אלוהים — מהמר או בורא?
”אין ספק שמדענים רבים מתנגדים מטבעם לטענות מטפיסיות, קל־וחומר לטענות מיסטיות, מכל צורה שהיא. הם בזים לרעיון שקיים אלוהים, או אף גורם יצירתי סתמי. ... אישית, אינני שותף לדעתם”. כך אומר פול דיוויס, פרופסור לפיסיקה מתמטית מאוניברסיטת אדֶלֵיד, דרום אוסטרליה, בספרו מחשבת האל (The Mind of God).
עוד אומר דיוויס: ”ממחקר יסודי עולה, כי חוקי היקום מתאימים באופן בלתי רגיל להופעת המורכבות והרב־גוניות. באשר לאורגניזמים החיים, דומה שקיומם תלוי בצירופי־מקרים, המוגדרים בפי כמה מדענים ופילוסופים כמדהימים ביותר”.
הוא מוסיף: ”החיפוש המדעי הוא מסע אל הבלתי־נודע. ... אך לאורכו עובר חוט הרציונליות והַסדר. אנו ניווכח שסדר קוסמי זה נסמך על חוקי מתמטיקה ברורים, השזורים זה בזה ויוצרים אחדות עדינה והרמונית. החוקים נודעים בפשטותם המעודנת”.
לסיום אומר דיוויס: ”למה דווקא הומו סַפּייֶנס מחזיק בניצוץ הרציונליות כמפתח להבנת היקום—זוהי חידה קשה. ... אינני מסוגל להאמין שקיומנו ביקום הוא קפריזה של יד הגורל, טעות בהיסטוריה, חריגה מקרית בדרמה הקוסמית הגדולה. קשרינו עם היקום הדוקים מדי. ... נועדנו להיות פה”. עם זאת, דיוויס אינו מגיע למסקנה שקיים מתכנן, שיש אלוהים. אך מהי מסקנתך שלך? האם נועד המין האנושי להיות פה? אם אומנם כן, מי הועיד אותנו להיות כאן?
רמזים לפענוח ה”חידה”
בכתבי־הקודש מציג השליח פאולוס רמז לפענוח מה שכונה בפי דיוויס ”חידה קשה”. פאולוס מסביר כיצד אלוהים מתגלה: ”כי מה שנודע על אלוהים גלוי בקרבם [”המעכבים... את האמת”], שהרי אלוהים גילה להם. הלא עצמותו הנעלמת, היא כוחו הנצחי ואלוהותו, נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו. לכן אין להם במה להצטדק” (רומים א׳:18–20). אכן יש במגוון האינסופי של צורות החיים, במורכבותן המדהימה ובעיצובן המרהיב להביא אדם חדור יראת כבוד ועניו לכלל הכרה שקיים כוח עליון, או אינטליגנציה, או מוח הנעלה פי כמה וכמה מכל מה שידע המין האנושי מימיו (תהלים ח׳:4, 5).
דבריו של פאולוס בהמשך, באשר למי שדוחים את אלוהים, מעניקים חומר למחשבה: ”הם התיימרו להיות חכמים, אך נהיו לכסילים... אנשים שהמירו את אמת האלוהים בשקר וכיבדו ועבדו את הנברא במקום את הבורא המבורך לעולמים. אמן” (רומים א׳:22, 25). מי שמכבדים את ה”טבע” ומפנים עורף לאלוהים אינם חכמים בעיני יהוה. שקועים בבוץ התיאוריות האבולוציוניות הסותרות, אין הם מכירים לא בבורא ולא במורכבות ובתכנון שבבריאתו.
”סדרה ענקית של תופעות מקריות”
עוד כתב פאולוס: ”בלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים, כי כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6). אמונה שאינה מבוססת על פְּתַיוּת, אלא על ידע מדויק, היא היכולה להאיר את עינינו לגבי סיבת קיומנו (קולוסים א׳:9, 10). ברור שיש כאן מידה של פתיות, כשמדענים מנסים לשכנענו להאמין שהחיים נוצרו מגורמים שונים, שכמוהם כזכייה ”במיליון דולר בלוטו, מיליון פעם ברציפות”.
