אפליית המין הנקבי

איש עסקים במערב אפריקה קונה ילדה בת תשע.‏ תינוקת בת־יומה נקברת חיה בחולות מדבר באסיה.‏ פעוטה גוועת למוות בבית יתומים באחת מארצות המזרח — לא־רצויה ומוזנחת.‏ לטרגדיות הללו קיים מכנה משותף:‏ כל הקורבנות הן בנות.‏ הן נחשבו למיותרות מעצם היותן בנות.‏

אין אלו מקרים בודדים.‏ אלפי נערות ונשים צעירות נמכרות לעבדות באפריקה,‏ וחלקן תמורת 15 דולר בלבד.‏ נמסר כי מדי שנה מאות אלפי ילדות,‏ בעיקר באסיה,‏ נמכרות לזנות או נכפה עליהן לעסוק בזנות.‏ חמורה מזו היא העובדה שמנתוני מרשם האוכלוסין בארצות מספר עולה,‏ כי ”‏נעדרות”‏ 100 מיליון בנות.‏ הגורמים הם ככל הנראה הפלות,‏ רצח תינוקות או הזנחת תינוקות ממין נקבה.‏

זמן רב — מאות שנים — נהגו להתייחס כך למין הנקבי בהרבה ארצות.‏ במקומות מסוימים המצב נותר בעינו.‏ מדוע?‏ משום שבארצות אלו מעדיפים בנים על פני בנות.‏ הדעה הרווחת היא שהבן ימשיך את השושלת המשפחתית,‏ יירש את הרכוש וידאג להוריו לכשיזדקנו,‏ שהרי הממשלות שם אינן מעניקות בדרך כלל קצבת זקנה.‏ פתגם אסייתי אומר:‏ ”‏המגדל ילדה כאילו משקה צמח בגנו של השכן”‏.‏ כשתגדל הבת תינשא ותעזוב את הבית או אף תימכר לזנות,‏ ועל כן תוכל לעזור במעט,‏ או לא לעזור במאומה,‏ להוריה הקשישים.‏

מקבלות פחות

בארצות מוכות עוני,‏ יחס זה מתבטא בהענקת פחות מזון,‏ פחות טיפולים רפואיים ופחות השכלה לבנות המשפחה.‏ מבדיקות שערכו חוקרים באחת מארצות אסיה התברר,‏ ש־14 אחוז מן הנערות סובלות מתת תזונה,‏ לעומת 5 אחוזים מן הנערים.‏ יש ארצות שבהן שיעור הבנים הזוכים לטיפול במרכזים רפואיים גדול פי שניים משיעור הבנות,‏ כך נמסר בדו״ח מטעם קרן האו״ם למען הילד (‏יוניצֶ”‏ף)‏.‏ יותר מ־40 אחוז מכלל הנשים הצעירות באפריקה,‏ בדרום אסיה ובמערבה הן אנאלפביתיות.‏ ”‏נוצרת הפרדה מינית מחרידה במדינות המתפתחות”‏,‏ קוננה אודרי הֶפְבֶּרן המנוחה,‏ שגרירת יוניצ”‏ף לשעבר.‏

‏”‏הפרדה מינית”‏ זו אינה חולפת עם התבגרות הנערות.‏ עוני,‏ אלימות ועבודת פרך בלתי פוסקת הם על־פי־רוב מנת חלקה של האשה,‏ משום היותה אשה.‏ נשיא הבנק העולמי אמר:‏ ”‏הנשים הן שני שליש מכוח העבודה בעולם.‏ .‏.‏.‏ אבל,‏ משתכרות אך ורק עשירית מסך ההכנסה העולמית ובבעלותן פחות מאחוז אחד מהרכוש בעולם כולו.‏ הן העניות ביותר מבין עניי העולם”‏.‏

