מנקודת המבט המקראית
האם יקנה לך המדע חיי נצח?
לפני שנים רבות, היתה שאלה זו נחשבת למגוחכת. אך כיום יש מי ששוקלים ברצינות אפשרות זו. כבר עתה הצליחו מדענים להכפיל את אורך חייהם של זבובי הפירות ושל תולעים בעזרת טכניקות שלדעת כמה אנשים ניתן להחילן על בני אדם.
מחקרים העלו שתאי אדם בריא מתים, משום שמספר חלוקות התא מוגבל. בסופו של דבר התאים מפסיקים להתחלק. תהליך זה הושווה למעין שעון פנימי הקובע מתי האדם יזדקן וימות. המדענים בימינו עמלים למלא מחדש את ה’שעון’.
תיאוריה פופולרית אחת גורסת שהמפתח לזיקנה טמון בקצותיו של כל חוט דנ״א, בקטע הקרוי טֶלוֹמֵר. הטלומרים הושוו לכיפות הפלסטיק בקצותיהם של שרוכי נעליים, שתפקידן למנוע מהשרוכים להיפרם. מדענים הבחינו בכך שכל פעם שמתחלק תא, הטלומרים מתקצרים בדומה לפתיל בוער. כפי הנראה, הטלומרים מתקצרים בסופו של דבר עד לנקודה שבה התא חדל להתחלק. ואולם בנוכחותו של אנזים מסוים הטלומרים אינם מתקצרים. באופן זה, לפי התיאוריה, יש לתאים פוטנציאל להמשיך להתחלק בלי סוף. גורם בכיר מטעם חברה המעורבת במחקר זה אמר: ”זוהי הפעם הראשונה שביכולתנו להעלות על הדעת חיי אלמוות לבני אנוש”. ואולם, אין תמימות דעים בין המדענים בסוגיה זו.
מדוע אנו מתים
כמובן, מי שסומכים על המקרא מאמינים זה אלפי שנים באפשרות שבני אדם יחיו לנצח. אין הם בוטחים במדענים בשר ודם, אלא במדען העליון שברא את כל היצורים החיים, יהוה אלוהים (תהלים ק״ד:24, 25).
המקרא מספר שמות האדם לא נכלל במטרת הבורא. הזוג האנושי הראשון נברא בצלם אלוהים וחי בגן־עדן. הם היו מושלמים וללא דופי, נפשית ופיזית. לכן היתה להם התקווה לחיות לנצח על פני כדור הארץ. בכך חפץ אלוהים עבורם. הוא ציווה עליהם להביא ילדים לעולם ולהרחיב בהדרגה את גבולות גן־עדן עד שיכסה את כדור הארץ כולו (בראשית א׳:27, 28; ב׳:8, 9, 15).
כפי שמסופר בבראשית פרק ג׳, מרד אדם באלוהים בכוונה תחילה, בידיעה שעונשו יהא עונש מוות. יתרה מזו, כאשר בחר שלא לציית לאלוהים הביא על עצמו ועל צאצאיו שטרם נולדו חטא ומוות. השליח פאולוס הסביר זאת כך: ”לפיכך, כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו” (רומים ה׳:12). ובמילים אחרות, אדם איבד את השלימות בגלל חטאו. עם הזמן הוא הזדקן ומת. צאצאיו ירשו פגם זה.
מותם של בני האדם נבע ממרדו של האדם הראשון ומהדין שגזר עליו אלוהים. אנשים לא יצליחו לבטל גזר דין זה. אף שהמדע הביא להתקדמות רבה בתחום הרפואה, יש עדיין צליל אמת בדברי משה שנאמרו בהשראה ונכתבו לפני 500,3 שנה: ”ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורָהְבָּם עמל ואוון, כי גָז חיש ונעופה” (תהלים צ׳:10).
האמצעי שסיפק יהוה לחיי נצח
למרבה השמחה, יש תקווה! אף שבהווה כל בני האדם מתים בסופו של דבר, אין יהוה מתכוון שמצב זה יימשך לעד. אדם וחוה בעצם הביאו על עצמם גזר דין מוות, אך אלוהים ידע שרבים מצאצאיהם שטרם נולדו יוקירו את השגחתו האוהבת. עבור אנשים אלה סיפק אמצעי לחיי נצח עלי אדמות. מחבר התהלים כתב: ”צדיקים יִירשו ארץ, וישכנו לעד עליה” (תהלים ל״ז:29). הכיצד יוגשם כל זה?
הדבר לא נועד להתחולל כתוצאה מפענוח רזי הדנ״א על־ידי האדם. חיי נצח הם מתת שיהוה יעניק למי שמאמינים בו. בידיעה שצאצאיהם של אדם וחוה זקוקים להצלה, הוא סיפק אמצעי שבזכותו יוכלו לחיות לנצח — קורבן־הכופר של ישוע המשיח. ישוע התייחס לאמצעי זה באומרו: ”כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:16).
גם ישוע, כמו אדם, היה מושלם. אך שלא כמו אדם, ישוע ציית לאלוהים בשלימות. לכן יכול היה להקריב את חיי האנוש המושלמים שלו כדי לכפר על חטאו של אדם. באמצעות מעשה אוהב זה שאיזן את מאזני הצדק, ילדיו של האדם הראשון יכלו להשתחרר מגזר דין מוות. בעקבות זאת, כל המאמינים בישוע יקבלו את המתת האלוהית של חיי נצח (רומים ה׳:18, 19; טימותיאוס א׳. ב׳:5, 6).
אילו יכלו בני האדם לגבור על האי־שלימות ולחיות לנצח, לא היה צורך בכופר. במקרא מצויות פניני חוכמה: ”אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה. תצא רוחו, ישוב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו. אשרי שאֵל יעקב בעזרו, שיברוֹ על יהוה אלוהיו. עושה שמים וארץ, את הים ואת כל אשר בם, השומר אמת לעולם” (תהלים קמ״ו:3–6).
חיי נצח ינבעו לא ממחקר מדעי אלא מיהוה. בכוחו ובכוונתו של אלוהים להגשים את כל מה ששם לו למטרה לעשות, ”כי לא ייפלא מאלוהים כל דבר” (לוקס א׳:37).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 22]
.Inc ,Charles Orrico/SuperStock ©