המדען הבריטי, פרֶד הוֹיל, הגה תיאוריה, שלפיה תגובות גרעיניות האחראיות להיווסדות שני היסודות החיוניים, הפחמן והחמצן, יצרו אותם יסודות בכמות יחסית מאוזנת, בזכות מקריות מוצלחת ותו לא.
הוא מציג דוגמה נוספת: ”אם סך מסת הפרוטון ומסת האלקטרון לא יהיה קטן במעט ממסת הנֵיטרון אלא יהיה לפתע פתאום גדול ממנה במקצת, תהא התוצאה הרת־אסון. ... כל אטומי המימן ביקום כולו יתמוטטו בִן־רגע ויהפכו לנֵיטְרוֹנִים ולנֵיטְרִינוֹים. באפס דלק גרעיני, תדעך השמש ותקרוס”. וכך יעלה בגורלם של כל שאר הכוכבים ביקום.
הוֹיל הסיק: ”רשימת... התופעות המקריות לכאורה שאינן ביולוגיות בטבען, ובלעדיהן החיים על בסיס הפחמן וממילא האדם לא יכולים היו להתקיים, היא ארוכה ומרשימה”. הוא אומר: ”נראה שמאפיינים אלה [ההכרחיים לקיום החיים] שזורים במארג עולם־הטבע כחוט התפתחויות מקריות מוצלחות. אך, ליצירת החיים נחוצים כל־כך הרבה צירופי־מקרים מוזרים אלו, שדרוש הסבר כלשהו לגביהם” (ההדגשה שלנו).
עוד אמר: ”הבעיה היא להחליט אם כִוונונים אלו, לכאורה פרי יד המקרה, הם אכן מקריים, אם לאו, ומכאן—אם החיים מקריים, אם לאו. שום מדען אינו אוהב לשאול שאלה זו, ולמרות זאת היא חייבת להישאל. הייתכן שכִוונונים אלו נעשו במחשבה תחילה?”
פול דיוויס כותב: ”הוֹיל כה התרשם מ’סדרה ענקית זו של תופעות מקריות’, עד כי מלאו לבו לומר, שהיה זה כאילו ’חוקי הפיסיקה הגרעינית תוכננו ביודעין, תוך התחשבות בהשלכות שיהיו להם בתוך הכוכבים’”. מי או מה אחראי ל”סדרה ענקית זו של תופעות מקריות [מוצלחות]”? מי או מה יצר כוכב־לכת קטן זה, השורץ במגוון כמעט אינסופי של מיליוני צמחים ובעלי־חיים מתוכננים להפליא?
תשובת כתבי־הקודש
לפני כשלושת אלפים שנה כתב מחבר התהלים ביראת כבוד: ”מה רבו מעשיך יהוה! כולם בחוכמה עשית. מָלאה הארץ קניינך. זה הים גדול ורחב ידיים שם רֶמֶש ואין מספר, חיות קטנות עם גדולות” (תהלים ק״ד:24, 25).
השליח יוחנן אמר: ”לך יאה, אדוננו ואלוהינו, לקבל את הכבוד והיקר והגבורה, כי אתה בראת הכל וברצונך היו ונבראו” (ההתגלות ד׳:11). אין מוצא החיים מיד המקרה העיוור, מהגרלה קוסמית שבה זכו מיליוני צורות חיים.
האמת הפשוטה היא שאלוהים ’ברא הכל וברצונו היו ונבראו’. ישוע המשיח אמר לפרושים: ”האם לא קראתם שהבורא עשה אותם זכר ונקבה מבראשית?” ישוע הכיר את הבורא! הוא שימש כאמון בידי יהוה, והיה לצדו במהלך הבריאה (מתי י״ט:4; משלי ח׳:22–31).
