מאה של אלימות

אלפרד נובל האמין שהשלום יישמר אם יהיו בידי האומות כלי נשק קטלניים.‏ כך יוכלו האומות להתאחד בקלות ולהמיט חורבן זוועתי על כל גורם תוקפני.‏ ”‏יהיה זה כוח שיהפוך את המלחמות לנמנע המציאות”‏,‏ כתב.‏ על־פי תפיסתו,‏ שום אומה שפויה לא תיכנס לסכסוך שהשלכותיו יהיו הרס עצמי.‏ אך מה התברר במאה שחלפה?‏

פחות מ־20 שנה אחרי מותו של נובל פרצה מלחמת העולם הראשונה.‏ מלחמה זו היתה עדה לשימוש בכלי נשק קטלניים חדשים,‏ ובהם מכונות ירייה,‏ גזים רעילים,‏ להביורים,‏ טנקים,‏ מטוסים וצוללות.‏ קרוב לעשרה מיליון חיילים נהרגו,‏ ויותר מעשרים מיליון נפצעו.‏ הברבריות שאפיינה את מלחמת העולם הראשונה עוררה עניין מחודש בשלום,‏ והוקם חבר הלאומים.‏ נשיא ארה״ב,‏ ווּדְרוֹ וילסון,‏ דמות מפתח בהקמת החבר,‏ היה חתן פרס נובל לשלום ב־1919.‏

למרות זאת,‏ התקוות שהמלחמות ייפסקו אחת ולתמיד התנפצו ב־1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.‏ במובנים רבים היתה זו מלחמה איומה ממלחמת העולם הראשונה.‏ במרוצת המלחמה הרחיב אדולף היטלר את בית החרושת של נובל בעיירה קרוּמל והפך אותו לאחד ממפעלי הנשק הגדולים ביותר בגרמניה.‏ הועסקו בו יותר מ־000,‏9 עובדים.‏ בתום המלחמה הושמד בית החרושת של נובל בהתקפה אווירית של כוחות הברית.‏ בהתקפה זו הוטלו יותר מאלף פצצות.‏ למרבה האירוניה,‏ אותן פצצות פותחו על בסיס המצאותיו של נובל.‏

בנוסף לשתי מלחמות עולם,‏ המאה שחלפה מאז מותו של נובל ידעה גם אינספור מלחמות קטנות יותר.‏ בתקופה זו יוצרו כלי משחית בכמויות אדירות וחלקם נעשו מפחידים יותר.‏ תן דעתך לכמה מכלי הנשק שרווחו בשימוש במשך עשרות השנים מאז מותו של נובל.‏

נשק קל‏.‏ בקטגוריה זו נכללים אקדחים,‏ רובים,‏ רימונים,‏ מקלעים,‏ מרגמות וכלים נישאים נוספים.‏ כלי נשק מסוג זה אינם יקרים,‏ קל לתחזק אותם,‏ והם קלים לשימוש.‏

האם קיומם של כלי נשק אלו — והסכנה הנשקפת מהם לאזרחים — היוו גורם מרתיע במניעת מלחמות?‏ כלל וכלל לא!‏ בידיעון מדעני האטום כתב מייקל קלר כי הנשק הקל הפך ”‏לכלי הלוחמה העיקרי ברוב רובם של הסכסוכים שפרצו לאחר עידן המלחמה הקרה”‏.‏ עד 90 אחוז מן הנפגעים במלחמות שהתחוללו לאחרונה נפגעו מנשק קל.‏ יותר מארבעה מיליון איש נהרגו מנשק זה רק בשנות ה־90.‏ במקרים רבים הנשק הקל מגיע לידיהם של בני נוער שלא קיבלו הכשרה צבאית ואין להם שום היסוס להפר את כללי המלחמה המסורתיים.‏

מוקשים יבשתיים.‏ בסוף המאה ה־20 נהרגו או נפצעו כ־70 איש בממוצע ממוקשים יבשתיים מדי יום ביומו!‏ רובם היו אזרחים ולא חיילים.‏ בדרך כלל טומנים מוקשים לא כדי להרוג אלא כדי לפצוע ולזרוע אימה בקרב מי שחווים על בשרם את הנזק האכזרי שהמוקשים גורמים.‏

ראוי לציין שבשנים האחרונות נעשים מאמצים כבירים לפינוי מוקשים.‏ אך יש אומרים כי על כל מוקש שמפונה,‏ טומנים 20 מוקשים נוספים,‏ ושכיום טמונים כנראה 60 מיליון מוקשים יבשתיים ברחבי העולם.‏ העובדה שהמוקשים אינם יודעים להבחין בין כף רגלו של חייל לבין כף רגלו של ילד המשחק בשדה אינה מרתיעה את היצרנים ואינה עוצרת את השימוש בנשק זוועתי זה.‏

