מוקשי היבשה — איום כלל־עולמי
מדי חודש, אלפי גברים, נשים וילדים חפים־מפשע בלמעלה מ־60 ארצות, הופכים לבעלי מום וחלקם נהרגים, בעטיים של מוקשי היבשה. על־פי אומדנים, אנשים רבים יותר נהרגו או נפצעו ממוקשי־נעל מאשר מלוחמה כימית, ביולוגית וגרעינית. על־פי חקר של אירגון לשמירה על זכויות האדם, בקמבודיה לבדה, כ־000,30 בני־אדם הפכו לבעלי מום על־ידי מוקשים.
מטעני חומר־נפץ קטנים אלו הוטמנו באדמה במרוצת מלחמות שונות, ומרביתם מעולם לא פונו. מעריכים שכ־100 מיליון מהם עדיין טמונים מתחת לפני הקרקע בלמעלה מ־60 ארצות. דריכת רגל קלה עלולה לפוצצם, ובעתות מלחמה השימוש בהם נפוץ הואיל והם זולים ויעילים. אחד הסוגים עולה 3 דולרים בלבד. מחירו של סוג אחר שהודף 700 כדורי פלדה וקוטל עד לטווח של 40 מטר הינו 27 דולר בלבד. הניו־יורק טיימס מדווח שהביקוש הוא כה רב, עד כי 48 מדינות מייצרות ומוכרות 340 סוגים שונים של מוקשים. ומדי יום, מוקשים רבים יותר נזרעים בקרקע מאשר אלה המוצאים מכלל פעולה על־ידי מבצעים לפינוי שדות מוקשים.
פינוי מוקשים הוא תהליך קשה ויקר, משום שצבאות רבים אינם ממפים את שדות המוקשים שלהם; כמו־כן, נוטים כיום לייצר מוקשים מעץ, מפלסטיק ומחומרים אחרים שגלאֵי־מתכת אינם מאתרים. הסנטור האמריקני, פטריק לֵהִי, שקרא להחרמת הייצוא של כלי־הנשק הללו, ציין: ”בהולנד עדיין נהרגים אנשים ממוקשים שהניחו הגרמנים במלחמת־העולם השנייה. עד כמה גרוע יותר המצב באפגניסטן, קמבודיה, אנגולה, בוסניה ובכל שאר המדינות שבהן הוטמנו מוקשים למכביר”.
רק עולמו החדש של אלהים הקרב ובא יפתור בעיות אלה. דברו מבטיח: ”[אלהים] משבית מלחמות עד קצה הארץ. קשת יְשַׁבֵּר וקיצץ חנית; עגלות [מלחמה] ישרוף באש” (תהלים מ״ו:10).