כוחה של המוסיקה

‏”‏המוסיקה לבדה יכולה לפתע,‏ בקסמיה,‏ לחזק את המחשבה התועה ולהרגיע את הנפש המוטרדת”‏.‏

מילותיו אלה של ויליאם קונגריב נלקחו מספר שכתב לפני כ־300 שנה,‏ שיר הלל להרמוניה (‏Hymm to Harmony)‏.‏ מאות שנים קודם לכן הובעה הטענה בכתבים יווניים עתיקים ש”‏ההכשרה המוסיקלית היא כלי רב עוצמה מאין כמוהו,‏ כי הקצב וההרמוניה חודרים לפני ולפנים לנבכי הנפש”‏.‏

באמיתות הצהרות אלה נוכחו כמה הורים שהבחינו שילדיהם בגיל העשרֵה נוטים להזעיף פנים ולא לשתף פעולה כאשר הם מאזינים דרך קבע למוסיקת ’‏הבי מטל’‏.‏ עדות לתופעה זו נמצאה בגרמניה של שנות השלושים והארבעים,‏ כאשר תזמורות הנאצים השמיעו מארשים משלהבים כדי להכין את ההמון העצום לקראת הנאומים חוצבי הלהבות של אדולף היטלר.‏

ללא ספק,‏ מוסיקה יכולה להשפיע על המוח והלב למטרות רעות ממש כמו למטרות טובות.‏ למשל,‏ סוגי מוסיקה מסוימים עשויים לזרז את התפתחותם השכלית והרגשית של ילדים צעירים.‏ אפילו מגמגמים מסוגלים לעתים לשיר משפטים שאין ביכולתם לומר אותם.‏

אנתוני סטור כתב בספרו מוסיקה ונפש שלעתים השפעת המוסיקה על חולים במחלות עצבים הגורמות לליקויי תנועה היא מדהימה.‏ סטור מזכיר כדוגמה אחת החולות:‏ ”‏בגלל מחלתה [‏מחלת פארקינסון]‏ היא לא יכלה להתנועע והיתה נשארת מאובנת וחסרת־אונים עד שעלה בידה להיזכר בלחנים שהכירה בנעוריה;‏ ואז פתאום היתה מסוגלת שוב להתנועע”‏.‏

יש מקום לדאגה

אם כן,‏ נראה שיש יתרונות לכוחה של המוסיקה.‏ אולם קיימת סכנה שאנשים מושחתים או חמדנים ינצלו לרעה את המוסיקה ככלי הרסני.‏ מחקרים הצביעו על קשר ישיר בין התנהגות אנטי־חברתית וסוגי מוסיקה מסוימים.‏

רבעון לפסיכולוגיה של נשים (‏Psychology of Women Quarterly)‏ תומך בטענות אלה ומוסר:‏ ”‏קיימות ראיות המרמזות שצפייה בקלטות וידיאו שבהן מוצגת מוסיקת רוק משפיעה באותה מידה כמו צפייה בסרטים פורנוגרפיים.‏ גברים שצפו בקלטות שהושמעה בהן מוסיקת רוק אלימה נהגו בנשים בקשיחות ובעוינות רבות יותר בהשוואה לגברים שצפו במוסיקת רוק מתונה”‏.‏

גם נשים,‏ לא רק גברים,‏ מושפעות מן המוסיקה.‏ המאמר שלעיל מוסיף ואומר:‏ ”‏גברים כנשים עלולים להתחיל להסכים למסרים השליליים של השירים הללו באשר למעמדן הנחות של הנשים”‏.‏

כתב־העת התפקיד המיני (‏Sex Roles)‏ תומך במסקנה זו וקובע:‏ ”‏מחקר חדש.‏.‏.‏ מצא שקיים קשר הדוק בין השילוב של אווירה עכורה בבית וחשיפה רבה מדי למוסיקה בסרטוני וידיאו לבין מתירנות מינית בגישה ובהתנהגות אצל בנות בגיל ההתבגרות”‏.‏ התיאורים החיים של אלימות והמיניות המפורשת המובעים במילותיהם של חלק משירי ה’‏ראפ’‏ הביאו שופט בבית־משפט מחוזי בארצות־הברית לפסוק שאחד מאלבומי ה’‏ראפ’‏ הוא ”‏תועבה לפי הסטנדרטים של החברה”‏.‏

האם השופט היה קיצוני בדעותיו?‏ כלל וכלל לא!‏ כתב־העת גיל ההתבגרות (‏Adolescence)‏ הגיע למסקנה ש”‏גם הנוער וגם ההורים מדווחים על הרבה יותר אי־שקט בחייהם של בני העשרֵה שמאזינים ל’‏הבי מטל’‏ ול’‏ראפ’‏”‏.‏ האי־שקט מתקשר ל”‏התנהגות תוקפנית והרסנית”‏ ולהישגים ירודים בלימודים.‏

אכן,‏ הקשר ההדוק שבין מוסיקה מסוגים מסוימים לבין מין,‏ התאבדויות והתנהגות אנטי־חברתית מתועדת שחור על גבי לבן.‏ האם משמע הדבר שלכל סוגי המוסיקה השפעה כה שלילית?‏ אתה מוזמן לקרוא את המאמרים הבאים הדנים בכך.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 4]‏

המוסיקה יכולה להשפיע על המוח והלב לטובה או לרעה