דרכים עורקי הציביליזציה

מאז ומעולם,‏ שמרו אנשים על קשר בעזרת רשת מסועפת של שבילים,‏ דרכים וכבישים.‏ הללו מעידים על חפצו של האדם לערוך מסעות ולסחור — וכן להילחם ולהקים אימפריות.‏ הדרכים חושפות אפוא גם צד אפל בטבע האדם.‏

ההיסטוריה של הדרכים ראשיתה בתקופה שבה נשמעו תיפוף צעדי בני־האדם והלמות פרסותיהם של בעלי־החיים השועטים לאורך השבילים בימי קדם,‏ והיא ממשיכה עד לתקופתנו,‏ עידן הכבישים המהירים.‏ יש בה יותר ממסע אל נבכי העבר.‏ היא גם מלמדת אותנו שיעור בנפש האדם.‏

הדרכים בימי קדם

לפי האנציקלופדיה בריטניקה החדשה,‏ ”‏סוללי הדרכים המוצלחים הראשונים היו קרוב לוודאי המסופוטמים”‏.‏ הם חיו באיזור הנהרות פרת וחידקל.‏ נתיבי השיירות שסללו,‏ מוסיפה האנציקלופדיה,‏ ”‏רוצפו בלבנים שרופות ובאבנים שהונחו בחימר”‏.‏ תיאור זה מזכיר את מה שנאמר במקרא על חומרי הבנייה הקדומים:‏ ”‏ותהי להם הלבנה לאבן,‏ והחימר היה להם לחומר”‏ (‏בראשית י״א:‏3‏)‏.‏

הדרכים היו חיוניות לעם ישראל הקדום למלא את התחייבויותיו הדתיות.‏ כ־500,‏1 שנה לפני הולדת ישוע המשיח,‏ נצטוו בני ישראל:‏ ”‏שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את פני יהוה אלוהיך [‏כדי לחגוג חג דתי]‏ במקום אשר יבחר”‏ (‏דברים ט״ז:‏16‏)‏.‏ המקום הנבחר היה ירושלים,‏ ולעתים קרובות משפחות שלמות נכחו באירועים משמחים אלה.‏ דרכים תקינות היו כורח המציאות!‏

כפי הנראה,‏ עורקי התחבורה העיקריים נבנו כיאות.‏ ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו אמר על המלך שלמה,‏ שחי אלף שנה לפני הולדת המשיח,‏ שהוא ”‏לא הזניח גם את הדרכים,‏ אלא ריצף באבנים שחורות את (‏כל)‏ השבילים המוליכים ירושלימה”‏.‏

בישראל היו שש ערי מקלט שנתנו מחסה לרוצחים בשגגה.‏ הדרכים לערים אלה תוחזקו היטב.‏ לפי המסורת היהודית,‏ בכל פרשת דרכים הוצבו שלטים כציוני דרך.‏ הם תוחזקו כיאות והצביעו על עיר המקלט הקרובה (‏במדבר ל״ה:‏6,‏ 11–34‏)‏.‏

סלילת דרכים היתה חיונית להתפשטות המסחר,‏ ואחד המצרכים המבוקשים ביותר בימי קדם היה המשי.‏ אומרים שזמן רב לפני שבני ישראל הפכו לעם,‏ גילו הסינים כיצד לייצר אותו מהקורים שטוו תולעי המשי.‏ אך הם שמרו את סוד ייצור המשי עד העת שלאחר הולדת ישוע.‏ אך גם קודם לכן צבר המשי פופולריות רבה מאוד בעולם המערבי.‏ בספרו תולדות הדרכים (‏A History of Roads)‏ כותב ג׳פרי הינדלי שהוצאו צווים ”‏לריסון השימוש של גברים בו”‏ משום שהוא ”‏נחשב מצרך נשי”‏.‏