דו״ח מטעם ארגון האומות המאוחדות מלמד,‏ כי בקרב 3.‏1 מיליארד איש בעולם כולו החיים בעוני מחפיר,‏ יותר מ־70 אחוז הן נשים.‏ עוד נמסר בדו״ח כי ”‏המצב הולך ומחמיר.‏ מספר הנשים הכפריות שהן עניות מרודות גדל ב־50 אחוז בקירוב בעשרים השנים האחרונות.‏ העוני עוטה יותר ויותר פני אשה”‏.‏

טראומתית יותר מן העוני הקשה היא האלימות,‏ ההורסת את חייהן של הרבה מאוד נשים.‏ על־פי אומדנים,‏ הוטל מום באיברי מינן של מאה מיליון נערות,‏ בעיקר באפריקה.‏ האונס הוא סוג התעללות נפוץ,‏ ויש מקומות שבהם מרבית מקרי האונס אינם מדווחים.‏ עם זאת,‏ מבדיקות שונות עולה כי בכמה ארצות אחת מכל 6 נשים נאנסת בימי חייה.‏ מלחמות גורמות סבל לגברים ולנשים כאחד,‏ אך רוב הפליטים הנאלצים לברוח מבתיהם הם נשים וילדים.‏

אמהות ומפרנסות

עול הטיפול במשפחה לא אחת מוטל ברובו על האֵם.‏ היא עובדת שעות רבות יותר,‏ ומהווה לעתים המפרנסת היחידה.‏ יש אזורים כפריים באפריקה שבמחצית המשפחות האשה היא ראש המשפחה.‏ זהו המצב גם במספר לא־מבוטל של משפחות במקומות מסוימים בעולם המערבי.‏

בנוסף לכך,‏ נהוג ומקובל,‏ בייחוד בארצות המתפתחות,‏ שהנשים מבצעות את העבודות המייגעות ביותר,‏ כמו דליית מים ומציאת עצי הסקה.‏ כריתת יערות ורעיית יתר מקשות עליהן את המלאכה.‏ בארצות מוכות בצורת מקדישות הנשים מדי יום שלוש שעות או יותר לחיפוש אחר עצי הסקה וארבע שעות להבאת מים.‏ רק בסיום עבודה קשה ואפרורית זו מתפנות הנשים,‏ כמצופה מהן,‏ לעבודות הבית או לעבודה בשדה.‏

ברור אפוא,‏ שגברים ונשים כאחד סובלים במדינות שבהן עוני,‏ רעב וסכסוכים הם דבר יום ביומו.‏ אלא שסבלן של הנשים חסר כל פרופורציה.‏ האם ישתנה המצב אי פעם?‏ היש סיכוי ממשי שיום אחד בעולם כולו ינהגו בנשים בכבוד ובהתחשבות?‏ היש בידי הנשים לשפר את מצבן כיום?‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 5]‏

נערות העוסקות בזנות — מי אשם?‏

מעריכים כי מדי שנה מיליון ילדים — רובם ילדות — יורדים לזנות בכפייה או נמכרים לזנות.‏ אראיה,‏a מדרום־מזרח אסיה,‏ נזכרת מה עלה בגורלן של כמה מבנות כיתתה.‏ ”‏קולבדה החלה לעסוק בזנות כבר בגיל 13.‏ היא היתה ילדה נחמדה,‏ אבל אמהּ נהגה להשתכר ולשחק פוקר,‏ כך שלא היה לה זמן לטפל בבת שלה.‏ היא עודדה אותה לצאת עם גברים כדי להרוויח כסף,‏ ובתוך זמן קצר,‏ התחילה קולבדה לעסוק בזנות.‏

”‏סיבון,‏ שהיתה גם היא בת כיתתי,‏ באה מצפון הארץ.‏ כשמלאו לה 12 שנה בלבד שלחו אותה הוריה לעיר הבירה לעסוק בזנות.‏ היא נאלצה לעבוד שנתיים כדי לעמוד בחוזה שחתמו הוריה.‏ סיבון וקולבדה אינן מקרה נדיר — 5 מתוך 15 הבנות שהיו בכיתתי ירדו לזנות”‏.‏