נשק גרעיני.‏ עם המצאת הנשק הגרעיני ניתן היה לראשונה בהיסטוריה למחות עיר שלמה בשניות,‏ ללא שום עימותים בין חיילים.‏ תן דעתך להרס המחריד שנגרם לאחר שהוטלו פצצות האטום על הירושימה ונגסקי ב־1945.‏ היו שהתעוורו מן האור הבלתי נסבל.‏ אחרים הורעלו מן הקרינה.‏ רבים נהרגו מן האש והחום.‏ מחיר הדמים הכולל בשתי הערים מוערך ב־000,‏300 איש!‏

כמובן,‏ יש הטוענים כי הפצצת הערים מנעה קורבנות נוספים שהיו נתבעים אילו נמשכה המלחמה באמצעים קונבנציונאליים.‏ למרות זאת,‏ היו שהזדעזעו ממספר הנספים הרב והקימו שדולה לפיקוח כלל עולמי על הנשק המזוויע הזה.‏ רבים החלו לחשוש מן היכולת שפיתח האדם להשמיד את עצמו.‏

האם גדלו הסיכויים לשלום בעקבות פיתוח הנשק הגרעיני?‏ יש הטוענים שכן.‏ הם מצביעים על העובדה שכבר יותר מחמישים שנה לא נעשה שימוש בנשק גרעיני.‏ אף־על־פי־כן,‏ אמונתו של נובל,‏ לפיה נשק השמדה המונית יסתום את הגולל על המלחמות,‏ נכזבה,‏ כי המלחמות בנשק קונבנציונאלי נמשכות.‏ יתרה מזו,‏ על־פי הוועדה למדיניות הגרעין,‏ בכל רגע נתון אלפי מתקנים גרעיניים מצויים בדריכות גבוהה.‏ ובתקופה זו שבה הטרור משתולל,‏ רבים חוששים ממה שיקרה אם חומר גרעיני יפול לידיים הלא־נכונות.‏ אפילו בידיים ה”‏נכונות”‏ קיים החשש שתאונה אחת תכניס את העולם לאסון תרמו־גרעיני.‏ ברור אפוא,‏ שבהתחשב בכלי המשחית של היום,‏ אין זה השלום שנובל ראה בחזונו.‏

נשק ביולוגי וכימי.‏ מלחמה ביולוגית כוללת שימוש בחיידקים קטלניים,‏ כמו אנתרקס,‏ או בנגיפים כמו נגיפי אבעבועות שחורות.‏ מחלת האבעבועות השחורות מסוכנת במיוחד כי היא מאוד מידבקת.‏ קיים גם נשק כימי כמו גזים רעילים.‏ חומרים רעילים אלו לובשים צורות רבות,‏ ולמרות שהם בלתי חוקיים כבר עשרות שנים,‏ אין בכך כדי למנוע את השימוש בהם.‏ גזים רעילים קלים וזולים לייצור,‏ ופוטנציאל ההרג שלהם מחריד.‏

האם כלי נשק מבעיתים אלו והפחד שהם זורעים גרמו לבני האדם להגיב כפי שחזה נובל – ’‏להסיג באימה את הצבאות ולפרקם’‏?‏ ההיפך הוא הנכון.‏ הפחד שיום אחד ייעשה שימוש בנשק זה — גם אם בידי חובבנים ‏—‏ דווקא הולך וגובר.‏ לפני יותר מעשר שנים,‏ אמר ראש הסוכנות האמריקנית לפיקוח על אמצעי לחימה ולפירוק נשק:‏ ”‏כמעט כל אחד שיש לו מעט ידע תיכוני בכימיה יכול לייצר נשק כימי במחסן ביתו”‏.‏

אין ספק שהמאה ה־20 התאפיינה במלחמות הרסניות במידה חסרת תקדים.‏ היום,‏ בתחילת המאה ה־21,‏ הסיכוי שיבוא שלום נראה קלוש — בייחוד אחרי התקפות הטרור בניו־יורק ובוושינגטון די.‏ סי.‏ ב־11 בספטמבר 2001.‏ ”‏למעשה,‏ אף אחד אינו מעיז לשאול מה יקרה אם מאזן הטכנולוגיה ינטה לכיוון חיזוק הרוע”‏,‏ כותב סטיבן לוי בכתב העת ניוזוויק.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏מי יֵדע איך להתמודד עם מצב כזה?‏ בני האדם ידועים כמי שרודפים אחרי מה שנראה בעיניהם כקידמה ואחר כך שואלים שאלות.‏ גם אם אנחנו לא מוכנים לחשוב על הגרוע מכול,‏ אנו יוצרים את הנסיבות שיאפשרו לו להתרחש”‏.‏