אך, כדי להבין ולקבל אמת בסיסית זו לגבי הבורא יש צורך באמונה ובענווה. אמונה זו אינה פתיות עיוורת. היא מבוססת על ראיות מוחשיות, גלויות לעין. כן, ”עצמותו הנעלמת [של אלוהים]... נראית בבירור מאז בריאת העולם” (רומים א׳:20).
כשלרשותנו כיום ידע מדעי מצומצם, אין בכוחנו להסביר כיצד התחוללה הבריאה בידי אלוהים. לפיכך, עלינו להכיר בעובדה שכעת נבצר מעימנו לדעת או להבין כל פרט ופרט בנוגע למוצא החיים. כתזכורת לכך משמשים דברי יהוה עצמו: ”כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי... כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכיי מדרכיכם, ומחשבותיי ממחשבותיכם” (ישעיהו נ״ה:8, 9).
הבחירה בידך: אמונה פתיה באבולוציה עיוורת ומקרית, בהימורים רבים מספור שכביכול עלו יפה, או אמונה במתכנן, בבורא, בישות בעלת תכלית, ביהוה אלוהים. צדק הנביא שאמר בהשראת הרוח: ”יהוה בורא קצות הארץ. לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו” (ישעיהו מ׳:28).
אם כן, במה תאמין? להחלטתך תהא השפעה כבירה על עתידך. אם תורת האבולוציה נכונה, הרי המוות משמעו שקיעה בתהום הנשייה, וזאת חרף הטענות המסולפות ממשנתה של תיאולוגיה קתולית סבוכה, המנסה לשרבב את ה”נפש” באבולוציה.a לאדם אין נפש בת־אלמוות שתמתיק את גלולת המוות (בראשית ב׳:7; יחזקאל י״ח:4, 20).
אם נכיר בעובדות שכתבי־הקודש הם אמת לאמיתה ושהאל החי הוא הבורא, תעמוד לנגד עינינו ההבטחה בדבר תחיית המתים לחיי־נצח, לחיי שלימות, כאן עלי־אדמות בתנאים המקוריים שיושבו על כנם, תנאי איזון והרמוניה (יוחנן ה׳:28, 29). במי תאמין? במהמר הבלתי־ייאמן של תיאוריית האבולוציה על־פי דרווין? או בבורא, שפעל ופועל בתכליתיות?b
[הערות שוליים]
a ראה ”מחדשות העולם”, עמוד 30, ”האפיפיור סומך ידיו על תורת האבולוציה”.
b לדיון נרחב בנושא, ראה הספר החיים—כיצד נוצרו? על־ידי אבולוציה או על־ידי בריאה? (?Life—How Did It Get Here? By Evolution or by Creation), שיצא לאור מטעם .Watchtower Bible and Tract Society of New York, Inc
[קטע מוגדל בעמוד 14]
למעשה יש מדענים האומרים, שקיומנו עלי־אדמות נובע מגורמים שונים, שכמוהם כזכייה ”במיליון דולר בלוטו, מיליון פעם ברציפות”.
[תיבה/תמונה בעמוד 15]
רב־גוניות ותכנון אינסופיים
חרקים. ”מדי שנה מגלים המדענים בין 000,7 ל־000,10 מינים חדשים מעולם החרקים”, אומרת האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק. עם זאת, ”ייתכן שקיימים בין מיליון ל־10 מיליון מינים שטרם נתגלו”. ציטטה מהעיתון הצרפתי לה מונד, שהובאה בעיתון גַארדיאַן וויקְלִי, במאמר של קתרין וינסנט, מציינת כי מספר המינים שתועדו ”זעום עד כדי גיחוך בהשוואה למספר הקיים... בין 5 מיליון לבין מספר מדהים של 50 מיליון מינים”.
חשוֹב על עולם החרקים המדהים—דבורים, נמלים, צרעות, פרפרים, תיקנים, חיפושיות, גחליליות, טרמיטים, עשים, זבובי־הבית, שפיריות, יתושים, דגי־הכסף, חגבים, כינים, צרצרים, פרעושים—וזו רק ההתחלה! נראה כי הרשימה אינסופית.
