הרכס הצעיר בהרי הרוקי

ליאות היתה נסוכה בעצמותינו.‏ הוצאנו מהרכב את הגזייה והכנו ארוחת בוקר.‏ נהגנו מרחק של כמעט 000,‏5 קילומטר בחמישה ימים,‏ מניו־יורק לוויוֹמִינְג.‏ תוך כדי ארוחת בוקר,‏ ספגנו לקרבנו את הנוף שמסביב.‏

אור השמש היה מסנוור,‏ ונאוויר היה צח ומרענן.‏ אולם החוויה היתה שונה לחלוטין מהפיקניקיםם הקודמים שערכנו על אם הדרך — הנוף היה פשוט מהמם!‏ סעדנו את לבנו סמוך לחופו של אגם ג׳קסון בפארק הלאומי גְרַנְד טֶטוֹן.‏ נוף הררי נפרש לפנינו במלוא הדרו.‏ לא היה מראה מרהיב מזה בכל הטיול שלנו למערב,‏ שבמהלכו גמאנו מרחק של 000,‏16 קילומטר.‏ היה ברור לנו שאם יתאפשר לנו אי פעם לשוב לכאן,‏ בהחלט נעשה זאת.‏

גְרַנְד טֶטוֹן מתנשא לגובה של 200,‏4 מטר,‏ ותריסר מצוקים ברכס מיתמרים לגובה של יותר מ־700,‏3 מטר.‏ אף שבהחלט אין להמעיט בערכם של הרים אלו,‏ יש גבוהים מהם.‏ שים לב מאיזה כיוון אתה מתכונן לנסוע,‏ משום שאתה עלול להחמיץ את רכס טֶטוֹן.‏ אם תגיע ממערב,‏ בקושי תבחין במדרונות ההרים שמתנשאים קלות כלפי מעלה — מראה שבוודאי לא תרוץ לספר עליו לחברים.‏ אבל אם תגיע ממזרח,‏ תבחין שההרים הללו מזדקרים בפתאומיות משטח שאינו הררי,‏ ומתרוממים לגובה של יותר מקילומטר וחצי מעל לעמק שלמרגלותיהם.‏ הם באמת ראויים לתשומת לבך.‏

ביקור חוזר

לאחר שנים שהיתה זו בגדר משאלת לב,‏ הצלחנו לבסוף לשוב לאותו מקום.‏ הפעם טסנו ג׳קסון הוֹל,‏ וַיוֹמִינְג,‏ ומשם נסענו צפונה להרי טֶטוֹן.‏ הצטרף אלינו אלינו כשאנו מתחילים את היום באגם ג׳ני הקרחוני והנוצץ כאבן חן,‏ השוכן למרגלות הפסגות הגבוהות ביותר שברכס.‏

עורנו מצטמרר מצינת הבוקר.‏ השחר טרם עלה,‏ אולם איננו לבד.‏ יש עוד נפשות פעילות ומחושלות שהשכימו קום.‏ כמה צלמים רוצים ללכוד את הדרם של ההרים הטובלים בצללים של ורוד וזהב בינות לקרני השמש המפציעה.‏ לפתע אנו מתאבנים — איילה ענקית מביטה בנו ישר בעיניים!‏ היא נדרכת בחושים מחודדים ובזהירות יתרה,‏ משום שהעופר שלה זולל להנאתו במרחק של לא יותר מ־9 מטרים מאיתנו.‏ אנו שולפים מצלמה באיטיות ובנשימה עצורה מכוונים את העדשה,‏ מתקדמים ומצלמים.‏ אנו חוזרים לנשום.‏ יומנו באגם ג׳ני רק התחיל.‏

אנו מצטרפים לקבוצת מטיילים ועולים על מעבורת,‏ ותוך זמן קצר מגיעים לקצהו של שביל באורך קילומטר וחצי שמוביל ל’‏אינספיריישן פוינט’‏.‏ עם הירידה מהמעבורת,‏ אוויר היער הצונן ממלא את ריאותינו.‏ השביל התלול,‏ האגם שמאחורינו נראה יותר ויותר קטן.‏ ברקע כבר ניתן לשמוע את רעם המפלים המרוחקים.‏ מתנשמים ומתנשפים,‏ אנו יוצאים מהיער ועושים אתנחתא קלה על סלע שמבצבץ מן הקרקע.‏ אנו מתענגים על חומה של שמש הבוקר הזורחת,‏ ושואפים לריאותינו בנשימות עמוקות אוויר הרים צלול.‏ למרגלותינו פרוש אגם ג׳ני,‏ כתם בוהק בכחול עמוק.‏ האגם ממוקם בינות לרצועת עצים שבולטת לעין מעל לתל,‏ ונראה כעבודת אומנות של מעצב תכשיטים.‏

