הדג של פטרוס הקדוש
אם תבקר באחת המסעדות בסביבות הכינרת, ותתבונן בתפריט אולי תיתקל בשם ”סנט פיטרס פיש” (הדג של פטרוס הקדוש). המלצר יאמר לך שזו אחת המנות הפופולריות ביותר, בייחוד בקרב תיירים. הוא טעים במיוחד אם אוכלים אותו מייד לאחר טיגונו. אך מה לדג ולשליח פטרוס?
התשובה טמונה במאורע המתואר בספר מתי י״ז:24–27. שם מסופר שבעת ביקורו של פטרוס בעיירה כפר נחום, ששכנה לחופה של הכינרת, שאלוהו אם ישוע שילם את מס המקדש. לאחר מכן הסביר ישוע שהוא, בתור בן אלוהים, פטור מתשלום המס. אך כדי שלא להיות להם למכשול, שלח את פטרוס אל הים כדי שישליך חכה, יקח את הדג שיעלה ראשונה וישלם את המס במטבע שימצא בפי הדג.
הכינוי ”סנט פיטרס פיש” שאוב ממאורע זה המתועד במקרא. אם כן, איזה דג תפס פטרוס?
ים עשיר בדגה
מבין 20 מיני הדגים שבכינרת, מעריכים כי רק 10 מהם יכולים להיות מסוג הדג שתפס פטרוס. העשרה מחולקים לשלוש קבוצות בעלות חשיבות מסחרית.
הקבוצה הגדולה ביותר היא דגי המוּשט, שמשמעו ”מסרק” בערבית משום שבחמשת מיניו דומה סנפיר הגב למסרק. אחד ממיני המושט מגיע באורכו בערך עד 45 סנטימטר ושוקל כשני קילוגרמים.
הקבוצה השנייה היא סרדין הכינרת הדומה לדג מלוח קטן. בשיא עונת הסרדינים נתפסים מדי לילה טונות רבים עד כדי אלף טון בשנה. מימי קדם נוהגים לכבוש את הסרדין בחומץ.
הקבוצה השלישית היא דגי הבִּינִית המתייחסים למשפחת הקרפיונים. בשלושת המינים יש בזוויות הפה בִּינִים (בין משמעה שערה בארמית) ומכאן שמם. הדג ניזון מרכיכות, מחלזונות ומדגים קטנים. הבינית ארוכת הראש מגיעה באורכה עד 75 סנטימטר ושוקלת יותר מ־7 קילוגרמים. הביניות בריאות בשר, והן מאכל נפוץ בשבתות ובחגים היהודיים.
הדג הגדול ביותר בכינרת שאינו כלול בשלוש הקבוצות בעלות החשיבות המסחרית הוא השפמנון. אורכו עד 20.1 מטרים ומשקלו 11 קילוגרם בערך. אין לו קשקשים, ולכן הוא נחשב לטמא בתורת משה (ויקרא י״א:9–12). לפיכך, היהודים אינם אוכלים אותו, וסביר להניח שאין זה הדג שהעלה פטרוס בחכתו.
איזה דג תפס פטרוס?
על־פי־רוב נחשב המושט ל”סנט פיטרס פיש”, והוא מוגש במסעדות שבקרבת הכינרת. אין לו הרבה עצמות קטנות, ולכן קל להכינו ולאוכלו. אך האם זהו באמת הדג שלכד פטרוס?
מנדל נוּן, דייג שחי על חופה של הכינרת יותר מ־50 שנה, נחשב לבר סמכא מכובד מאוד בנושא הדגים המקומיים. הוא אומר: ”המושט ניזון מפלנקטון ואינו נמשך למזונות אחרים. לכן לוכדים אותו ברשתות ולא בחכה”. מכאן שאין הוא מועמד סביר. מועמד פחות סביר הוא הסרדין, שכן הוא קטן מכדי להיות סנט פיטרס פיש.
מי שנותרה היא הבינית (קרפיון), אשר יש הרואים בה כדג הראוי לכינוי ”סנט פיטרס פיש”. נון ציין: ”דייגים [בכינרת] דגים את הביניות מאז ומתמיד בעזרת חכה, ולקרס מצמידים סרדין, שכן הביניות הן דגים טורפים הניזונים מקרקעית הים”. ומסקנתו היא: ”פטרוס כמעט ללא ספק העלה קרפיון בחכתו”.
אם כן, מדוע מגישים את המושט כ”סנט פיטרס פיש”? נון משיב: ”ייתכן רק הסבר אחד לבלבול. הוא טוב לתיירות! ... כשהחלו הצליינים לבוא ממרחקים, זה היה טוב לעסקים להדביק למושט את השם ’סנט פיטרס פיש’ שהוגש בפונדקים קדומים על גדות האגם. הדג הפופולרי ביותר והקל ביותר להכנה זכה לשם המסחרי ביותר!”
לא נוכל לקבוע בוודאות איזה דג תפס פטרוס, אך קרוב לוודאי שכל דג שיוגש לך כ”סנט פיטרס פיש” יהיה מעדן מלכים.
[תמונה בעמוד 19]
”מושט”
[תמונה בעמוד 19]
בינית
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 19]
Garo Nalbandian