שאף להתעשר מבחינה רוחנית
כדי להתעשר מבחינה חומרית יש צורך במאמצים ממוקדים ובהקרבות. הדבר נכון גם לגבי התעשרות מבחינה רוחנית. כך עולה מדבריו של ישוע באומרו: ”איצרו לכם אוצרות בשמיים” (מתי ו׳:20). אוצרות רוחניים אינם נצברים מאליהם. השתייכות לדת כלשהי אינה הופכת אדם לעשיר מבחינה רוחנית כמו שפתיחת חשבון בנק אינה הופכת אותו לאדם אמיד. כדי לטפח יחסי קרבה עם אלוהים, לפתח אישיות רוחנית ולהתעשר בתכונות רוחניות יש צורך בנחישות, בזמן, במאמצים ממוקדים ובהקרבות (משלי ב׳:1–6).
התוכל להיות עשיר משתי הבחינות?
האם אדם יכול לצבור עושר רוחני ועושר חומרי גם יחד? ייתכן, אך לא ניתן לרדוף אחר שניהם בהצלחה. ישוע אמר: ”אינכם יכולים לעבוד את האלוהים ואת הממון” (מתי ו׳:24). מדוע לא? מכיוון שרדיפה אחר אוצרות רוחניים עומדת בניגוד לרדיפה אחר עושר חומרי. האחת עומדת בדרכה של האחרת. לכן, לפני שישוע הורה לתלמידיו לאצור אוצרות רוחניים, הוא אמר: ’אל [מילולית, ”חידלו”] לאצור לכם אוצרות עלי אדמות’ (מתי ו׳:19).
מה יקרה אם אדם יתעלם מעצתו של ישוע וינסה לצבור גם אוצרות רוחניים וגם עושר חומרי? ישוע אמר: ”אין איש יכול לעבוד שני אדונים, שכן או ישנא אחד ויאהב את השני, או יהיה מסור לאחד ויזלזל בשני” (מתי ו׳:24). כאשר אדם מנסה להשיג את שניהם, אזי העניינים הרוחניים, גם אם יטופלו מתוך תחושת חובה, עלולים להפוך למטרד. במקום להישען על אלוהים, הוא עלול לראות בכסף ובמה שקונים בכסף את האמצעי העיקרי להתמודדות עם דאגות החיים. כדברי ישוע: ”במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך” (מתי ו׳:21).
כל משיחי צריך לשקול עצות מקראיות אלו ברצינות לפני שיחליט במה למקד את זמנו, את מעייניו ואת לבו. אלוהים מזהיר מפני החמדנות אך אינו קובע במפורש את כמות ההון שמשיחי רשאי לצבור. למרות זאת, אין משמע הדבר שהחמדן יהיה פטור מעונש (קורינתים א׳. ו׳:9, 10). כפי שראינו, מי שמקלים ראש בעצות המקרא ושואפים להתעשר, סובלים מבחינה רוחנית, נפשית ורגשית (גלטים ו׳:7). בניגוד לכך, ישוע אמר שהמודעים לצורכם הרוחני יהיו מאושרים (מתי ה׳:3, ע״ח). אין ספק שבוראנו ובנו יודעים מה יתרום במידה המרבית לאושרנו ולרווחתנו! (ישעיהו מ״ח:17, 18).
בחירה שלא תתחרט עליה
במה אתה בוחר, באלוהים או בממון? ברור שעלינו לתת את הדעת גם לצרכינו החומריים. באיגרתו הראשונה לטימותיאוס, אמר השליח פאולוס: ”מי שאינו דואג לקרוביו, בייחוד לבני ביתו, כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין”. פאולוס אף עודד את המשיחיים לתלות את תקוותם, לא בכסף, אלא באלוהים ו”להעשיר במעשים טובים” (טימותיאוס א׳. ה׳:8; ו׳:17, 18). במה תמקד אתה את תשומת לבך? מה תבקש? המעשה החשוב ביותר מבין המעשים הטובים שפאולוס התייחס אליהם הוא פעילות הבישור ועשיית התלמידים שישוע הורה לתלמידיו לבצע (מתי כ״ח:19, 20). כאשר משיחיים מפשטים את חייהם מרצון, לא רק כדי להאט את הקצב וליהנות מהחיים, אלא כדי ליטול חלק רב יותר בפעילות משמעותית זו, הם ’אוצרים לעצמם אוצר טוב לעתיד’ בעולם החדש שמבטיח אלוהים. גם היום הם מוצאים שהאוצרות הרוחניים לא יסולאו בפז (טימותיאוס א׳. ו׳:19; משלי ט״ז:16; פיליפים א׳:10).
קח לדוגמה את אדי שבילדותו הפכה משפחתו לעדי־יהוה. בשלב מסוים, איבדה משפחתו את כל רכושה ונאלצה לעזוב את הבית. אדי מסביר: ”תמיד דאגתי מה יקרה אם נגיע למצב שבו נהיה חסרי כול. ובכן, הגענו למצב הזה. ואתם יודעים מה קרה? שום דבר! עדיין היו לנו אוכל, שתייה ובגדים. יהוה סיפק את צרכינו ובסופו של דבר עמדנו שוב על הרגליים. חוויה זו לימדה אותי לקחת ברצינות את הבטחתו של ישוע במתי ו׳:33 — אם נבקש תחילה את מלכות אלוהים, לעולם לא נצטרך לדאוג בנוגע לצורכינו החומריים”. כיום משרת אדי כמשגיח נפה במסגרת השירות המורחב ואשתו מתלווה אליו. לא חסר להם דבר מבחינה חומרית, וחשוב מכך הם עשירים מבחינה רוחנית.
ברכות עד אין סוף
שלא בדומה לאוצרות על הארץ שגנבים יכולים לגנוב, אוצרות רוחניים יכולים להישאר לנצח (משלי כ״ג:4, 5; מתי ו׳:20). נכון שקשה יותר לאמוד התקדמות רוחנית. אין זה קל לקבוע באיזו מידה גדל אדם באהבה, בשמחה או באמונה, כפי שאפשר למדוד צמיחה כלכלית. אך הגמול על צבירת אוצרות רוחניים רב לאין שיעור. ישוע דיבר על תלמידים שיעזבו בתים ושדות, כלומר, את אמצעי המחיה שלהם כדי לפנות מקום לדברים רוחניים, ואמר: ”אמן. אומר אני לכם, אין איש אשר עזב בית או אחים או אחיות או אם או אב או בנים או שדות למעני ולמען הבשורה, שלא יקבל כעת, בזמן הזה, פי מאה: בתים ואחים ואחיות ואימהות ובנים ושדות, עם רדיפות, ובעולם הבא [העתיד לבוא, ע״ח] — חיי עולם” (מרקוס י׳:29, 30).
מה תציב במקום הראשון בחייך? את אלוהים או את הממון?
[תמונות בעמודים 8, 9]
האם אתה רודף אחר עושר חומרי...
... או עושר רוחני?