אפליית המין הנקבי
איש עסקים במערב אפריקה קונה ילדה בת תשע. תינוקת בת־יומה נקברת חיה בחולות מדבר באסיה. פעוטה גוועת למוות בבית יתומים באחת מארצות המזרח — לא־רצויה ומוזנחת. לטרגדיות הללו קיים מכנה משותף: כל הקורבנות הן בנות. הן נחשבו למיותרות מעצם היותן בנות.
אין אלו מקרים בודדים. אלפי נערות ונשים צעירות נמכרות לעבדות באפריקה, וחלקן תמורת 15 דולר בלבד. נמסר כי מדי שנה מאות אלפי ילדות, בעיקר באסיה, נמכרות לזנות או נכפה עליהן לעסוק בזנות. חמורה מזו היא העובדה שמנתוני מרשם האוכלוסין בארצות מספר עולה, כי ”נעדרות” 100 מיליון בנות. הגורמים הם ככל הנראה הפלות, רצח תינוקות או הזנחת תינוקות ממין נקבה.
זמן רב — מאות שנים — נהגו להתייחס כך למין הנקבי בהרבה ארצות. במקומות מסוימים המצב נותר בעינו. מדוע? משום שבארצות אלו מעדיפים בנים על פני בנות. הדעה הרווחת היא שהבן ימשיך את השושלת המשפחתית, יירש את הרכוש וידאג להוריו לכשיזדקנו, שהרי הממשלות שם אינן מעניקות בדרך כלל קצבת זקנה. פתגם אסייתי אומר: ”המגדל ילדה כאילו משקה צמח בגנו של השכן”. כשתגדל הבת תינשא ותעזוב את הבית או אף תימכר לזנות, ועל כן תוכל לעזור במעט, או לא לעזור במאומה, להוריה הקשישים.
מקבלות פחות
בארצות מוכות עוני, יחס זה מתבטא בהענקת פחות מזון, פחות טיפולים רפואיים ופחות השכלה לבנות המשפחה. מבדיקות שערכו חוקרים באחת מארצות אסיה התברר, ש־14 אחוז מן הנערות סובלות מתת תזונה, לעומת 5 אחוזים מן הנערים. יש ארצות שבהן שיעור הבנים הזוכים לטיפול במרכזים רפואיים גדול פי שניים משיעור הבנות, כך נמסר בדו״ח מטעם קרן האו״ם למען הילד (יוניצֶ”ף). יותר מ־40 אחוז מכלל הנשים הצעירות באפריקה, בדרום אסיה ובמערבה הן אנאלפביתיות. ”נוצרת הפרדה מינית מחרידה במדינות המתפתחות”, קוננה אודרי הֶפְבֶּרן המנוחה, שגרירת יוניצ”ף לשעבר.
”הפרדה מינית” זו אינה חולפת עם התבגרות הנערות. עוני, אלימות ועבודת פרך בלתי פוסקת הם על־פי־רוב מנת חלקה של האשה, משום היותה אשה. נשיא הבנק העולמי אמר: ”הנשים הן שני שליש מכוח העבודה בעולם. ... אבל, משתכרות אך ורק עשירית מסך ההכנסה העולמית ובבעלותן פחות מאחוז אחד מהרכוש בעולם כולו. הן העניות ביותר מבין עניי העולם”.
דו״ח מטעם ארגון האומות המאוחדות מלמד, כי בקרב 3.1 מיליארד איש בעולם כולו החיים בעוני מחפיר, יותר מ־70 אחוז הן נשים. עוד נמסר בדו״ח כי ”המצב הולך ומחמיר. מספר הנשים הכפריות שהן עניות מרודות גדל ב־50 אחוז בקירוב בעשרים השנים האחרונות. העוני עוטה יותר ויותר פני אשה”.
טראומתית יותר מן העוני הקשה היא האלימות, ההורסת את חייהן של הרבה מאוד נשים. על־פי אומדנים, הוטל מום באיברי מינן של מאה מיליון נערות, בעיקר באפריקה. האונס הוא סוג התעללות נפוץ, ויש מקומות שבהם מרבית מקרי האונס אינם מדווחים. עם זאת, מבדיקות שונות עולה כי בכמה ארצות אחת מכל 6 נשים נאנסת בימי חייה. מלחמות גורמות סבל לגברים ולנשים כאחד, אך רוב הפליטים הנאלצים לברוח מבתיהם הם נשים וילדים.
אמהות ומפרנסות
עול הטיפול במשפחה לא אחת מוטל ברובו על האֵם. היא עובדת שעות רבות יותר, ומהווה לעתים המפרנסת היחידה. יש אזורים כפריים באפריקה שבמחצית המשפחות האשה היא ראש המשפחה. זהו המצב גם במספר לא־מבוטל של משפחות במקומות מסוימים בעולם המערבי.
בנוסף לכך, נהוג ומקובל, בייחוד בארצות המתפתחות, שהנשים מבצעות את העבודות המייגעות ביותר, כמו דליית מים ומציאת עצי הסקה. כריתת יערות ורעיית יתר מקשות עליהן את המלאכה. בארצות מוכות בצורת מקדישות הנשים מדי יום שלוש שעות או יותר לחיפוש אחר עצי הסקה וארבע שעות להבאת מים. רק בסיום עבודה קשה ואפרורית זו מתפנות הנשים, כמצופה מהן, לעבודות הבית או לעבודה בשדה.
