היום שבו מגדלי התאומים קרסו

אירועי ה־11 בספטמבר 2001 בעיר ניו־יורק,‏ בוושינגטון די־סי ובפנסילבניה יישארו חרותים בזכרונם של מיליונים,‏ אם לא מיליארדים,‏ מתושבי העולם.‏ היכן היית אתה כשראית או שמעת את החדשות אודות המתקפה על מרכז הסחר העולמי בניו־יורק ועל בניין הפנטגון בוושינגטון?‏

הרס בלתי ייאמן שכזה של רכוש עצום,‏ והרבה יותר חשוב — אובדן חיי אדם בהיקף כה גדול — גרמו לאנושות לעצור לרגע ולהרהר.‏

איזה לקח הפקנו ממה שקרה בנוגע לסדרי העדיפויות שלנו ולבחירות שעשינו בחיים?‏ כיצד שימשו אירועים טראגיים אלו במה לגילויי אנושיות — להקרבה עצמית,‏ חמלה,‏ כוח סבל ומסירות?‏ מאמר זה והמאמר הבא ינסו להשיב על השאלה האחרונה.‏

ניצולים מספרים את סיפורם

מייד עם פרוץ האסון בניו־יורק,‏ נסגרה רשת הרכבות התחתיות והמוני אדם נמלטו ברגל ממנהטן התחתית,‏ כשרבים מהם חוצים את גשר ברוקלין ואת גשר מנהטן.‏ הם יכלו לראות בבירור את בנייני המשרדים ובית הדפוס של המרכז העולמי של עדי־יהוה.‏ תוך זמן קצר עשו חלק מניצולי האסון את דרכם לכיוון בניינים אלה.‏

איליישה (‏משמאל)‏,‏ שאמה עֵדת־יהוה,‏ היתה בין הראשונים שהגיעו.‏ היא היתה מכוסה אבק ואפר.‏a היא מספרת:‏ ”‏נסעתי ברכבת בדרכי לעבודה,‏ וראיתי עשן עולה ממרכז הסחר העולמי.‏ כשהגעתי לאיזור האסון,‏ היו פזורים שברי זכוכית בכל מקום,‏ והרגשתי את החום.‏ אנשים רצו לכל עבר,‏ והמשטרה ניסתה לפנות את האיזור.‏ זה נראה כמו איזור מלחמה.‏

‏”‏רצתי לבניין סמוך למצוא מחסה.‏ ואז פגע המטוס השני במגדל הדרומי ושמעתי פיצוץ.‏ אי אפשר לתאר במילים את המראה ‏—‏ הכל היה אפוף עשן שחור.‏ התבקשנו לעזוב את איזור הסכנה.‏ עליתי על מעבורת שחוצה את האיסט ריבֶר לכיוון ברוקלין.‏ כשהגעתי לגדה השנייה,‏ הבטתי למעלה וראיתי שלט ענק שעליו כתוב ’‏WATCHTOWER’‏.‏ הבניין הוא המרכז של בני דתה של אמי!‏ מייד עשיתי דרכי לבניין המשרדים.‏ ידעתי ששם אהיה בידיים טובות,‏ יותר מבכל מקום אחר.‏ הספקתי להתרחץ והתקשרתי להוריי”‏.‏

וונדל (‏משמאל)‏ היה שוער במלון מרִיוֹט הממוקם בין שני המגדלים.‏ הוא מספר:‏ ”‏הייתי בתפקיד בלובי של המלון כשהתרחש הפיצוץ הראשון.‏ מכל עבר היו מפולות של חלקי מבנים.‏ הבטתי אל מעבר לכביש,‏ וראיתי אדם שרוע על הקרקע כשגופו עולה בלהבות.‏ קרעתי מעלי את הז׳קט והחולצה,‏ רצתי לעברו וניסיתי לכבות את האש.‏ אחד העוברים ושבים נחלץ גם הוא לעזרה.‏ האש כילתה כמעט כליל את בגדיו של האיש,‏ פרט לגרביו ולנעליו.‏ לאחר מכן הגיעו הכבאים ודאגו שיקבל עזרה רפואית.‏

