הרדיפה אחר שפע חומרי
מאת כתב עורו! בטייוון
’כסף אינו יכול לקנות אושר!’ אף־על־פי שמרבית האנשים נוטים להסכים עם הצהרה זו, רבים מהם עדיין רודפים ללא הרף אחר שפע חומרי כאמצעי להשגת חיים מאושרים יותר. ומדוע לא? ככלות הכל, נדמה כי הפתרון לרבות מבעיות האנושות נעוץ בהצלחה ובשפע חומריים.
שווה בנפשך כיצד היה משתנה עולמנו לו כל איש, אשה וילד היו נהנים משגשוג חומרי! לא עוד השפלות וייסורים למיליונים החיים במשכנות העוני בעולם. לא עוד בעיית חסרי־הבית המכה כעת כל מדינה, עשירה וענייה כאחת.
ומה באשר לבריאות תקינה החיונית כל־כך להשגת אושר? אף שמדע הרפואה מתקדם בצעדי ענק, יותר ויותר אנשים מגלים כי אין ידם משגת לנצל את שירותיו. מאידך, מיליונים עדיין סובלים מדי יום מרעב ומתת־תזונה. אילו שרר שפע בעולם כולו, לכל אחד היתה ניתנת הזדמנות ליהנות מחיים בריאים יותר ולפיכך, מאושרים יותר — לא כן?
אפילו כדור־הארץ עצמו היה מפיק תועלת מכך. הכיצד? הסביבה הטבעית של כדור־הארץ נשחתת עתה על־ידי חומרים מזהמים קטלניים, הנוצרים בחלקם משריפת דלק מאובנים. ברם, אחת הסיבות המובאות לכך, שלא מחפשים אחר הטכנולוגיה הנחוצה לניצול מקורות־אנרגיה נקיים יותר היא, שהטכנולוגיה יקרה מדי. חלק ניכר מן האחריות להכחדת יערות־הגשם, איום אקולוגי רציני נוסף, מוטל על גורמים כלכליים.
מאחר ששפע חומרי יכול לכאורה לפתור כה רבות מבעיותינו ולהקל על סבל כה רב, אין פלא כי בני־האדם זה זמן רב תולים את האושר בעושר. לדוגמה, בעוד שבמערב האנשים נוהגים לברך איש את רעהו בברכת ”שנה טובה”!, הסינים, בזמן ראש שנת הלבנה שלהם נוהגים לאחל זה לזה ”קונג שִׁי פא צאי”, שפירושו ’זכה בעושר’. אכן, אין ספק כי אנו חיים בעולם, שבו הרדיפה אחר שפע חומרי תופסת מקום מרכזי, או אף ראשון בחיי האנשים. הצלחה או כישלון נמדדים תדירות על־פי קנה־מידה חומרי.
בעוד שרכישת נכסים והפקת הנאה מהם אינן שליליות בהכרח, היש בהן כדי להבטיח אושר? מה מידת החשיבות שיש לייחס להם? האם שפע חומרי הוא אכן המפתח לעולם טוב יותר?