נתיב המסחר שבו הובילו משי מסין נקרא ”‏דרך המשי”‏.‏ כאשר עבר מרקו פולו בדרך זו במסעו לסין בשלהי המאה ה־13,‏ היא כבר היתה קיימת 400,‏1 שנה.‏ במשך יותר מ־000,‏2 שנה,‏ היתה ”‏דרך המשי”‏ הדרך הארוכה ביותר בעולם.‏ היא השתרעה לאורך כ־800,‏12 קילומטר משנחאי שבסין,‏ מולדתו של המשי,‏ ועד לגַדֶס (‏כיום קַדיס)‏ שבספרד.‏

חשיבות צבאית

ההתקדמות הגדולה ביותר בסלילת דרכים הושגה בשל שאיפותיו של האדם להקים אימפריה.‏ רשת הדרכים של האימפריה הרומית הקיסרית למשל התפשטה לאירופה,‏ לאפריקה הצפונית ולמזרח התיכון,‏ לאורך משוער של 000,‏80 קילומטר.‏ כאשר החיילים הרומים לא נלחמו,‏ עבדו מדי פעם בסלילת דרכים ובתיקונן.‏

גם בזמננו הודגמה חשיבותן של הדרכים בכיבושים.‏ שאיפתו של אדולף היטלר לשלוט בעמים אחרים זכתה לתאוצה רבה כשהחל להפעיל ב־1934 את תוכניתו לבנות אוטוסטראדה.‏ ההיסטוריון הינדלי כותב שתוכנית זו העניקה לגרמניה את ”‏רשת הכבישים המהירים לרכב ממונע הראשונה מסוגה בעולם”‏.‏

סלילת דרכים — מדע בפני עצמו

מתווי הדרכים הרומאים השתמשו במכשיר הנקרא גרוֹמה,‏ וסללו דרכים ישרות כמו סרגל.‏ הסתתים סיתתו אבני דרך אומנותיות ביותר,‏ ומהנדסים קבעו משקל מקסימלי למטען.‏ הדרכים היו מורכבות מבסיס ועליו ציפוי עמיד.‏ גורם המפתח לאריכות ימיהן של הדרכים היה מערכת ניקוז מצוינת ששופרה על־ידי שיפוע קל והגבהתן מעל לפני האזורים הכפריים שסביבן.‏ ניתן היה אפילו להשיג בחנויות מפות דרכים.‏

‏”‏לנוכח הישגיהם של הרומאים כסוללי דרכים”‏,‏ אומר היסטוריון,‏ ”‏הסופר מוצא שהוא נאבק ברצונו להפליג בשבחם,‏ ומסופקני אם קיימת איזושהי אנדרטה מעברו של האדם ששירתה אותו זמן רב יותר מהדרכים באיטליה”‏.‏

הספר תולדות הדרכים מציין שדרך אפּיוס הנמתחת מרומא דרומה,‏ היא ”‏הקטע הראשון של דרך סלולה מכל אורך שהוא בתולדות האדם המערבי”‏.‏ רוחבה הממוצע של דרך מפורסמת זו הוא 6 מטרים והיא עשויה מבלוקים גדולים של בזלת.‏ בדרכו לרומא כאסיר,‏ עבר השליח פאולוס בדרך זו,‏ אשר חלקים ממנה עדיין בשימוש כיום (‏מעשי־השליחים כ״ח:‏15,‏ 16‏)‏.‏

רבים מתפעלים באותה מידה ממיומנותם של סוללי הדרכים האינדיאנים הקדומים באמריקה הדרומית.‏ במאות ה־13 עד ה־16 סללו האינקה מערכת דרכים באורך 000,‏16 קילומטר.‏ הדרכים הללו איחדו אומה שמנתה כמעט 000,‏000,‏10 איש.‏ הן נמתחו בין השטחים הקשים ביותר למחיה,‏ השטחים הסלעיים והמפורצים ביותר שניתן להעלות על הדעת.‏ הן חצו מדבריות ויערות גשם ואף את הרי האנדים המרשימים שבפרו!‏