ברור אפוא, שגברים ונשים כאחד סובלים במדינות שבהן עוני, רעב וסכסוכים הם דבר יום ביומו. אלא שסבלן של הנשים חסר כל פרופורציה. האם ישתנה המצב אי פעם? היש סיכוי ממשי שיום אחד בעולם כולו ינהגו בנשים בכבוד ובהתחשבות? היש בידי הנשים לשפר את מצבן כיום?
[תיבה/תמונה בעמוד 5]
נערות העוסקות בזנות — מי אשם?
מעריכים כי מדי שנה מיליון ילדים — רובם ילדות — יורדים לזנות בכפייה או נמכרים לזנות. אראיה,a מדרום־מזרח אסיה, נזכרת מה עלה בגורלן של כמה מבנות כיתתה. ”קולבדה החלה לעסוק בזנות כבר בגיל 13. היא היתה ילדה נחמדה, אבל אמהּ נהגה להשתכר ולשחק פוקר, כך שלא היה לה זמן לטפל בבת שלה. היא עודדה אותה לצאת עם גברים כדי להרוויח כסף, ובתוך זמן קצר, התחילה קולבדה לעסוק בזנות.
”סיבון, שהיתה גם היא בת כיתתי, באה מצפון הארץ. כשמלאו לה 12 שנה בלבד שלחו אותה הוריה לעיר הבירה לעסוק בזנות. היא נאלצה לעבוד שנתיים כדי לעמוד בחוזה שחתמו הוריה. סיבון וקולבדה אינן מקרה נדיר — 5 מתוך 15 הבנות שהיו בכיתתי ירדו לזנות”.
סיבון וקולבדה הן שתיים מתוך מיליוני צעירים העובדים בזנות. ”תעשיית המין היא שוק ענק בעל מומנטום משלו”, אמרה בצער וסילה טמזאלי, חברה באונסק”ו (ארגון האו״ם לחינוך, למדע ולתרבות). ”כבר לא מפתיע לשמוע על נערה בת 14 שנמכרת לזנות”. לאחר שנערות אלו נמכרות כשפחות מין, כמעט בלתי אפשרי לפדות אותן כספית. למנג׳וּ, שאביה מכר אותה בגיל 12, נותר חוב של 300 דולר אחרי שבע שנות זנות. ”לא יכולתי לעשות דבר — הייתי לכודה”, היא מספרת.
קשה לנערות לחמוק מן האיידס לא פחות משקשה להן לחמוק מן הסרסורים שמשעבדים אותן. מסקר שהתקיים בדרום מזרח אסיה התברר כי 33 אחוז מכלל הילדים העוסקים בזנות נדבקו בנגיף האיידס. כל עוד תפרח תעשיית הזנות, המגלגלת חמישה מיליארד דולר בשנה, ימשיכו הנערות הללו לסבול.
מי אשם במצב זוועתי זה? ברור שחלק ניכר מן האשמה נופלת על מי שקונים או מוכרים את הנערות לזנות. אך גם הגברים הנבזים, המנצלים את הנערות הללו לסיפוק תאוותיהם המיניות, ראויים לגנאי. הרי לולא אותם גברים לא־מוסריים, הנערות לא היו עוסקות בזנות.
[הערת שוליים]
a השמות בדויים.
[תמונה]
מדי שנה כמיליון ילדות יורדות לזנות בכפייה
[תיבה/תמונה בעמוד 6]
יום עבודה שגרתי של אשה במרכז אפריקה
האשה קמה בשש בבוקר ומכינה ארוחת בוקר למשפחה ולעצמה. את הארוחה הם יאכלו בשעות הבוקר המאוחרות. היא דולה מים מן הנחל שבקרבת מקום ואחר כך צועדת אל חלקת אדמתה — אולי מרחק של שעה הליכה.
היא מעבדת את האדמה, מנכשת עשבים שוטים ומשקה את החלקה עד ארבע אחר הצהריים בערך. במהלך העבודה היא מפסיקה לפרק זמן קצר כדי לאכול. את השעתיים שנותרו עד רדת החשיכה היא מנצלת לחיתוך עצי הסקה ולאיסוף קסָווה וירקות אחרים למשפחה. היא נושאת את הכל לביתה.
אשה זו בדרך כלל חוזרת הביתה עם שקיעת החמה. כעת עליה להתקין את ארוחת הערב, משימה התובעת שעתיים או יותר. את ימי ראשון היא מקדישה לכביסת הבגדים במימי הנחל, ולאחר שהבגדים מתייבשים עליה לגהצם.
רק לעתים נדירות יביע בעלה הערכה על עבודתה הקשה או יקשיב להצעותיה. הוא מוכן לכרות את העצים או לשרוף את שיחי היער כדי שהיא תוכל להכשיר את האדמה לזריעה, אך לא יותר מכך. מדי פעם הוא לוקח את הילדים לנחל שיתרחצו, ואולי עוסק קצת בציד או בדיג. אבל את מרבית זמנו הוא מבלה בשיחות עם ידידיו מהכפר.
אם ידו משגת יכניס הבעל לביתו, לאחר שנים מספר, אשה צעירה יותר, שתהיה למושא חיבתו. עם זאת, אשתו הראשונה תמשיך לעבוד כרגיל, עד שתחלה או תמות.
הנשים באפריקה נושאות בעומס עבודה כבד