סיבון וקולבדה הן שתיים מתוך מיליוני צעירים העובדים בזנות.‏ ”‏תעשיית המין היא שוק ענק בעל מומנטום משלו”‏,‏ אמרה בצער וסילה טמזאלי,‏ חברה באונסק”‏ו (‏ארגון האו״ם לחינוך,‏ למדע ולתרבות)‏.‏ ”‏כבר לא מפתיע לשמוע על נערה בת 14 שנמכרת לזנות”‏.‏ לאחר שנערות אלו נמכרות כשפחות מין,‏ כמעט בלתי אפשרי לפדות אותן כספית.‏ למנג׳וּ,‏ שאביה מכר אותה בגיל 12,‏ נותר חוב של 300 דולר אחרי שבע שנות זנות.‏ ”‏לא יכולתי לעשות דבר — הייתי לכודה”‏,‏ היא מספרת.‏

קשה לנערות לחמוק מן האיידס לא פחות משקשה להן לחמוק מן הסרסורים שמשעבדים אותן.‏ מסקר שהתקיים בדרום מזרח אסיה התברר כי 33 אחוז מכלל הילדים העוסקים בזנות נדבקו בנגיף האיידס.‏ כל עוד תפרח תעשיית הזנות,‏ המגלגלת חמישה מיליארד דולר בשנה,‏ ימשיכו הנערות הללו לסבול.‏

מי אשם במצב זוועתי זה?‏ ברור שחלק ניכר מן האשמה נופלת על מי שקונים או מוכרים את הנערות לזנות.‏ אך גם הגברים הנבזים,‏ המנצלים את הנערות הללו לסיפוק תאוותיהם המיניות,‏ ראויים לגנאי.‏ הרי לולא אותם גברים לא־מוסריים,‏ הנערות לא היו עוסקות בזנות.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה]‏

מדי שנה כמיליון ילדות יורדות לזנות בכפייה

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 6]‏

יום עבודה שגרתי של אשה במרכז אפריקה

האשה קמה בשש בבוקר ומכינה ארוחת בוקר למשפחה ולעצמה.‏ את הארוחה הם יאכלו בשעות הבוקר המאוחרות.‏ היא דולה מים מן הנחל שבקרבת מקום ואחר כך צועדת אל חלקת אדמתה — אולי מרחק של שעה הליכה.‏

היא מעבדת את האדמה,‏ מנכשת עשבים שוטים ומשקה את החלקה עד ארבע אחר הצהריים בערך.‏ במהלך העבודה היא מפסיקה לפרק זמן קצר כדי לאכול.‏ את השעתיים שנותרו עד רדת החשיכה היא מנצלת לחיתוך עצי הסקה ולאיסוף קסָווה וירקות אחרים למשפחה.‏ היא נושאת את הכל לביתה.‏

אשה זו בדרך כלל חוזרת הביתה עם שקיעת החמה.‏ כעת עליה להתקין את ארוחת הערב,‏ משימה התובעת שעתיים או יותר.‏ את ימי ראשון היא מקדישה לכביסת הבגדים במימי הנחל,‏ ולאחר שהבגדים מתייבשים עליה לגהצם.‏

רק לעתים נדירות יביע בעלה הערכה על עבודתה הקשה או יקשיב להצעותיה.‏ הוא מוכן לכרות את העצים או לשרוף את שיחי היער כדי שהיא תוכל להכשיר את האדמה לזריעה,‏ אך לא יותר מכך.‏ מדי פעם הוא לוקח את הילדים לנחל שיתרחצו,‏ ואולי עוסק קצת בציד או בדיג.‏ אבל את מרבית זמנו הוא מבלה בשיחות עם ידידיו מהכפר.‏

אם ידו משגת יכניס הבעל לביתו,‏ לאחר שנים מספר,‏ אשה צעירה יותר,‏ שתהיה למושא חיבתו.‏ עם זאת,‏ אשתו הראשונה תמשיך לעבוד כרגיל,‏ עד שתחלה או תמות.‏

הנשים באפריקה נושאות בעומס עבודה כבד