‏”‏משימה ממושכת הסתיימה”‏

פריז,‏ 10 בדצמבר 1948.‏ אז,‏ לפני חמישים שנה,‏ אשה שחזותה הזכירה סבתא חביבה,‏ נשאה דבריה והעולם כרה אוזנו.‏ העצרת הכללית של האומות המאוחדות התכנסה במבנה חדש,‏ ’‏פֵּילֵי שִיוֹ’‏.‏ שם נאמה בקול החלטי אֶלינור רוּזוולט,‏ יושבת־ראש הוועדה לזכויות האדם באו”‏ם ואלמנתו התמירה של נשיא ארה״ב לשעבר,‏ פרנקלין ד.‏ רוּזוולט.‏ וכה אמרה לנוכחים:‏ ”‏אנו ניצבים כיום על סף אירוע חשוב בהיסטוריה של האומות המאוחדות ושל האנושות כולה — ’‏הכרזה אוניברסלית בדבר זכויות האדם’‏ מתקבלת בעצרת הכללית”‏.‏

לאחר שגברת רוּזוולט הקריאה את חלקיה הפסקניים של ההקדמה ואת 30 סעיפי ההכרזה,‏ אימצה העצרת הכללית את המסמך.‏a אזי,‏ כמחוות כבוד למנהיגותה היוצאת מן הכלל של גברת רוּזוולט,‏ עמדו על רגליהם חברי האו״ם והריעו ל”‏גברת הראשונה של העולם”‏,‏ כינוי החיבה שהודבק לה.‏ משהגיע היום אל קִצו,‏ רשמה בקיצור:‏ ”‏משימה ממושכת הסתיימה”‏.‏

ממגוון דעות להכרזה אחת

שנתיים לפני כן,‏ בינואר 1947,‏ זמן קצר לאחר שוועדת האו״ם החלה במשימתה,‏ נתברר שניסוח מסמך בנושא זכויות האדם אשר יתקבל על דעתם של כל החברים באו”‏ם הוא משימה אדירה.‏ מן ההתחלה,‏ ניהלו 18 חברי הוועדה אינספור ויכוחים קשים סביב נושאים השנויים במחלוקת.‏ הנציג הסיני סבר שיש לכלול במסמך את הפילוסופיה של קונפוציוס.‏ חבר ועדה קתולי קידם את תורתו של תומס מאַקווינוֹ.‏ ארצות־הברית תמכה בכתב הזכויות האמריקני והסובייטים רצו להוסיף למסמך את תורתו של קרל מרקס.‏ והללו רק אחדים מחילופי הדברים החריפים בוועדה.‏

ההתקוטטויות הבלתי פוסקות של חברי הוועדה העמידו במבחן את סבלנותה של גברת רוּזוולט.‏ היא ציינה ב־1948 בהרצאה בסורבון שבפריז,‏ שלפנים סברה שגידול משפחתה הגדולה הצריך סבלנות של ברזל.‏ אולם ”‏כיושבת־ראש הוועדה לזכויות האדם היה עלי לגלות סבלנות רבה אף יותר”‏,‏ סיפרה לקהל שהאזין לה בשקיקה.‏

עם זאת,‏ נראה שניסיונה כאם הביא תועלת.‏ עיתונאי כתב בזמנו שהאופן שבו נהגה גברת רוּזוולט בחברי הוועדה הזכיר לו אֵם ”‏המפקחת על משפחה גדולה,‏ שבה ילדים רעשניים,‏ לא ממושמעים לעתים אך ביסודו של דבר טובי לב,‏ אשר יש צורך מדי פעם להעמידם במקומם בתקיפות”‏ (‏אלינור רוזוולט – חייה הפרטיים והציבוריים [‏Eleanor Roosevelt—A Personal and Public Life]‏)‏.‏ היא מהלה אדיבות בתקיפות וכך עלה בידה לשכנע מבלי להפוך את מתנגדיה לאויבים.‏

לאחר שנתיים של ישיבות,‏ מאות תיקונים,‏ אלפי טיעונים ו־400,‏1 סבבים של הצבעות על כל מילה וכל משפט — הצליחה הוועדה להוציא מסמך ובו רשימת זכויות האדם השמורות לדעתה לכל גבר או אשה בעולם.‏ המסמך נקרא ”‏הכרזה אוניברסלית בדבר זכויות האדם”‏.‏ כאן הושלמה משימה,‏ אשר נראתה לעתים כבלתי אפשרית.‏

תקוות גדולות

כמובן,‏ איש לא ציפה שסנונית ראשונה זו תבשר את התמוטטותן המיידית של חומות הדיכוי.‏ אך קבלת ההכרזה האוניברסלית הפיחה תקוות גדולות.‏ נשיא עצרת האו״ם דאז,‏ ד״ר הרברט ו.‏ אבט האוסטרלי,‏ חזה ש”‏מיליונים — גברים,‏ נשים וטף — בעולם כולו,‏ הגרים במרחק מיילים רבים מפריז ומניו־יורק,‏ יפנו למסמך זה לשם עזרה,‏ הדרכה והשראה”‏.‏

