כאשר דג גורם לך לחלות

מאת כתב עורו!‏ בפיג׳י

לאכול או לא לאכול,‏ התחבט ארבונטו.‏ הוא היה מודע לסכנה,‏ אבל הרעב גבר עליו וריחו של הדג הצלוי היה נהדר.‏ תיאבונו הכריע.‏ אלא שמאוחר יותר נתקף בחילות והתכווצויות בבטן מלוות בהקאות ושלשולים שגרמו לו להצטער על כך שאכל את הדג.‏

חבריו החישו אותו לבית־החולים שבאי מגוריו הקטן באוקיינוס השקט.‏ בהגיעו לשם הוא כבר היה בהכרה חלקית ובמצב של התייבשות וסבל מכאבים בחזה,‏ מלחץ דם נמוך עד כדי סכנה ומדופק איטי.‏ בתוך מספר ימים,‏ נוסף על כאבי הראש,‏ הסחרחורות והתשישות,‏ סבל מתחושת קהות ברגליים,‏ כאבים בהשתנה ובלבול חושי (‏כשקר הרגיש חם וכשחם הרגיש קר)‏.‏ כעבור שמונה ימים התייצב הדופק,‏ אולם תחושת הקהות והתשישות נמשכו עוד שבועות.‏

ארבונטו נפל קורבן לרעלנים טבעיים חזקים המזהמים דגי שוניות טרופיים שבימים כתיקונם אכילים.‏ ההרעלה הידועה כצ׳יגואטרה,‏ מתרחשת באיים הקריביים ובאזורים טרופיים וסוּבּ־טרופיים באוקיינוס ההודי ובאוקיינוס השקט.‏ באזורים אלה נחשבים הדגים לאחד ממקורות המזון העיקריים.‏

הצ׳יגואטרה אינה מחלה חדשה.‏ היא למעשה מיררה את חייהם של חוקרי ארצות אירופאים.‏ גם כיום נופשים רבים סובלים מהשפעותיה המתישות.‏ מטבע הדברים,‏ מחלה זו מגבילה את הדיג ואת תעשיית התיירות במדינות איים רבות.‏ יתר על כן,‏ סחר בינלאומי בדגי שוניות חיים או קפואים מרחיב את הטווח הגיאוגרפי של הצ׳יגואטרה מעבר לאזורים הטרופיים,‏ ומביא אותה למקומות שבהם המחלה אינה מזוהה בקלות.‏a

מה גורם לדגי השוניות להפוך לרעילים?‏ האם ניתן לזהות דגים רעילים?‏ הבה נראה מה העלו בחכתם החוקרים אחרי עשרות שנות מחקר.‏

זיהוי האשם

מיקרואורגניזם בשם דִינוֹפְלָגֶלָט נחשב על־פי־רוב למקור הרעלנים הגורמים להרעלת צ׳יגואטרה.‏b הוא חי לו על אלמוגים מתים ונצמד לאצות.‏ דגים קטנים הניזונים מהאצות אוכלים את הרעלנים (‏ciguatoxins)‏, שאותם מפיקים הדִינוֹפְלָגֶלָטים.‏ דגים אלה נאכלים על־ידי דגים גדולים יותר,‏ ואלה נאכלים בעצמם על־ידי דגים אחרים,‏ וכך הרעלנים מוצאים עצמם גבוה יותר בשרשרת המזון.‏ אולם נראה כי אין להם כל השפעה על הדגים עצמם.‏

רעלנים אלה נמנים עם החומרים הביולוגיים הקטלניים ביותר המוכרים.‏ למרבה השמחה,‏ ”‏רק מיני דגים אחדים גורמים להרעלת צ׳יגואטרה”‏,‏ נכתב בעיתון אוסטרלי ממשלתי.‏ הרעלנים אינם משנים את מראם,‏ ריחם או טעמם של הדגים ואינם נהרסים בבישול,‏ בייבוש,‏ בהמלחה,‏ בעישון או בהשריה.‏ במקרה של ארבונטו,‏ שום דבר בדג שאכל לא הדליק אצלו נורה אדומה עד הופעת התסמינים החמורים בקיבה ובמעיים,‏ במערכת הלב וכלי הדם ובמערכת העצבים.‏