‏”‏כעבור זמן קצר התקשר אלי בריאנט גמבל מרשת החדשות CBS כדי לקבל עדות ראייה על מה שהתרחש.‏ משפחתי המתגוררת באיי הבתולה ראתה את החדשות בטלוויזיה וכך נודע לה שאני בחיים”‏.‏

דונלד,‏ גבר תמיר שגובהו 95.‏1 מטר העובד במרכז הפיננסי העולמי,‏ היה בקומה ה־31 של הבניין והשקיף על מגדלי התאומים ועל מלון מריוֹט.‏ הוא סיפר:‏ ”‏המילים נעתקו מפי והזדעזעתי ממה שראיתי.‏ אנשים נפלו או קפצו מחלונות המגדל הצפוני.‏ נתקפתי היסטריה ורצתי אל מחוץ לבניין הכי מהר שיכולתי”‏.‏

סיפור נוסף הוא של אם בת שישים פלוס ושל שתי בנותיה בגיל ארבעים פלוס.‏ רות,‏ אחותה ג׳וני ואִמן ג׳ניס התאכסנו במלון הסמוך למגדלי התאומים.‏ רות,‏ אחות מוסמכת במקצועה,‏ מספרת את סיפורן:‏ ”‏הייתי במקלחת.‏ פתאום אמי ואחותי קראו לי לצאת משם.‏ היינו בקומה ה־16,‏ והן יכלו לראות דרך החלון חלקי בניינים צונחים מטה.‏ אמי ראתה גוף של גבר עף באוויר מעל גג סמוך כאילו שוגר מהיכן שהוא.‏

‏”‏התלבשתי מהר והתחלנו לרדת במדרגות.‏ נשמעו הרבה צרחות.‏ יצאנו לרחוב.‏ שמענו פיצוצים וראינו ניצוצות אש.‏ הורו לנו לרוץ דרומה לבאטרי פארק,‏ שם ניתן לעלות על מעבורת לסְטֶטְן איילנד.‏ תוך כדי מרוצה איבדנו קשר עין עם אמא,‏ שהיא חולת אסתמה כרונית.‏ תהינו איך היא תחזיק מעמד בכל העשן,‏ האפר והאבק שמסביב.‏ חיפשנו אותה במשך חצי שעה,‏ אך ללא הועיל.‏ מצד שני,‏ לא דאגנו כל כך בהתחלה משום שאמא בעלת תושייה ואינה נלחצת על נקלה.‏

‏”‏בסופו של דבר נתבקשנו להגיע לגשר ברוקלין ולחצות אותו.‏ אינך מתאר לעצמך את ההקלה שחשנו כשהגענו לברוקלין בעברו השני של הגשר וראינו את השלט הענק שעליו כתוב ’‏WATCHTOWER’‏.‏ ידענו שאנו מוגנות.‏

‏”‏התקבלנו בברכה וסיפקו לנו מקום לינה.‏ גם קיבלנו בגדים,‏ משום שלא היה לנו דבר פרט לבגדים שלגופנו.‏ עדיין לא שמענו מאמא.‏ עשינו את כל הלילה בחיפושים אחריה בבתי חולים,‏ ושוב ללא תוצאות.‏ למחרת בבוקר,‏ בערך בשעה אחת־עשרה וחצי,‏ קיבלנו הודעה.‏ אמא חיכתה לנו למטה באולם הכניסה.‏ מה אירע לה?‏”‏

האם ג׳ניס ממשיכה את הסיפור:‏ ”‏כשנמלטנו מן המלון דאגתי לחברתי שהיא אשה מבוגרת ואינה מסוגלת לרוץ איתנו.‏ רציתי לחזור ולשאת אותה החוצה בעצמי,‏ אבל זה היה מסוכן מדי.‏ בכל המהומה שנוצרה לא ראיתי לאן נעלמו בנותיי.‏ אך לא דאגתי מדי,‏ משום שהן מיושבות בדעתן ורות אחות מוסמכת.‏