ההיסטוריה מלמדת עד כה שהמצאת חומרי נפץ איומים וכלי נשק קטלניים לא קירבה את העולם אל השלום.‏ אם כן,‏ האם שלום עולמי הוא רק חלום?‏

‏[‏תיבה/‏תמונות בעמוד 8]‏

ריסון הניטרוגליצרין

הכימאי האיטלקי אסקניוֹ סוֹבְּרֶרוֹ גילה ב־1846 את הניטרוגליצרין,‏ נוזל שומני כבד בעל תכונות של חומר נפץ.‏ התברר שהחומר מסוכן מאוד.‏ סובררו עצמו נחתך קשות בפניו מרסיסי זכוכית שעפו כתוצאה מהתפוצצות החומר,‏ ולבסוף החליט לחדול לעבוד עם החומר.‏ יתרה מזו,‏ היתה בעיה שסובררו לא הצליח לפתור:‏ אם שופכים את הנוזל ומכים בו בפטיש,‏ רק הנוזל שהוכה בפטיש התפוצץ,‏ ואילו יתר השמן נותר כפי שהוא.‏

נובל פתר את הבעיה.‏ הוא המציא נַפָּץ מעשי המבוסס על השיטה שכמות קטנה של חומר נפץ יכולה להצית כמות גדולה של חומר נפץ אחר.‏ ב־1865 המציא נובל את הפיקה ‏—‏ כמוסה קטנה המכילה כספית רועמת שהוכנסה למיכל ניטרוגליצרין והוצתה על־ידי פתיל.‏

למרות זאת,‏ הניטרוגליצרין עדיין היה מסוכן לשימוש.‏ ב־1864 אירע פיצוץ בבית המלאכה של נובל מחוץ לסטוקהולם ובו נהרגו חמישה אנשים ‏—‏ כולל אחיו הצעיר,‏ אמיל.‏ בית החרושת של נובל בקרומל,‏ גרמניה,‏ התפוצץ פעמיים.‏ כמו כן,‏ היו שהשתמשו בנוזל כשמן למנורות,‏ כמשחת נעליים,‏ וכחומר סיכה לגלגלי עגלות ‏—‏ והתוצאות היו הרות אסון.‏ גם כשפוצצו הרים,‏ השמן העודף חדר בין הסדקים וגרם לתאונות מאוחר יותר.‏

ב־1867 עירבב נובל את הניטרוגליצרין עם קיזֶלְגוּר,‏ חומר נקבובי בלתי נפיץ,‏ והפך את השמן למוצק.‏ נובל טבע את המונח דינמיט מן המילה היוונית דינאמיס,‏ שמשמעה ”‏כוח”‏.‏ בהמשך פיתח נובל חומרי נפץ מתקדמים יותר,‏ אך הדינמיט נחשב לאחת מהמצאותיו החשובות ביותר.‏

כמובן,‏ חומרי הנפץ שהמציא נובל לא שימשו אך ורק לצורכי מלחמה.‏ למשל,‏ הם מילאו תפקיד חיוני בהקמת מנהרת סַנְט גוֹטַרְד (‏1872–1882)‏,‏ בפיצוץ צוקים תת־מימיים בנהר איסט ריבר שבניו־יורק (‏1876,‏ 1885)‏ ובכריית התעלה הקורינתית ביוון (‏1881–1893)‏.‏ ואף־על־פי־כן,‏ מיום המצאתו יצאו לדינמיט מוניטין של כלי הרס ומוות.‏

‏[‏תמונה]‏

תחנת משטרה בקולומביה שנהרסה בפיצוץ של דינמיט

‏[‏שלמי תודה]‏

Reuters NewMedia Inc./CORBIS ©

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

מלחמת העולם הראשונה,‏ שפרצה פחות מ־20 שנה אחרי מותו של נובל,‏ היתה עדה לשימוש בכלי נשק קטלניים חדשים

‏[‏שלמי תודה]‏

U.S. National Archives photo

‏[‏תמונות בעמוד 6]‏

נפגעי מוקשים יבשתיים בקמבודיה,‏ עיראק ואזרבייג׳ן

‏[‏שלמי תודה]‏

UN/DPI Photo 186410C by P.S. Sudhakaran

UN/DPI Photo 158314C by J. Isaac

UN/DPI Photo by Armineh Johannes

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

על־פי הוועדה למדיניות הגרעין,‏ בכל רגע נתון אלפי מתקנים גרעיניים מצויים בדריכות גבוהה

‏[‏שלמי תודה]‏

UNITED NATIONS/PHOTO BY SYGMA

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

טבעו הזוועתי של הנשק הכימי קיבל תהודה בעקבות התקפת הגז הרעיל סארין ברכבת התחתית של טוקיו בשנת 1995

‏[‏שלמי תודה]‏

Asahi Shimbun/Sipa Press

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 5]‏

UN/DPI Photo 158198C by J. Isaac