הקץ לאלימות במשפחה

‏”‏מניעת האלימות בבית והפחתת האלימות במשפחה,‏ כרוכות בשינויים מהותיים במיבנה החברתי והמשפחתי כאחד”‏.‏ ‏— מאחורי דלתיים סגורות

הרצח הראשון בתולדות האנושות אירע בין אחים.‏ (‏בראשית ד׳:‏8‏)‏ במרוצת אלפי השנים שחלפו מאז,‏ סבל האדם מצורות שונות של אלימות במשפחה.‏ הרבה פתרונות הוצעו,‏ אך רבים מהם לוקים בחסר.‏

לדוגמה,‏ רק אנשים המכירים בבעייתם,‏ יכולים להשתקם.‏ אדם שהתעלל באשתו,‏ הנמצא בתהליך שיקום,‏ קונן:‏ ”‏כנגד כל אחד מאיתנו [‏המשתקם]‏,‏ יש שלושה גברים האומרים,‏ ’‏חייבים להעמיד את האשה במקומה’‏”‏.‏ לכן,‏ על המתעלל להבין את מצבו.‏ מדוע הפך להיות כזה?‏ אם ייאות לקבל עזרה ולתקן את מעשיו,‏ אפשר שיתגבר לבסוף על בעייתו‏.‏

אלא שסגל העובדים בתכניות הסוציאליות קטן מדי.‏ משערים שב־90 אחוז ממקרי הרצח של ילדים בארצות־הברית,‏ דוּוח על מצב מסוכן במשפחה עוד לפני ביצוע הרצח.‏ הגורמים הסוציאליים והמשטרה מגלים,‏ איפוא,‏ קוצר־יד.‏ ישנו גורם חיוני אחר שיש לתת עליו את הדעת.‏

‏”‏האישיות החדשה”‏

‏”‏מה שנחוץ הוא,‏ לא פחות מאשר בנייתם מחדש של היחסים בין בני־המשפחה”‏,‏ אומר צוות־מחקר אחד.‏ האלימות במשפחה אינה רק בעיית האגרוף;‏ היא קשורה בראש ובראשונה במחשבה.‏ שורשיה נעוצים באופן שבו בני־המשפחה — בן־הזוג,‏ הילד,‏ ההורה,‏ האח — מתייחסים איש לרעהו.‏ בנייתם מחדש של יחסים אלה משמעה,‏ לטפח את ”‏האישיות החדשה”‏,‏ כפי שמכנים זאת כתבי־הקודש המשיחיים.‏ — אֶפֶסים ד׳:‏22–24‏,‏ ע״ח‏;‏ קולוסים ג׳:‏8–10‏.‏

הבה נבחן מספר עקרונות מקראיים הנוגעים למשפחה,‏ שיסייעו לנו לטפח את האישיות החדשה,‏ כדי לשפר את מערכת־היחסים בקרב בני־המשפחה.‏ — ראה מתי י״א:‏28–30‏.‏

היחס כלפי הילדים:‏ ההוֹרוּת אינה מסתכמת בהבאת ילד לעולם.‏ למרבה הצער,‏ רבים כיום רואים בילדיהם נטל,‏ ולכן אינם עומדים בחובותיהם כהורים.‏ אלה הם ’‏מתעללים’‏ אפשריים.‏

המקרא מכנה את הילדים ”‏נחלת יהוה”‏ ו”‏שכר”‏.‏ (‏תהלים קכ״ז:‏3‏)‏ על ההורים לתת את הדין בפני הבורא,‏ לגבי אופן הטיפול ב”‏נחלה”‏ זו.‏ אלה הרואים בילדיהם מעמסה,‏ חייבים לטפח את האישיות החדשה בעניין זה.‏a

ציפיות מציאותיות מהילדים:‏ מחקר אחד העלה,‏ שאמהות רבות המתעללות בילדיהן,‏ מצפות מן הפעוט שיוכל להבדיל בין טוב לרע כבר בגיל שנה.‏ שליש מן הנסקרות ציינו גיל של ששה חודשים.‏