והנה חלפו עברו חמישים שנה.‏ אמת,‏ ההכרזה שימשה נר לרגליהם של רבים וכקנה־מידה לכיבוד זכויות האדם ברחבי העולם.‏ בהשתמשם בקנה מידה זה,‏ מה העלו בחכתם?‏ האם האומות החברות באו”‏ם עמדו בדרישות?‏ האם נשמרות כיום זכויות האדם בעולם?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 4]‏

הגדרת המונח ”‏זכויות האדם”‏

ארגון האומות המאוחדות מגדיר את זכויות האדם כ”‏זכויות הנובעות מעצם היותנו בני אדם,‏ אשר בלעדיהן איננו מסוגלים להתקיים כבני אדם”‏.‏ זכויות האדם תוארו בצדק גם כ”‏שפתה המשותפת של האנושות”‏.‏ היכולת ללמוד שפה היא תכונה מולדת המייחדת את בני האדם,‏ ובדומה לה יש צרכים ותכונות מולדים המבדילים בינינו ליצורים אחרים על פני האדמה.‏ למשל,‏ האדם צמא לידע,‏ להתבטאות יצירתית ולרוחניות.‏ אדם שנשללו ממנו צרכים בסיסיים אלה נאלץ לחיות בתנאים תת־אנושיים.‏ פרקליטה לזכויות האדם מסבירה שכדי להגן על בני האדם משלילת זכויותיהם,‏ ”‏אנו משתמשים במונח ’‏זכויות האדם’‏ ולא ’‏צורכי האדם’‏.‏ זאת משום שמבחינה משפטית אין למילה ’‏צורך’‏ תוקף כלמילה ’‏זכות’‏.‏ בהגדירנו אותו כ’‏זכות’‏,‏ אנו מעלים את מילוי צרכיו של האדם לדרגת דבר שכל אדם זכאי לו,‏ מוסרית ומשפטית”‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 5]‏

ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם

אלכסנדר סולזֶ’‏ניצין,‏ סופר וחתן פרס נובל,‏ כינה את ההכרזה האוניברסלית ”‏המסמך הטוב ביותר”‏ שניסח האו״ם אי־פעם.‏ מבט חטוף בתוכנו יוכל להבהיר לנו מדוע רבים שותפים לדעתו.‏

השקפת העולם שביסודה של ההכרזה מוסברת בסעיף א:‏ ”‏כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם.‏ כולם חוננו בתבונה ובמצפון,‏ לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה”‏.‏

על יסוד זה,‏ חילקו מנסחי ההכרזה את זכויות האדם לשתי קבוצות.‏ הקבוצה הראשונה מתוארת בסעיף ג:‏ ”‏כל אדם יש לו הזכות לחיים,‏ לחירות ולביטחון אישי”‏.‏ סעיף זה משתית את היסוד לזכויות אזרחיות ומדיניוֹת,‏ המפורטות בסעיפים ד עד כא.‏ הקבוצה השנייה מבוססת על סעיף כב,‏ המצהיר שכל אדם זכאי למימוש הזכויות ”‏שהן חיוניות לכבודו כאדם ולהתפתחות החופשית של אישיותו”‏.‏ הסעיף תומך בסעיפים כג עד כז,‏ המבהירים מהן זכויות האדם הכלכליות,‏ החברתיות והתרבותיות.‏ ההכרזה האוניברסלית היתה המסמך הבינלאומי הראשון שהכיר בקבוצה שנייה זו של זכויות כזכויות יסוד של האדם ושעשה שימוש במונח ”‏זכויות אדם”‏.‏

הסוציולוגית הברזילאית רות רושה מסבירה בפשטות למה מתכוונת ההכרזה האוניברסלית:‏ ”‏אין זה משנה מהו הגזע שלך.‏ אין זה משנה מהו מינך.‏ אין זה משנה מהן שפתך,‏ דתך,‏ השקפותיך הפוליטיות,‏ ארץ מוצאך או מיהי משפחתך.‏ אין זה משנה אם אתה עשיר או עני.‏ אין זה משנה באיזה איזור בעולם אתה חי או אם ארצך היא ממלכה או רפובליקה.‏ על זכויות וחירויות אלה להיות שמורות לכל”‏.‏

מאז נתקבלה ההכרזה היא תורגמה ליותר מ־200 שפות,‏ ומדינות רבות שילבו אותה בחוקותיהן.‏ אך כיום יש מנהיגים הסבורים שצריך לשכתב את ההכרזה.‏ המזכיר הכללי של האו״ם,‏ קופי אנאן,‏ חולק על כך.‏ אשת ציבור באו”‏ם מצטטת אותו:‏ ”‏כשם שאין צורך לשכתב את המקרא או את הקוראן,‏ אין צורך לשנות את ההכרזה.‏ מה שכן צריך להשתנות הוא לא תוכנה של ההכרזה האוניברסלית,‏ אלא התנהגותם של חסידיה”‏.‏

המזכיר הכללי של האו״ם,‏ קופי אנאן

‏[‏שלמי תודה]‏

‏(‏Feb97)‏ UN/DPI photo by Evan Schneider

‏[‏תמונה בעמוד 3]‏

גברת רוּזוולט אוחזת בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם

‏[‏שלמי תודה]‏

גברת רוּזוולט והסמל בעמודים 3,‏ 5 ו־7:‏ UN photo