סיוע לנשים מוכות
מה ניתן לעשות למען נשים הנופלות קורבן לאלימות? ראשית, יש להבין מה הן עוברות. במקרים רבים, הנזק שנגרם לנשים המוכות אינו רק פיזי. איומים מילוליים והפחדה הם בדרך כלל חלק מההתעללות, והם גורמים לאשה להרגיש חסרת ערך וחסרת אונים.
תן דעתך שוב לרוקסנה, שסיפורה הובא במאמר הפתיח. לפעמים המילים הן כנשק ביד בעלה. ”הוא מכנה אותי בשמות גנאי”, רוקסנה פותחת את סגור לבה. ”הוא אומר לי: ’את אפילו לא סיימת בית ספר. איך תוכלי לדאוג לילדים בלעדיי? את אמא עצלנית וגרועה. את באמת חושבת שהחוק יתן לך משמורת על הילדים אם תעזבי אותי?’”
בעלה של רוקסנה מצר את צעדיה על־ידי שליטה מלאה בכסף. הוא אינו מרשה לה לנהוג ברכב, ומטלפן אליה במשך היום כדי לבדוק מה היא עושה. אם היא מביעה העדפה מסוימת, הוא מתפרץ בזעם. התוצאה: רוקסנה למדה לעולם לא להביע את דעתה.
כאמור, התעללות בבן הזוג היא נושא מורכב. כדי לתמוך בצד הנפגע, הקשב וגלה רחמים. זכור, על פי רוב די קשה לאשה לדבר על מה שהיא עוברת. מטרתך צריכה להיות לעודד אותה, ולאפשר לה להתמודד עם המצב בקצב שלה.
יש נשים מוכות שזקוקות לעזרת הרשויות. לפעמים, נקודת משבר כמו התערבות המשטרה יכולה ליצור אצל הבעל המכה מודעות לחומרת מעשיו. יש להודות, עם זאת, שהתמריץ להשתנות נעלם לא אחת עם חלוף המשבר.
האם על אשה מוכה לעזוב את בעלה? המקרא אינו רואה בפרידת זוג נשוי עניין שיש להקל בו ראש. מצד שני, אין הוא מחייב אשה מוכה להישאר עם בעלה כשקיימת סכנה לבריאותה ואולי אפילו לחייה. השליח המשיחי פאולוס כתב: ”אם נפרדה, שתישאר פנויה או תתפייס עם בעלה” (קורינתים א׳. ז׳:10–16). מאחר שהמקרא אינו אוסר פרידה במקרים קיצוניים, החלטתה של האשה בעניין זה הינה החלטה אישית (גלטים ו׳:5). אל לאיש לנסות לשכנע אשה לעזוב את בעלה, ובל ינסה איש ללחוץ על אשה מוכה להמשיך לחיות עם בעל מכה כאשר בריאותה, חייה ורוחניותה בסכנה.
היש תקווה לבעלים מכים?
התעללות בבן הזוג הינה הפרה בוטה של עקרונות המקרא. באפסים ד׳:29, 31 כתוב: ”אל יצא מפיכם כל דבר ניבול... הסירו מכם כל מרירות וחימה וכעס וצעקה וגידוף וכל רִשעה”.
בעל המתיימר להיות תלמיד המשיח אינו יכול לטעון שהוא אוהב את אשתו בשעה שהוא מפליא בה את מכותיו. אם הוא מתעלל בה, איזה ערך יש למעשיו הטובים? ”בעל אגרוף” אינו כשיר לקבל זכויות שירות בקהילה המשיחית (טימותיאוס א׳. ג׳:3; קורינתים א׳. י״ג:1–3). מי שמתיימר להיות משיחי, ומותיר מקום להתקפי זעם חוזרים ונשנים מבלי לגלות חרטה, עלול להיות מנודה מהקהילה (גלטים ה׳:19–21; יוחנן ב׳. 9, 10).
היש סיכוי שאנשים אלימים ישתנו? יש כאלה שהשתנו. אך בדרך כלל גבר מכה לא ישתנה אם הוא לא (א) יודה שהתנהגותו מוטעית, (ב) ירצה להשתנות ו־(ג) יבקש עזרה. עדי־יהוה נוכחו שהמקרא יכול להשפיע על אנשים לחולל שינויים גדולים. מעוניינים רבים שלמדו עימם את המקרא פיתחו רצון עז לשאת חן בעיני אלוהים. תלמידי מקרא חדשים אלה לומדים בנוגע ליהוה אלוהים ש”רָשָע ואוהב חמס [אלימות] שנאה נפשו” (תהלים י״א:5). כמובן, כדי שהמתעלל ישנה את התנהגותו אין די בכך שיפסיק להכות את אשתו. עליו ללמוד לשנות לחלוטין את גישתו כלפיה.
כשבעל רוכש ידע על אלוהים, הוא לומד שאל לו להתייחס לאשתו כאל שפחה, אלא לראות בה ”עזר כנגדו”. אין היא נחותה ממנו, ועליו ’לתת לה כבוד’ (בראשית ב׳:18; פטרוס א׳. ג׳:7). הוא גם לומד שהוא צריך לגלות חמלה ולהקשיב לדעותיה של אשתו (בראשית כ״א:12; קהלת ד׳:1). תוכנית שיעורי־המקרא שעורכים עדי־יהוה עוזרת לזוגות רבים. אין מקום במשפחה יראת אלוהים לאדם עריץ, רודן או בריון (אפסים ה׳:25, 28, 29).