אנו למדים מכתבי־הקודש,‏ שכולנו נולדנו לא־מושלמים.‏ (‏תהלים נ״א:‏7;‏ קהלת ז׳:‏20‏)‏ אין הם טוענים שכושר־אבחנה נרכש מלידה,‏ אלא שחושיו של הפרט ‏”‏הורגלו.‏.‏.‏ להבחין בין טוב לרע”‏ על־ידי ”‏הניסיון המעשי”‏.‏ (‏עברים ה׳:‏14‏)‏ יתרה מזו,‏ המקרא מדבר על ה”‏איוולת”‏ שבלב נער ועל ה”‏הבל”‏ שבבַּחֲרות.‏ (‏משלי כ״ב:‏15;‏ קהלת י״א:‏10‏)‏ על ההורים להבין מיגבלות אלה,‏ ולא לצפות ליותר ממה שסביר מבחינת גילו ויכולתו של הילד.‏

הטלת מישמעת על ילדים:‏ המקרא מתייחס ל’‏חינוך’‏ הילד בשילוב עם הטלת מוסר או מישמעת.‏ (‏משלי כ״ב:‏6,‏ 15‏)‏ לכן,‏ מטרתה של הטלת המישמעת אינה לגרום כאב,‏ אלא בראש ובראשונה לחנך,‏ להדריך.‏ ניתן לממש חלק ניכר ממנה בלא מכות,‏ אם כי הן עלולות להידרש לעתים.‏ (‏משלי י״ג:‏24‏)‏ במקרא נאמר:‏ ”‏שִמעוּ מוסר וחֲכָמוּ”‏.‏ (‏משלי ח׳:‏33‏)‏ כמו־כן,‏ הכתוב מייעץ ”‏להבליג לנוכח רוע”‏,‏ לתת תוכחה ”‏בכל אורך־רוח”‏.‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ב׳:‏24,‏ ע״ח‏;‏ ד׳:‏2‏)‏ עצה זו שוללת התפרצויות־זעם ושימוש מופרז בכוח,‏ אפילו כשיש צורך במכות.‏

לאור עצות מקראיות אלה,‏ שאל את עצמך:‏ ’‏האם המישמעת שאני מטיל מחנכת,‏ או שמא היא מפעילה על הילד שליטה,‏ תוך גרימת־כאב?‏ האם המישמעת שלי מחדירה ללבו עקרונות נכונים,‏ או שמא רק פחד?‏’‏

גבולות־התנהגות למבוגרים:‏ בעל,‏ שהתעלל באשתו,‏ טען שהוא פשוט ”‏איבד את השליטה”‏,‏ ולכן היכה אותה.‏ יועץ שאל את האיש,‏ אם דקר אי־פעם את אשתו.‏ ”‏לעולם לא אעשה זאת!‏”‏ הגיב האיש.‏ היועץ עזר לאותו אדם להבין,‏ שהוא כן פועל בתוך גבולות מסוימים,‏ אך לא במסגרת הגבולות הנכונים.‏

היכן מציב אתה את גבולותיך?‏ האם הנך מפסיק,‏ עוד בטרם יהפוך הוויכוח להיות סוער?‏ או שמא הנך מאבד את השליטה,‏ בהגיעך לידי צעקות,‏ הטחת עלבונות,‏ דחיפות,‏ השלכת חפצים,‏ או מכות?‏

