מנקודת המבט המקראית
האם אלוהים מברך אותנו בעושר?
”ברכת יהוה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה” (משלי י׳:22).
האם יש בפסוק המצוטט לעיל לומר שאלוהים מברך את משרתיו בעושר? יש המאמינים שכן. תן דעתך לטענתו של מטיף וסופר אוסטרלי מהכנסייה הפּנטֶקוסטית: ”בספר [שלי] אני מתעתד להסביר לכם מדוע אתם צריכים יותר כסף ושנית כיצד תוכלו להשיג יותר כסף... אם תוכלו לשנות את אורח חשיבתכם ולפתח גישה בריאה לכסף, אני מאמין כי תזכו לברכה ולשגשוג מאלוהים ולעולם לא תיתקלו עוד בקשיים כלכליים”.
טענה זו מרמזת שאלוהים אינו נוטה חסד לעניים. האם שגשוג חומרי הוא באמת אות לברכת אלוהים?
בורכו למטרה מסוימת
המקרא מזכיר מקרים שבהם אלוהים בירך את משרתיו הנאמנים בשפע חומרי. יעקב, לדוגמה, עזב את ביתו וברשותו רק מקל. כששב כעבור 20 שנה היו לו מספיק צאן, בקר וחמורים כדי להרכיב שני מחנות. לפי המקרא, עושרו של יעקב היה מתת אלוהים (בראשית ל״ב:11). דוגמה נוספת: איוב איבד את כל רכושו, אולם מאוחר יותר בירך אותו יהוה ב”ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות” (איוב מ״ב:12). יהוה העניק למלך שלמה עושר כה רב שנודע עד עצם ימינו (מלכים א׳. ג׳:13).
מצד שני, יש במקרא אזכורים רבים של משרתי אלוהים נאמנים וצייתנים אשר היו עניים. ללא ספק, אלוהים לא בירך חלק ממשרתיו בעושר בעוד שאת האחרים העניש בחיי דלות. אם כן, לשם איזו תכלית בחר אלוהים להעשיר חלק ממשרתיו?
יש לבחון כל מקרה לגופו. הברכות החומריות שהרעיף יהוה על יעקב הניחו יסוד לבניית אומה, מתוך כוונה להכשיר את הקרקע לקראת בואו של הזרע המובטח (בראשית כ״ב:17, 18). שגשוגו של איוב נועד להסיר את הספקות בנוגע לגורם שהמיט עליו את האסונות, וכך לטהר את שם יהוה (יעקב ה׳:11). וחלק הארי מהונו של שלמה, שנצבר תודות לתמיכת אלוהים, שימש לבניית בית מקדש מפואר (מלכים א׳. ז׳:47–51). מעניין לציין שיהוה אף בחר בשלמה, על מנת שזה יכתוב מניסיונו האישי על ערכו המוגבל של הכסף (קהלת ב׳:3–11; ה׳:9; ז׳:12).
כיצד יהוה מברך אותנו
ישוע לימד את תלמידיו לפתח גישה שקולה כלפי כסף והון באומרו ”אל תדאגו” לרכוש. הוא הסביר להם שאפילו שלמה, על כל הודו ותפארתו, לא היה לבוש כפי שלבושים שושני השדה. עם זאת, ישוע אמר: ”אם ככה מלביש אלוהים את חציר השדה... על אחת כמה וכמה אתכם, קטני אמונה!” ישוע הבטיח לתלמידיו שאם הנוהים אחריו יבקשו תחילה את מלכות אלוהים וצדקתו, יתווספו להם מזון, לבוש ומחסה (מתי ו׳:25, 28–33). כיצד הבטחה זו מתגשמת?
אם מיישמים את עצות המקרא זוכים בעיקר לברכות רוחניות (משלי י׳:22). אולם, הדבר מפיק יתרונות נוספים. למשל, דבר־אלוהים מדריך את המשיחיים: ”הגונב אל יוסיף לגנוב, כי אם יעמול” (אפסים ד׳:28). המקרא מוסיף ואומר ש”רָאשׁ עושה כף רמייה [יד עצלה ומרושלת מובילה לעוני], ויד חרוצים תעשיר” (משלי י׳:4). פעמים רבות מעבידים מעדיפים להעסיק משיחיים ישרים וחרוצים המיישמים עצה זאת. זו יכולה להיחשב לברכה.
המקרא גם מורה למשיחיים להימנע מחמדנות, הבאה לידי ביטוי בהימורים, מן ההרגל הנפסד לעשן ומן השכרות המותירה את השותה חלש ושבור (קורינתים א׳. ו׳:9, 10; קורינתים ב׳. ז׳:1; אפסים ה׳:5). הנענים לעצות אלו מוצאים כי הוצאותיהם פוחתות ובריאותם משתפרת.
יקרה מכסף וזהב
חשוב לציין שהצלחה חומרית אינה הסימן הבלעדי המעיד על שביעות רצונו של אלוהים ועל ברכתו. לדוגמה, כאשר חשף ישוע את מצבם הרוחני הירוד של חלק מהמשיחיים בלָאוֹדִיקֵאָה, הוא אמר להם: ”אתה אומר ’עשיר אני; עשרתי ולא חסר לי כלום’ ואינך יודע שאתה האומלל והמסכן, עני ועיוור וערום” (ההתגלות ג׳:17). לעומת זאת, לעניים חומרית אך עשירים רוחנית בזְמִירְנָה, אמר ישוע: ”אני יודע את צרתך ואת עונייך — אלא שעשיר אתה” (ההתגלות ב׳:9). סביר להניח כי משיחיים אלה נרדפו עקב נאמנותם ולכן סבלו מחסור חומרי, אולם היה ברשותם קניין יקר מכסף וזהב (משלי כ״ב:1; עברים י׳:34).
יהוה אלוהים מברך את מאמציהם של המשתדלים לעשות את רצונו (תהלים א׳:2, 3). הוא מספק להם את הכוח ואת המשאבים הדרושים כדי להתמודד עם מבחני אמונה, לדאוג לצורכי משפחותיהם ולבקש תחילה את מלכותו (תהלים ל״ז:25; מתי ו׳:31–33; פיליפים ד׳:12, 13). לכן, במקום לראות בנכסים חומריים כברכתו העיקרית של אלוהים, משיחיים אמיתיים שואפים להיות ’עשירים במעשים טובים’. משיחיים המפתחים קשר הדוק עם הבורא, ’אוצרים לעצמם אוצר טוב לעתיד’ (טימותיאוס א׳. ו׳:17–19; מרקוס י״ב:42–44).