מעלינו ניבטים מצוקים הידועים בשם ’‏קבוצת הקתדראלה’‏ (‏קתידרל גרוּפּ)‏.‏ בשנות השלושים כתב ד״ר פְרִיקסֶל,‏ חוקר טבע שחקר רכס זה:‏ ”‏כשהם מתנשאים מעל לכל,‏ בפסגות משוננות,‏ [‏המצוקים הללו]‏ נושאים את עין המתבונן ואת מחשבותיו מעלה־מעלה”‏.‏ במבט משתאה,‏ אנו בולעים בשקיקה את מראותיה רבי ההוד של ’‏אינספיריישן פוינט’‏.‏ כבר עתה אנו חשים שמאמצינו נשאו פרי.‏ אולם אין זה הכל.‏

השביל מתיישר לפתע ומתעקל סביב קרקעיתו של קניון קסקייד.‏ והנה מיתמרים מעחינו מצוקים סלעיים,‏ שנחלים זורמים במדרונותיהם.‏ אנו תוהים,‏ ’‏אילו כוחות עיצבו את המקום הזה?‏’‏ פתאום נעמדת לידנו ילדה וכולה נרגשת.‏ היא בקושי יכולה להירגע.‏ היא לוחשת לנו,‏ חסרת נשימה:‏ ”‏ראינו אַייל!‏ בואו מהר,‏ אולי תספיקו לראות אותו!‏”‏

תהיות לגבי הדרך שבה נוצרו ההרים נדחקות לקרן זווית.‏ אנחנו חוטפים את המצלמה ומתכוננים לצלם אחד מבעלי החיים היפהפיים שמשוטטים בפארק.‏ הילדה מובילה אותנו לנקודת תצפית.‏ כשהם שומרים על השקט,‏ שאר בני המשפחה מצביעים על המקום.‏ שם,‏ באדמה ביצתית ליד הנהר עומד אייל קנדי זכר.‏ בעודנו נפעמים המצלמה נשלפת,‏ ואנו מתלחשים על שזכינו להיות במקום הנכון בזמן הנכון.‏

גיאולוגיה ולוחות

כשיש כל כך הרבה לראות,‏ עלולים לשכוח בנקל לשאול על ההיסטוריה של הנוף הבלתי רגיל הזה.‏ הנהלת הפארק עושה כל מאמץ ליידע וללמד את הציבור.‏ היא מוציאה לאור מספר עלונים ומארגנת טיולים רגליים לקבוצות בליווי מדריכים פקחי פארקים שהם גם חוקרי טבע.‏

הסבירו לנו שאף כי הקרקע שמתחת לרגלינו נראית די יציבה,‏ היא דומה במובן מסוים לאגם קפוא בעונתת האביב — כלומר,‏ היא אינה איתנה כפי שהיא נראית!‏ הגיאולוגים דוגלים בתיאוריה לפיה קרום כדור הארץ עשוי מכמה לוחות טֶקטוניים,‏ ושהלוחות הללו,‏ הנחים על ים של סלעים יצוקים,‏ נמצאים בתנועה.‏ מבחינתנו,‏ הנקודה המעניינת בתיאוריה היא הרגע שבו מתנגשים הלוחות וכתוצאה מכך נוצרות שרשרות הרים.‏

במקרה של רכס טֶטוֹן,‏ נראה כי אחד הלוחות שימש מעין מוט הרמה והרים את השני.‏ התוצאה היתה מה שהגיאולוגים מכנים גוש העתק.‏ הם סבורים כי רכס טֶטוֹן הוא רכס צעיר יחסית,‏ במונחים גיאולוגיים.‏ העלון שקיבלנו במרכז המבקרים מכנה אותא ”‏הרכס הצעיר והדרמתי ביותר בשרשרת הרי הרוקי”‏.‏

מים וקרח מפלסים

התשובות שקיבלנו אכן היו מרתקות,‏ אך הם עוררו בנו שאלות נוספות.‏ חשבנו על הטיול שלנו באגם ג׳ני.‏ מה יכול היה לגרום לכך שהפסגות מחודדות?‏ ומה לגבי התל שמיתמר לו מסביב לאגם,‏ ומכוסה עצים בשפע?‏ מהו ההסבר הגיאולוגי לכך?‏ המים אחראים למצב.‏ התיאוריה גורסת כי מתי שהוא בעבר הרחוק,‏ קרחונים ’‏פיסלו’‏ את הקניונים שברכס טֶטוֹן.‏ התל שמקיף את האגם,‏ אשר ידוע כי הוא סחופת קרחון,‏ נוצר מתנועת קרח.‏ סחופת הקרחון הזו חסמה חלקים מהקרחון,‏ שכעת כבר נמסו,‏ על האדמה הפורייה.‏

תיאוריה זו מסבירה את שפע הצמחייה מסביב לאגם,‏ במיוחד בהשוואה למצעים העקרים של שברי סלעים ולענה,‏ מראה שליט במישורים הסמוכים.‏ כאן נתעוררה סקרנותנו וביקשנו מהפקחית חוקרת הטבע לספר לנו עוד.‏ תופעה אחרת,‏ סיפרה,‏ עומדת מאחורי הצורה המשוננת של המצוקים הללו.‏ היא כינתה זאת ”‏סדקי קיפאון”‏.‏ המים מפלסים את דרכם בסדקים שבסלע,‏ ועם קפיאתם הם מתפשטים.‏ כוח המים המתפשטים מסתת קטעים שלמים של סלעים,‏ הנראים כאילו הוקצעו במפסלת.‏ הודינו לה בחמימות על ההרצאה ועל התלהבותה בנוגע להרים שבסביבה.‏

