מה נוכל ללמוד מן העבר?‏

‏”‏אין דבר חשוב יותר להיסטוריונים מלתאר סיבה ותוצאה”‏.‏ ג׳רלד שלאבק,‏ מרצה בכיר להיסטוריה.‏

היסטוריונים שואלים לעתים תכופות,‏ כיצד ומדוע התחוללו מאורעות מסוימים?‏ למשל,‏ ההיסטוריה מספרת על נפילת האימפריה הרומית.‏ אולם מה היו הסיבות לנפילתה?‏ האם היו אלה השחיתות או רדיפת התענוגות?‏ האם חלשה על שטחים גדולים מדי ותחזוקת צבאותיה היתה יקרה מדי?‏ או שמא היו אויבי רומא רבים וחזקים מדי?‏

ובהיסטוריה הלא כל כך רחוקה,‏ קרס,‏ כאילו בִּן־לילה ובמדינה אחת אחרי רעותה,‏ הקומוניזם במזרח אירופה שבעבר הילך אימים על המערב.‏ מדוע אירע הדבר?‏ אילו לקחים ניתן להפיק מכך?‏ על שאלות מסוג זה מנסים ההיסטוריונים להשיב.‏ אולם כשהם מספקים תשובות,‏ באיזו מידה מעיבות דעותיהם האישיות על שיקול דעתם?‏

הניתן לסמוך על ההיסטוריה הכתובה?‏

מקצועו של ההיסטוריון דומה יותר לזה של בלש מאשר של מדען.‏ ההיסטוריונים חוקרים,‏ בודקים ומבררים מהימנות של מקורות שבכתב מן העבר.‏ הם חותרים להגיע לאמת,‏ אך לא תמיד המטרה שלהם ברורה.‏ אחת הסיבות היא שעבודתם של ההיסטוריונים מתמקדת בעיקר באנשים,‏ שאין ביכולתם לקרוא מחשבות — במיוחד לא את מחשבותיהם של המתים.‏ להיסטוריונים יש אולי דעות שגיבשו לעצמם או דעות קדומות.‏ לפיכך,‏ לפעמים היצירות הטובות ביותר שלהם הן דווקא פרשנות מנקודת מבטו של ההיסטוריון.‏

כמובן,‏ העובדה שהיסטוריון מוסיף נופך אישי לתיעודו אין פירושה בהכרח שיש אי־דיוקים בעבודתו.‏ בספרי המקרא שמואל,‏ מלכים ודברי הימים מתוארים אותם המאורעות על־ידי חמישה כותבים שונים,‏ ועם זאת ניתן לראות שאין בהם סתירות או אי־דיוקים משמעותיים.‏ והוא הדין לגבי ארבעת ספרי הבשורה.‏ רבים ממחברי המקרא תיעדו אפילו את מגרעותיהם שלהם ואת טעויותיהם הטיפשיות — דבר די נדיר ביצירות חילוניות (‏במדבר כ׳:‏9–12;‏ דברים ל״ב:‏48–52‏)‏.‏

מלבד דעות קדומות אפשריות,‏ גורם חשוב שכדאי להביא בחשבון כשקוראים ספרי היסטוריה הוא המניע של הכותב.‏ ”‏לכל תיעוד היסטורי שמחבריו מחזיקים בעמדות הכוח או שהם רודפי שררה או המקורבים אליהם יש להתייחס בחשדנות המרבית”‏,‏ מציין מייקל סטנפורד בספרו מדריך ללימוד ההיסטוריה.‏ ניתן לגלות מניעים לא־כשרים כאשר יש בספרי ההיסטוריה נטייה קלה או אף בולטת ללאומנות ולפטריוטיות.‏ לדאבוננו,‏ אפשר לפעמים לראות תופעה זו בספרי לימוד של בתי ספר.‏ במדינה אחת חוקקה הממשלה חוק שהצהיר גלויות שמטרת לימוד ההיסטוריה היא ”‏להשריש את הרגשות הלאומניים והפטריוטיים בלב האנשים.‏.‏.‏ משום שידע על עברה של האומה הוא אחד התמריצים החשובים ביותר להתנהגות פטריוטית”‏.‏

