זכויות האדם והפרתן כיום

המצדדים בזכויות האדם השיגו לאחרונה הישג נכבד.‏ ראשית,‏ הם איחדו יותר מ־000,‏1 ארגונים מ־60 מדינות לתנועה הנקראת ”‏המערכה הבינלאומית לאיסור על מוקשים”‏ (‏ICBL)‏.‏ אזי,‏ לחצו לכריתת אמנה בינלאומית המחרימה כלי נשק אלה.‏ התנועה והעומדת בראשה,‏ הפעילה האמריקנית הבלתי נלאית,‏ ג׳ודי ויליאמס,‏ זכו בפרס נובל לשלום ל־1997.‏

עם זאת,‏ נלווית להישגים הערה מפכחת.‏ הדו״ח העולמי לשמירת זכויות האדם ל־1998 מציין,‏ כי האוניברסליות של זכויות האדם עדיין ”‏נתונה במתקפה ממושכת”‏.‏ ולא ניתן לתלות את הקולר רק בדיקטטורות עלובות כביכול.‏ ”‏אצל הכוחות העיקריים בעולם”‏,‏ מציין הדו״ח,‏ ”‏נסתמנה נטייה ברורה להתעלם מזכויות האדם כאשר לא התאימו לאינטרסים הכלכליים או האסטרטגיים שלהן — ובעיה זו משותפת לאירופה ולארצות־הברית”‏.‏

מיליונים ברחבי העולם אינם יכולים להעלים עין מהפרות של זכויות האדם.‏ על מצוקתם היומיומית מאפילים אפליה,‏ עוני,‏ רעב,‏ רדיפות,‏ אונס,‏ התעללות בילדים,‏ עבדות ומוות אלים.‏ התנאים המבטיחים הכתובים על גבי תילי תילים של אמנות לזכויות אדם רחוקים מקורבנות אלה כרחוק מזרח ממערב.‏ לאמיתו של דבר,‏ אפילו הזכויות הבסיסיות המוגדרות ב־30 סעיפי ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם נותרות,‏ עבור רוב האנושות,‏ הבטחות בעלמא.‏ כדי להמחיש זאת,‏ הבה נבחן בקצרה כיצד כמה מן הזכויות הנאצלות מן ההכרזה משתלבות בחיי היומיום.‏

שוויון זכויות לכל?‏

כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם (‏סעיף א)‏.‏

הנוסח של סעיף א בטיוטה קודמת של ההכרזה האוניברסלית היה:‏ ”‏כל האנשים.‏.‏.‏ שווים”‏.‏ כדי להבטיח שלא ישתמע מאמירה זו שנשים יוצאות מכלל זה,‏ הנשים החברות בוועדה שהכינה את הטיוטה עמדו על כך שישתנה הנוסח.‏ ידן היתה על העליונה,‏ ו”‏כל האנשים.‏.‏.‏ שווים”‏ שונה ל”‏כל בני אדם.‏.‏.‏ שווים”‏.‏ (‏ההדגשה שלנו.‏)‏ אך האם שינוי הנוסח בסעיף הביא לשינוי במעמד הנשים?‏

הגברת הראשונה של ארצות־הברית,‏ הילרי קלינטון,‏ דיווחה לאו”‏ם ב־10 בדצמבר 1997,‏ יום זכויות האדם,‏ שהעולם ממשיך ”‏להתייחס לנשים כאל אזרחים סוג ב’‏”‏.‏ היא נתנה כמה דוגמאות:‏ 70 אחוז מעניי העולם הן נשים.‏ מתוך 130 מיליון ילדים שאין באפשרותם ללמוד בבית־הספר,‏ שני שלישים הן בנות.‏ מבין 96 מיליון איש שאינם יודעים קרוא וכתוב,‏ שני שלישים הן נשים.‏ הנשים הן קורבן לאלימות במשפחה ולאלימות מינית,‏ הנמנות,‏ לדברי גברת קלינטון,‏ ”‏על ההפרות של זכויות האדם השכיחות והכי פחות מדווחות בעולם”‏.‏

