הקץ לאלימות במשפחה
”מניעת האלימות בבית והפחתת האלימות במשפחה, כרוכות בשינויים מהותיים במיבנה החברתי והמשפחתי כאחד”. — מאחורי דלתיים סגורות
הרצח הראשון בתולדות האנושות אירע בין אחים. (בראשית ד׳:8) במרוצת אלפי השנים שחלפו מאז, סבל האדם מצורות שונות של אלימות במשפחה. הרבה פתרונות הוצעו, אך רבים מהם לוקים בחסר.
לדוגמה, רק אנשים המכירים בבעייתם, יכולים להשתקם. אדם שהתעלל באשתו, הנמצא בתהליך שיקום, קונן: ”כנגד כל אחד מאיתנו [המשתקם], יש שלושה גברים האומרים, ’חייבים להעמיד את האשה במקומה’”. לכן, על המתעלל להבין את מצבו. מדוע הפך להיות כזה? אם ייאות לקבל עזרה ולתקן את מעשיו, אפשר שיתגבר לבסוף על בעייתו.
אלא שסגל העובדים בתכניות הסוציאליות קטן מדי. משערים שב־90 אחוז ממקרי הרצח של ילדים בארצות־הברית, דוּוח על מצב מסוכן במשפחה עוד לפני ביצוע הרצח. הגורמים הסוציאליים והמשטרה מגלים, איפוא, קוצר־יד. ישנו גורם חיוני אחר שיש לתת עליו את הדעת.
”האישיות החדשה”
”מה שנחוץ הוא, לא פחות מאשר בנייתם מחדש של היחסים בין בני־המשפחה”, אומר צוות־מחקר אחד. האלימות במשפחה אינה רק בעיית האגרוף; היא קשורה בראש ובראשונה במחשבה. שורשיה נעוצים באופן שבו בני־המשפחה — בן־הזוג, הילד, ההורה, האח — מתייחסים איש לרעהו. בנייתם מחדש של יחסים אלה משמעה, לטפח את ”האישיות החדשה”, כפי שמכנים זאת כתבי־הקודש המשיחיים. — אֶפֶסים ד׳:22–24, ע״ח; קולוסים ג׳:8–10.
הבה נבחן מספר עקרונות מקראיים הנוגעים למשפחה, שיסייעו לנו לטפח את האישיות החדשה, כדי לשפר את מערכת־היחסים בקרב בני־המשפחה. — ראה מתי י״א:28–30.
היחס כלפי הילדים: ההוֹרוּת אינה מסתכמת בהבאת ילד לעולם. למרבה הצער, רבים כיום רואים בילדיהם נטל, ולכן אינם עומדים בחובותיהם כהורים. אלה הם ’מתעללים’ אפשריים.
המקרא מכנה את הילדים ”נחלת יהוה” ו”שכר”. (תהלים קכ״ז:3) על ההורים לתת את הדין בפני הבורא, לגבי אופן הטיפול ב”נחלה” זו. אלה הרואים בילדיהם מעמסה, חייבים לטפח את האישיות החדשה בעניין זה.a
ציפיות מציאותיות מהילדים: מחקר אחד העלה, שאמהות רבות המתעללות בילדיהן, מצפות מן הפעוט שיוכל להבדיל בין טוב לרע כבר בגיל שנה. שליש מן הנסקרות ציינו גיל של ששה חודשים.
אנו למדים מכתבי־הקודש, שכולנו נולדנו לא־מושלמים. (תהלים נ״א:7; קהלת ז׳:20) אין הם טוענים שכושר־אבחנה נרכש מלידה, אלא שחושיו של הפרט ”הורגלו... להבחין בין טוב לרע” על־ידי ”הניסיון המעשי”. (עברים ה׳:14) יתרה מזו, המקרא מדבר על ה”איוולת” שבלב נער ועל ה”הבל” שבבַּחֲרות. (משלי כ״ב:15; קהלת י״א:10) על ההורים להבין מיגבלות אלה, ולא לצפות ליותר ממה שסביר מבחינת גילו ויכולתו של הילד.