לאישיות החדשה גבולות מובהקים,‏ שאינם מרשים התעללות נפשית או אלימות גופנית.‏ ”‏אל ייצא מפיכם כל דבר ניבול”‏‏,‏ נאמר באֶפֶסים ד׳:‏29‏.‏ ופסוק 31 מוסיף:‏ ”‏הסירו מכם כל מרירות וחימה וכעס וצעקה וגידוף וכל רישעה”‏.‏ המלה היוונית המקבילה ל”‏חימה”‏ מצביעה על ”‏אופי פַּרצָני,‏ פזיז”‏.‏ מעניין לציין,‏ שהספר Toxic Parents (‏הורים רעילים)‏ אומר,‏ שהמכנה המשותף בין הורים המתעללים בילדיהם,‏ הוא ”‏העדר־שליטה בדחפים באורח מזעזע”‏.‏ האישיות החדשה מציבה גבולות לדחפים פיסיים ומילוליים,‏ גבולות שאין לעברם.‏

כמובן,‏ טיפוח האישיות החדשה מתייחס לאשה כמו גם לבעל.‏ על האשה להשתדל שלא להתגרות בבעלה,‏ לגלות הערכה למאמציו לדאוג לצרכי המשפחה,‏ ולשתף עימו פעולה.‏ כמו־כן,‏ אל לשניהם לדרוש איש מרעהו את הבלתי־אפשרי — היינו,‏ שלימות.‏ תחת זאת,‏ עליהם ליישם את העצה:‏ ”‏מכסה פשע מבקש אהבה,‏ ושונה בדבר מפריד אלוף”‏,‏ וכן ”‏על כל פשעים תכסה אהבה”‏.‏ — משלי י״ז:‏9;‏ י׳:‏12‏.‏

יחס־כבוד לקשישים:‏ ”‏מפני שיבה תקום והדרת פני זקן”‏,‏ נאמר בויקרא י״ט:‏32‏.‏ יש בזה אולי משום אתגר,‏ בייחוד כשהורה זקן חולה,‏ או כשהוא בא בדרישות־יתר.‏ הכתוב בטימותיוס א׳.‏ ה׳:‏3,‏ 4 מעודדנו ’‏לכבד’‏ ו”‏להשיב גמול”‏ להורים.‏ זה עשוי לכלול עזרה כספית,‏ בנוסף ליחס־כבוד.‏ לאור כל מה שהורינו עשו למעננו בהיותנו תינוקות חסרי־אונים,‏ ראוי שנגלה כלפיהם התחשבות דומה בעת הצורך.‏

התגבר על יריבות בין אחים:‏ לפני שאיבתו של קין גרמה לו לרצוח את הבל אחיו,‏ הוא הוזהר:‏ ”‏לפֶּתַח חַטָאת רובֵץ,‏ ואליך תשוקתו,‏ ואתה תִמשָל בו”‏.‏ (‏בראשית ד׳:‏7‏)‏ אפשר לשלוט ברגשות.‏ לימדו להיות סבלנים זה כלפי זה,‏ ”‏התנהגו בכל ענווה ונמיכות רוח,‏ ובאורך אפיים.‏ סיבלו איש את רעהו באהבה”‏.‏ — אֶפֶסים ד׳:‏2‏.‏

למד לגלות את לבך

קרבנות רבים של אלימות במשפחה,‏ אינם מגלים את סבלם לאיש.‏ אך,‏ ד״ר ג׳והן רייט דוחק בהם:‏ ”‏נשים מוכות חייבות לבקש הגנה נפשית וגופנית מגורם שלישי מתאים”‏.‏ אותו הדבר נכון לגבי כל בן־משפחה אחר הסובל מהתעללות.‏

לעתים,‏ הקרבן מתקשה לתת אמון באדם אחר.‏ שהרי האמון ביחידה החברתית הקרובה ביותר — המשפחה — גרם כאב.‏ אך,‏ ”‏יש אוהב דָבֵק מאח”‏,‏ נאמר במשלי י״ח:‏24‏.‏ מציאת ידיד אוהב,‏ שניתן לגלות בפניו את לבך,‏ הינו צעד חשוב להשגת העזרה הדרושה.‏ למותר לציין,‏ שגם הפוגע זקוק לעזרה.‏