‏”‏בכל מקום היו אנשים הזקוקים לעזרה,‏ במיוחד ילדים ותינוקות.‏ עזרתי ככל שיכולתי.‏ הלכתי לאיזור שבו טופלו מצבי חירום.‏ כאן מוינו הנפגעים וקיבלו טיפול בהתאם לחומרת פציעותיהם.‏ שטפתי את ידיהם ופניהם של השוטרים והכבאים,‏ שהיו מכוסות פיח ואבק.‏ נשארתי שם עד למחרת בערך בשעה שלוש לפנות בוקר.‏ לאחר מכן עליתי על המעבורת האחרונה לסְטֶטְן איילנד.‏ חשבתי שאולי בנותיי מצאו שם מחסה,‏ אבל לא מצאתי אותן.‏

‏”‏בבוקר רציתי לעלות על המעבורת הראשונה בחזרה למנהטן,‏ אבל לא הרשו לי לעלות משום שאינני שייכת לצוות החירום.‏ ואז ראיתי את אחד השוטרים שעזרתי להם.‏ קראתי לעברו:‏ ’‏ג’‏ון!‏ אני צריכה לחזור למנהטן’‏.‏ והוא השיב:‏ ’‏בואי איתי’‏.‏

‏”‏כשהגעתי למנהטן,‏ חזרתי למלון מריוֹט.‏ חשבתי שאולי יש לי עוד סיכוי לעזור לחברתי הקשישה.‏ שום סיכוי!‏ המלון הפך לעיי חורבות.‏ מרכז העיר היה שומם,‏ לא נראה בו כל אות חיים.‏ היו שם רק שוטרים ומכבי אש,‏ שהבעה טראגית נסוכה על פניהם הלאות.‏

‏”‏עשיתי את דרכי לכיוון גשר ברוקלין.‏ כשהגעתי לעברו השני ראיתי שלט מוכר,‏ ’‏WATCHTOWER’‏.‏ חשבתי שאולי הבנות שלי נמצאות שם.‏ והן באמת הגיעו לאולם הכניסה לפגוש אותי.‏ התחבקנו והתנשקנו בלי סוף!‏

‏”‏לתדהמתי,‏ לא היה לי שום התקף אסתמה למרות כל העשן,‏ האבק והאפר.‏ התפללתי ללא הרף,‏ משום שרציתי להועיל ולא להיות לנטל”‏.‏

‏”‏אין כאן מקום לנחות!‏”‏

ריצ׳ל,‏ בחורה בת עשרים פלוס,‏ סיפרה לכתב עורו!‏:‏ ”‏הלכתי ברחוב ליד הבלוק שבו אני גרה במנהטן התחתית ופתאום שמעתי רעש של מטוס מעלי.‏ הרעש היה חזק מאוד,‏ ולכן הבטתי למעלה.‏ לא האמנתי למראה עיניי — זה היה מטוס נוסעים ענק,‏ והיה ברור שהוא עומד לבצע נחיתה.‏ תהיתי למה הוא טס כל כך מהר וכל כל נמוך.‏ אין כאן מקום לנחות!‏ אולי הטייס איבד שליטה.‏ ואז שמעתי אשה צועקת,‏ ’‏המטוס פגע בבניין!‏’‏ כדור אש ענקי התפרץ מהמגדל הצפוני.‏ ראיתי חור ענק שנפער במגדל.‏

‏”‏זה היה הדבר המחריד ביותר שראיתי בחיים.‏ זה לא נראה מציאותי.‏ פשוט עמדתי שם בפה פעור.‏ בתוך זמן קצר פגע מטוס נוסף במגדל השני,‏ ובסופו של דבר שניהם התמוטטו.‏ הייתי היסטרית.‏ זה כבר היה יותר מכפי שיכולתי לשאת!‏”‏

‏”‏אם אצטרך לשחות,‏ אני אשחה”‏

דניז בת ה־16 בדיוק הגיעה לבית ספרה הסמוך לבורסה האמריקנית לניירות ערך,‏ שנמצאת במרחק של שלושה בלוקים דרומית למרכז הסחר העולמי.‏ ”‏זה קרה קצת אחרי 00:‏9 בבוקר.‏ ידעתי שקרה משהו,‏ אבל לא ידעתי מה.‏ הייתי בשיעור היסטוריה בקומה ה־11 של בית הספר.‏ כל התלמידים התאבנו מרוב פחד.‏ המורה התעקשה לקיים את המבחן,‏ אבל אנחנו רצינו לצאת החוצה וללכת הביתה.‏