הטלת מישמעת על ילדים: המקרא מתייחס ל’חינוך’ הילד בשילוב עם הטלת מוסר או מישמעת. (משלי כ״ב:6, 15) לכן, מטרתה של הטלת המישמעת אינה לגרום כאב, אלא בראש ובראשונה לחנך, להדריך. ניתן לממש חלק ניכר ממנה בלא מכות, אם כי הן עלולות להידרש לעתים. (משלי י״ג:24) במקרא נאמר: ”שִמעוּ מוסר וחֲכָמוּ”. (משלי ח׳:33) כמו־כן, הכתוב מייעץ ”להבליג לנוכח רוע”, לתת תוכחה ”בכל אורך־רוח”. (טימותיאוס ב׳. ב׳:24, ע״ח; ד׳:2) עצה זו שוללת התפרצויות־זעם ושימוש מופרז בכוח, אפילו כשיש צורך במכות.
לאור עצות מקראיות אלה, שאל את עצמך: ’האם המישמעת שאני מטיל מחנכת, או שמא היא מפעילה על הילד שליטה, תוך גרימת־כאב? האם המישמעת שלי מחדירה ללבו עקרונות נכונים, או שמא רק פחד?’
גבולות־התנהגות למבוגרים: בעל, שהתעלל באשתו, טען שהוא פשוט ”איבד את השליטה”, ולכן היכה אותה. יועץ שאל את האיש, אם דקר אי־פעם את אשתו. ”לעולם לא אעשה זאת!” הגיב האיש. היועץ עזר לאותו אדם להבין, שהוא כן פועל בתוך גבולות מסוימים, אך לא במסגרת הגבולות הנכונים.
היכן מציב אתה את גבולותיך? האם הנך מפסיק, עוד בטרם יהפוך הוויכוח להיות סוער? או שמא הנך מאבד את השליטה, בהגיעך לידי צעקות, הטחת עלבונות, דחיפות, השלכת חפצים, או מכות?
לאישיות החדשה גבולות מובהקים, שאינם מרשים התעללות נפשית או אלימות גופנית. ”אל ייצא מפיכם כל דבר ניבול”, נאמר באֶפֶסים ד׳:29. ופסוק 31 מוסיף: ”הסירו מכם כל מרירות וחימה וכעס וצעקה וגידוף וכל רישעה”. המלה היוונית המקבילה ל”חימה” מצביעה על ”אופי פַּרצָני, פזיז”. מעניין לציין, שהספר Toxic Parents (הורים רעילים) אומר, שהמכנה המשותף בין הורים המתעללים בילדיהם, הוא ”העדר־שליטה בדחפים באורח מזעזע”. האישיות החדשה מציבה גבולות לדחפים פיסיים ומילוליים, גבולות שאין לעברם.
כמובן, טיפוח האישיות החדשה מתייחס לאשה כמו גם לבעל. על האשה להשתדל שלא להתגרות בבעלה, לגלות הערכה למאמציו לדאוג לצרכי המשפחה, ולשתף עימו פעולה. כמו־כן, אל לשניהם לדרוש איש מרעהו את הבלתי־אפשרי — היינו, שלימות. תחת זאת, עליהם ליישם את העצה: ”מכסה פשע מבקש אהבה, ושונה בדבר מפריד אלוף”, וכן ”על כל פשעים תכסה אהבה”. — משלי י״ז:9; י׳:12.
יחס־כבוד לקשישים: ”מפני שיבה תקום והדרת פני זקן”, נאמר בויקרא י״ט:32. יש בזה אולי משום אתגר, בייחוד כשהורה זקן חולה, או כשהוא בא בדרישות־יתר. הכתוב בטימותיוס א׳. ה׳:3, 4 מעודדנו ’לכבד’ ו”להשיב גמול” להורים. זה עשוי לכלול עזרה כספית, בנוסף ליחס־כבוד. לאור כל מה שהורינו עשו למעננו בהיותנו תינוקות חסרי־אונים, ראוי שנגלה כלפיהם התחשבות דומה בעת הצורך.