מדי שנה,‏ מאות אלפי אנשים נעשים עדי־יהוה.‏ הללו מקבלים על עצמם את האתגר שבטיפוח האישיות החדשה.‏ יש ביניהם אנשים שבעבר פעלו באלימות כלפי משפחתם.‏ כדי להתגבר על נטייה כלשהי לחזור לסורם,‏ עליהם לאפשר בקביעות למקרא להיות ”‏מועיל.‏.‏.‏ להוראה,‏ לתוכחה,‏ לתיקון,‏ לחינוך במעגלי צדק”‏.‏ — טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏.‏

לגבי עדים חדשים אלה,‏ טיפוח האישיות החדשה הינו תהליך מתמשך,‏ שכן בקולוסים ג׳:‏10 נאמר עליה שהיא ’‏הולכת ומתחדשת’‏.‏ יש,‏ איפוא,‏ צורך במאמץ מתמיד.‏ עדי־יהוה אסירי־תודה על שהם זוכים לתמיכתם של ”‏אחים ואחיות ואמהות ובנים”‏ רוחניים רבים.‏ — מרקוס י׳:‏29,‏ 30‏;‏ ראה גם עברים י׳:‏24,‏ 25‏.‏

יתר על כן:‏ בכ־000,‏70 קהילות עדי־יהוה ברחבי העולם,‏ יש משגיחים אוהבים המשמשים כ”‏מַחבֵא־רוח וסֵתֶר זרם”‏.‏ ’‏עיניהם רואות ואזניהם שומעות’‏ את צרכי אחיהם לאמונה.‏ (‏ישעיהו ל״ב:‏2,‏ 3‏)‏ לאנשים שזה מקרוב נעשו עדי־יהוה,‏ וכן לוותיקים יותר,‏ המתאמצים לעטות את האישיות החדשה,‏ יש איפוא מאגר של עזרה בקהילה המשיחית.‏

משגיחים מלאי־חמלה

המשגיחים שבקהילות עדי־יהוה,‏ שאליהם ניגשים אנשים לשם קבלת עצה,‏ הוכשרו להטות אוזן קשבת לכול,‏ בלא משוא־פנים.‏ הם נקראים לגלות לכל אדם,‏ ובייחוד לנפגעי התעללות קשה,‏ חמלה והבנה מקרב־לב.‏ — קולוסים ג׳:‏12;‏ תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏14‏.‏

יתכן שבעלה של אשה מוכה פצע אותה באופן אכזרי.‏ אילו ניתנו אותן מכות למישהו מחוץ למשפחה,‏ היה הפוגע מרַצה — בארצות רבות — תקופת־מאסר בכלא.‏ יש להתייחס,‏ איפוא,‏ אל הנפגעת בהתחשבות יוצאת־מגדר־הרגיל,‏ כשם שמתייחסים לקרבנות של כל התעללות אחרת,‏ כגון התעללות מינית.‏

נוסף על כך,‏ אלה המבצעים פשעים נגד חוקי־אלהים,‏ צריכים להיקרא לתת את הדין על מעשיהם.‏ כך נשמר טוהר הקהילה,‏ והדבר מגן על אנשים חפים־מפשע אחרים.‏ וחשוב ביותר — פעולתה החופשית של רוח־אלהים בקהילה אינה נמנעת.‏ — קורינתים א׳.‏ ה׳:‏1–7;‏ גלטים ה׳:‏9‏.‏

השקפתו של אלהים על הנישואין

אנשים הנעשים עדי־יהוה,‏ מקבלים על עצמם לחיות לאור עקרונות כתבי־הקודש,‏ שנכתבו בהשראת אלהים.‏ הם לומדים שעל האיש הוטל להיות ראש־המשפחה,‏ להנחותה בעבודת־אלהים האמיתית.‏ (‏אפסים ה׳:‏22‏)‏ אך,‏ הראשות לעולם אינה מסמיכה אותו להתאכזר לאשתו,‏ לדכא את אישיותה,‏ או להתעלם מרצונותיה.‏