היסטוריה מסולפת

לפעמים ההיסטוריה הכתובה אינה רק משוחדת,‏ אלא היא ממש מסולפת.‏ למשל,‏ בברית־המועצות לשעבר ”‏דאגו למחוק את השם טרוצקי מספרי ההיסטוריה כדי להעלים את עובדת קיומו של הקומיסָר”‏,‏ נאמר בספר אמת היסטורית (‏Truth in History)‏.‏ מי היה טרוצקי?‏ הוא היה ממנהיגי המהפכה הבולשביקית והיה האיש השני במעלה ברוסיה אחרי לנין.‏ לאחר מותו של לנין היה מאבק כוח בין טרוצקי לסטלין שהביא לסילוקו של טרוצקי מהמפלגה הקומוניסטית,‏ ולאחר מכן הוא נרצח.‏ שמו הוסר אפילו מהאנציקלופדיות בברית־המועצות.‏ סילופים דומים של ההיסטוריה,‏ עד כדי שריפת ספרים נונקונפורמיסטיים,‏ היו דבר שבשגרה במשטרים רודניים רבים.‏ מסתבר שסילוף העובדות ההיסטוריות הוא נוהג קדום,‏ המתוארך לכל המאוחר לימי מצרים העתיקה ואשור.‏ פרעונים,‏ מלכים וקיסרים גאים ויהירים וידאו שמורשתם ההיסטורית תחמיא להם.‏ לכן נהגו ’‏לנפח’‏ את ההישגים שלהם,‏ ומצד שני כשהיה מדובר במאורעות מביכים או מבישים כמו תבוסה במלחמה,‏ הם המעיטו בערכם,‏ מחקו אותם ולפעמים אפילו לא דיווחו עליהם.‏ ובניגוד חד לכך,‏ ההיסטוריה של עם ישראל שתועדה במקרא מספרת על הכישלונות וההצלחות של מלכים ונתיניהם כאחד.‏

כיצד בודקים ההיסטוריונים את דיוקם של כתבים עתיקים?‏ הם משווים אותם עם ממצאים כמו רישומי גביית מסים,‏ קובצי חוקים,‏ כרזות לסחר בעבדים,‏ מכתבים ורישומים אישיים ועסקיים,‏ כתובות החקוקות על שברי חרס,‏ יומני ספינות ופריטים שונים שנמצאו במערות קבורה ובקברים.‏ קובץ מגוון זה של עדויות שופך לעתים אור נוסף או שונה על תעודות רשמיות.‏ היכן שחסר מידע או שנותרים סימני שאלה,‏ היסטוריונים הנאמנים לתפקידם ישתדלו להודות בכך,‏ ובמקביל יציעו אולי תיאוריות משלהם כדי להשלים את החסר.‏ בכל מקרה,‏ הקורא הנבון יבדוק בכמה מקורות אם ברצונו לקבל הסבר אובייקטיבי יותר.‏

למרות כל האתגרים הניצבים בפני ההיסטוריון,‏ עבודתו מביאה תועלת רבה לאנושות.‏ בספר היסטוריה אחד מוסבר העניין:‏ ”‏עד כמה שקשה לכתוב אותה .‏.‏.‏ ההיסטוריה העולמית חשובה ואף חיונית עבורנו”‏.‏ התיעוד ההיסטורי אינו רק פותח לנו צוהר לעבר,‏ אלא ביכולתו לעזור לנו להבין טוב יותר את מצב האנושות כיום.‏ עד מהרה נוכל לגלות למשל שלאנשי קדם היו אותן תכונות כמו לאנשים בימינו.‏ לנטיות החוזרות ונשנות של בני האדם נודעה השפעה מכרעת על מהלך ההיסטוריה,‏ ואולי הן שהובילו לאימרה שההיסטוריה חוזרת.‏ אך האם זוהי הכללה מבוססת?‏