התגבר על יריבות בין אחים: לפני שאיבתו של קין גרמה לו לרצוח את הבל אחיו, הוא הוזהר: ”לפֶּתַח חַטָאת רובֵץ, ואליך תשוקתו, ואתה תִמשָל בו”. (בראשית ד׳:7) אפשר לשלוט ברגשות. לימדו להיות סבלנים זה כלפי זה, ”התנהגו בכל ענווה ונמיכות רוח, ובאורך אפיים. סיבלו איש את רעהו באהבה”. — אֶפֶסים ד׳:2.
למד לגלות את לבך
קרבנות רבים של אלימות במשפחה, אינם מגלים את סבלם לאיש. אך, ד״ר ג׳והן רייט דוחק בהם: ”נשים מוכות חייבות לבקש הגנה נפשית וגופנית מגורם שלישי מתאים”. אותו הדבר נכון לגבי כל בן־משפחה אחר הסובל מהתעללות.
לעתים, הקרבן מתקשה לתת אמון באדם אחר. שהרי האמון ביחידה החברתית הקרובה ביותר — המשפחה — גרם כאב. אך, ”יש אוהב דָבֵק מאח”, נאמר במשלי י״ח:24. מציאת ידיד אוהב, שניתן לגלות בפניו את לבך, הינו צעד חשוב להשגת העזרה הדרושה. למותר לציין, שגם הפוגע זקוק לעזרה.
מדי שנה, מאות אלפי אנשים נעשים עדי־יהוה. הללו מקבלים על עצמם את האתגר שבטיפוח האישיות החדשה. יש ביניהם אנשים שבעבר פעלו באלימות כלפי משפחתם. כדי להתגבר על נטייה כלשהי לחזור לסורם, עליהם לאפשר בקביעות למקרא להיות ”מועיל... להוראה, לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק”. — טימותיוס ב׳. ג׳:16.
לגבי עדים חדשים אלה, טיפוח האישיות החדשה הינו תהליך מתמשך, שכן בקולוסים ג׳:10 נאמר עליה שהיא ’הולכת ומתחדשת’. יש, איפוא, צורך במאמץ מתמיד. עדי־יהוה אסירי־תודה על שהם זוכים לתמיכתם של ”אחים ואחיות ואמהות ובנים” רוחניים רבים. — מרקוס י׳:29, 30; ראה גם עברים י׳:24, 25.
יתר על כן: בכ־000,70 קהילות עדי־יהוה ברחבי העולם, יש משגיחים אוהבים המשמשים כ”מַחבֵא־רוח וסֵתֶר זרם”. ’עיניהם רואות ואזניהם שומעות’ את צרכי אחיהם לאמונה. (ישעיהו ל״ב:2, 3) לאנשים שזה מקרוב נעשו עדי־יהוה, וכן לוותיקים יותר, המתאמצים לעטות את האישיות החדשה, יש איפוא מאגר של עזרה בקהילה המשיחית.
משגיחים מלאי־חמלה
המשגיחים שבקהילות עדי־יהוה, שאליהם ניגשים אנשים לשם קבלת עצה, הוכשרו להטות אוזן קשבת לכול, בלא משוא־פנים. הם נקראים לגלות לכל אדם, ובייחוד לנפגעי התעללות קשה, חמלה והבנה מקרב־לב. — קולוסים ג׳:12; תסלוניקים א׳. ה׳:14.
יתכן שבעלה של אשה מוכה פצע אותה באופן אכזרי. אילו ניתנו אותן מכות למישהו מחוץ למשפחה, היה הפוגע מרַצה — בארצות רבות — תקופת־מאסר בכלא. יש להתייחס, איפוא, אל הנפגעת בהתחשבות יוצאת־מגדר־הרגיל, כשם שמתייחסים לקרבנות של כל התעללות אחרת, כגון התעללות מינית.
