זכויות ללא חובות?
”הכרה בכבוד הטבעי אשר לכל בני משפחת האדם ובזכויותיהם השוות והבלתי מופקעות היא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם”. הצהרה זו מופיעה במבוא להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, אשר שנת היובל לקבלתה צויינה בדצמבר 1998. אך לאחרונה, 24 נשיאים לשעבר וראשי־ממשלות לשעבר מכל יבשות העולם, הציעו לאומות המאוחדות לאמץ בנוסף להכרזה זו הכרזה אוניברסלית בדבר חובות האדם. מדוע רבים סבורים שיש צורך בתוכנית שכזו?
”זכויות וחובות הן כתאומים סיאמיים. למרבה הצער, כעבור יובל שנים נשכחה עובדה זו או נדחקה לקרן זווית. רבים עומדים על זכויותיהם ולא חשים כל צורך למלא את החובות הנלוות להן”, אומר פרופסור ז׳אן קלוד סויי, חבר הוועדה האירופית לזכויות האדם. רבים מבחינים בהזנחת המחויבויות. ”קיימת ערגה גלויה לעין, במיוחד בקרב הצעירים, לאיזשהו חזון מאחד, קובץ אידיאלים מקובלים שבעזרתם ניתן להתמודד ולהכניע את השפעת החמדנות, האנוכיות ואובדן האחווה, אשר נראה שהשתלטו על העולם. ... ויכוח הולך וגובר זה על הצורך בעקרונות מוסר גלובאליים הוא הודאה בכך שמשהו לוקה בחסר”, מציין היומון בפריז אינטרנשיונל הרלד טריביון. לכן פוליטיקאים, תיאולוגים ופילוסופים דנו ב”תוכנית אוניברסלית לערכי מוסר”, כפי שהיא נקראת בפי ארגון האו״ם לחינוך, למדע ולתרבות. מטרת התוכנית למלא את החלל שנוצר ולקבוע מהן חובות האדם. אך התוכנית נתקלה בקשיים.
אומנם קל יחסית לקבוע על אילו זכויות אדם יש להגן, אך אין זה תמיד קל להגדיר אילו חובות אנושיות צריכות להתקבל בקנה־מידה עולמי. עם זאת, כמה מן הערכים בהכרזת החובות שהוצעה נוסחו בהשראת ”כלל הזהב” הנצחי והכלל־עולמי, שקבע ישוע לפני כאלפיים שנה: ”לכן כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם” (מתי ז׳:12).
המקרא שימש לא אחת השראה לחוקים המגינים על זכויות האדם. ספר זה מדגיש את הצורך באחריות אישית. התלמיד יעקב הצהיר: ”היודע לעשות טוב ואיננו עושה, לחטא ייחשב לו” (יעקב ד׳:17). כמו ישוע, שחיפש דרכים לעשות טוב לזולת, כן גם המשיחיים האמיתיים מתאמצים להיטיב עם רעיהם. אין הם מסתפקים בניצול זכויותיהם ותו לא. הם מבינים שזכויות וחובות הולכות יד ביד, ושכל אחד מאיתנו יתן את הדין על מעשיו לפני אלוהים.