סוד כמוס
”לא יהיה אדם עבד או משועבד; עבדות וסחר עבדים ייאסרו לכל צורותיהם”. הכרזה בדבר זכויות האדם.
בפעם הבאה שתוסיף סוכר לקפה, חשוֹב על פְּרֵיבו מטהיטי, שהובטחה לו עבודה טובה באחד האיים הקריביים, אך בעצם מכרו אותו תמורת שמונה דולר.
פְּרֵיבו שותף לגורלם של אלפי בני מולדתו המשועבדים, שעובדים בכפייה בחיתוך קנה סוכר במשך שישה או שבעה חודשים תמורת פרוטות או בחינם. שבויים אלה מוחזקים בתנאי צפיפות וזוהמה. לאחר שמיטלטליהם נלקחים, הם מקבלים סכיני מַשֶטָה. מי שרוצה לאכול חייב לעבוד. אם הם מנסים להימלט, הם חוטפים מכות.
מקרה אחר הוא של לין־לין, נערה מדרום־מזרח אסיה. אמה של לין־לין נפטרה כשהיתה בת 13. סוכנות תעסוקה קנתה אותה מאביה ב־480 דולר והבטיחה לה משרה טובה. הכסף ששולם עבורה הוגדר ”כמקדמה עבור שירותיה” — דרך בטוחה ’לקשור’ אותה אל בעליה החדשים לצמיתות. במקום לקבל עבודה הגונה, נלקחה לין־לין לבית־בושת שלקוחותיו משלמים עבורה לבעלי המקום 4 דולר לשעה. לין־לין היא בעצם אסירה, משום שאין היא יכולה לעזוב עד שתפרע את חובה. החוב כולל את העלות שלה לבעלי בית־הבושת בתוספת ריבית והוצאות. אם לין־לין תסרב לעמוד בדרישות המעסיק, יכו או יענו אותה. וגרוע מכך, ניסיון בריחה עלול לעלות לה בחייה.
חירות לכל?
רוב האנשים סבורים שהעבדות פסה מן העולם. ואומנם לאחר הרבה ועידות, הכרזות וחוקים שנחקקו, היא בוטלה רשמית ברוב הארצות. אנשים מכל העולם מגנים בתוקף את העבדות. חוקי מדינות אוסרים אותה וביטולה מעוגן בהסכמים בינלאומיים — שהבולט שביניהם הוא סעיף ד׳ בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם משנת 1948, שצוטט לעיל.
ואולם, העבדות צוברת תנופה — אף שהיא בגדר סוד לגבי חלק מהאנשים. מפְנוֹם פֶּן ועד פאריז, מבּומבֵּי ועד ברזיליה, מיליוני בני אדם כמונו — גברים, נשים וטף — נאלצים להיות עבדים או לחיות ולעבוד בתנאים הדומים לעבדות. הארגון הבינלאומי למלחמה בעבדות שמרכזו בלונדון, הארגון הראשון בעולם שהחל לערוך מעקב אחר עבודת כפייה, מעריך כי מספר העבדים מגיע למאות מיליונים. ואומנם, בהחלט סביר להניח שמספר העבדים בעולם כיום הוא הגבוה בהיסטוריה האנושית!
כמובן, התמונות המוכרות של שלשלאות, שוטים ומכירות פומביות של עבדים אינן אופייניות לעבדות בת־זמננו. עבודת כפייה, נישואי עבדות, שעבוד חובות, עבודת ילדים ולעתים קרובות גם זנות הן רק כמה מהצורות הידועות יותר שלובשת העבדות בדורנו. בהגדרת העבדות נכללים פילגשים, רוכבים במירוצי גמלים, חותכי קנה סוכר, אורגי שטיחים וסוללי כבישים. אומנם רובם המכריע אינם נמכרים במכירה פומבית אך מצבם אינו שפיר משל קודמיהם. ובחלק מהמקרים חייהם טרגיים אף יותר.
מי הופכים לעבדים? כיצד הם הופכים לעבדים? מה נעשָׂה כדי לעזור להם? האם הקץ לעבדות נראה באופק?
[תיבה/תמונה בעמוד 4]
מהי עבדות מודרנית?
על שאלה זו מתקשה להשיב אפילו ארגון האומות המאוחדות, וזאת לאחר שנים של נסיונות מאומצים. אחת ההגדרות של העבדות נוסחה בכנס בנושא העבדות שהתקיים בשנת 1926, וזו לשונה: ”עבדות היא מעמדו או מצבו של אדם שמופעלים עליו הכוחות הקשורים בחלקם או במלואם לזכות הבעלות”. אך בהגדרת המונח יש עדיין מקום לפרשנות. לדברי העיתונאית ברברה קרוסֶט, ”עבדות היא מונח המתייחס לעובדים בשכר נמוך בתעשיות ההלבשה האלגנטית והספורטיבית בחו”ל ובבתי־חרושת נצלניים בערים באמריקה. מונח זה משמש לגינוי תעשיית המין ועבודת פרך”.
לדעתו של מייק דוטריג’, העומד בראש הארגון הבינלאומי למלחמה בעבדות, ”כאשר נראה שהעבדות לובשת צורות חדשות — או כשמשמעות מילה זו נרחבת יותר — קיימת סכנה שתאבד מערכה ותהא חסרת משמעות”. הוא סבור ש”ניתן לזהות עבדות כשקיים אלמנט של בעלות או שליטה על חייו של מישהו אחר”. יש בה כפייה והגבלת התנועה — העובדה ש”אין האדם חופשי לעזוב ולהחליף מעביד”.
א. מ. רוזנטל, כתב ניו־יורק טיימס, מציין: ”לעבדים חיי עבד — עבודה רצחנית, אונס, רעב, עינויים, כל סוגי ההשפלות”. הוא מוסיף: ”ניתן לקנות עבד בחמישים דולר, כך שאין זה משנה [לבעליו] כמה זמן ישרוד עד שגופתו תושלך לאחד הנהרות”.
[שלמי תודה]
Ricardo Funari