נוסף על כך, אלה המבצעים פשעים נגד חוקי־אלהים, צריכים להיקרא לתת את הדין על מעשיהם. כך נשמר טוהר הקהילה, והדבר מגן על אנשים חפים־מפשע אחרים. וחשוב ביותר — פעולתה החופשית של רוח־אלהים בקהילה אינה נמנעת. — קורינתים א׳. ה׳:1–7; גלטים ה׳:9.
השקפתו של אלהים על הנישואין
אנשים הנעשים עדי־יהוה, מקבלים על עצמם לחיות לאור עקרונות כתבי־הקודש, שנכתבו בהשראת אלהים. הם לומדים שעל האיש הוטל להיות ראש־המשפחה, להנחותה בעבודת־אלהים האמיתית. (אפסים ה׳:22) אך, הראשות לעולם אינה מסמיכה אותו להתאכזר לאשתו, לדכא את אישיותה, או להתעלם מרצונותיה.
נהפוך הוא, כתבי־הקודש מבהירים לבעלים: ”אהבו את נשיכם כשם שגם המשיח אהב את הקהילה ומסר את עצמו בעדה. ... כן חייבים גם האנשים לאהוב את נשיהם כאהבתם את גופם הם. האוהב את אשתו אוהב את עצמו. הן מעולם לא שנא איש את בשרו, אלא הוא מכלכל ומטפח אותו”. (אפסים ה׳:25, 28, 29) אם כן, הכתוב מציין בבירור, שיש להעניק לאשה ”כבוד”. — פטרוס א׳. ג׳:7; ראה גם רומים י״ב:3, 10; פיליפים ב׳:3, 4.
ללא ספק, אף בעל ירא־אלהים לא יוכל לטעון בצדק, שהוא אכן אוהב את אשתו ומכבדה, אם הוא מתעלל בה מילולית או פיסית. יהא בכך משום צביעות, שכן הכתוב אומר: ”האנשים, אהבו את נשיכם ואל תהא בלבבכם מרירות נגדן”. (קולוסים ג׳:19) בקרוב, כאשר ישפוט אלהים את העולם המושחת במלחמת הר־מגידון, יהיה גורל הצבועים כגורל מתנגדי שלטון אלהים. — מתי כ״ד:51.
בעל ירא־אלהים יאהב את אשתו כגופו. האם יכה את גופו, יהלום בפניו, ימשוך באלימות בשערותיו? האם יתייחס לעצמו בבוז ובעוקצנות לעיני אחרים? מי שיעשה כן ייחשב לבלתי־שפוי, בלשון המעטה.
אם אדם ירא־אלהים מכה את אשתו, מבטל הדבר בעיני אלהים את כל מעשיו הטובים. יש לזכור, ש”בעל אגרוף” אינו כשיר לשמש בתפקידים בקהילה המשיחית. (טימותיוס א׳. ג׳:3; קורינתים א׳. י״ג:1–3) כמובן, כל אשה המתנהגת אל בעלה באופן דומה, מפֵרה גם היא את חוק אלהים.
הכתוב בגלטים ה׳:19–21 מונה בין המעשים שאלהים מגנה ”שנאה, מדון, ... [התפרצויות] כעס”, ומצהיר כי ”עושי מעשים כאלה לא יירשו את מלכות האלהים”. מכאן שהשימוש באלימות כלפי בן־הזוג או הילדים, לעולם אינו מוצדק. על־פי־רוב, הוא נוגד את חוקי המדינה, וללא ספק את חוק אלהים.
כתב־העת המצפה, היוצא מטעם עדי־יהוה, הביא את נקודת־המבט המקראית בנושא זה, באמרו על מי שמתיימרים לעבוד את אלהים, אך מתעללים בבני־משפחתם: ”כל מי שמתיימר להיות עד־יהוה, אך נכנע להתפרצויות־זעם אלימוֹת באופן חוזר ונשנה, בלא חרטה, עלול למצוא עצמו מנודה”. — הוצאת 1 במאי 1975 (באנגלית), עמוד 287; השווה יוחנן ב׳. 9, 10.