האם ההיסטוריה חוזרת?‏

הניתן לחזות במדויק את העתיד על יסוד העבר?‏ סוגים מסוימים של מאורעות באמת חוזרים על עצמם.‏ לדוגמה,‏ הנרי קיסינג׳ר,‏ שכיהן כשר־החוץ של ארה״ב,‏ אמר:‏ ”‏כל ציביליזציה שהתקיימה אי־פעם התמוטטה בסופו־של־דבר”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏תולדות האנושות אינן אלא שרשרת מאמצים שנחלו כישלון,‏ שאיפות שלא נתממשו .‏.‏.‏ כך שכהיסטוריון אתה חייב להשלים עם הכורח שבטרגדיה”‏.‏

מעניין שכל אימפריה נפלה בדרך אחרת.‏ בבל נפלה בִּן־לילה בידי המדים והפרסים בשנת 539 לפה״ס.‏ יוון התחלקה לכמה ממלכות לאחר מותו של אלכסנדר הגדול,‏ ובסופו של דבר הוכרעה על־ידי רומא.‏ אולם דרך נפילתה של רומא שנויה במחלוקת.‏ ההיסטוריון ג׳רלד שלאבק שואל:‏ ”‏מתי בדיוק נפלה רומא?‏ האם היא באמת נפלה?‏ משהו השתנה במערב אירופה בין השנים 400 ל־600 לספירה.‏ אולם הרבה דברים נותרו כשהיו”‏.‏a ללא ספק,‏ יש היבטים של ההיסטוריה שחוזרים על עצמם,‏ ויש שלא.‏

לקח היסטורי שחוזר על עצמו בעקביות הוא כשלונו החרוץ של שלטון האדם.‏ בכל הזמנים נכשלו ממשלות טובות בגין אינטרסים אישיים,‏ קוצר ראות,‏ חמדנות,‏ שחיתות,‏ מתן יחס מועדף לקרובים ובמיוחד בשל התשוקה העזה לצבור כוח ולהחזיק בו.‏ לפיכך,‏ ההיסטוריה רצופה במירוצי חימוש,‏ אמנות שהופרו,‏ מלחמות,‏ תסיסות חברתיות ואלימוּת,‏ חלוקה לא הוגנת של הון ותוכניות כלכליות שעלו על שרטון.‏

שים לב למשל לנאמר בספר תולדות העולם בהוצאת קולומביה (‏The Columbia History of the World)‏ לגבי השפעת תרבות המערב על שאר העולם:‏ ”‏לאחר שקולומבוס וקוֹרטֶס פתחו את האפשרויות לפני תושבי מערב אירופה,‏ התעוררה אצלם שאיפה לעשיית מומרים,‏ לרווחים ולתהילה,‏ ותרבות המערב החלה להתפשט,‏ לרוב בכוח,‏ בכל העולם כמעט.‏ הכובשים שאופיינו בדחף בלתי נלאה להרחיב את תחומי שליטתם ואשר היו מצוידים בנשק מתקדם הפכו את שאר מדינות העולם בעל כורחן לנספח של הכוחות האירופיים האימתניים .‏.‏.‏ תושבי היבשות הללו [‏אפריקה,‏ אסיה ואמריקה]‏ היו,‏ בקיצור,‏ קורבנות לניצול בלתי פוסק שאינו יודע רחם”‏.‏ עד כמה נכונות מילותיו של המקרא בקהלת ח׳:‏9‏:‏ ”‏עת אשר שלט האדם באדם לרע לו”‏!‏