‏”‏ואז המטוס השני התנגש בבניין הדרומי ובניין בית הספר רעד.‏ עדיין לא ידענו מה קורה בדיוק.‏ פתאום שמעתי את ההודעה שהתקבלה במכשיר הקשר של המורה:‏ ’‏שני מטוסים התנגשו במגדלי התאומים!‏’‏ חשבתי לעצמי,‏ ’‏זה לא הגיוני להישאר כאן.‏ זו מתקפת טרור,‏ והבורסה תהיה הבאה בתור’‏.‏ יצאנו מהבניין.‏

‏”‏רצנו לבאטרי פארק.‏ הסתובבתי אחורה כדי לראות מה קורה.‏ ראיתי שהמגדל הדרומי עומד לקרוס.‏ ואז עלה בדעתי שיכול להתרחש אפקט הדומינו,‏ וכל גורדי השחקים יתמוטטו בזה אחר זה.‏ היה לי קשה לנשום,‏ משום שהאף והגרון שלי התמלאו אפר ואבק.‏ מיהרתי לאיסט ריבֶר וחשבתי,‏ ’‏אם אצטרך לשחות,‏ אני אשחה’‏.‏ תוך כדי ריצה התפללתי ליהוה שיציל אותי.‏

‏”‏לבסוף עליתי על מעבורת לניו גֶ׳רזי.‏ אמא חיפשה אותי יותר מחמש שעות,‏ אבל לפחות ניצלתי!‏”‏

‏”‏האם זה יומי האחרון?‏”‏

ג׳ושוע בן ה־28 מפרינסטון,‏ ניו גֶ׳רזי,‏ לימד כיתה בקומה ה־40 של המגדל הצפוני.‏ הוא נזכר:‏ ”‏לפתע פתאום,‏ נשמע רעש של פיצוץ.‏ ואז הכל רעד וחשבתי לעצמי,‏ ’‏זו בטח רעידת אדמה’‏.‏ הסתכלתי החוצה ונגלה לעיניי מחזה שלא ייאמן — מערבולת של עשן והריסות סביב הבניין.‏ אמרתי לתלמידים,‏ ’‏כולם,‏ לעזוב הכל.‏ לצאת החוצה!‏’‏

‏”‏התקדמנו לכיוון חדר המדרגות שהלך והתמלא עשן,‏ ומים ניתזו מצינורות הזילוף.‏ אבל לא היתה פאניקה.‏ קיוויתי שבחרנו את גרם המדרגות הנכון ושלא ניתקל באש פנים מול פנים.‏

‏”‏תוך כדי ריצה במדרגות חלפה במוחי המחשבה,‏ ’‏האם זה יומי האחרון?‏’‏ התפללתי ליהוה שוב ושוב,‏ והרגשתי תחושה מוזרה של שלווה.‏ לא חשתי שלווה פנימית שכזו קודם לכן.‏ לעולם לא אשכח את הרגע ההוא.‏

‏”‏כשיצאנו סוף סוף מהבניין,‏ כיוונה המשטרה את כולם קדימה.‏ הבטתי למעלה וראיתי ששני הבניינים התפרקו.‏ המראה היה סוריאליסטי.‏

‏”‏פתאום שמעתי משהו מפחיד — שקט מוזר,‏ כאילו אלפי אנשים עצרו את נשימתם.‏ נדמה היה כי ניו־יורק עמדה מלכת.‏ לאחר מכן נשמעו צעקות.‏ המגדל הדרומי קרס תחתיו!‏ ענן הרסני של עשן,‏ אפר ואבק נע בעוצמה לעברנו.‏ זה נראה כמו פעלולים בסרט,‏ אבל זה היה מאוד מציאותי.‏ כשהענן כיסה אותנו,‏ התקשינו לנשום.‏

‏”‏הגעתי לגשר מנהטן,‏ ושם הסתכלתי לאחור וראיתי את המגדל הצפוני,‏ שבראשו אנטנת טלוויזיה ענקית,‏ מתמוטט.‏ לאחר שחציתי את הגשר,‏ התפללתי שאצליח להגיע לבית־אל,‏ למרכז העולמי של עדי־יהוה.‏ בחיים לא שמחתי כל כך לראות את המקום הזה.‏ ראיתי על בניין בית הדפוס את השלט הגדול שאלפי אנשים יכולים לראותו מדי יום,‏ ’‏קרא את דבר־אלוהים,‏ כתבי־הקודש,‏ מדי יום ביומו’‏.‏ חשבתי לעצמי,‏ ’‏כמעט הגעתי.‏ אני צריך להמשיך הלאה’‏.‏