אנציקלופדיה בריטניקה החדשה מתארת את אחת הדרכים:‏ ”‏הדרך באנדים היתה יוצאת מגדר הרגיל.‏ רוחבה היה 5.‏7 מטר והיא התעקלה ברכסים הגבוהים ביותר.‏ שיפועה ומדרונותיה לא היו תלולים.‏ היא כללה מנהרות שנחצבו בסלעים מוצקים וקירות תומכים לאורך מאות מטרים.‏ חרוצים ובקיעים עמוקים מולאו באבנים חזקות.‏ גשרים עם כבלי צמר או סיבים היו תלויים מעל אפיקי הנחלים הרחבים בהרים.‏ המשטח העליון היה עשוי אבן ברוב המקומות,‏ ונעשה שימוש נרחב באספלט”‏.‏

האינקה לא ידעו סוסים מהם,‏ אך מערכת הדרכים שבנו סיפקה להם את מה שנקרא ”‏מסלול ריצה אמיתי לשליחי המלך”‏.‏ היסטוריון ציין:‏ ”‏לאורך כל הדרך,‏ הוצבו תחנות כל שני קילומטרים.‏ בכל תחנה היו מוצבים חיל מצב קטן ומשמרת של אצנים מקצועיים.‏ כל קטע בין שתי תחנות היה קצר מספיק למשמרת מהירה.‏ שירות שליחים זה פעל כל שעות היממה והיה מסוגל להעביר הודעות מעיר הבירה קוּסקוֹ ועד לעיר קיטו,‏ מרחק של 000,‏2 קילומטר,‏ בתוך חמישה ימים.‏ פירושו של דבר שהמהירות הממוצעת היתה 15 קילומטר לשעה לאורך דרך שהיתה בגובה של לפחות 000,‏4 מטר מעל פני הים.‏ מהירות זו לא הושגה מעולם בשירות הדואר של האימפריה הרומית!‏”‏

סיבה לטרגדיות

בגוף האדם מתרחשת לפעמים חסימת עורקים,‏ העלולה להסתיים באסון.‏ כן גם הדרכים.‏ דרכים שתרמו לשיפור רמת החיים עלולות להיחסם ולגרום לתוצאות הפוכות.‏ דרכים החוצות יערות גשם,‏ מדבריות,‏ ערבות וגנים לאומיים גובות מחיר כבד מחיות הבר.‏ לעתים קרובות נפגעים מכך גם התושבים המקומיים ובתיהם שביערות.‏ בספר כיצד אנו סוללים דרכים (‏How We Build Roads)‏ נאמר:‏ ”‏דרך המלך הטרנס־אמזונית,‏ שהיתה אמורה לשרת את הקִדמה,‏ השמידה שטחים נרחבים של יערות גשם,‏ לאסונם של רבים שהתגוררו ביערות.‏ היא שמה קץ לאורח החיים שלהם”‏.‏

השפעה מזיקה זו פוקדת גם את הערים.‏ מדי שנה,‏ יותר ויותר רכבים גורמים לפקקים בעורקי התחבורה העירוניים.‏ בסופו של דבר,‏ אם קיים מימון לכך,‏ נסללים כבישים מהירים.‏ אולם בטווח הארוך כבישים אלו מאפשרים תנועה רבה יותר.‏ זיהום האוויר גובר וגורם למיליונים לחלות.‏ מה עוד שמדי שנה נהרגים כ־000,‏500 איש ברחבי העולם בתאונות דרכים ו־15 מיליון נפצעים,‏ חלקם באורח קשה.‏ לשם השוואה,‏ במלחמת העולם הראשונה נפלו כתשעה מיליון חללים.‏ אך המלחמה נסתיימה.‏ הקטל בדרכים לעומת זאת,‏ אינו פוסק.‏ הוא תובע יותר מ־000,‏1 קורבנות כל יום,‏ יום אחר יום.‏

אמת,‏ הדרכים מצהירות עלינו באופנים שונים.‏ הן נושאות עדות אופי על מעלותינו ועל מגרעותינו.‏ הן מספרות על גישתנו כלפי כוכב הלכת הנפלא הזה שהופקד בידינו.‏

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

דרך אפּיוס,‏ שבה עבר פאולוס,‏ עדיין בשימוש

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

מדי שנה נהרגים כ־000,‏500 איש ברחבי העולם בתאונות דרכים