ייתכן שמצב עגום זה הוא שגרם לפילוסוף גרמני לומר שהאדם לומד מן ההיסטוריה שהאדם אינו לומד ממנה דבר.‏ בירמיהו י׳:‏23 נאמר:‏ ”‏ידעתי,‏ יהוה,‏ כי לא לאדם דרכו.‏ לא לאיש הולך והָכין את צעדו”‏.‏ אי־היכולת לכוון את צעדינו צריכה להדאיגנו במיוחד כיום.‏ מדוע?‏ משום שתקופתנו מאופיינת בבעיות חסרות תקדים מבחינת מספרן והיקפן.‏ כיצד,‏ אם כן,‏ נוכל להתמודד עימן?‏

בעיות חסרות תקדים

לאורך כל ההיסטוריה האנושית,‏ מעולם לא היה כדור הארץ כולו מאוים על־ידי כוחות משותפים:‏ בירוא יערות,‏ סחף קרקעות,‏ מדבּוּר,‏ הכחדה המונית של מיני צמחים ובעלי חיים,‏ האוזון ההולך ומצטמצם באטמוספירה,‏ זיהום,‏ התחממות גלובאלית,‏ גוויעת צמחיית האוקיינוסים והתפוצצות אוכלוסין.‏

‏”‏אתגר נוסף שעימו מתמודדת החברה המודרנית הוא השינויים החדים והמהירים”‏,‏ נאמר בספר ההיסטוריה הירוקה של העולם (‏A Green History of the World)‏.‏ אד אַרז,‏ עורך כתב־העת וורלד ווץ’‏‏,‏ כותב:‏ ”‏אנחנו ניצבים מול משהו שהוא לגמרי מעבר לניסיון של כולנו,‏ ואיננו קולטים מהו,‏ גם כאשר יש לפנינו הוכחות חותכות.‏ לגבינו,‏ ה’‏משהו’‏ הזה הוא התקפה מרוכזת של שינויים ביולוגיים ופיזיים עצומים בעולם שכלכל אותנו עד כה”‏.‏

לנוכח בעיות אלו ואחרות,‏ אומר ההיסטוריון פרדון א.‏ טלינגהַסט:‏ ”‏הכיוונים שאליהם פנתה האנושות הפכו למסובכים לאין ערוך,‏ ולגבי רבים מאיתנו הדילמות מחרידות.‏ איזו הכוונה יכולים היסטוריונים מקצועיים להציע לאנשים המבולבלים כיום?‏ ככל הנראה,‏ אין להם הרבה מה להציע”‏.‏

היסטוריונים מקצועיים עלולים להיות אובדי עצות בנוגע למה שעליהם לעשות או אילו עצות לתת,‏ אולם לא כך הדבר כשמדובר בבורא.‏ למעשה,‏ הוא חזה במקרא שבאחרית הימים יעברו על האנושות ”‏זמנים קשים”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ אך אלוהים אף הגדיל עשות ועשה דבר שקצרה ידם של ההיסטוריונים מלעשותו — הוא הראה את דרך המוצא,‏ כפי שנראה במאמר הבא.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 5]‏

‏”‏לכל תיעוד היסטורי שמחבריו מחזיקים בעמדות הכוח .‏ .‏ .‏ יש להתייחס בחשדנות המרבית”‏.‏ ‏–מייקל סטנפורד,‏ היסטוריון

‏[‏תמונה בעמוד 4]‏

הקיסר נירון

‏[‏שלמי תודה]‏

Roma, Musei Capitolini

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

בכל הזמנים ”‏שלט האדם באדם לרע לו”‏

‏[‏שלמי תודה]‏

The Conquerors”, by Pierre Fritel“ כולל (‏משמאל לימין)‏:‏ רעמסס ה־2,‏ אטילָה,‏חניבעל,‏ טמרלאן,‏ יוליוס קיסר (‏במרכז)‏,‏ נפוליון ה־1,‏ אלכסנדר ’‏הגדול’‏,‏ נבוכדנאצר וקרל ’‏הגדול’‏.‏ לקוח מהספר 1895 ,The Library of Historic Characters and Famous Events, Vol. III; מטוסים:‏ USAF photo