אבחון וטיפול

אין כיום בדיקות מעבדה לגילוי צ׳יגואטרה בבני אדם.‏ האבחון מתבסס על הופעתם של מספר תסמינים המתגלים לרוב מספר שעות לאחר האכילה,‏ ושניתן לאמתם על־ידי בדיקת שאריות הדג למציאת רעלנים (‏ראה המסגרת בעמוד הנגדי)‏.‏ אם אתה חושד שלקית בצ׳יגואטרה,‏ פנה לטיפול רפואי.‏ למרות שלא ידוע על תרופה סותרת רעלים,‏ הטיפול יכול להקל על התסמינים שבדרך כלל שוככים כעבור מספר ימים.‏ עם זאת,‏ מדובר בהרעלה מתישה וטיפול מוקדם עשוי להבטיח שהשפעותיה לא יהיו כרוניות.‏

חוּמרת הסימפטומים משתנה ותלויה במספר גורמים כגון רעילות הדג,‏ כמות הדג וחלקי הדג שנאכלו,‏ רמות הרעלנים המצויים כבר בגוף החולה,‏ ומוצאו הגיאוגרפי של הדג,‏ מכיוון שנראה כי הרעלנים משתנים במקצת מאזור לאזור.‏ במקום לפתח חסינות לרעלנים אלה,‏ בני אדם נעשים רגישים יותר,‏ מה שמחמיר את ההתקפות החוזרות!‏ גם צריכת אלכוהול מגבירה את התסמינים.‏ כדי למנוע את הישנות המחלה,‏ על החולה להימנע מאכילת דגים במשך שלושה עד שישה חודשים לאחר ההרעלה,‏ מסביר כתב עת העוסק במחלה שכיחה זאת.‏

מקרים חמורים עשויים להימשך שבועות או חודשים ולפעמים אפילו שנים וליצור סימפטומים דומים לאלה של תסמונת התשישות הכרונית.‏ במקרים נדירים,‏ המחלה מובילה למוות מהלם או מאי־ספיקת לב ומערכת הנשימה או מהתייבשות.‏ אולם מקרים אלה קשורים בדרך כלל לאכילת חלקים של הדג שבהם ריכוז הרעלנים גבוה יותר,‏ כגון ראשו או איבריו הפנימיים.‏

תעלומה מתמשכת

למעשה כל הדגים השוכנים בשוניות האלמוגים וטורפיהם,‏ הם נשאים פוטנציאליים של הרעלן.‏ אבל כאן טמונה התעלומה.‏ דגים משונית אחת עשויים להיות מאוד רעילים,‏ ואילו דגים מאותו מין הניצודים בקרבת מקום אינם מסוכנים.‏ מינים שלרוב גורמים לצ׳יגואטרה בחלק אחד של העולם עשויים להיות ראויים למאכל בחלק אחר של העולם.‏ מאחר ששחרור הרעלנים על־ידי הדִינוֹפְלָגֶלָטים אינו קבוע,‏ לא ניתן לחזות מראש היכן יהיו דגים רעילים.‏

מה שתורם להחמרת הבעיה הוא שקשה למצוא בדיקות מהימנות לזיהוי דגים רעילים שיהיו יעילות כלכלית.‏ כעת רשויות הבריאות יכולות לכל היותר ליידע את הציבור מאילו דגים יש להימנע והיכן הם ניצודים — מידע המבוסס על דיווחים של מקרי הרעלה.‏ מבין המינים החשודים מאוד נמנים ברקודה,‏ דקר,‏ סְקוֹמְבְּרַן,‏ לוטיין נחושתי,‏ דג הסלע,‏ לוטיין וכן צלופח המורנה.‏ דגים גדולים וזקנים הם בדרך כלל מסוכנים יותר.‏ במספר ארצות אסור למכור דגים החשודים כלא־בטוחים לאכילה.‏ אולם דגי אוקיינוסים שאינם ניזונים מדגי שונית ומדגים הגדלים במים בטמפרטורה ממוזגת נחשבים לרוב בטוחים.‏

