מנקודת המבט המקראית
ערכה של ההתבודדות
ישוע ”עלה להר לבדו כדי להתפלל. לעת ערב היה שם לבדו” (מתי י״ד:23). במקרה אחר נאמר עליו: ”עם אור הבוקר יצא והלך למקום בודד” (לוקס ד׳:42). הפסוקים מלמדים, שישוע המשיח חיפש לעתים הזדמנויות להתבודד והוקיר רגעים אלו.
יש במקרא דוגמאות של אנשים שהכירו, כמו ישוע, בערכה של ההתבודדות. באשמורות הלילה, בהיותו לבדו, נהג מחבר התהלים להגות בגדולת בוראו האדיר. ישוע המשיח, כשומעו את הבשורה הרעה על מות יוחנן המטביל, נסע ”אל מקום שומם, הוא לבדו” (מתי י״ד:13; תהלים ס״ג:7).
באורח החיים הסוער ורוגש של ימינו, התבודדות, מכורח או מרצון, אינה מקבלת עדיפות גבוהה. האם אתה זוכר מתי לאחרונה היית לבד? צעירה נשואה הודתה: ”אף פעם לא הייתי לבד”.
האם יש צורך בהתבודדות? אם קיים צורך כזה, כיצד ניתן לנצל רגעי שקט באופן מועיל ובונה? ומה חלקו של האיזון בנושא ההתבודדות?
התבודדות — מהו ערכה?
המקרא מספר שיצחק ירא האלוהים מימי קדם התבודד ”בשדה לפנות ערב”. לשם מה? כדי ”לשׂוּח”, להרהר (בראשית כ״ד:63). כך מגדיר מילון את הפועל להרהר: ”לחשוב לעומק, בלא חיפזון”. הוא מרמז על ”ריכוז רציני וממושך”. יצחק עמד לקבל על עצמו אחריות כבדה, וההתבודדות איפשרה לו לחשוב בשקט ובאופן צלול, להשליט סדר במחשבותיו ולקבוע סדרי עדיפויות.
מומחה לבריאות הנפש אומר, שכל עוד ’נשמרת הבדידות בגבולות הטעם הטוב, הֶעדר בני אדם בסביבה מאפשר לעשות סדר במחשבות ולהתרכז טוב יותר’. רבים יעידו שהתבודדות כזו מרעננת, מחזקת ובריאה.
הרהורים יוכלו להפוך אותך לאדם עמוק ומאופק — תכונות שיעזרו לך להיות שקול בדבריך ובמעשיך וכך לשמור על יחסים טובים עם זולתך. למשל, אדם שלומד להרהר יכול גם ללמוד מהי עת לחשות. בטרם ידבר, יחשוב על ההשפעה האפשרית של דבריו וכך יימנע מלדבר בפזיזות. ”חזיתָ איש אץ בדבריו?” שואל דבר־אלוהים, ומוסיף: ”תקווה לכסיל ממנו” (משלי כ״ט:20). מהי תרופת המנע לדיבור נמהר מעין זה? המקרא אומר: ”לב צדיק יהגה לענות” (משלי ט״ו:28; השווה תהלים מ״ט:4).
הרהורים באין מפריע ברגעי התבודדות הם גורם מכריע בגדילתו של המשיחי אלי בגרות. השליח פאולוס אמר: ”שים לבך [”הרהר”, ע״ח] אל הדברים האלה, התמד בהם, למען תיראה התקדמותך לכל” (טימותיאוס א׳. ד׳:15).
נצל רגעי התבודדות כדי לקרוב לאלוהים
סופר אנגלי אמר: ”בדידות היא חדר הקבלה של אלוהים”. ישוע חש לעתים צורך לפרוש מחברת בני אדם ולבוא לפני האלוהים לבדו. המקרא מספר לדוגמה: ”בבוקר השכם, בעוד חושך, קם ויצא אל מקום שומם והתפלל שם” (מרקוס א׳:35).
מזמורי התהלים מזכירים שוב ושוב הרהורים על אלוהים. דוד המלך פנה אל יהוה וכתב: ”אהגה בך”. ברוח דומה כתב אסף: ”והגיתי בכל פָּעֳלך, ובעלילותיך אשיחה” (תהלים ס״ג:7; ע״ז:13). לפיכך, הרהורים על תכונותיו של האל ועל מגעיו עם אחרים מניבים ברכות רבות. הם מעמיקים את הערכתנו כלפיו ועוזרים לנו לקרוב אליו (יעקב ד׳:8).
דרושה מתינות
אין להגזים, כמובן, בהתבודדות. הבדידות היא מקום נאה לבקר בו, אבל מסוכן להישאר בו. התבודדות ממושכת מדי מנוגדת לטבע האנושי — לצורך הבסיסי להתיידד, לתקשר ולהעניק אהבה. יתרה מזו, ההתבודדות עלולה להיות קרקע פורייה לטיפשות ולאנוכיות. משל מקראי מזהיר: ”לתאווה יבקש נפרד; בכל תושייה יתגלע” (משלי י״ח:1). כדי להיות מאוזנים בנושא ההתבודדות, עלינו להכיר בסכנותיה.
כישוע וכאנשים רוחניים אחרים מימי המקרא, המשיחיים כיום שומרים על איזון בתחום זה. אמת, המחויבויות והעניינים הרבים העומדים על סדר היום מקשים עלינו למצוא זמן ושעת כושר להרהר ביחידות. עם זאת, הדברים החשובים באמת, ובהם הרהורים, מחייבים אותנו ’לנצל כל הזדמנות’ (אפסים ה׳:15, 16). אז נוכל לומר, כמחבר התהלים, ”יהיו לרָצון אמרי־פי והֶגְיוֹן לבי לפניך, יהוה” (תהלים י״ט:15).