ציפורים. מה ניתן לספר על ציפור השוקלת פחות מ־28 גרם? ”צייר אותה בדמיונך נודדת יותר מ־000,16 קילומטר בשנה, מקו העצים של אלסקה אל יערות הגשם באמריקה הדרומית הלוך ושוב, חולפת על־פני פסגות מיוערות, עוקפת ערים זרועות גורדי שחקים וצולחת מרחבים עצומים לאורך האוקיינוס האטלנטי ומפרץ מקסיקו”. מיהי אותה ציפור מדהימה? ”סִבכון הפסים [Dendroica striata], דינמו שליכולת הנדידה המרשימה שלו אין אח ורע בקרב ציפורי היבשה של אמריקה הצפונית” (ספר על ציפורי אמריקה הצפונית [Book of North American Birds]). ושוב אנו שואלים: האם זו תוצאה של אלפי צירופי־מקרים טבעיים שבמקרה נשאו פרי? או שמא זהו אחד מפלאי התכנון התבוני?
הוסף לדוגמאות הללו את הציפורים בעלות רפרטואר שירים אינסופי, כך נדמה: הזמיר, הנודע ברחבי אירופה ובחלקים מסוימים של אפריקה ואסיה בשירתו הנעימה; החייקנית מאמריקה הצפונית, ציפור הידועה ”בכושרה לחקות צלילים ולצרף לשיריה קטעים שחרתה בזיכרונה”. הנִבלי הנפלא של אוסטרליה, על ”שירתו המפותחת ביותר, שבה ניכרת יכולת חיקוי מתוחכמת להדהים” (ציפורי העולם [Birds of the World]).
בנוסף לכך, שלימות הגוונים ומבנה הכנפיים והנוצות של מרבית הציפורים עותקים נשימה. ואין לשכוח את כושרן לטוות ולקנן—אם על הקרקע, אם על־פני צוקים, או בצמרות עצים. מי שענווה בלבו יתרשם מחוכמה זו, הנטועה בהן מטבע ברייתן. כיצד באו לידי קיום? במקרה או במחשבה תחילה?
מוח האדם. ”במוח קיימות אולי בין עשרה טריליון למאה טריליון סינפסות, וכל סינפסה מתפקדת כמחשבון, הרושם אותות שאותם הוא קולט בצורת דחפים חשמליים” (המוח [The Brain]). אנו נוטים לקבל את המוח כמובן מאליו, אך מדובר בעולם מסובך שמצוי ומוגן בגולגולת. כיצד נוצר בנו איבר זה המאפשר לאדם לחשוב, להסיק מסקנות ולדבר באלפי שפות? תודות למיליוני הימורים מוצלחים? או באמצעות תכנון תבוני?
[תרשים בעמודים 16, 17]
תרשים מופשט של חלקיו החיצוניים של המוח
קליפת המוח החישתית
מפענחת גירויים המגיעים מכל חלקי הגוף
האונה העורפית
מְעַבּדת גירויים ויזואליים
המוחון
מפקח על שיווי־המשקל ועל הקואורדינציה
קליפת המוח הפרה־מוטורית
מפקחת על הקואורדינציה בין פעולות השרירים
קליפת המוח המוטורית
תורמת לפיקוח על התנועות הרצוניות
האונה המצחית
מסייעת לפיקוח על החשיבה, על הרגשות, על הדיבור ועל התנועה
האונה הרקתית
מפענחת את הקולות; מפקחת על היבטים שונים בלמידה, בזיכרון, בשפה וברגשות
[תרשים בעמוד 16]
אקסון
נוירוטרנסמיטרים
דנדריטים
סינפסה
[תרשים בעמודים 16, 17]
נוירון
דֶנדְריט
אַקסון
דנדריטים
סינפסה
נוירון
קצה אַקסון
”במוח קיימות אולי בין עשרה טריליון למאה טריליון סינפסות, וכל סינפסה מתפקדת כמחשבון, הרושם אותות שאותם הוא קולט בצורת דחפים חשמליים” (המוח).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 13]
ירח וכוכבי־לכת: צילום NASA