”דבר האלוהים חי ופועל” (עברים ד׳:12). לכן, בכוחה של החוכמה הגלומה במקרא לסייע לזוגות לנתח את בעיותיהם ולהתמודד איתן באומץ. זאת ועוד, המקרא מציע תקווה בטוחה ומעודדת לראות עולם שאין בו אלימות, כאשר ימשול מלכו השמימי של יהוה על עושי רצון אלוהים. במקרא נאמר: ”יציל אביון מְשווע, ועני ואין עוזר לו. מתוך [מדיכוי] ומחמס [מאלימות] יגאל נפשם” (תהלים ע״ב:12, 14).
[קטע מוגדל בעמוד 12]
אין מקום במשפחה יראת אלוהים לאדם עריץ, רודן או בריון
[תיבה בעמוד 9]
תיקון תפיסות מוטעות
• נשים מוכות אשמות בהתנהגות בעליהן.
רבים מהבעלים המכים מתנערים מאחריות למעשיהם בטענה שנשיהם מרגיזות אותם. ייתכן שאפילו כמה מידידי המשפחה מסכימים לקביעה שקשה להסתדר עם האשה, ולכן אין פלא שבעלה מאבד שליטה מדי פעם. גישה זו מפנה אצבע מאשימה כלפי הקורבן ומצדיקה את התוקף. במציאות, נשים מוכות עושות מאמצים רבים ובלתי נלאים לפייס את בעליהן. יתרה מזו, הכאת בת הזוג אינה מוצדקת בשום מקרה. הספר גבר מכה — פרופיל פסיכולוגי (The Batterer— A Psychological Profile) מציין: ”גברים שבית המשפט שולח לטיפול בעוון תקיפת נשיהם מכורים לאלימות. היא מהווה עבורם פורקן לכעס ולדיכאון, דרך להשתלט וליישב עימותים וגם להפיג מתחים. ... פעמים רבות אין הם אפילו מודים באשמה או מתייחסים ברצינות לבעיה”.
• אלכוהול גורם לגבר להכות את אשתו.
כמובן, יש גברים שהופכים אלימים יותר לאחר שתיית משקה חריף. אבל האם הגיוני לתלות את הקולר באלכוהול? ”כשהגבר המכה משתכר, זה מאפשר לו לתרץ את התנהגותו במקום להאשים את עצמו”, כותבת ק. ג׳. וילסון בספרה כשהאלימות מתחילה בבית (When Violence Begins at Home). היא ממשיכה: ”נראה שבחברה שלנו, האלימות במשפחה זוכה להבנה רבה יותר אם האדם האלים שיכור. אשה מוכה יכולה לחשוב שבעלה אינו מתעלל בה, ולראות בו שתיין או אלכוהוליסט”. חשיבה כזו, מציינת וילסון, עלולה לטפח תקוות שווא באשה ש”אם הגבר יפסיק לשתות, האלימות תיפסק”.
נכון להיום, חוקרים רבים מתייחסים לשתייה ולהכאה כאל שתי בעיות נפרדות. אחרי הכל, רוב הגברים המכורים לסמים או לאלכוהול אינם מכים את נשיהם. מחברי הספר כשגברים מכים נשים (When Men Batter Women) כתבו: ”הכאת נשים נמשכת משום שדרכה מצליחים הגברים לשלוט בנשים המוכות, להפחידן ולהכניע אותן. ... צריכת אלכוהול וסמים מהווה חלק מסגנון החיים של הגבר המכה. אולם יהא זה מוטעה להניח שהמשקה או הסם מולידים את האלימות”.
• גברים מכים הם אלימים כלפי כולם.
ברוב המקרים הגבר המכה יכול להיות ידיד למופת של אנשים אחרים. הוא הופך לד״ר ג׳קיל ומיסטר הייד. לכן ידידי המשפחה מתקשים מאוד להאמין לסיפורים על התנהגותו האלימה. אבל האמת המרה היא שהאלימות היא כלי בידי הגבר שמכה את אשתו לשלוט בה.
• נשים אינן מתנגדות להתעללות.
סביר להניח שרעיון זה נובע מאי הבנת מצבה של אשה חסרת אונים, שאין לה לאן לברוח. חברותיה של האשה המוכה יסכימו אולי שתגור אצלם שבוע־שבועיים, אבל לאן תפנה אחר כך? הקשיים שבמציאת עבודה ותשלום דמי שכירות במקביל לטיפול בילדים עלולים להרתיע אותה. ייתכן גם שאין החוק לצידה אם תימלט עם ילדיה. היו נשים שעזבו את הבית אבל נתפסו וחזרו הביתה, בכוח או לאחר ניסיונות שכנוע. ידידים שאינם יודעים את המצב לאשורו עלולים להסיק בטעות, שהנשים הללו לא התנגדו להתעללות.