מה שחוק אלהים מתיר
אלהים ישפוט בסופו־של־דבר את מי שמפֵרים את חוקיו. אך, בינתיים, מה נאמר בכתבי־הקודש לטובת בן (או בת) הזוג המוכה, כשהפוגע אינו משנה את דרכיו, אלא מתמיד בהן? האם הקרבן החף־מפשע מחויב להמשיך לסכן את בריאותו הגופנית, הנפשית והרוחנית, ואולי אף את חייו?
בהתייחסו לנושא האלימות במשפחה, העיר המצפה לגבי מה שניתן לעשות לאור כתבי־הקודש. הוא מציין: ”הכתוב מייעץ, ’שלא תיפרד אשה מבעלה — אך אם נפרדה, שתישאר פנויה או תתפייס עם בעלה — ואל יעזוב איש את אשתו’”. המאמר מוסיף: ”במידה שההתעללות הופכת לבלתי־נסבלת, או שנשקפת סכנת־חיים, בן־הזוג המאמין עשוי לבחור ’להיפרד’. אך, יש לנסות ’להתפייס’ בבוא העת. (קורינתים א׳. ז׳:10–16) ברם, ’הפירוד’ כשלעצמו אינו מעניק בסיס מקראי לגירושין ולנישואין־מחדש; עם זאת, גט או פרידה חוקיים עשויים לספק הגנת־מה מפני התעללות נוספת”. — המצפה מ־15 במרס, 1983 (באנגלית), עמודים 28, 29; ראה גם המצפה מ־1 בספטמבר, 1989 (בעברית), עמודים 21, 22.
הצעד שהנפגעת מחליטה לנקוט בנסיבות אלה, נתון להחלטתה האישית בלבד. ”שכֵּן כל אחד יישא את הנטל שלו”. (גלטים ו׳:5) איש אינו יכול לקבל החלטה זו במקומה. כמו־כן, אַל לאיש לנסות ללחוץ עליה לחזור אל בעלה האלים, היכן שנשקפת סכנה לבריאותה, לחייה ולרוחניותה. אם תבחר לעשות כן, יהא זה מרצונה החופשי, ולא משום שאחרים ניסו לכפות עליה את רצונם. — ראה פילימון 14.
הקץ לאלימות במשפחה
עדי־יהוה למדו מנבואות המקרא, שהאלימות במשפחה היא אחד ממאפייני תקופה זו של ”אחרית הימים”, שבמהלכה רבים יהיו ”מגדפים”, ”קשוחי־לב” ו”אכזרים”. (טימותיוס ב׳. ג׳:2, 3) אלהים מבטיחנו, כי בתום ”אחרית הימים”, הוא יכונן עולם חדש, מלא־שלווה, שבו בני־האדם ’יישבו לבטח ואין מחריד’. — יחזקאל ל״ד:28.
באותו עולם חדש נפלא, תהיה האלימות במשפחה נחלת־העבר, לעדי־עד. ”וענווים יירשו ארץ, והתענגו על רוב שלום”. — תהלים ל״ז:11.
הנך מוזמן לרכוש ידע נוסף על הבטחות המקרא לעתיד. ללא ספק, תוכל להפיק תועלת רבה כבר עתה, כתוצאה מיישום עקרונות המקרא במשפחתך.
[הערת שוליים]
a עצות מועילות רבות בנושא ההוֹרוּת מופיעות בספר המשפחה — כיצד להפכה למאושרת, שיצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים, פרקים 7 עד 9: ”הבאת ילדים לעולם — האחריות והגמול”, ”תפקידכם כהורים” ו”חינוך הילדים מינקוּת”.
[תמונות בעמוד 20]
עקרונות המקרא מסייעים בפתרון סכסוכים משפחתיים
[תמונה בעמוד 22]
על הנפגעת לגלות את לבה בפני ידיד מתאים