מנקודת המבט המקראית
האם אלוהים משתנה?
האנתרופולוג ג׳ורג׳ דרסי תיאר את אלוהי התנ״ך כ”אל ברברי”. הוא הוסיף: ”אין ביהוה... שמץ של אהבה. הוא אלוהי הבוזזים והמענים, אלוהי הלוחמים והכובשים”. גם אחרים הסיקו מסקנות דומות לגבי יהוה, אלוהי התנ״ך. לכן יש התוהים האם יהוה באמת היה אל אכזר, אשר שינה את פניו והפך ב”ברית החדשה” לאל אוהב ורחמן.
השקפה זו לגבי אלוהי המקרא אינה חדשה. היא נהגתה לראשונה על־ידי מרקיון, מעין גנוסטי בן המאה השנייה לספירה. מרקיון סירב לקבל את אלוהי התנ״ך. הוא ראה בו אל אלים ונקמני, רודן המתגמל את עובדיו בגמול חומרי. לעומת זאת, את אלוהי ”הברית החדשה” תיאר מרקיון כאל מושלם, אל שכולו אהבה ורחמים, חסד, טוּב וסלחנות, וזאת לפי מה שנגלה בישוע המשיח.
יהוה מתמודד עם מצבים משתנים
השם יהוה משמעו ”גורם להיות”. משתמע מכך שיהוה הוא הגורם לכך שכל הבטחותיו תתקיימנה. כאשר שאל משה את אלוהים לשמו, הוסיף יהוה פרטים לגבי משמעות שמו ואמר: ”אהיה אשר אהיה” (שמות ג׳:14).
מכאן שיהוה בוחר להיות, ואכן נהיה, כל הדרוש כדי להגשים את מטרות הצדק שלו ולקיים את הבטחותיו. הוכחה לכך הם מגוון תאריו: יהוה צבאות, שופט, ריבון, אל קנא, אדֹנָי, בורא, אב, מורה, רועה, שומע תפילה, גואל, אל מאושר, ועוד ועוד. הוא בחר לשאת בכל התפקידים הללו — וברבים נוספים — כדי להוציא אל הפועל באהבה את מטרותיו (שמות ל״ד:14; שופטים י״א:27; תהלים כ״ג:1; ס״ה:3; ע״ג:28; פ״ט:27; ישעיהו ח׳:13; ל׳:20; מ׳:28; מ״א:14; טימותיאוס א׳. א׳:11, ע״ח).
אך האם יש להסיק מכך שאישיותו של אלוהים או עקרונותיו משתנים? לא. יעקב א׳:17 אומר על אלוהים ש”כל שינוי וכל צל חילוף אין בו”. כיצד יתמודד אלוהים עם מצבים שונים אם הוא עצמו אינו משתנה?
דוגמתם של הורים דואגים הנושאים בתפקידים שונים למען ילדיהם ממחישה כיצד דבר זה אפשרי. ביום אחד עשוי הורה לשמש בתפקידים רבים: טבח, מנהל משק־בית, חשמלאי, אחות רחמנייה, חבר, יועץ, מורה, מחנך ועוד. אישיותו של ההורה אינה משתנה למרות שבכל פעם הוא בעל תפקיד אחר. האב או האם פשוט מתאימים את עצמם למצב. הוא הדין לגבי יהוה, אם כי בקנה מידה גדול בהרבה. אין תפקיד שיהוה אינו מסוגל למלא — הוא יכול להיות הכל כדי למלא את מטרתו ולהיטיב עם ברואיו (רומים י״א:33).
למשל, יהוה מתגלה כאל של אהבה ורחמים גם בתנ״ך וגם בכתבים המשיחיים. הנביא מיכה, בן המאה השמינית לפה״ס, שאל על יהוה: ”מי אל כמוך, נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו? לא החזיק לעד אפו, כי חָפֵץ חסד הוא” (מיכה ז׳:18). וגם השליח יוחנן כתב את המילים המוכרות: ”האלוהים הוא אהבה” (יוחנן א׳. ד׳:8).
לעומת זאת, בשני חלקי המקרא הוכיח יהוה כי הוא שופט בצדק את מי ששוב ושוב הפרו את חוקיו בעזות מצח והזיקו לזולתם. מחבר התהלים אמר ש”את כל הרשעים [יהוה] ישמיד” (תהלים קמ״ה:20). ברוח דומה נאמר ביוחנן ג׳:36: ”המאמין בבן יש לו חיי עולם, אך המסרב להאמין בבן לא יראה חיים, אלא חרון אלוהים חל עליו”.
תכונות קבועות
אישיותו של יהוה ותכונותיו העיקריות — אהבה, חוכמה, צדק וכוח — אינן משתנות. הוא אמר לעם ישראל: ”כי אני יהוה, לא שָנִיתִי” (מלאכי ג׳:6). הצהרה זו נאמרה כ־500,3 שנה לאחר שברא אלוהים את האדם, ומבחינה מדוקדקת של המקרא כולו עולה כי אלוהים היה נאמן להצהרה זו ובאמת לא שינה את עקרונותיו ותכונותיו. אישיותו של יהוה אלוהים לא התרככה במשך הדורות, מפני שלא היה בכך כל צורך.
דבקותו של אלוהים בצדק, שבאה לידי ביטוי לכל אורך המקרא, לא פחתה עם השנים. גם אהבתו נשארה כשהיתה בראשית מגעיו עם האדם בעדן. השינויים שחלו כביכול באישיותו, ובאים לידי ביטוי בקטעים שונים במקרא, הם בעצם היבטים שונים של אישיות אחת בלתי משתנה. הנסיבות המשתנות והאנשים השונים הם שהביאו להבדלים בגישתו או בטיב היחסים עימו.
לפיכך, כתבי־הקודש מראים בבירור שאישיותו של אלוהים לא השתנתה במהלך הדורות וגם לא תשתנה בעתיד. יהוה הוא התגלמות היציבות והעקביות. תמיד ניתן לסמוך עליו ולתת בו אמון מלא. ניתן להישען עליו בכל עת.
[תמונה בעמודים 16, 17]
האל שהשמיד את סדום ועמורה...
... יביא עולם חדש רב־צדק