נהפוך הוא,‏ כתבי־הקודש מבהירים לבעלים:‏ ”‏אהבו את נשיכם כשם שגם המשיח אהב את הקהילה ומסר את עצמו בעדה.‏ .‏.‏.‏ כן חייבים גם האנשים לאהוב את נשיהם כאהבתם את גופם הם.‏ האוהב את אשתו אוהב את עצמו.‏ הן מעולם לא שנא איש את בשרו,‏ אלא הוא מכלכל ומטפח אותו”‏.‏ (‏אפסים ה׳:‏25,‏ 28,‏ 29‏)‏ אם כן,‏ הכתוב מציין בבירור,‏ שיש להעניק לאשה ”‏כבוד”‏.‏ — פטרוס א׳.‏ ג׳:‏7‏;‏ ראה גם רומים י״ב:‏3,‏ 10;‏ פיליפים ב׳:‏3,‏ 4‏.‏

ללא ספק,‏ אף בעל ירא־אלהים לא יוכל לטעון בצדק,‏ שהוא אכן אוהב את אשתו ומכבדה,‏ אם הוא מתעלל בה מילולית או פיסית.‏ יהא בכך משום צביעות,‏ שכן הכתוב אומר:‏ ”‏האנשים,‏ אהבו את נשיכם ואל תהא בלבבכם מרירות נגדן”‏.‏ (‏קולוסים ג׳:‏19‏)‏ בקרוב,‏ כאשר ישפוט אלהים את העולם המושחת במלחמת הר־מגידון,‏ יהיה גורל הצבועים כגורל מתנגדי שלטון אלהים.‏ — מתי כ״ד:‏51‏.‏

בעל ירא־אלהים יאהב את אשתו כגופו.‏ האם יכה את גופו,‏ יהלום בפניו,‏ ימשוך באלימות בשערותיו?‏ האם יתייחס לעצמו בבוז ובעוקצנות לעיני אחרים?‏ מי שיעשה כן ייחשב לבלתי־שפוי,‏ בלשון המעטה.‏

אם אדם ירא־אלהים מכה את אשתו,‏ מבטל הדבר בעיני אלהים את כל מעשיו הטובים.‏ יש לזכור,‏ ש”‏בעל אגרוף”‏ אינו כשיר לשמש בתפקידים בקהילה המשיחית.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ג׳:‏3;‏ קורינתים א׳.‏ י״ג:‏1–3‏)‏ כמובן,‏ כל אשה המתנהגת אל בעלה באופן דומה,‏ מפֵרה גם היא את חוק אלהים.‏

הכתוב בגלטים ה׳:‏19–21 מונה בין המעשים שאלהים מגנה ”‏שנאה,‏ מדון,‏ .‏.‏.‏ [‏התפרצויות]‏ כעס”‏,‏ ומצהיר כי ”‏עושי מעשים כאלה לא יירשו את מלכות האלהים”‏.‏ מכאן שהשימוש באלימות כלפי בן־הזוג או הילדים,‏ לעולם אינו מוצדק.‏ על־פי־רוב,‏ הוא נוגד את חוקי המדינה,‏ וללא ספק את חוק אלהים.‏

כתב־העת המצפה,‏ היוצא מטעם עדי־יהוה,‏ הביא את נקודת־המבט המקראית בנושא זה,‏ באמרו על מי שמתיימרים לעבוד את אלהים,‏ אך מתעללים בבני־משפחתם:‏ ”‏כל מי שמתיימר להיות עד־יהוה,‏ אך נכנע להתפרצויות־זעם אלימוֹת באופן חוזר ונשנה,‏ בלא חרטה,‏ עלול למצוא עצמו מנודה”‏.‏ — הוצאת 1 במאי 1975 (‏באנגלית)‏,‏ עמוד 287;‏ השווה יוחנן ב׳.‏ 9,‏ 10‏.‏