‏”‏במבט לאחור,‏ מה שקרה גרם לי להבין עד כמה חשוב שאקבע לעצמי סדר עדיפויות נכון ושהדברים החשובים יתפסו את מקומם הראוי”‏.‏

‏”‏ראיתי אנשים קופצים מהבניין”‏

ג׳סיקה בת ה־22 היתה עדה למתרחש כשיצאה מהתחנה של הרכבת התחתית במרכז העיר.‏ ”‏הסתכלתי למעלה וראיתי אפר,‏ שברי בניינים וכל מיני חתיכות מתכת נופלים למטה.‏ אנשים עמדו בתור לטלפונים ציבוריים ונהיו יותר ויותר היסטריים בגלל ההמתנה.‏ התפללתי שאישאר רגועה.‏ ואז אירע עוד פיצוץ.‏ קורות פלדה וזכוכיות צנחו מהשמים.‏ שמעתי צעקות,‏ ’‏זה היה עוד מטוס!‏’‏

‏”‏הבטתי למעלה והמראה היה מזעזע.‏ אנשים קפצו מהקומות העליונות שמהן היתמרו ענני העשן ופרצו הלהבות.‏ אני עדיין רואה אותם מול העיניים — גבר ואשה.‏ הם ניתלו על חלון לזמן מה.‏ ואז נעתקה אחיזתם,‏ והם פשוט נפלו ונפלו ונפלו.‏ המראה היה קשה מנשוא.‏

‏”‏בסופו של דבר,‏ הגעתי לגשר ברוקלין.‏ חלצתי את נעליי הלא־נוחות ורצתי לכיוון ברוקלין שבעבר השני של הנהר.‏ הלכתי לבניין המשרדים של חברת המצפה,‏ שם עזרו לי מייד להירגע.‏

‏”‏באותו לילה,‏ בבית,‏ קראתי בעורו!‏ מ־22 באוגוסט 2001 (‏אנג׳)‏ את סדרת המאמרים שכותרתם ’‏התמודדות עם דחק פוסט־טראומטי’‏.‏ הייתי זקוקה נואשות למידע הזה!‏”‏

גודל האסון הניע אנשים להגיש עזרה בכל דרך אפשרית.‏ המאמר הבא יעסוק בהיבט זה של האירוע.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תרשים/‏תמונות בעמוד 8,‏ 9]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

נהרסו כליל

1 המגדל הצפוני מרכז הסחר העולמי 1

2 המגדל הדרומי מרכז הסחר העולמי 2

3 מלון מריוט מרכז הסחר העולמי 3

7 מרכז הסחר העולמי 7

ניזוקו קשות

4 מרכז הסחר העולמי 4

5 מרכז הסחר העולמי 5

ל ליברטי פלאזה

ב דויטשֵה בנק רחוב ליברטי 130

6 בית המכס האמריקני מרכז הסחר העולמי 6

צ ד הגשרים הצפוני והדרומי להולכי רגל

ניזוקו חלקית

2פ המרכז הפיננסי העולמי 2

3פ המרכז הפיננסי העולמי 3

ו וינטר גרדן

‏[‏שלמי תודה]‏

נכון ל־4 באוקטובר 2001 מפה תלת־מימדית של מנהטן התחתית מאת .Urban Data Solutions, Inc

‏[‏תמונות]‏

תצלום עליון:‏ המגדל הדרומי שקרס ראשון

למעלה:‏ אנשים רצו למצוא מחסה בבנייני Watchtower

מימין:‏ מאות כבאים וצוותי חילוץ והצלה עמלו ללא ליאות ב’‏גראוּנד זירוֹ’‏

‏[‏שלמי תודה]‏

AP Photo/Jerry Torrens

Andrea Booher/FEMA News Photo

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]‏

AP Photo/Marty Lederhandler

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 4]‏

AP Photo/Suzanne Plunkett