שכיחות הצ׳יגואטרה צפויה לעלות.‏ אחת הסיבות לכך היא שאלמוגים מתים יוצרים סביבה נוחה להתרבות מהירה של דִינוֹפְלָגֶלָטים רעילים,‏ ומדיווחים עולה כי קיים מספר הולך וגדל של שוניות אלמוגים חולות או גוססות.‏

למרות טבעו הלא־צפוי של הצ׳יגואטרה,‏ תוכל לצמצם את הסיכונים אם תשים לב למספר עקרונות בסיסיים (‏ראה המסגרת למעלה)‏.‏ ארבונטו כמעט ונפח את נשמתו מכיוון שלא נהג על־פי הנחיות אלו.‏ הוא אכל את ראשו ובשרו של דג סלע מקומי הידוע כמסוכן מאוד.‏ הוא אכל ממין זה בעבר מבלי שחלה וכמו תושבי איים רבים נעשה שאנן.‏

האם כוונת האמור לעיל היא שעליך להימנע ממאכלי ים,‏ אולי באיזו חופשה טרופית?‏ לא ולא.‏ הגישה השקולה היא לשעות לאזהרות ולבחור את הדג שלך בקפידה.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 21]‏

תסמינים שכיחים

◼ שלשולים,‏ בחילות,‏ הקאות,‏ התכווצויות בבטן

◼ צמרמורות,‏ הזעה,‏ סחרחורות,‏ כאבי ראש,‏ גירודים

◼ תחושת קהות או עקצוץ מסביב לפה,‏ בידיים או ברגליים

◼ בלבול חושי — כשקר מרגישים חם,‏ וכשחם מרגישים קר

◼ כאבי שרירים,‏ כאבי מפרקים וכאבים בהשתנה

◼ דופק חלש,‏ לחץ דם נמוך,‏ תשישות

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 21]‏

הקטן את הסיכון

◼ ברר באגף הדיג המקומי או אצל דייגים מנוסים מאילו דגים יש להימנע ובאילו אזורים ניצודים דגים רעילים.‏

◼ אל תאכל דגים מאזורים שבהם דווח לאחרונה על מקרי צ׳יגואטרה.‏

◼ אל תאכל דגי שונית זקנים וגדולים.‏

◼ אל תאכל את הראש או הכבד או חלקים פנימיים אחרים.‏

◼ מיד לאחר שאתה תופס דג שונית רוקן היטב את בטנו.‏

‏[‏תמונות בעמודים 20,‏ 21]‏

מינים חשודים שכיחים

‏(‏השמות הנפוצים משתנים ממקום למקום)‏

לוטיין

דקר

ברקודה

דג הסלע

סקומברן

צלופח המורנה

‏[‏תמונה בעמוד 20]‏

דִינוֹפְלָגֶלָט,‏ מקור הרעלנים

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 20]‏

כל הדגים מלבד צלופח המורנה:‏ Illustrated by Diane Rome Peebles - Provided by the Florida Fish and Wildlife Conservation Commission, Division of Marine Fisheries Management; צלופח המורנה:‏ Photo by John E. Randall; דִינוֹפְלָגֶלָט:‏ (‏http://microscope.mbl.edu)‏ Image by D. Patterson and R. Andersen, provided courtesy of micro*scope

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 21]‏

הדגים ברקע:‏ Illustrated by Diane Rome Peebles - Provided by the Florida Fish and Wildlife Conservation Commission, Division of Marine Fisheries Management