מה שחוק אלהים מתיר

אלהים ישפוט בסופו־של־דבר את מי שמפֵרים את חוקיו.‏ אך,‏ בינתיים,‏ מה נאמר בכתבי־הקודש לטובת בן (‏או בת)‏ הזוג המוכה,‏ כשהפוגע אינו משנה את דרכיו,‏ אלא מתמיד בהן?‏ האם הקרבן החף־מפשע מחויב להמשיך לסכן את בריאותו הגופנית,‏ הנפשית והרוחנית,‏ ואולי אף את חייו?‏

בהתייחסו לנושא האלימות במשפחה,‏ העיר המצפה לגבי מה שניתן לעשות לאור כתבי־הקודש.‏ הוא מציין:‏ ”‏הכתוב מייעץ,‏ ’‏שלא תיפרד אשה מבעלה — אך אם נפרדה,‏ שתישאר פנויה או תתפייס עם בעלה — ואל יעזוב איש את אשתו’‏”‏.‏ המאמר מוסיף:‏ ”‏במידה שההתעללות הופכת לבלתי־נסבלת,‏ או שנשקפת סכנת־חיים,‏ בן־הזוג המאמין עשוי לבחור ’‏להיפרד’‏.‏ אך,‏ יש לנסות ’‏להתפייס’‏ בבוא העת.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏10–16‏)‏ ברם,‏ ’‏הפירוד’‏ כשלעצמו אינו מעניק בסיס מקראי לגירושין ולנישואין־מחדש;‏ עם זאת,‏ גט או פרידה חוקיים עשויים לספק הגנת־מה מפני התעללות נוספת”‏.‏ — המצפה מ־15 במרס,‏ 1983 (‏באנגלית)‏,‏ עמודים 28,‏ 29;‏ ראה גם המצפה מ־1 בספטמבר,‏ 1989 (‏בעברית)‏,‏ עמודים 21,‏ 22.‏

הצעד שהנפגעת מחליטה לנקוט בנסיבות אלה,‏ נתון להחלטתה האישית בלבד.‏ ”‏שכֵּן כל אחד יישא את הנטל שלו”‏.‏ (‏גלטים ו׳:‏5‏)‏ איש אינו יכול לקבל החלטה זו במקומה.‏ כמו־כן,‏ אַל לאיש לנסות ללחוץ עליה לחזור אל בעלה האלים,‏ היכן שנשקפת סכנה לבריאותה,‏ לחייה ולרוחניותה.‏ אם תבחר לעשות כן,‏ יהא זה מרצונה החופשי,‏ ולא משום שאחרים ניסו לכפות עליה את רצונם.‏ — ראה פילימון 14‏.‏

הקץ לאלימות במשפחה

עדי־יהוה למדו מנבואות המקרא,‏ שהאלימות במשפחה היא אחד ממאפייני תקופה זו של ”‏אחרית הימים”‏,‏ שבמהלכה רבים יהיו ”‏מגדפים”‏,‏ ”‏קשוחי־לב”‏ ו”‏אכזרים”‏.‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏2,‏ 3‏)‏ אלהים מבטיחנו,‏ כי בתום ”‏אחרית הימים”‏,‏ הוא יכונן עולם חדש,‏ מלא־שלווה,‏ שבו בני־האדם ’‏יישבו לבטח ואין מחריד’‏.‏ — יחזקאל ל״ד:‏28‏.‏

באותו עולם חדש נפלא,‏ תהיה האלימות במשפחה נחלת־העבר,‏ לעדי־עד.‏ ”‏וענווים יירשו ארץ,‏ והתענגו על רוב שלום”‏.‏ — תהלים ל״ז:‏11‏.‏

הנך מוזמן לרכוש ידע נוסף על הבטחות המקרא לעתיד.‏ ללא ספק,‏ תוכל להפיק תועלת רבה כבר עתה,‏ כתוצאה מיישום עקרונות המקרא במשפחתך.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 20]‏

עקרונות המקרא מסייעים בפתרון סכסוכים משפחתיים

‏[‏תמונה בעמוד 22]‏

על הנפגעת לגלות את לבה בפני ידיד מתאים