בעלי חיים

פרט לגיאולוגיה המרשימה שלו,‏ האיזור עשיר בבעלי חיים.‏ הם הפכו את השיט שערכנו במורד סנֵייק ריבֵר המפורסם לבלתי נשכח.‏ בעוד אנו מסתכלים על הנוף,‏ זיהינו עֵיטָמים ושָלָכִים מגביהים עוף ואזי צוללים מטה לנהר כדי לצוד דגים.‏ מדריך השיט שלנו,‏ ביולוג מנוסה,‏ ציין בפנינו עובדה מפתיעה.‏ למרות גודלו המרשים של העֵיטָם ומראהו הדרמתי משהו,‏ השָלָךְ דווקא הוא הדייג המוצלח יותר.‏ המדריך סיפר לנו שראה עיטמים גונבים דגים משָלָכִים.‏ ואומנם,‏ צפינו בעֵיטָם מסתובב בקרבתו של שָלָךְ צעיר.‏ השָלָךְ נטש את שללו והתעופף לו.‏

לראות את החיות בסביבתן הטעית זו היתה חוויה אמיתית.‏ השמורה הלאומית של האייל הקנדי (‏אלק)‏ נמצאת בקרבת מקום,‏ ורבים מהאיילים מבלים את הקיץ בפארק הלאומי גרנד טֶטוֹן.‏ עצרנו בצד פעמים רבות כדי להתבונן בעדרי האיילים הקנדים הסועדים את לבם בעצלתיים.‏ פעמים אחרות,‏ ישבנו במרפסת של חדרנו באכסניה וצפינו באַייל הקורא לועס בשלווה בין עצי הערבה.‏ בלילה נדמה היה שבעלי החיים הללו מנסים להרשים את ההמונים שנאספו כדי להביט בהם במרעה.‏ למרות עייפותנו השתהינו שם רק כדי לצפות במחזה כה נדיר עבורנו העירוניים — שמים שחורים כמעט וזרועי כוכבים מנצנצים המתוחים מעל ראשינו כאפיריון.‏

יומנו האחרון צפן בחובו ברכת שלום מפנקת.‏ בפחד מהול ביראת כבוד נסענו היישר אל מרכזו של עדר ביזונים.‏ עדר החיות הגדולות הללו ובעלות הרעמות רעה משני צידי הדרך.‏ כל כך רצינו להישאר!‏ אבל הגיע הזמן ללכת.‏

בעודנו יושבים במטוס ומחכים להמראה,‏ נדדו מחשבותינו לטיול שלנו.‏ טעמנו מעולם שהיה שלנו לרגע קט — ההרים,‏ האוויר הצלול ובעלי החיים.‏ עד כמה התרגשנו להגשים את שאיפתנו הישנה לשוב ולבקר ברכס טֶטוֹן.‏ אין ספק שבן הזקונים של הרי הרוקי הוא ילד יפה.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 19]‏

מספר הצעות למבקרים

קח את הזמן להתרגל לאוויר הדליל.‏ קרקעית העמק עצמה נמצאת בגובה של יותר מ־800,‏1 מטר העל פני הים.‏ תיירים המגיעים ממקומות נמוכים יותר עלולים לחוש בתסמינים של מחלת גבהים,‏ כמו למשל כאבי ראש או עצבנות.‏ מומלץ שאנשים מבוגרים,‏ במיוחד מי שסובלים ממחלות לב או מהפרעות נשימה,‏ יתייעצו עם רופא לפני שיצאו לטיול.‏

התכונן היטב לטיול.‏ זכור כי גובה רב ותנאים שחונים למחצה עלולים לגרום להתייבשות מהירה של הגוף.‏ הצטייד בהרבה מים.‏

זהו פארק בשטח מדברי,‏ המאוכלס בחיות גדולות ויפות,‏ אךזכור שהן חיות בר.‏ יש מבקרים הלהוטים להתקרב לחיות,‏ אך התנהגותן עלולה להיות בלתי צפויה.‏ הקשב לעצותיהם של פקחי הפארק ומלא אחריהן בכל הנוגע לקשר עם חיות הבר בסביבתן הטבעית.‏ עצות הפקחים אינן רק מעניינות,‏ אלא הן עשויות להציל את חייך.‏

‏[‏מפות בעמוד 17]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

הפארק הלאומי גרנד טטון

‏[‏תמונה בעמודים 16,‏ 17]‏

הר מוראן,‏ רכס טטון

‏[‏תמונה בעמוד 17]‏

קניון קסקייד העליון

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

ביזון

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

עיטם

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

שקיעת החמה בהרי הרוקי

‏[‏תמונה בעמוד 18]‏

אייל קנדי