תינוקות בנות נופלות קורבן לאלימות עוד בהיותן ברחם אִמן.‏ במיוחד,‏ בכמה מדינות באסיה,‏ אמהות מבצעות הפלה כאשר העובר אינו זכר,‏ משום שהן מעדיפות בנים על בנות.‏ במקומות מסוימים העדפת הבנים הפכה את דיקור השפיר כבדיקה המזהה את מין העובר לעסק משגשג.‏ מרפאה העורכת בדיקות לגילוי מין העובר פרסמה את שירותיה במסר שמוטב לבזבז 38 דולר כעת על הפלה של עובר ממין נקבה מאשר לבזבז 800,‏3 דולר מאוחר יותר על הנדוניה שלה.‏ פרסומות מעין אלה משפיעות.‏ מחקר שנערך בבית־חולים גדול באסיה העלה כי חייהם של 5.‏95 אחוזים מן העוברים שזוהו כנקבות נסתיימו בהפלה.‏ העדפת הבנים נפוצה גם באזורים אחרים בעולם.‏ כאשר נשאל אלוף ארה״ב לשעבר באיגרוף מהו מספר ילדיו,‏ אמר:‏ ”‏בן אחד ושבע טעויות”‏.‏ בפרסום נשים ואלימות שיוצא מטעם האו״ם נאמר ש”‏יחלוף זמן רב בטרם יתחולל שינוי בהשקפתם של האנשים ובמנטליות שלהם בקשר לנשים — לפחות דור,‏ לדעת רבים,‏ ואולי אף יותר”‏.‏

ילדים בלי ילדוּת

לא יהיה אדם עבד או משועבד;‏ עבדות וסחר עבדים ייאסרו לכל צורותיהם (‏סעיף ד)‏.‏

על הנייר,‏ העבדות פסה מן העולם.‏ ממשלות חתמו על אמנות רבות המוציאות את העבדות מחוץ לחוק.‏ בכל זאת,‏ לדברי החברה הבריטית לביטול העבדות,‏ הידועה כארגון הוותיק בעולם לזכויות האדם,‏ ”‏מספרם הגדול של העבדים כיום חסר תקדים בהיסטוריה”‏.‏ העבדות המודרנית מפירה זכויות אדם רבות.‏ עבודת כפייה של ילדים היא צורה אחת של העבדות בת־זמננו.‏

דֵריבַן,‏ ילד דרום אמריקני,‏ הוא דוגמה עגומה לכך.‏ ’‏ידיו הקטנות מחוספסות מהעלים הגסים של הצמח אגבת סיזָל,‏ צמח סיבים המשמש לייצור מזרנים.‏ תפקידו הוא לאסוף את העלים שבמחסן ולסחוב אותם 90 מטר עד למכונת העיבוד.‏ ביום עבודה בן 12 שעות הוא מעביר טון עלים.‏ דריבן התחיל לעבוד בגיל חמש.‏ היום הוא בן 11’‏ (‏ווֹרְלְד פְּרֶס רִיוְויוּ‏)‏.‏

לפי אומדנים של ארגון העבודה הבינלאומי,‏ רבע מיליארד ילדים בתחום הגילאים 5–14 עובדים.‏ הם צבא של פועלים קטנים שגודלו כמעט כמו האוכלוסיות של ברזיל ומקסיקו גם יחד!‏ רבים מילדים בלי ילדוּת אלה עובדים בפרך במכרות וגוררים מיכלים עמוסי פחם,‏ הולכים הליכה מייגעת בבוץ כדי לקצור יבולים או יושבים כפופים ואורגים שטיחים בנולים.‏ אפילו פעוטות — בני שלוש,‏ ארבע או חמש — מסודרים בקבוצות כדי לחרוש,‏ לזרוע וללקט בשדות מהבוקר עד הערב.‏ בעל קרקעות במדינה אסייתית טוען ש”‏ילדים הם כוח־עבודה זול יותר מטרקטורים ונבון יותר משור”‏.‏

הזכות לחופש דת ולהמרתה

כל אדם זכאי לחירות המחשבה,‏ המצפון והדת;‏ חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו (‏סעיף יח)‏.‏

העצרת הכללית של האו״ם קיבלה ב־16 באוקטובר 1997 ”‏דו״ח ביניים באשר לאי־סובלנות הדתית על כל צורותיה”‏.‏ הדו״ח שהכין הכתב המיוחד מטעם הוועדה לזכויות האדם,‏ עבד אל־פתח אמוֹר,‏ מונה רשימת הפרות חוזרות ונשנות של סעיף יח.‏ הדו״ח מזכיר קשת רחבה של ארצות ומצטט מקרים רבים של ’‏הטרדות,‏ איומים,‏ התעללויות,‏ מעצרים,‏ מאסרים,‏ היעלמויות ורציחות’‏.‏

כמו כן,‏ הדו״חות לזכויות האדם ל־1997 שחוברו על־ידי המשרד האמריקני לדמוקרטיה,‏ לזכויות האדם ולעבודה מציינים שאפילו מדינות שמאחוריהן מסורת דמוקרטית ארוכת ימים ”‏ביקשו להגביל את החירויות של קבוצות נבדלות של מיעוטים דתיים,‏ וקיבצו אותן תחת גג אחד בכינוי ’‏כתות’‏”‏.‏ המגמות הללו הן סיבה לדאגה.‏ ווילי פוֹטריי,‏ נשיאו של הארגון ”‏זכויות האדם ללא גבולות”‏ (‏Human Rights Without Frontiers)‏ שיסודו בבריסל,‏ אומר:‏ ”‏חופש דת הוא אחד הסימנים הטובים ביותר למצב הכללי של חירות האדם בכל חברה”‏.‏

