחוק
איש אינו יודע מה בדיוק הופך דבר למצחיק. יש הסוברים כי שורש ההומור הוא אי ההתאמה — חיבור של שני מרכיבים שנראים לכאורה מנוגדים. אדם מבוגר הלבוש כליצן הקרקס עשוי לגרום לילד קטן לפרוץ בצחוק. אולם, מבוגר עם נסיון־חיים עשיר יותר ובעל תפישה העולה על זו של הילד, יתכן שאינו רואה עוד בתעלולי הליצן דבר מצחיק. אפשר שהוא יפיק הנאה מהומור הפונה יותר אל השכל — לשון נופל על לשון, משחקי מילים או בדיחות — המנצל אי התאמה ברמה מילולית במקום גופנית.
ישנם חוקרים הסבורים כי הצחוק עשוי להיות תוצאה של שחרור אנרגיה רגשית עצורה. הומור עשוי לשמש כדי להסוות מתח וכאב. המקרא אומר: ”גם בשחוק יכאב לב, ואחריתה שמחה תוגה” (משלי י״ד:13).
צורות רבות של הומור כוללות את מה שמכונה ’קומדיה זולה’. אדם מועֵד או ניתזים עליו מים. מצחיק, לא כן? אולי, אם איש לא נפגע.
עלינו להתאמץ שלא לפתח תאווה להומור חולני או סדיסטי. ככלות הכל, האהבה ”לא תשמח בעוולה” (קורינתים א׳. י״ג:6). יש להימנע מבדיחות פוגעות המזלזלות בלאום או בגזע כלשהו. על הפרט למתן את חוש ההומור שלו בהיותו ’שותף לצער הזולת’ (פטרוס א׳. ג׳:8). למשל, יתכן שזה מהנה ומשעשע ביותר לצפות בפעוט הפוסע מספר צעדים הססניים וצונח אפיים ארצה. אך, אם קשיש או נכה נופל, התגובה ההולמת אינה לצחוק, אלא להזדרז להושיט לו עזרה.
צחוק ובריאותך
במקומו הנכון, להומור ערך רב. למעשה, אט־אט מצטברות עדויות לכך שהצחוק אף עשוי לשמש כאמצעי ריפוי. ידוע כי הצחוק גורם לעיסוי באיבריו הפנימיים של האדם. יתר־על־כן, לדברי כתב־העת American Health (בריאות באמריקה), מספר ”חוקרים סבורים שבכוחו של הצחוק לחזק את מערכת־החיסון”. אזי מצטט כתב־העת את האימונולוג (מומחה לתורת החיסון) לי ס. בֵּרְק באומרו: ”רגשות שליליים יכולים להשפיע על מערכת־החיסון, וכעת נראה כי גם לרגשות חיוביים יכולה להיות השפעה טובה”. הדבר מבליט את החוכמה שבדברי המקרא: ”לב שמח ייטיב גהה [כמרפא]” (משלי י״ז:22).
בתקווה לנצל את כוח הריפוי שבצחוק, ישנם בתי־חולים אשר הקימו חדרי צחוק שבהם חולים יכולים לשחק משחקים, לצפות בסרטים משעשעים, לשמוע בדיחות או רק לשוחח עם קרוביהם באווירה עליזה יותר. היכול אתה אישית לרתום את ההומור לצרכיך? למשל, אם יש לך ידיד או קרוב־משפחה חולה המאושפז, מדוע שלא תאיר את פניו של החולה, כשתיתן לו או לה ספר הומוריסטי או כרטיס־ברכה משעשע כשמצבו מאפשר זאת?
הצחוק אף עשוי לשכך כעס. ד״ר ר. ב. ויליאמס הבן, אומר: ”הכעס מזיק לבריאותך”. בדומה לכך, אומר המקרא: ”חיי בשרים לב מרפא, ורקב עצמות קנאה” (משלי י״ד:30). ד״ר ויליאמס מציין: ”קשה להישאר כעוס כאשר אתה צוחק”. אכן, אחת הדרכים הבונות ביותר להתמודד עם כעס היא לראות את ההומור שבמצב.
בקרב חוג המשפחה
ניתן לנצל את חוש־ההומור בבית. בעל אחד אומר: ”הוא מועיל לי כשם שכלי רב־תכליתי מועיל למכונאי־רכב משום שהוא עושה דברים כה רבים. ההומור מגן, מעודד, פותח שיחות פוריות, ממוטט דעות קדומות, והופך מילים מרגיזות לשקולות ולמתחשבות”.
חוש הומור עוזר במיוחד כאשר הרגלים מרגיזים מאיימים ליצור מתיחות ביחסים. בנך שוכח לסדר את צעצועיו חרף הפצרות חוזרות ונישנות לעשות כן. בעלך משאיר את בגדיו המלוכלכים על ריצפת חדר־האמבטיה. אשתך שורפת את הארוחה. חיפוש פגמים, המטת קלון, האשמות, צעקות או צרחות רק מחריפים את המצב. חוקרת בריאות אחת, שדבריה צוטטו בכתב־העת Redbook (רדבוק), ציינה: ”אם אתה מתעמת עם אדם או מלגלג עליו, הוא יתגונן. הומור מזמין את האנשים לבחון את התנהגותם כצופים מן הצד — ולשנותה”.
אין משמע הדבר להתלוצץ על חשבון אדם האשם במעשים לא יאים. לרוב, אין זה מצחיק אלא מכאיב. נסה לכוון את ההומור שלך למצב עצמו. צחוק בריא עשוי לתרום רבות להפגת המתח. רעיה אחת אומרת: ”ישנן פעמים שבהן בעלי רואה שאני על סף כעס, והוא מרכך אותי באמצעות מספר הערות או פעולות משעשעות. מבלי להבחין בכך, אני צוחקת. אז אני מבינה שככלות הכל זה לא היה כל־כך חמור”.
אולם, כאן המקום למספר מילות אזהרה. הימנע מלנסות להיות משעשע כאשר המצב דורש התייחסות רצינית או חמלה. שים־לב לכתוב במשלי כ״ה:20: ”מַעֲדֶה [פושט] בגד ביום קרה חומץ על נָתֶר [נתרן], ושר בשירים על לב רע”. יש להשתמש בהומור רק תוך הבחנה הולמת, על־מנת לא לפגוע פיזית או רגשית. לעולם אל תרשה להומור להפוך פוגע או מזלזל. הדבר אוסר על הילדים הבוגרים יותר להפוך את אחיהם הצעירים מטרה ללעג בלתי פוסק. הקנטה עדינה היא דבר אחד, אך הערות עוקצניות הן דבר שונה לחלוטין. על בני־זוג נשואים להשתדל שלא לעבור את הגבול בנוגע להומור, לא להשתמש בו כנשק למתיחת ביקורת או כאמצעי לזלזל בבן־הזוג.
המשורר לנגסטון היוז כתב פעם: ”בדומה לגשמי ברכה בקיץ, ההומור עשוי לטהר ולצנן את האדמה, את האוויר ואותך”. אמת, ההומור יכול למלא תפקיד חשוב בחיינו. הוא יכול לשמור עלינו מפני חשיבות עצמית מופרזת. ביכולתו לסייע לנו לשמור על שמחה ושלוות נפש. הוא יכול לשפר את יחסינו עם אחרים ולעזור לנו להתמודד עם מצוקות. ביכולתו אף לשפר את בריאותנו.
אם כן, תַּבֵּל את חייך בהומור. גלה, כלכל וטפח אותו. הוא יחולל נפלאות בך ובסובבים אותך!