הגב כואב ויש חור בכיס

כל עובד זכאי לשכר צודק והוגן,‏ אשר יבטיח לו ולבני ביתו קיום הראוי לכבוד האדם (‏סעיף כג)‏.‏

עובדים החותכים קנה סוכר באיים הקריביים עשויים להשתכר שלושה דולר ליום.‏ דמי שכירות ועלות כלי עבודה מעמיסים על שכמם חוב מיידי לבעלי המטעים.‏ זאת ועוד,‏ שכרם אינו משולם במזומנים אלא בתלושים.‏ ומאחר שהחנות הקרובה היחידה היא זו שבבעלות חברת המטעים,‏ העובדים נאלצים לקנות שם את השמן לבישול,‏ האורז והשעועית.‏ זאת ועוד,‏ כדמי שירות על קבלת תלושי העובדים,‏ מנכה החנות 10 עד 20 אחוז מערך התלוש.‏ ביל אוניל,‏ סגן מנהל של ועדת עורכי־דין למען זכויות האדם,‏ אמר בתוכנית רדיו של האו״ם:‏ ”‏בתום העונה כיסיהם ריקים,‏ וזאת לאחר שבועות ואף חודשים של עבודת פרך.‏ הם אינם חוסכים אגורה,‏ ובקושי מצליחים לעבור את העונה”‏.‏

טיפול רפואי לכל?‏

כל אדם זכאי לרמת־חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו,‏ לרבות מזון,‏ לבוש,‏ שיכון,‏ טיפול רפואי (‏סעיף כה)‏.‏

‏’‏ריקרדו והוּסטינה,‏ זוג אמריקני לטיני,‏ הם חקלאים עניים.‏ ביתם מרוחק כ־80 קילומטר מהעיר.‏ כאשר חלתה הֵמה,‏ בתם התינוקת,‏ הם לקחו אותה למרפאה פרטית קרובה.‏ אך הסגל הרפואי סירב לטפל בתינוקת משום שהיה ברור שריקרדו לא יוכל לעמוד בתשלום.‏ למחרת,‏ לוותה הוּסטינה כסף מן השכנים כדי לקנות כרטיס לתחבורה הציבורית,‏ ויצאה לדרך הארוכה לעיר.‏ כאשר הוּסטינה והתינוקת הגיעו לבסוף לבית־החולים הממשלתי הקטן שבעיר,‏ נאמר לה שכל המיטות תפוסות ושעליה לשוב למחרת.‏ להוּסטינה לא היו קרובים בעיר ולא היה בכיסה כסף לשכור חדר.‏ לכן עשתה את הלילה על דוכן בשוק.‏ היא הצמידה אליה את התינוקת כדי להקל ולהגן עליה,‏ אך ללא הועיל.‏ באותו לילה נפטרה הֵמה הקטנה’‏ (‏זכויות האדם ועבודה סוציאלית ]Human Rights and Social Work[)‏.‏

אחד מתוך ארבעה אנשים בעולם מתפרנס בדוחק מדולר אחד ליום.‏ כריקרדו והוּסטינה,‏ עומדת לפניהם הדילמה הקטלנית:‏ רפואה פרטית זמינה אך יקרה מדי,‏ ורפואה ציבורית שקשה להשיגה אף שידם משגת לשלמה.‏ לאסונם,‏ אף שיותר ממיליארד עניי העולם זכאים לטיפול רפואי’‏,‏ אין הוא עדיין בהישג ידם.‏

הרשימה המחרידה של הפרות של זכויות האדם הולכת ומתארכת ללא קץ.‏ יש בעולם מאות מיליוני מקרים כגון אלה שהוזכרו לעיל.‏ מאמציהם הכבירים של ארגונים לזכויות האדם ומסירותם של אלפי פעילים המסכנים את נפשם למען שיפור מצבם של גברים,‏ נשים וטף בעולם כולו — אין די בהם,‏ ושוויון זכויות לכל נותר בגדר חלום.‏ היתגשם אי־פעם?‏ ודאי שכן,‏ אך יש לחולל קודם כמה שינויים.‏ המאמר הבא יזכיר שניים מהם.‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 8]‏

WHO photo/PAHO by J. Vizcarra

UN PHOTO 148051/J. P. Laffont—SYGMA

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 9]‏

‏(‏www.mgm.org)‏ Courtesy MgM Stiftung Menschen gegen Minen